כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מה ה"טריגר" שלך?

    107 תגובות   יום שלישי, 28/12/10, 21:18

    ''

     

    הפוסט הזה הוא יותר מכל הרהורים ביני לבין עצמי.....קריצה....החיים הם משהו מוזר, לא ניתנים לצפייה, דינמיים – לא יעזור כלום. אתה מתכנן דברים בסוף זה  "מתחרבש", מתכנן תכניות וכמו בפתגם "האדם מתכנן תכניות והיושב במרומים צוחק"...ויוצא משהו אחר, ובכלל כל הזמן לומדים דברים חדשים. כשאתה חושב שאתה יודע ומנסה ליישם דברים, מסתבר שתמיד יש כללים ואפשרויות אחרות נוספת ש"טרם הספיקות לעיין בהם".......

    '' 

    גם בנושא הכרות בין אנשים אחרים, חדשים, זה משהו דומה. אני מנסה לברר לעצמי, למה יש סימפטיה בין ולאנשים מסוימים ולאחרים פחות? לפעמים זה מבלי שבעצם עשו או לא עשו לך משהו, ללא שאתה אפילו מכיר, ואם כן ממש הכרות שטחית, אפילו וירטואלית בלבד, או בחיים, בעבודה, בכל מקום...לפעמים גם סתם באוטובוס, למה נוצר קשר כזה או אחר בין שני אנשים, ולמה לפעמים הוא נשאר למשל וירטואלי ולפעמים עובר שלב.

    '' 

    הגעתי למסקנה שאני לא בטוחה ש"יש הגיון בשגעון" איך שאומרים, אבל מה? נראה שלשפת הגוף יש המון מה לומר כאן, גם אם איננו מודעים לה, ולעוד דברים שאולי נעלמים ממני, וזה בדיוק מה שאני מנסה לברר כאן.

     

    אם זה בהכרות מה שקוראים וירטואלית, או אישית, זה לא תמיד העניין.  הנקודה היא הסימפטיה, ההבנה, הקשר שנוצר אם במציאות במקרים שונים, או בוירטואלי, בין איזה טיפוסים, בינך לבין האחר, ולמה בעצם דווקא הוא.

     

    למדתי ולא בדרך הקלה, אחרי אירועים ובנושאים שונים שבמאבק בין "הראש" (ההיגיון) ל"בטן" (הרגש, האינטואיציה) מנצחת תמיד האפשרות השניה, לפחות אצלי.

     

    יש אנשים שמסתדר לי אתם מייד, השד יודע למה, וככל שההכרות מעמיקה אני רואה שזה ממשיך יותר בכיוון חיובי של הבנה, יש כאלה שכשאני מכירה אותם יותר מגלה שאין חזותם כברם, והבחוץ אינו כפי שזה נדמה באמת, ולאט לאט מפסיקה ההבנה ואתה הסימפטיה.

     

    כל מיני מקרים, ויש מי שעדיין אינני יודעת, ולא אדע ולא אהיה בטוחה עד שאכיר.

     

    ויש כאלה שאני מסמפטת אותם ממבט ראשון, לא יודעת למה, רק אחרי שנים של הכרות פתאום מבינה מדוע בעצם, והפוך, כאלה שאינני אוהבת.

    '' 

    נקודה נוספת היא הטריגר, המשהו המיוחד, שגורם לי, לך, לאנשים בכלל לרצות לעבור שלב, מהווירטואלי להכרות אישית, בחיים, במציאות.

    מדובר בצורות השונות של הכרות ולכל המטרות כולן.

     

    למשל חברות וירטואלית בקפה כשלעצמה הרי אומרת משהו כמו : עניין אחד בתכניו של השני, סימפטיה, וכדומה.  לפעמים יש קשרים כאלה שנמשכים שנים, יכולים להיות חזקים וקרובים מאד, אך לא עוברים משום מה לשלב ההכרות בחיים, ויש אחרים שעוברים לפסים של מציאות מהר מאד.

     

    כדי לעבור לשלב הבא הכרות מוירטואלית לחיים כאמור צריך טריגר מסוים, משהו, ולא אצל כולם זה אותו "המשהו", ולא תמיד כאמור הוא קיים.

