כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגוון שבין השחור ללבן

    על הכל ועל לא כלום
    מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
    לגעת במקומות הכואבים,
    לגעת במקומות הלא שיגרתיים
    לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים

    ארכיון

    על החיים ועל המוות

    17 תגובות   יום ראשון, 26/12/10, 12:25

    כשהיא שלחה לי מייל על כך שהיא רוצה לפגוש אותי, ללמוד קצת על פלמנקו 

    לטובת מיצג אומנותי שהיא עושה, 

    מאוד שמחתי, 

    בעבר היא היתה חברה טובה, 

    ועם השנים הקשר דעך, היא חיתה הרבה שנים בניו יורק, 

    ולמעט פגישה מקרית בתערוכה של חברה משותפת, 

    לא היינו ממש בקשר. 

     

    היא הגיעה אלי אתמול, ראשה קרח, גופה נפוח מהטיפולים, 

    כואב ודואב.

     

    היא החלה לספר לי על המחלה שהתפרצה בשנית, בצורה אלימה,

    על הבריחה הגדולה לארהב לאחר מות אמה מאותה מחלה, על הפרוייקט, על הטיפולים הנוספים שהיא עושה מלבד הכימותראפיה.

     

    המצלמה והמיקרופון הופעלו.

    ואני התחלתי לספר לה על פלמנקו, על התרבות, על המקור.

    הפלמנקו הוא זעקה.

    הפלמנקו נע בין עצב לשמחה.

    ומידי פעם אני משמיעה לה שיר פלמנקו,

    מדגימה לה, איך עושים פאלמאס (מחיאות כפיים)

    איך עושים את עבודת הרגליים.

    ככל שהזמן חלף, ההרצאה הקטנה הזאת הפכה למין תראפיה בתנועה,

    היא הרגישה את כל אותן עוצמות שיש בפלמנקו,

    וכשהפסקתי לדבר, להסביר, ללמד ולהדגים, ושמתי לה את המוזיקה,  

    היא נתנה לפלמנקו לשטוף אותה, להציף אותה, למלא אותה. 

    היא החלה לרקוד, בטבעיות, לזעוק את זעקת הכאב שלה. 

    היא צחקה המון. הרגישה המון. חיבקה אותי בחום כשהלבשתי אותה בבגדי הפלמנקו שאני תופרת. 

     

    כשנפרדנו, ונותרתי בבית לבד,  הרגשתי מרוקנת ומותשת, 

    הרגשתי שכל כוחותי הועברו אליה בשעות הללו, 

    ופתאום נחתה עלי מין הרגשה שהיא עושה סיבוב פרידה. 

    שהיא נפרדת מאיתנו, 

    ממכרים ישנים, מדמויות שליוו אותה, שהיא לוקחת מכל אחד מזכרת קטנה. 

    ממה שהיה בעבר, ממה שהוא היום. 

    שהיא משאירה לכל אחד מזכרת קטנה ממנה, ממה שהיתה וממה שהיא עכשיו. 

     

    קשה לי לתאר במילים את עוצמות הרגש שחוויתי אתמול, 

    את מה שעברנו אתמול, 

    היום היא בכימו, מקוה שהיא בכל זאת תגבר על המחלה הארורה הזאת. 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/11 09:58:
      אתמול דיברתי עם מישהי על ידידה משותפת שהתגלה אצלה סרטן. היא אמרה: לרגל שבורה צריך גבס ואנטיביוטיקה. אבל התרופה לסרטן היא תקווה ואהבה.
      תודה לך ולה.
        25/1/11 18:45:
      חסד מופלא
        23/1/11 10:06:
      עצוב.
      חיים לא פשוטים.
        19/1/11 16:35:
      אין הרבה מילים אחרי שקוראים את זה..
      מקווה שהיא תתגבר על החלק בתוכה שמייצר את המחלה...
      ואולי הפלמנקו שמוציא את כל הכאב (והכעס) החוצה - זו בדיוק פתיחת הדלת לדרך של החלמה...
        30/12/10 02:27:
      על מעשים טובים הגמול כבר קיים בנתינה.
      כמה נפלא שזכית להעניק
      ולגעת בה
      דרכים של חסד...

        28/12/10 20:57:
      איזה יופי שאפשרת לה, את הדקות הטובות האלה ששטפו אותה בחוויה של הריקוד.
        28/12/10 19:09:

      יכולת ההכלה שלך
      יכולת הנתינה שלך...
      מדהימה

      מאחלת לה בריאות שלמה
      }{
        28/12/10 16:49:
      כל כך מרגש מה שהיה
      ואיך שראית את מה שהיה
        28/12/10 15:01:
      בובינה יקירתי
      כמה נפלאה שאת, מכילה ומחזקת כהרגלך
      אמנם נתינה היא סוג של קבלה אבל..
      יודעת אני כמה זה לעיתים מתיש
      מקווה שאת פנויה הערב להצעות, צריך להרים כוסית לכבודה, לכבודך ולכבוד... את יודעת
      לדעתי זה נפלא שיש הזדמנות לסגור קצוות, להיפרד/לחדש קשרים לעשות דברים שעושים לנו - לה, טוב...
      כפי שנסחת את זה כה יפה ".. היא לוקחת מכל אחד מזכרת קטנה. ממה שהיה בעבר, ממה שהוא היום.
      שהיא משאירה לכל אחד מזכרת קטנה ממנה, ממה שהיתה וממה שהיא עכשיו..." למרות הצביטה בלב, זה נראה לי נפלא. לי זה עושה לחייך, אבל את מכירה אותי:)
      מואה לך אהובה:)
        27/12/10 20:38:
      ''סיבוב פרידה'' כמה עצוב.................
        27/12/10 11:36:
      כמה עצוב.
        26/12/10 19:01:
      כולנו
      אבק ברוח
      עוברי אורח בזמן
      זה כל הזמן מסביב. מלפני מאחורי מעלי ומצדדי. אוף.
        26/12/10 13:01:
      באסה
        26/12/10 12:32:
      כל כך כואב,

      כל כך מפחיד.

      מאחל לה בריאות,
      ולך נחת (וגם בריאות, שיהיה).


        26/12/10 12:28:
      מרגש.
      מצטרף לתקווה

      פרופיל

      choni
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      אלה שאני אוהבת

      תגיות