רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
מיגרנה -הסיפור הרומנטי השבועי
בתחילה חשבה שזה בגלל הכר. לאחרונה היא מרגישה שהוא קשה מדי ופשוט גורם לה כאב ברקות. אלא שבניגוד לרגיל, כאב הראש לא עבר כשקמה מהמיטה, ורק התחזק כששתתה את קפה בוקר השבת. רע, רע מאוד!!! בדיוק היום קבעה ללכת למועדון לרקוד, וחדווה סיפרה לה בצהלה שהמועדון הזה שגילתה, לא רק שנמצא ממש קרוב לביתה, אלא שגם מלא וגדוש פנויים בשכבת הגיל שלהם. רק מיגרנה חסרה לה עכשיו!
הפטישים שהלמו בראשה שיתקו אותה לגמרי. לאכול לא הצליחה כלל, והקפה רק עשה לה בחילה. היא כרסמה פריכית אורז אחת, לועסת אותה בחוסר חשק, העיקר לרפד את הקיבה ולאפשר לה לקחת כדור. היא יכלה לשמוע את רקותיה הולמות, כשישבה רתוקה לשעון שעל הקיר לאחר מכן, מקווה שאחרי 20 דקות, כמו שרשום על הקופסה, יעבור לה הכאב. הוא לא עבר.
טלפונים צלצלו ללא הרף. היא לא ענתה. כותרות עיתוני השבת ריצדו בעיניה, שכמו סכינים פילחו אותן וחצו את ראשה לשניים. לשלושה. לאלף חלקים כואבים. לא הצליחה לקרוא דבר. למחשב לא ניגשה כלל. מרחוק יכלה להבחין בסקייפי הזועק על שיחות שלא נענו, ובג'ימייל שכבר הגיע ל-41 הודעות. היא התבוננה מבעד לחלון. יום שבת המה בחוץ, מתעלם ממנה לחלוטין. אנשים בטרנינג צעדו נמרצות בהליכת בוקר, השבילים נגדשו באופניים, דלתות מכונית נטרקו, ילדים צווחו, מתרוצצים אחרי כדור.הכול כרגיל. ולה יש מיגרנה.
תחושת קבס עלתה בה מדי פעם, אבל לא הגיעה להקאה. היו רגעים ששמעה צלצולים באוזניים. כל הליכה לחדר אחר הייתה עינוי סיני. הדקות חלפו. חצי שעה. שעה. שעתיים. וכאב הראש לא עובר. חדווה מסמסת לה בעליזות שלא תשכח את כתובת המועדון, היא תחכה לה בכניסה ב-9 בערב עם עוד שתי חברות. לא היה לה כוח אפילו לסמס לה בחזרה מה מצבה. בחוץ צייצו ציפורים צוהלות. מכוניות שעטו על הכביש בדרך לטיול דרומה או צפונה. היא בהתה בכביש מבעד לחלון, קהת רגשות לחלוטין, חוץ מהכאב. הכאב שדחק ביד רמה כל תחושה אחרת.
צהריים. הכאב –חזק, עוצמתי, המשיך לחגוג את שלטונו הבלעדי על ראשה. אולי תיקח עוד כדור? הרי עברו כבר כמה שעות. ומצד שני, הכדורים האלה כל כך מרדימים, עד ששני כדורים יפילו אותה לשינה עד הבוקר. לא, היא לא תיקח! היא תלך לרקוד כפי שתכננה! הייתה לה הרגשה שהערב הוא הערב. הערב תפגוש מישהו. כבר כמה ימים הייתה לה תחושה כזו, בלתי מוסברת, שרק תוך כדי ריקוד היא תפגוש אותו.וכשמשהו נתקע לה בראש, הוא לא יוצא.
בינתיים שמה על הראש שקית עם קוביות קרח. אחר כך קשרה למצחה מטפחת גדולה ובתוכה פרוסות תפוחי אדמה שצוננו קודם לכן במקפיא. סבתא שלה אמרה לה פעם שזה עוזר. כשהכאב סירב ללכת, הניחה פרוסות מלפפונים קרים על עיניה, תרופת סבתא אחרת. הכאב התעקש להישאר. הטלפונים המשיכו לצלצל. באחד מהם ניסתה לענות חלושות שיש לה כאב ראש, והיא לא יכולה לדבר, והמטלפן האלמוני ניתק ללא אומר. השעות חלפו. 6, 7, 8....
הגיע הזמן להתלבש. למה היא מרגישה כאילו זו מטלה שוות ערך להנחת יסודות לבניין רב קומות? באיטיות של צב התחילה להתאפר. פניה ניבטו אליה מן המראה: חיוורים כסיד, סחופי כאב, שיער מדובלל שסירב להסתדר. איך שהוא הצליחה לצאת מהבית. היא התניעה את המאזדה שלה ונסעה עם אותו ראש שלה, ששוקל כנראה טון כרגע ומאיים למעוך את כל גופה.