     

    אצלי נדמה לי שזה בין היתר הרגשת אותנטיות, פחות "חלקלקות", הצגת מצג אמין, אם זה בתכנים, בפרטים, או תמונה זו או אחרת.  שלא כל הזמן הכל יופי טופי אצלך, ולא כל התגובות והפוסטים שלך הם תכנים של פוצי קוצי, נצנצים ציורים וכאלה ובזה מסתכם העניין.......קריצה

     

    אחת מאלה שאני חשה אליה סימפטיה מרובה, השד יודע למה, ומאמינה שאותו דבר מהצד השני, היא הגולשת שתמונתה כאן.

    '' 

    איך ולמה דווקא זו למשל? ובכלל למה הקשר נוצר בין שני אנשים ספציפיים דווקא ולא עם אחרים?

    אז זה בדיוק נושא הפוסט !  בדיוק כמו שיצפאן אומר במערכון המפורסם: "אוה, בדיוק על זה רציתי לדבר אתך" קריצה

     

    ''
     

     

    ועל כל אלה זה מה שאני תוהה ביני לבין עצמי, יחד עם הארותיכם והערותיכם מקווה להגיע למשהו....

     

    אז את זו'תי כאן (ברו-טלי) טרם פגשתי בחיים, ונראה שזה מחויב מציאות בשל הסימפטיה שאני חשה והעניין, שאני מאמינה שהדדיים.

    היא טיפוס שונה, מאמינה שלחיוב, ונראה מה ייצא.

    מה שבטוח אם הייתי גבר בטח הייתי מתאהבת בה.  

    בחורים....אתם רואים את הקסם שבה?

    '' 

     

    מי מכיר את זו הבחורה?

    היא בקפה, מבדחת ומצחיקה,

    מיוחדת ואפילו אותה,

    אני טרם במציאות מכירה....

     

    משהו שובה לב בה,

    את שלי בכל מקרה לקחה,

    בת בלי גיל כילדה,

    גם מתנהגת ככה...

     

    הבאתי לכם תמונתה,

    כמובן בהסכמתה,

    אז תגידו את האמת,

    האם זו לא הכי מוצלחת שלה?

     

    ואני כאן להבין מנסה,

    יחד אתכם מדוע את  זו התמונה,

    אני אוהבת מכולן בה?

    אמרו דעתכם כי אינני בטוחה...

     

    נדמה לי שכאן מבצבצת,

    האשה האדם והילדה,

    ללא פוזות התייפייפות וחיוך לתמונה,

    הנה אני פשוט במציאות ככה.

     

    כעת לשלב הבא שמעניין כעת,

    כשאראה אותה במציאות באמת,

    אם עדיין ישארו הקשר והחיבה,

    או שמא זה פתאום פרח עורבא?

     

    וירטואלי לחוד אך אין כמו במציאות,

    למרות שהרבה פעמים,

    כשרחוקים קל להיות גלויים,

    כשמכירים בעיניים במציאות,

    לפעמים צצים ועולים העכבות.

     

    וממילא זה הצעד הבא לעשות,

    בכל הכרות וחברות בין בני אדם,

    ואם היא כפי שאני קולטת ומרגישה,

    בטוח לא יצ'עמם אתה.

     

     

    מה אתם מרגישים וחושבים לגבי הכרות עם אנשים שונים? במערכות יחסים שונות?

    כלומר, זה לא חייב להיות דווקא יחסי גברים ונשים או על אותו בסיס, אלא בהחלט גם יחסי חברות פשוט בין שני בני אדם.

     

    למה דווקא הכרות מעמיקה ועוברת משלב וירטואלי למציאות במקרים מסוימים ובאחרים לא? איזה טריגר אצלכם גורם לכם בכלל לרצות לעבור משלב וירטואלי לחיים הממשיים?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (107)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/11 18:34:
      מדהים
        8/1/11 10:47:
      וואו, המון דברים כתבת.
      ואני בכלל נעניתי להודעה שלך בגלל החתולים. כתבת 'פיית המגירות והחתולים' והופ! נכנסתי להודעה.
      ואתמקד בוידאו:
      אוסאמה בין לאדן (אלי יצפאן) לא לוקח אחריות, הא? זה מפתיע... חחחחח...
      הוא דוגמא קיצונית וברורה לאי לקיחת אחריות. אבל יש לי חדשות עגומות בשבילי / בשבילכם: כל אחד מאיתנו לא לוקח אחריות בחלק, אפילו חלק פיצפון, בחייו. ולפני שאתם מתנפלים עלי - תחשבו על זה. איזה חלק מוזנח? באילו תחומים אתם מאשימים את הנסיבות, המזל, הזולת?
        2/1/11 22:39:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-31 19:31:42

      צטט: אילנה סמייל 2010-12-29 20:49:32

      נושא זה מעסיק גם אותי.
      אנו מרגישים את האנרגיה של האנשים...יש כימיה בין אנשים שנפגשנו בעבר, בגילגולים קודמים ,לכן אנו מרגישים אליהם סמפטיה מבלי שנבין למה. (יכול להיות גם להפך)
      נפגשתי עם אנשים שהיו וירטואלים ולא התאכזבתי, אנו בקשר.

