כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירה

    0

    סוף העונה

    41 תגובות   יום שני, 27/12/10, 17:44

    חשבתי שהזמן ירפא מכאוביי,

    אך האהבה,

    בחולפה על פני,

    השאירה שלושה מחוגים שבורים

    בכף ידי.

     

    במראה תלויה -

    בבואה הולכת ומתפוגגת,

    מולה -

    דמעה אוחזת

    פנים -

    שהשילו חיוך אחרון

    בשלהי הסתיו.

     

    על אדן החלון

    יונה בי מתבוננת,

    ואולי בתבונה וביופי

    המתעופפים מחלל החדר

    אל עבר ענן שחור.

     

     

     

    © כל הזכויות לתוכן יצירה זו שמורות לדן סטארס בלבד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/11 01:13:

      יפה , אהבתי :)

      ובאביב היא תשוב בחזרה ....

        9/1/11 14:31:
      מחוגים שבורים...

      אהבתי מאוד.
      *
      טל.
        6/1/11 05:08:
      http://www.youtube.com/watch?v=UCjvC03GoeI
        4/1/11 07:53:
      שלושה מחוגים שבורים בכף ידי - אהבתי!
        3/1/11 10:21:
      "חשבתי שהזמן ירפא מכאוביי,"
      משפט חזק...
        2/1/11 10:09:
      העצב..

      ישתנה..

      יתהפך..

      מאוד בקרוב.
      יונה היא סמל של תקוה, פיוס והשלמהץ יהיה טוב דניל'ה, למרות שמילותיך עצובות אהבתי את השיר*
        30/12/10 23:43:
      "במראה תלויה -
      בבואה הולכת ומתפוגגת,
      מולה -
      דמעה אוחזת
      פנים -
      שהשילו חיוך אחרון
      בשלהי הסתיו."

      איך הכל מיטשטש לנו מול העיניים
      וקשה לתפוס להרים ..בחזרה את עצמנו.
        30/12/10 22:04:
      מין תחושה של דיוק אחזה בי למקרא תיאור המצב שאחרי הלוך האהבה. החלון פתוח. מה שמתעופף יוצא החוצה. הפנים מכוסי הדמעה נותרים בחדר, מצפים לעונה הבאה שלאחר הסתיו.
        30/12/10 21:25:

      תודה רבה לכם ידידיי היקרים
      חיממתם את ליבי :)

        30/12/10 20:49:
      חלון, דמעה ומראה..
      משלושתם ניבעת דמותנו לצופים בנו,
      אך בשלושתם גם משתקפת בעבועתנו, נפשנו..
        30/12/10 17:11:
      אנחנו הכואבים
      והזמן מתבונן..
        30/12/10 13:20:
      מקסים. אהבתי והרגשתי.
      תודה :-)
        30/12/10 09:16:
      דן חברי היקר,
      הכתיבה שלך שובה את הלב.

      כשנוצר פער של זמן ומרחק
      אנחנו זוכים לנקודת מבט אחרת,
      טובה יותר.
      הדרך הטובה ביותר זה ללכת הלאה,
      להרפות, וליצור את המרחק.

      יום נפלא:--)))
        29/12/10 17:36:
      היונה על אדם החולן
      תעזור להגשים לך את החלום
      תביא אליך את האהבה
      תקרין אל לבך רוגע שלווה!!!!
        28/12/10 23:47:
      דמעה אוחזת פנים

      מקסים

      שורה אחת שמבטאת עולם ומלואו.....
      אהבתי
        28/12/10 23:26:
      בין הטובים שלך. מעניין, עשיר ורגיש.
        28/12/10 21:31:
      דמעה אוחזת
      פנים -
      שהשילו חיוך אחרון *

      וכעת בהתבוננות עמוקה לזמן חדש,
      לימים שמחים ומחוייכים אחרים....
        28/12/10 14:55:
      אנו נוטים להתרכז בתחושות פסימיסטיות ולמעשה שוכחים ברגעים הקשים שלכל זה קדמה - האהבה !
      אהבה מלאת עוצמות ותחושות נפלאות.
      אז במקום להתרכז בשבריה ולהתנפץ... נתרכז בזכרונות הטובים מטעמה המתקתק.
        28/12/10 10:04:
      הזמן לא מרפא.
      הוא רק מכהה. מרכך. מזכך.
      משנה פרספקטיבה.
      הריפוי בא מבפנים.. או מבחוץ.
      עם טריגר עלום לא נודע.
      לא, אין כאן ישועה
      והיא שקופה. אותה דמעה.
      *
        28/12/10 08:48:
      רומנטי דן דן, קצת מתאים לפוסט האחרון שלי על רומנסות.
      :)
        28/12/10 08:45:
      שתתעופף ותיקח איתה את הכאב..
        28/12/10 08:25:
      דן דן ידידי היקר
      הזמן מרפא כל מכאוב ואולי עוד לא עבר מספיק זמן...
      ומצד שני הנה בבואתה מתפוגגת..
      אני מאמינה שבסוף נרפאים. ענין של זמן.
        28/12/10 07:34:

      אומרים שהזמן מאחה ומרפא

      אך לעתים השבר מרסק ומתקשים

      למצוא את החלקים לחברם.

