"בוא ונבטל את המסיבה שרצינו לעשות מחר". אדם ידע גם ידע כמה חשוב היה לה לאשתו לראות ולהיראות,.על אף הכל אהבה ג'ודי לארח את חבריהם. אך עתה שבה והסבירה לבעלה, שנטה יותר ויותר להסכים עמה: "איני יכולה עוד לראות את מבטי הרחמים בעיני חברינו". "מסכים אתך.." נד אדם בראשו. "אני הרי מרגיש בדיוק כמוך. רחמים של בשר ודם זה דבר שאכן קשה לחיות אתו. אין כל בעיה חמודה, נבטל." וכבר נשא ידו אל החוגה ועוד באותו ערב טילפנו לחבריהם וביטלו את הזמנתם למסיבה האמורה. "אולי ניטיב לעשות אם נסתגר בתוך עצמנו. לנו יקל עם זה". כך אמר אדם וג'ודי נשאה לעברו מבטי תודה. אכן, כך רצתה שיראו פני הדברים. היא והוא לבדם. הלחשושים על כי עדיין אין להם ילדים, מבטי הרחמים של חבריהם, כל אלה היו למעלה מכוחה לשאת. והם אכן החליטו להתרחק לתקופת זמן מחבריהם. כך היתה הרגשתם, וזו היתה תחושתם, ועליהם בלבד ניטל להתמודד עם תחושותיהם. אך אין רע בלי טוב. כך מסתבר לעיתים, כשלמחרת היום היא מצאה אותם. הבשורה המשמחת. 

ג'ודי רקדה  תופסת בבעלה כאילו יצאה מדעתה. זה הרחיק ממנו את אשתו מביט בה בתמהון גובר והולך. "על מה ולמה השמחה גברתי? מה השתנה מאתמול להיום?"  "אוהו ,ועוד איך!" הנה שמע את ההודעה על המזכירה האלקטרונית. ואכן, ההודעה היתה מתוקה מדבש אזניו וגם הוא מיהר להצטרף לשמחה האדירה שאחזה בה, בג'ודי. היתה זו הודעת הפקידה של השרות למען הילד. היא זימנה את השנים לבוא לפגישה הראשונה עימה. "הנה נפתח לנו פתח תקוה חדש, אדם", צחקה ."יש!!", צעק אדם בתשובה. עתה מילאה ההתרגשות את כל כולו. הוא הניף את  אשתו באויר וזו השמיעה שאגות שמחה וגיל  "התחלנו עתה דרך ארוכה אך בסיומה יש לנו תקוה גם אם תארך הדרך ככל שידרש. בקצה מנהרת החושך מסתמן לנו האור ", הכריז אדם בפאתוס. 

צילצולו התובעני של הטלפון, קטע לפתע את פרץ הזיכרונות של השניים. הם כמו נעורו מחלום חוזרים באחת למציאות, קופצים ממקומם, שליד אלבום תמונותיה של קאדו. הם חשו כאילו חזרו זה עתה ממסע ארוך במנהרת הזמן. קאדו המתינה בקוצר רוח למענה הטלפון. "אמא, אמא זו אני" הטיחה לתוך השפורפרת. קולה של בתם היה נירגש: "מותר לי לישון אצל טל?" שאלה. לא היה משהו חריג או יוצא דופן בבקשתה של ביתם. מפעם לפעם היא נהגה לישון אצל חברותיה בדיוק כפי שהללו נהגו לישון בביתם.  "בסדר קאדו"  ענתה לה ג'ודי. היה זה מספר ימים לאחר שובה של הבת מאילת. יום ששי עמד בפתח, וג'ודי מיהרה להוסיף באזני ביתה "אני דורשת ממך קאדו שתתקשרי הביתה כשתתעוררי למחרת. כך נדע שהכל כשורה. עדיין לא סיימת להכין את עבודת הגמר שלך".  "יהיה בסדר אמא" הבטיחה קאדו, ומיהרה להשיב את שפופרת הטלפון לעריסתה. שיחת הטלפון הזו של קאדו ,היתה שיאה של תכנית סודית אותה הגתה קאדו, מזה זמן מה.

תחילתה של המזימה נרקמה באמצעות פתקים שהעבירו בינהן בכיתה טל וקאדו. קאדו ביקשה מחברתה  להיפגש בהפסקה במקום המסתור שמתחת למדרגות. "יש לי משהו חשוב למסור לך", כך כתבה קאדו בפתק. תשובתה של טל לא איחרה להגיע .הפתק שכתבה  טל עבר מתלמיד לתלמיד מתחת לאפה של המורה, ונחת על שלחנה של קאדו. "מסכימה" השיבה בפתק. "מתה מסקרנות" היה כתוב בו. הכל בכתה ידעו שלקאדו יש חבר. הבנות הכירו את הנער הצנום, גבוה הקומה ששיערו היה שחור וארוך. פניו היו נעימות חלקות, ולמרבה הפלא נקיות לחלוטין מפצעונים, מאותם שכיסו   למכביר פני רבים מחבריו בני גילו. תמיד חייך, מבליט את שיניו הצחורות למראה קאדו כשהיתה זו נושאת אליו את מבטה. לתנוך אזנו היה מושחל עגיל קטן. היתה זו מתנת הנערה שניתנה לו על ידה. אז, ציינו השניים חודש תמים לחברות שפרחה לה ביניהם. שי ,זה היה שמו  של הצעיר, למד בכיתה גבוהה בשנה מעל זו של קאדו.  שיחת הטלפון  הזו היתה שיאה של  תכנית סודית אותה הגתה קאדו זה זמן מה. תחילתה של המזימה נרקמה באמצעות פתקים שעברו בכיתתה של קאדו בינה לבין טל. קאדו ביקשה מחברתה להיפגש מתחת למדרגות מקום מיפגשן הסודי. משפחתו התגוררה במושב סמוך למקום מגוריה של  קאדו.ג'ודי ואדם הכירוהו אךבקושי . הוא ניגלה לעינהם בחטף פעםאו פעמיים, כשבא בחשאי לביתם .הוא היה נבוך  מעט ובישן כשפגש את הורי חברתו.קאדו מצאה בו קסםרב   והספיקה כבר לבקר בביתו. אהבתם עלתה כפורחת   והשנים לו ניפרדו עוד זה מזו אלא כשהיה עליהם לשוב ולהיפרד  כל  אחד לבית הוריו.יוםקודםלכן  השיבה ג'ודי בשלילה נחרצת לבקשת בתה לישון בביתו של שי.שלילי  קאדו וחסל ויכוחים בעינין ענתה ג'ודי נמרצות.תנו קודם לאהבה  שבינכם ליצבור תנופה  ותקופת זמן ארוכה יותר.וגם אין זה כל כך מקובל שבת בגילך תישן אצל חבר.אוי אמא ,ענתה קאדו :את כל כך מיושנת     , בת דור של תרח הזקן .חוצפתה של קאדו לא ידעה גבולות. היא מיאנה להשלים עם גזר הדין     שחרצה אמה . היה זה גזר דין חמור ולא צודק לטעמה. ואז הוא עלה וצץ לו במוחה  הרעיון הגואל.עליך לעזור  לי  טל חזרה ושיטחה בקשתה מחברתה הטובה טל.התוכנית שלי הינה שאישן אצלו, אצל שי, למרות האיסור של אמי.    אם הורי יתקשרו אליך ,שהרי   אומר להם שאני ישנה אצלך,את אמרי להם  ,להורי ,     כי אני עדין ישנה.אחר כך תתקשרי בדחיפות אלי ואני אדע שהםמחפשיםאחרי. כמובן שאצטרךגםלענות להםישירות  לפלאפון  ואת רק לחזקי ככה את דברי. שאני אצלך.בבקשה , ביקשה מטל בקול מתפנק. האמת ניתנת להיאמר שטל לא חשה בנוח . המעורבות הזו בענין הרמאות שהתבקשה להיות מעורבת בה ,אף על פי שרצתה לעזור לה לחברתה הטובה . היא ידעה טל, כי מאוחר יותר    יקשה עליה לשאת עיניה להורי קאדו. היא היטיבה להבין את חברתה אולםלשקר להורי חברתה... .איני יודעת קאדו.גימגמה טל. זה לא כל כך נראה לי כל הקטע הזה.       את חברה או  לא ?התרגזה קאדו. כעסה הרקיע שחקים והיא שבה לנסות ולשכנע את חברתה בדברי חלקות.חברים טל ,זה כשצריכים. ועכשיו  אני צריכה את עזרתך . בבקשה , שבה לנקוט לשון תחנונים.טל לא יכלה עוד לשאת זאת.בסדר , ניצחת קאדו הכריזה טל . אחרת באמת החברות אינה עומדת במבחן. רק נקווה שתינו שהכל יגמר בכי טוב , כך סיימה טל בחשש .קאדו חיבקה את טל מודה לה מקרב לב.עלתדאגי ,אחזיר לך  טל טובה  תחת טובה מיד כשתצטרכי לכך.הבטיחה לטל ויד ביד מיהרו שתיהן לכתה מיד כשנשמע קולו של הפעמון  המזמר.