      את יודעת מה? זה גם רעיון שאינני מבטלת בכלל. 

      מעניין אבל אם באמת אדם נוטה לפתח קשר אמיץ ומהיר יותר עם אנשים שהיה עמם בקשר בגלגול קודם, או ההפך.

      בכלל נראה לי שלנושא הזה יש השלכה גדולה מאד בתחומים רבים על החיים שלנו, לא כולם מסכימים בודאי ולא כולם מודעים לזה. גם לי עצמי יש הרבה מה ללמוד בנושא.

      תודה לתגובתך .צוחק

      אני מאמינה, וגם חוויתי קשרים עם אנשים מ"העבר"..אנשים שהיה חיבור מידי..תחושה שאנו מכירים מאז ומתמיד. הרגשה נוחה ונעימה גם של שמחה. יש סיבה לכל קשר שלנו...גם אם הוא לזמן קצר. אני חושבת, שאנשים שלא מרגישים איתם חיבור טוב והם נמצאים איתנו באיזה שהוא קשר..זהו תיקון שעלינו לעבור...ללמוד.

      שאנו שמים לב לדברים שקורים, לקשרים בינינו...אנו מתפתחים...זה נפלא בעיני :~))

        2/1/11 17:49:

      אני חושב שאנחנו נמשכים לטיפוסים שונים בהתאם לאיך שאנחנו רואים את עצמנו משתקפים בהם, כל אדם משקף עבורנו משהו אחר בנו... כתבתי על זה ממש לא מזמן במשפטים על אהבה

      לא מכירה את הבחורה, בכל מקרה שמחה מאד בשבילך, שמצאת את החברה.
      לשאלתך, לדעתי, יש מספר סיבות לדבר, אך העיקרית היא היכרות קודמת, כלומר, היכרות מגלגול/ים קודם/ים.
      הסיבה האפשרית נוספת, היא התאמת הילות.
      הסיבה האפשרית נוספת, היא התאמה רוחנית. נכון, שזה נורא נחמד, אם מישהו מבין אותך? אם אתם משדרים על אותו גל? לזה אני מתכוונת.
        1/1/11 19:35:

      צטט: שרה 120 2011-01-01 12:34:59

      שאלת שאלה מורכבת, שקשה לתת עליה תשובה רציונאלית, אבל אנסה לענות עליה מניסיון החיים שלי ובקצרה, עד כמה שניתן.

       באשר להיכרות וירטואלית: זאת היכרות שאני לא כל כך מאמינה בה. אני יכולה לדבר עם בן אדם 5 פעמים בטלפון ואז כשאפגש עמו להתאכזב נואשות. לכן, אני תמיד מעדיפה מפגש פנים אל מול פנים.

      מניסיוני, אנשים מרשים לעצמם לדבר באופן שונה כשהם לא מסתכלים לך בפנים, לעומת מפגש אמיתי פנים אל מול פנים, כשהם מתסכלים לך בעיניים.

      אפילו כאשר לא מדובר ביחסים אישיים, אלא בענייני עבודה, שמתי לב שאנשים מדברים בצורה שונה כשהם משוחחים עמי בטלפון, לעומת שיחה במפגש פנים מול פנים (למרות שהדבר אינו נכון לגבי כל האנשים) וכאשר הם פוגשים אותי הם מדברים בצורה הרבה יותר נעימה ופחות אגריסיבית ובמקרים מעטים גם להיפך.

      לעומת זאת באתרי אינטרנט כמו פייסבוק, טוויטר, קפה דה מרקר, כל אחד בוחר להציג את עצמו כפי שהוא היה רוצה שאחרים יראו אותו, גם אם הוא לא כזה באמת ורובם מציגים עצמם כאנשים נחמדים, אוהבי בני אדם, אוהבים לעזור לזולת, חמים, רגישים, מתחשבים, טובי לב, מלאי שמחת חיים, מאושרים, פתוחים לאנשים חדשים ורעיונות חדשים , סבלניים.... וכל המילים הטובות שבעולם.

