קשה להתייחס ברצינות  יתרה למשחקים החשבונאיים והפוליטיים המתקיימים בימים אלה בכנסת ישראל סביב תקציב המדינה ל-2011/12. לכן לא סביר לצפות שדווקא התקציב של יפן הרחוקה תעורר ענין רב – או כלשהו – אצלינו.

אבל מי שעוקב אחר המשק העולמי אינו יכול להרשות לעצמו שלא להיות מעודכן לגבי ההתפתחויות הפיסקליות ביפן, מפני שמדובר באחת החזיתות הרגישות ביותר במערך הכלכלי העולמי. ההידרדרות המתמשכת (על פני 20 שנה!) במצבה הפיסקלי והפיננסי של יפן מהווה סיפור כל-כך מוכר ונמשך שנים כה רבות, עד שהאיום הטמון בתהליך הזה נבלע לגמרי לתוך השגרה.

על רקע זה, כדאי לסכם את עיקרי החדשות בנושא זה: ביום שישי שעבר, 24/12, אישר הקבינט היפני את הצעת התקציב לשנת התקציב 2011-12, שתתחיל ב-1/4/11. גודל התקציב – 92.4 טריליון ין – רושם שיא, אבל הוא גדול רק ב-0.1% מהתקציב הנוכחי, ובכל מקרה, הגודל הכולל אינו מה שחשוב ומעניין לגביו.

הבשורות הטובות הן שההכנסות ממיסים צפויות לגדול בקרוב ל-10% לעומת התקציב הנוכחי, הודות לקצב צמיחה גבוה יחסית (במיוחד ביחס לרקורד האומלל של יפן בעשור האחרון) בשנה הנוכחית. אמנם קצב הצמיחה בשנת התקציב הבאה צפוי להאט במחצית – מ-3.1% השנה ל-1.5% בשנה הבאה – אבל השיפור השנה אמור למצוא ביטוי בתשלום המיסים גם בשנה הבאה.

אבל הגידול בהכנסות ממיסים לכדי 41 טריליון ין עדיין משאיר מצב שבו הכנסות אלה מכסות פחות מחצי מסך ההוצאות של הממשלה – המסתכמות, כאמור, ב-92.4 טריליון. מאידך, הממשלה בראשות נאוטו קאן מהמפלגה הדמוקרטית של יפן (שעלתה לשלטון בעקבות ניצחון בבחירות באוגוסט 2009) התחייבה להחזיק ברמה קבוע במשך שלוש שנים את כמות ההלוואות החדשות שהממשלה תצטרך ללוות, בסכום של 44.3 טריליון ין.

הלוואות בסך 44.3 טריליון ביחד עם ההכנסות הצפויות ממיסים בסך 41 טריליון עדיין משאירים חור של 7.2 טריליון ין, אותו מכסה הממשלה מ"הכנסות שאינן מיסים". מדובר בשימוש בכספים שהופקדו בשנים קודמות בקרנות שונות, וגם ברזרבות של רשויות ממלכתיות שאינן חלק מהממשלה. יצויין שבשנה הנוכחית נזדקקה הממשלה למקורות הכנסה כאלה בסך 10.6 טריליון, אז לכאורה יש שיפור במבנה התקציב (הודות לגידול בהכנסות ממיסים). אך המומחים טוענים שגם כאן קיימת מגמה מדאיגה, מפני שהיכולת של הממשלה לאתר מקורות הכנסה כאלה הולכת וקטנה. אין עוד הרבה רזרבות סמויות שניתן לנצל...

די בנתונים אלו להראות עד כמה חמור מצבה של יפן. זה התקציב השני ברציפות שבו החלק של ההוצאות הממומן על ידי הלוואות גדול מהחלק הממומן על ידי תקבולי מיסים – תופעה דמיונית כשלעצמה. הממשלה החדשה נאלצה לוותר על הבטחות רבות שלה בתחום ההוצאה החברתית – כגון קצבאות ילדים מוגדלות – כדי לעמוד במחוייבות שלה שלקבע את כמות ההלוואות החדשות שהיא תיקח.

אבל כל סטיה מהנתונים בתקציב, כגון זו שעלולה להיגרם על ידי האטה במשק המקומי ו/או העולמי, תעצים את המלכודת אליה נקלעה הממשלה,  של מגבלת חוב מצד אחד ומגבלות על ההוצאה מצד שני. בינתיים, המבנה הבעייתי של האוכלוסיה – מספר הפנסיונרים ההולך ועולה במהירות – יוצר 'טייס אוטומטי' המעלה את הוצאות הרווחה מדי שנה בשנה, גם בלי יוזמות ממשלתיות חדשות להרחבת רשת הביטחון הסוציאלי.

צורכי המימון האדירים האלה יביאו את היחס בין החוב הממשלתי לבין התמ"ג לרמה של 184% במרס 2012, לפי נתוני התקציב. לפי הגדרות אחרות, היחס גבוה אף יותר, אבל גם רמה זו היא הרבה יותר גבוה מכל מדינה מפותחת אחרת, אפילו של יוון או אירלנד. למרות זאת, התשואה על אג"ח של ממשלת יפן עדיין הנמוכה ביותר בעולם המפותח – סביב 1.2% על איגרת ל-10 שנים.

מצב יוצא-דופן זה מתקיים הודות לנכונותם של אזרחי יפן לנתב את חסכונותיהם לניירת של הממשלה שלהם. אבל שיעור וכמות החיסכון שלהם הולכים ויורדים, כתוצאה מתהליך הזדקנות האוכלוסיה, בעוד שצורכי המימון של הממשלה עולים.

כאשר תגיע הנקודה שבה החיסכון המקומי לא יספיק לממן את הגירעון והממשלה תיאלץ ללוות בחו"ל, שוק האג"ח הממשלתי היפני – שהוא הגדול מסוגו בעולם, אף מזה של ארה"ב – יקרוס ורמת התשואות בו תזנק. סביר להניח שגם מחיר הין יקרוס במקביל. הזעזועים ממשבר כה חמור בשוק שהתנהג ביציבות במשך שנים רבות, המתרחש במשק השלישי בגודלו בעולם, יורגשו היטב בכל שוק ובכל מדינה עלי אדמות.

אז יתעוררו פתאום לצרות התקציביות של יפן ולמשמעותן ההרסנית ותעלה כרגיל השאלה – איך זה שלא שמענו על כך קודם ושאיש לא טרח לקרוא את הכתובת שהיתה על הקיר לאורך שנים רבות?

סוף