קאדו נפרדה מהוריה בנשיקות לילה טוב. "זיכרו," שבה וסיכמה "אהיה אצל טל". מחוץ לבית המתין לה חברו של שי. ריכבו חנה מעט הלאה מהבית ואף הוא הסכים בלב כבד ליטול חלק בתרמית. "אוף ההורים האלה", אמרה קאדו בחן קודם שתפסה את מקומה במושב שליד הנהג. "תמיד קשה להם להיפרד ממני, חוקרים אותי לאן אני הולכת כאילו הייתי ילדונת קטנטנה. אבל הפעם עשיתי זאת". קבעה בהתלהבות."הפעם הצלחתי לעבוד עליהם". שי יצא לקראת הבאים וחיבק את קאדו בחום. לאמו של שי, אמרה קאדו כי קיבלה את רשות הוריה ללינת הלילה הזו בביתו של שי. אמו של שי משכה בכתפיה. "אם הוריך מסכימים, אין לי להוסיף על כך וזה בסדר כמובן גם מצידי". בשבת, בשעות הצהרים המוקדמות, נקשרו כבר ענני סערה ראשונים. קאדו טרם חשה בדבר, אך החשד הראשון עלה והתעורר כשצילצל הטליפון בבית הוריה של טל. "זו ג'ודי, אבקש לדבר עם קאדו". "היא עדין ישנה.." ענתה טל. עתה ידעה כי על פי המוסכם ביניהן, עליה למהר ולבשר לקאדו, כי הוריה מחפשים אחריה ומבקשים לשוחח עימה. "לכשתתעורר הגברת",המשיכה ג'ודי, "מסרי לה בבקשה, כי תואיל לבוא הביתה". "מאה אחוז" ענתה הנערה," אמסור לה בשמחה". אמרה והניחה את שפופרת הטלפון על כנה. "משהו בקולה של טל לא מצא חן בעיני" בישרה ג'ודי לאדם בעלה. זה אוחז בעיתון בידו, ביטל בהינף יד את חששותיה של רעייתו. "תני לילדה קרדיט ג'ודי. זו סתם תחושת בטן שלך, וכרגע אין להעל מה לסמוך". הוא משך את העיתון ממשיך לקרוא בו את חדשות השבוע. אכן היתה זו שעת צהריים אהובה  שעת שבת מיוחדת ונעימה. אך ג'ודי לא מצאה לה מנוח. היא החלה להסתובב כאריה בסוגר, מפליגה בין חדרי הבית כאחוזת תזזית. היא ניתקפה חוסר מנוחה של ממש  עד כי אדם קץ בהלך רוחה הקרבי הזה. "בסדר בסדר", נהם. "אתקשר לטל ואוכיח לך גבירתי הבלשית, כי תחושותיך וחששותיך אינן במקומן". ג'ודי לא אהבה את נימת הלעג שנשמעה בדברי בעלה. חרש אמרה לו נחרצת בדעתה: "הלואי ואתה הוא זה שצודק. ואז גם אהיה מוכנה לבלוע את כובעי . קדימה גיבור שלי סנטה בו. קדימה לטלפון!". רעש עז היכה באוזניו של אדם. רעם אותו זיהה עתה כשירו של אייל גולן. הרעם מחריש האוזניים הגיע והיכה באוזניו מבעד לאפרכסת הטלפון, שהחזיקה טל בידה. "צר לי אדם, היא עדיין ישנה". אוזניו הרגישות של אדם הבחינו מקולה של טל במצוקתה. "אנא טל" שב במפגיע עומד על דעתו. "קראי לה, העירי אותה, אחכה לה עד שתתעורר". כך מעט במתק שפתים, המשיך אדם לבקש מטל אך החשד ניצת כבר במוחו. טל השימה עצמה כמי שניגשת להעיר את קאדו. את זה כמובן נבצר מאדם לראות, אך משחזרה טל והדיעה לו כי אינה מצליחה להעיר את חברתה משנתה, הבין אדם כי יש דברים בגו. טל מיהרה עתה להניח את השפורפרת מנתקת את השיחה ביניהם. אדם שב והתעקש, מצלצל לטל וזו אחזה בטלפון, כמי שקפאה השד.היא שמעה מאדם כי הוא וג'ודי בדרכם לביתה לאסוף את ביתם. טל נחרדה והתחלחלה למחשבה כי הנה ניתפסו היא וקאדו בדבר שקר, להורי חברתה. אמנם היא הסכימה לחפות על קאדו אך להיתפס בשקר לאדם וג'ודי, זו כבר היתה עלית מדרגה, משהו חמור בלתי נעים בעליל, מעשה שלא יעשה. עתה שמטה עצמה לכורסה ממלמלת: "אוי קאדו קאדו,הכנסת אותנו לבוץ הגון עם הוריך. עכשיו כשהם יגיעו לכאן ויבקשו לראותך, אהיה בבעיה אדירה. תהיה לי בעיה להמשיך ולשקר, ומה אוכל כבר לאמר לו לאביך?" טל חשה מבועתת, והבהלה שאחזה בה, פן תכשיל את כל העינין הזה שרקמה חברתה קאדו, גרמה לה שאצבעותיה לא נישמעו לה כשחייגה לבית הוריו של שי, חברה של קאדו, זה שאצלו כזכור עשתה קאדו את הלילה.