      שירך עצוב אך יש בו יופי מיוחד

      שבכשרונך תיבלת.

      מילותייך ניגנו את תחושות הלב

      שהלך לאיבוד בין מילותייך.

      תודה על רגעי איכות ועונג.

       

       
       ''
        27/12/10 23:35:
      חשבתי שהזמן ירפא מכאוביי,
      אך האהבה,
      בחולפה על פני,
      השאירה שלושה מחוגים שבורים
      בכף ידי.

      דן,
      בחלוף הזמן אוספים את השברים.
      מדביקים וממשיכים,
      והשמים מתבהרים.

      שיר רגשי ומרגש
      דבי
        27/12/10 22:34:
      תמונה האוספת מראות ומילים, בונה אווירה. יפה.
        27/12/10 22:00:

      שלום לדן,

      יפה.

      גם אם צורב.

      נחכה לאביב..


      חיוך
      ערב טוב

        27/12/10 21:49:
      כמה יפה השיר והדימויים ..!

      וכמו שכותבים כל המשוררים -

      לכל סוף יש התחלה חדשה ...


        27/12/10 21:22:
      שנה אזרחית חדשה בפתח
      והאהבה בוא תבוא

      כל טוב
        27/12/10 20:44:
      דן,
      שיר יפהפה ורגיש על אוהב אשר האהבה חולפת על פניו והוא ממאן להתנחם.
      המטאפוריקה מדהימה ומעניינת מאוד. סוף פאסימי. אבל השיר צבעוני ומעניין.
      תודה,
      ג'ודי.
      אשוב לככב.
        27/12/10 20:19:
      אהבתי את המחוגים השבורים, האומרים הזמן כאן עצר מלכת ואינו מקהה את הכאב. האהבה לא מתקתקת עוד.

      מצא חן בעיניי השיר, אך בעיקר הבית הראשון שהוא מקסים
        27/12/10 20:18:
      אוי כמה עצוב וכואב.
      הזמן עוד ירפא איש יקר- יאחה ויתקן.
      עוד תדע אהבה אחרת.
      כתבת ממעמקייך.
        27/12/10 20:05:
      "חשבתי שהזמן ירפא את מכאוביי"
      רבים מאיתנו חטאו באופטימיות יתרה

      אהבתי מאוד את השיר
        27/12/10 19:30:

      לא לא...דני..."אל עבר ענן שחור"??

      הלילה יתפוגגו העננים....

      מחר תזרח השמש!

      כמה שאני אוהבת את יצירותיך.....פשששששש

      בטי

        27/12/10 19:18:
      על אדן החלון
      יונה בי מתבוננת,
      ואולי בתבונה וביופי
      המתעופפים מחלל החדר
      אל עבר ענן שחור.

      ענן שחור לרוב גדוש במיי גשם
      לוקחת את תבונתך ואת היופי
      וכך מלא חדרך וגדוש
      באהבה רבת עוצמה
      שתכף תתפרץ
      כמו טיפות הגשם בענן שחור כבד,,.
      דן יקירי ,מטפורה נפלאה ומרגשת -:) *
        27/12/10 18:22:

      שיר מתחיל ב: "חשבתי ש...."

      ואני מיד נכנס למגננה

      מחכה למילות התנאי: "אבל / אך..."

      והיא לא איחרה לבוא
      מילת התנאי הזו...

      .
      אהבתי סמליות שבשורות שירך

      ראשית, שלושה מחוגים
      בקריאה ראשונה חשבתי
      נהרס לו השעון...
      שניות דקות ושעות...שלושה מחוגים...

      .

      בקריאה נוספת מצאתי שלושה מחוגים אחרים,
      בבואה הולכת ומתמוגגת במראה תלויה,
      דמעה אוחזת פנים שהשילו חיוך אחרון בשלהי סתיו

      ( וזה יפה כשלעצמו ! דמעה אוחזת פנים ולא להיפך ! )

      ויונה מתבוננת על מאדן חלון בתבונה ויופי מתעופפים מחדר אל ענן שחור.

      בבואה, דמעה ויונה...אם נביט בהיבט הזמן בשורות שלהם גם אלה שלושה מחוגים...

        27/12/10 18:12:
      אוהבת את הבלתי אמצעיות שלך
        27/12/10 17:58:
      עצב, עצב רב
        27/12/10 17:55:
      ואו ו כמה נוגה
        27/12/10 17:51:
      שלושה מחוגים ?
      יפה :)
      אין לה חוקים ומגבלות ....

      ארכיון

      פרופיל

      דן סטארס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין