25/12/2010 לך ומי את?
רחוק, אי שם, גן, שביל נגמר ושער, לילה בא אלי, תוהו וגם אור, הכל כיסה באד אפור.
לחישת פתנים וארס, כמו הרוח, שחלפה בלי שוב, מתק, ליחשה בי, סחה... בגן של עדן, למי את מחכה...?
אל סוסתי האהובה,מלאך שלי, שאול, ירדתי, אוכף של להבה,חבשתי, עד קץ השביל עברנו, בדהרת שלהבת, יה'.
שער שם ניצב, ועומדים אנחנו, את בחצרותיו כלואה ממני... אויה אקרא, כמו גר אל בית, לקולי הרם עונה רק הד,הד,הד הטי אוזנך, בת – יה.
שולחני אחצוב, צליליי שיריי מאבן, סלע יבקע, מים לי חיים גם לחם, אוהלי אתן סמוך על גדרותיך, לא אנטוש ההר, אינני זר,לא קר, במכלאות הגן, עודך סגורה , על בני צאנך עינך היא נוטרה.
עד ואם אותך יביא לי שחר, בנבל וכינור אשיר ואזמר לך, כנף ביתי תשיק לצל כנפייך, פת ומלח לך אתן,גם דם,וצרור פרחי לילך.
,
|