נניח שיש ברשותנו מכונת זמן והיינו יכולים באמצעותה לשייט אל העתיד ולדעת מה יהיו המספרים הזוכים בלוטו בשבוע הבא או לחילופין להפליג אל העבר ולהתנקש בחייו של אדולף היטלר. האפשרות התיאורטית של מסע בזמן הסעירה את דמיונו של האדם מאז ומעולם. אך האם למכונת זמן יש מקום רק בדמיונם של סופרי מדע בדיוני? מסתבר שאנחנו הרבה יותר קרובים לשם ממה שרובנו משערים.

המסע בזמן הפך לאפשרי ( נו טוב, לפחות מבחינה תיאורטית) בשנת 1905, "שנת הפלאות" של המדע, בה פרסם צעיר יהודי בן 26 בלבד העונה לשם אלברט איינשטיין 4 מאמרים שהפכו את עולם הפיזיקה על פניו, הביאו לנו את תורת היחסות שכולנו מכירים והפכו את המסע בזמן מפנטזיה בלבד לאפשרות של ממש מבחינה מדעית.  

מבלי להלאות אתכם בניתוח מדעי – איינשטיין טען שגם הזמן הוא יחסי. לא רק תחושת הזמן שלנו, (כולנו יודעים שכילדים חווינו שעה בכיתה כארוכה הרבה יותר משעה מול הטלוויזיה) אלא גם הזמן עצמו, אינו קבוע אלא משתנה. איינשטיין טען והוכח כצודק, כי ככל שאנו נוסעים במהירות גבוהה יותר כך הזמן שלנו הופך איטי יותר. נשמע מסובך? ממש לא.

הדוגמא הידועה והמוכרת היא זו של 2 התאומים. בעוד אחד האחים נישאר על כדור הארץ, עולה השני על חללית שעושה כמה סיבובים סביב כדור הארץ במהירות האור (מיליארד ק"מ בשעה). כאשר התאום בחללית נוחת בחזרה ופוגש באחיו שעל פני כדור הארץ, על פי שעונו של התאום האסטרונאוט עברו רק כמה שניות בעוד שאצל אחיו, שנשאר על כדור הארץ, עברו כמה חודשים. לכן האח האטרונאוט למעשה נסע אל העתיד מנקודת ראותו.

רובנו לא יודעים זאת, אך נסיעה קדימה בזמן מתרחשת כל הזמן והיא חלק מחיינו מאז החלליות הראשונות. האסטרונאוטים הרוסים ששהו על תחנת החלל מיר, המשיטת במהירות של עשרות ק"מ לשעה במשך חודשים ארוכים ולעיתים שנים, בחזרתם לכ"ה הארץ למעשה שייטו שבריר שנייה אל עבר העתיד. כך שנסיעה אל העתיד היא קיימת ומוכחת, הבעיה היחידה היא שבכדי שהיא תהפוך להיות משמעותית יותר משברירי שניות, אנו צריכים לכל הפחות להתקרב למהירות האור – דבר שנכון ל2011 הוא בלתי אפשרי.

ומה בנוגע לנסיעה אחורה בזמן? כאן הדברים מסובכים מעט יותר. לשם כך לא מספיק לשייט במהירות האור או קרוב אליה, אלא יש לעבור את מהירות האור, דבר שנוגד את חוקי הפיזיקה. הוויכוחים נגד ובעד ההיתכנות התאורטית של נסיעה אחורה בזמן, אל העבר, ארוכים ומרתקים. אחד הטיעונים המרכזיים נגד נסיעה אחורה בזמן מגיע דווקא מכיוון אחר, שאינו קשור לעולם הפיזיקה.

"פרדוקס הסבא", הוא אחד הטיעונים המרכזיים המשמשים את אלו הטוענים כי נסיעה אל העבר אינה אפשרית. נניח שנסעתי אחורה בזמן ופגשתי בסבי בזמן שהיה נער צעיר. נניח גם שבשוגג גרמתי למותו. אם סבא שלי מת, הרי שאני לא נולדתי, אם אני לא נולדתי, מי הרג את סבא שלי? הפרדוקס הזה הביא רבים לחשוב כי נסיעה אחורה בזמן חייבת להיות בלתי אפשרית.

אחד הטיעונים נגד הפרדוקס גורס כי במידה ואנסה להרוג את סבי משהו ימנע זאת ממני. שוטר יתפוס אותי לפני ביצוע המעשה, מעצור באקדח. כלומר אין ביכולתנו לשנות בעבר דברים שיצרו פרדוקסים בנוגע לעתיד. ההנחה הזו יוצרת למעשה בעיה סבוכה הרבה יותר. אם אין ביכולתנו לחזור אל העבר, להתנקש בהיטלר ולמנוע את מלחמת העולם השנייה או להתריע על פרוץ משבר כלכלי מתקרב, אם העבר והעתיד שלנו מוכתבים וידועים מראש, מה זה אומר לנו על עצמנו? על הבחירה החופשית שלנו והיכולת שלנו לקבל החלטות? על האחריות שלנו לגבי מעשינו? רוצח מתועב יוכל תמיד לטעון כי מעשיו היו כתובים מראש ולא יכל לשנותם גם אם רצה וניסה בכל מאודו.

הדיון הזה הוא ארוך ומרתק ומעסיק פילוסופים ואמנים רבים. אחד הביטויים המוצלחים לאותו הדיון וללא ספק המצליח ביותר מבחינה קופתית, מתרחש בסרט הבלתי נשכח "בחזרה לעתיד" (1985). למי שהספיק לשכוח, מרטי מקפליי (מייקל ג'יי פוקס) הוא נער בתיכון שנוסע בעזרת ידידו הפרופסור (המזכיר במראהו את אלברט איינשטיין ויש ברשותו כלב העונה לשם איינשטיין) חזרה בזמן אל שנת 1955, השנה בה הוריו היו בני גילו. מבלי שהתכוון לכך, אימו של מרטי מתאהבת בו ולא באביו. אם הוריו אינם נישאים, הרי שהוא מעולם לא נולד. אם תרצו, "פרדוקס ההורים" במקום "פרדוקס הסבא". איך הפרדוקס נפתר? לשם כך תצטרכו לראות שוב את הסרט. אך אל דאגה, הכל מגיע על מקומו בשלום.

אחד השירים מתוך הסרט מציג זווית נוספת ומשעשעת של הפרדוקס. בנשף בית הספר, עולה מרטי על הבמה ומבצע את השיר הנפלא של צ'אק ברי JOHNNY BE GOOD, שיר שטרם נכתב. החבר'ה הצעירים מקבלים בהתלהבות את להיט הרוקנרול הסוחף המקדים למעשה את זמנו, אך אט אט גם מרטי נסחף מעט ומנגן בסגנון הרוק הפרוע והרועש הרבה יותר המאפיין את סוף שנות השישים ונגנים כמו ג'ימי הנדריקס. תגובת הקהל המשתוממם מצטננת במהרה ומרטי מגיב באומרו "טוב, אני משער שאתם עוד לא מוכנים לזה, אך הילדים שלכם יאהבו את זה". המחשה נפלאה לפרדוקסים העלולים להיווצר כאשר האדם יוכל לנסוע חזרה בזמן.

אז עד שמכונות זמן יהפכו למצרך הנמצא דרך קבע בחנויות המובחרות ועד שהפרדוקסים השונים יגיעו לפתרונם, לנו נותר להנות מהסרט והשיר הנפלא. ואל תשכחו, היום בו האפשרות התיאורית תהפוך למציאות של ממש קרוב הרבה יותר ממה שאנו נוטים לחשוב.