רק בחיוג השלישי, הצליחה טל להתקשר בחיוג הנכון. אך כאן, ציפתה לה הפתעה איש לא ענה מעברו השני של קו הטלפון. "נפלא, יופי", מצאה עצמה זועמת כפי שלא כעסה מעולם. ומה לכל הרוחות יהיה עכשיו? איך יוצאים מהתסבוכת? טל כמעט בכתה מהתסכול שאחז בה. עוד כמה דקות חלפו בטרם הקפיץ טיטורו הטורד של הטלפון, את אדם וג'ודי ממקום מושבם. היתה זו היא, בקול ענות חלושה, קאדו בתם כאילו דיברה מצידו השני של כדור הארץ: "הטלפון בבית היה כל הזמן תפוס, ורציתי להודיע לכם בבוקר, שירדתי בטרמפ מביתה של טל, ונסעתי לביתו של שי". אדם חש כיצד החימה הולכת וקונה לה משכן בראשו. "שמעי קאדו, והקשיבי היטב גברתי הצעירה: מבחינתה של טל, את עדין ישנה אצלה ואת כל כך עייפה, ושנתך כל כך חזקה שממש קשה לה להעיר אותך. לטענתה אינך מתעוררת גם למשמע המוזיקה מחרישת האוזניים, זו שבוקעת עכשיו מחדרה. פשוט שוחחנו עם טל לפני דקות מספר, והיא מסרה לנו שהיא מנסה וחוזרת ומנסה להעיר אותך ללא הצלחה. אנחנו אמנם, אמך ואני, הורים מבוגרים, אך לא לגמרי מטומטמים". עתה נתן אדם דרור לזעמו, "את שיקרת או טל. ואנו באים לקחתך הביתה". קאדו היטיבה להבין שנפלה בפח. היא חשה עתה כחיה שניצודה מבועטת מבוהלת וחשה צער רב על כך ששיקרה להוריה ברגע של חולשה. המעשה הניפסד שעשתה,סדק את האמון ששרר תמיד בינה לבינם. בעיניה עלו עתה דימעות צער וחרטה. שי לא עמד לצידה, והיא חשה במצוקה נוראה. היא זכרה כי חברה המתוק בחר לו ללכת עם חבריו למשחק כדורגל, דוקא עתה כשהיתה זקוקה לו ביותר. ופתע, כמו עולה מעוב, מאי שם, שמעה את שמה מוזכר בפיה הדובר של אימו של שי. קאדו עשתה אזנה כאפרכסת. סקרנית וחרדה, קרבה כמו באקראי לאט לעבר אמו של שי. עתה היתה קרובה דיה לשמוע . קאדו שהיתה נערה פקחית במיוחד, לא נצרכה לזמן ממושך בכדי להבין ולתפוס את המתרחש. היא קלטה כי שתי האימהות משוחחות ביניהן, והיא נתקפה אי נוחות מרובה בשל הפרשה כולה. עתה חיפשה בקרבתה מושב כיסא להתיישב עליו, והיא התפתלה על מושבה, באי נוחות בעוד ג'ודי ממשיכה לשוחח עם אימו של שי. "אנחנו לא נתנו לה את הסכמתינו,לכל המהלך הזה של לינה אצלכם. היא פשוט נטלה כאן חירות לעצמה". מבטי אמו של שי כמו ניקבו את בשרה וקאדו היצטמצמה עוד יותר על מקום מושבה. עתה ביקשה בנפשה להיעלם מהעין, בדיוק כשהורתה לה אמו של שי על הטלפון. אמה נזפה בה, ואמרה: "אנו באים מיד לקחתך ולהחזירך הביתה. שיקרת לנו במצח נחושה". עתה מצאה עצמה קאדו מתחננת בפני אמה: "תנו לי קודם לדבר עם שי, ואחר כך בואו לכאן להחזיר אותי". עתה גם מבלי אולי שחפצה בכך, התפרץ בכייה מר וצורב. ג'ודי, רחמיה נכמרו על בתה. היא היטיבה להבין כי עתה נתונה קאדו במצוקה בגלל המילכוד בו מילכדה את עצמה. יש להושיט לקאדו יד תומכת על אף הכל מילמלה ג'ודי לעצמה ואדם ששמע את מילמולה הסכים לכך גם הוא. "בסדר בת", סיכמה ג'ודי. "סיימי את ענייניך ואז תתקשרי ונבוא". "תודה אמא", הודתה קאדו לאמה, שמחה על ההבנה שגילו הוריה למצוקתה. "לא אשכח לכם זאת, תודה תודה!".