המועדון. תור ארוך בחוץ. חדווה לא נראית לעין. היא פילסה את דרכה פנימה היישר אל תוך עשרות זוגות צוהלים ומפזזים. המוסיקה. או, אלוהים, המוסיקה, משהו איום! אם הגיעה עם מקצב תופים בראשה, הרי שכעת הוא הוכפל. האורות המנצנצים, המופיעים ונעלמים במשחק אורות מסנוור. פשוט נורא! כשלה לתוך כיסא כמו בובת סמרטוטים. עיני גברים ננעצו בה, אך היא לא הגיבה. קפואה כולה חיפשה את חדווה, ולשווא. כשהאורות כבו, וקולו של אלביס נישא באולם, אוהב ברכות את כל הזוגות החבוקים ,אי אפשר היה לראות דבר ממטר. היא קמה ממקומה אוחזת את ארנקה, היישר אל כיוון היציאה. זה לפחות מה שהיא חשבה, אלא שבמקום דלת, מסתבר שהיא דחפה את חזהו הרחב והמוצק של מישהו באפלה, שפלט קריאת הפתעה.
"סליחה", מלמלה, ממשיכה לגשש אחר הדלת, עד שמשב אוויר צונן גילה לה שהיא סוף סוף בחוץ. והחזה הרחב בעקבותיה. הכאב ברקותיה התגבר כל כך עד שנאלצה להתיישב על מעקה הברזל שלפני הכניסה ולשאוף רוח. האלמוני התיישב אף הוא לצדה. היא הפנתה אליו מבט מעונה. "מה אתה רוצה?",פלטה בגסות. "אתה עוקב אחריי או מה?". הוא לא ענה, אלא הסב אליה מבט מעונה, כשהוא תופס את רקותיו ומשפשף אותן בעיניים עצומות. "מה את רוצה ממני?" פלט בגסות דומה.לשלה. "כלום!", הרימה את קולה עליו. "לא רוצה ממך כלום, רק שיעבור לי כאב הראש הנורא הזה!".
"זה גם מה שאני רוצה!", באה התשובה. הוא התבונן אליה בעיניים כחולות כשמיים. היא השיבה לו מבט ירקרק. אחר ללא אומר, הושיטה ידיה לעבר רקותיו ועיסתה אותן. הוא הושיט את ידיו אל רקותיה ועשה אותו דבר. הם ישבו כך מספר דקות, עיניהם תלויות זה בזו. אחר נפתחה הדלת והמולה קולנית בקעה ממנה, יחד עם פרצופה המודאג של חדווה. היא חייכה אליה. "הכול בסדר", אמרה. "פשוט היה לי כאב ראש, אבל הוא כבר עבר". "ומי זה?", שאלה חדווה. הגבר חייך בתשובה והתרומם מלוא קומתו. "אני זה שהולך לרקוד אתה עכשיו עד הבוקר", ענה.
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)
|
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השאלתי כוכב לאילת השחר,
לתת אותו לך,
לכבוד השנה האזרחית
עלו והצליחו.
1.1.2011
מקסים!!!!
פשוט כיף אמיתי לקרוא אותך.
ויפה לך שאת משנה דפוסים ישנים, אני מחכה להפתעות!
ולסיפור - זה הסיפור הכי משעשע שקראתי בזמן האחרון, וכשתוציאי ספר, תדאגי לכלול שם את הסיפור הזה!
סופ"ש נעים ושנה טובה!
ואת צודקת, כמובן!!! אין לי מקום לעוד סימני קריאה!!!!!
תודה לך
מירית
אגב, כדאי שהזוג המאושר יידע,
סיכוי גבוה מאד שלילדיהם תהיה
גם מיגרנה...
איפה ההיא ....,חדווה.......
אבל היה שווה
אני אצלצל אליך , בטוח....
מ צאת את הדרך הבדוקה....
לסלק המיגרנה...*
אהבתי.
********
מיקה
כמו כל שאר הסיפורים.
תמיד מפתיעה.
*
עכשיו אצטרך להתרגל לשיוניים.
הסיפור שלך יפה מאד.
*
אוהבת
אוהבת....
את באמת קוסמת המילים. המוכתרת לנצח.
אף אחד לא יקח את כתרך.
*******
היא באה לפעמים בלי להקיש על הדלת
פשוט נכנסת ואומרת אני כאן
מדהים התיאור שלך על מיגרנה!!!!
תהיי בריאה.
רצוי לשבור שגרה מידי פעם....
מה שתראי יום למחרת....לא תראי יום לפני... :-)
כמו שרי חברתי מברכת על שבירת שיגרה:)
סחפת אותי בסיפור שלך -
כך מידי שבוע
א ז אחכה ליום הבא בשבוע הבא בסקרנות
על מה יהיה הסיפור.
גם אני צריכה קצת עיסוי ב...גבות..אופס ברקות
שבוע נפלא
יקירתי,
ראשית - מברכת אותך על שבירת שגרה.
