סיימתי עכשיו את 'כימים אחדים' של מאיר שלו.
אחרי 'רומן רוסי' ו 'יונה ונער' מתגבשת לי אט אט ההכרה שמדובר בסופר הטוב ביותר שכותב כאן בארץ.
הייחוד הגדול של מאיר שלו הוא היותו מספר סיפורים אמיתי. לא קשה לי לדמיין אותו יושב מסביב למדורה ופשוט מספר את הסיפור הבא:

בכפר שליד הנהר היה איכר – גוי קצר ועבה כמו ארגז – עם הגובה והרוחב והעובי כולם אותו הדבר. כשהגוי ההוא היה מסרס פר, ראשית כל הוא היה נותן לפר במצח זץ עם המצח שלו, טראח! ועוד אחד, טראח! ועוד אחד, ופעם זה נופל וקם ופעם זה נופל וקם, עד שלבסוף העיניים של הפר היו מתהפכות לו והברכיים היו רועדות לו ועד שהוא היה מבין בשכל של הבהמה שיש לו מה קרה ומאיפה כל הסחרחורת הזאת, כבר הבעל-בית היה ניגש אליו מאחורה עם הסכין וכבר הוא היה מתעלף מרוב הכאבים וכבר הביצים שלו היו במחבת עם תפוחי-אדמה ושומים ובצלים, וכבר הוא היה רתום במחרשה ועובד בשדה כמו שפר מסורס צריך, הולך וחורש קדימה ומסתובב וחוזר אחורה, ושוב מסתובב וחורש קדימה וככה קדימה ואחורה ולא מביט לצדדים.

מתוך 'כימים אחדים'. אחלה ספר. מ ו מ ל ץ !!!