בלי קשר למיגרנה - אני חושבת שלא טוב
להיות מקובעים . . .
===
ו . . . יצא לך כזה סיפור מקסים!!!
אכן מעז יצא מתוק.
אהבתי מאוד את עיסוי הרקות ההדדי
כל הכבוד לגיבורה שלך..( למח הקודח שלך..
)
אותי, שום דבר לא היה מוציא מהבית עם מגרנה....
מת על אלוויס.
ועל אולדיס בכלל.
בפעם הבאה שאת הולכת למועדון, צלצלי.
להתראות,
חוצפי"ש
תיאור המיגרנה כל כך מדוייק,
עכשיו יודעים מה היא תרופת הפלא ( :
שבוע נפלא
(אשוב עם * נוצץ לתרופה הנפלאה)
דבי
אץ אלופה ולא רק אלומה...
הנאה צרופה.
המיגרנה בסיפור מיד שבתה אותי... הייתי קורבן של אחד מסוגיה בימי נעורי ובחרותי, עד שמצאתי את הסיבה ונפטרתי ממנה...
על דרך כזאת להתרפא טרם שמעתי...
יופי של סיפור,
למרות שהגיע באיחור
(מקווה שלא בגלל מיגרנה...).
שבוע טוב,
רמי
תודה ושבוע נעים.
לידיה, מותק, אעביר את עצתך הנבונה לגיבורה...
חחח..את רואה כמה אנחנו מחוברות? לא ידעתי שגם לך היה כאב ראש...
בטח שלחת הילינג לכל הקוראים....
אין עלייך.
**********
אכן חיובית המיגרנה,שבזכותה יצא לי סיפור בכזאת קלות...
לכולנו היה...לכן הבקיאות בפרטים...חחחח
אף אחד!
אמן, מותק!
מר משהו-משהו. אתה באמת משהו! בהזדמנות אשתדל גם להבין את מה שאמרת, ובינתיים...הס! לא רוצה להפריע לך להירדם..
בשיטוטי הנואשים בבלוגים ובפוסטים אני משתדל למצוא שני דברים: דברים מעניינים ואיכותיים כדי להרגיע את חששותי שהאינטרנט הפך זירה לזבלנים ומשוגעים היוצאים מכל החורים כי הרי אחרת לא היו מוצאים מקום שיבטא את "יצירתם" וגם מחפש את אלה בדיוק, כדי להשתעשע. כן זה רגש ההתנשאות הגורם לכך, אני יודע. וכי מה רע לו לאדם שיצחק קצת מאחרים בימים קשים אלה בהם ארצנו הייתה ללעג וקלס אצל אחרים, אירופאים, תורכים, מצרים, איראנים?
אז כשאני מוצא בלוג מבולגן ומבולג, איני יכול להבליג ואם אני מוצא פוסט של איזה פוסטם או פוסטמה, חסרי הגיון או כאלה הנותנים לרגש ה"ספונטני" להובילם באף, אני מתמלא אושר. תזכורת שהארץ הזו מלאה אנשים שכל תכנון חיים רציונלי מהם והלאה, וככה כמו שנראים חייהם כך גם כתיבתם ולהפך. כי את שניהם מוביל מוח אחד, מחשבה אחת. ומכאן המשפט הפילוסופי הנפלא מסיפורך, שיש ללמדו בכל בית ספר, מכיוון שהוא מיטיב להסביר את החלוקה הלא שוויונית שעשה השם יתברך בין בני האדם:
"כבר כמה ימים הייתה לה תחושה כזו, בלתי מוסברת, שרק תוך כדי ריקוד היא תפגוש אותו. וכשמשהו נתקע לה בראש, הוא לא יוצא".
על זה סבתא שלי תמיד אומרת: "מי שלא דחף נר בערב שבת נתקע לו בשבת".
ודי לחכימא ברמיזא
כשהייתי ילד, אותה סבתא כשהייתה עושה לי בייבי סיטר היתה מקריאה לי מספרי המופת המכונים "הרומן הרומנטי" וגם ב"לאשה" לא בחלה כי ידעה שזו הדרך הקלה להרדימני. מאז אפילו לאשה הפסיק לפרסם תרדימונים כגון זה. אני הולך לספר לה שיש עתיד וכשיהיו לה ממני נינים, אםירצהשם, תוכל להעזר בך.
זזזזז....לילה טוב.
נו, מי ידע שמיגרנה יכולה להיות כה חיובית?
תעש(ס)ה לי ואעש(ס)ה לך...
הנה, מסתבר שמעז יכול בהחלט לצאת מתוק.
סיפור מקסים אלומה, שבירת השגרה לא פגמה בכושר ההמצאה והרומנטיקה, נהפוך הוא (-:
איך חכמה כבעלת הנסיון....
את והם
שתהיו כולכם בריאים וללא כאבים
toda