      אלא, כשאני יוצאת למציאות של הרחוב הישראלי או כשאני נוסעת בכבישי הארץ, אני רואה בעיקר חוסר סבלנות, חוסר פירגון, עצבנות, לחץ, תחרותיות לא בריאה, תחכים מזימות ושקרים במקום העבודה, ניצול של חלשים, רדיפת בצע וכסף על חשבון גבם של המסכנים ואני שואלת את עצמי, אם אנשים פה בקפה כל כך נחמדים, איפה כל האנשים האלה במציאות ? האם אנו נחמדים, רק כאשר אנו מקלידים ?

      האם הכל זה "בכאילו" ?  האם אלו אנשים דמיוניים, שלא באמת קיימים? כלומר הם קיימים, אבל האישיות שהם יצרו לעצמם מעל דפי האינטרנט היא לא אמיתית?

      האם במציאות היומיומית שלכם, אנשים מפרגנים לכם , כפי שהם מפרגנים מעל דפי האינטרנט ?

      האם אנשים שולחים לכם נשיקות באוויר ?  כוכבים ?  חיבוקים ?  האם מאפשרים לכם לעבור מנתיב לנתיב בכביש, ,בלי לעבור התקפת לב קטנה ? בלי לריב בתור בבנק או בדואר ?  בלי לקבל פרצוף חמוץ ומנוכר מפקידת הקבלה של הביטוח הלאומי/ מס הכנסה/ קופ"ח/ כל גוף בירוקרטי אחר ?

      ובקיצור, לאן נעלמו אנשי ארץ ישראל היפה ?

      לגבי אינטואיציה , כניראה שיש אנשים שיש להם את היכולת לזהות כבר ממבט ראשון האם האדם שעומד מולם הוא אדם שיהיה "טוב להם" או "רע להם". יש אנשים שיודעים לעטות על עצמם מסכות טובות ולהטעות את האדם שעומד מולם, כמו פרח יפה וצבעוני שיודע למשוך אליו חרקים, למרות שבתוך תוכו הוא רעיל. אנשים בעלי אינטואיציה טובה יידעו מייד לזהות את הרעילות הזאת (תקראו לזה תת מודע, אנרגיות שליליות/חיוביות, אינטואיציה וכו') ויעדיפו שלא להתקרב יותר מדי.

      אני חושבת שככל שבן אדם רגיש יותר הן לעצמו והן לזולת, כך יש לו יכולת טובה יותר, כלומר רגישות טובה יותר לזיהוי טיפוסים שליליים, מניפולטיביים, "שחקנים" ולא אמינים, כלומר ככל שהאדם רגיש יותר, יש לו יכולת טובה יותר להתבונן מהצד ולקרוא את האדם שעומד מולו, "כאדם" בהתעלם מכל הסממנים החיצוניים של מעמד, כסף, מראה חיצוני.

      המשך, בפעם אחרת.

       

      אהלן שרה, שמחה לראותך אצלי, ותודה למענך הבאמת מושקע.

      הנושא כל כך מורכב מסתבר, ואין לו "מענה אחיד" שממש מהמון תגובות אני לומדת ומפיקה משהו נוסף, אחר, ומאד שמחה על כך.

      אני לא חושבת עם זאת שכל הגולשים האנשים מציגים פנים "יפות" או צדדים "יפים" בלבד שלהם בתכנים. גם לגבי תמונה ראיתי שיש כאלה שהולכים יותר על המראה הטבעי מאשר מראה מיוחד "לצילום", יש ויש.

      כנראה שקצת לייפות את עצמנו ולעשותנו טיפה יותר צעירים ויפים זה רצון של הכל, אבל באמת, למי שיש חיישנים טובים יכול לא בקושי רב לזהות את המלאכותי ואת אלה בוא נאמר שחצי הכוס הריקה אצלהם היא קצת יותר מחצי למרות הכסות היפה.

      אמתין לפעם הבאה שתגיעי לבקר, שמחתי שבאת, ותודה לתגובתך. 

      ''

       

        1/1/11 13:24:
      מרתק. תודה
        1/1/11 12:34:

      שאלת שאלה מורכבת, שקשה לתת עליה תשובה רציונאלית, אבל אנסה לענות עליה מניסיון החיים שלי ובקצרה, עד כמה שניתן.

       

       

      באשר להיכרות וירטואלית: זאת היכרות שאני לא כל כך מאמינה בה. אני יכולה לדבר עם בן אדם 5 פעמים בטלפון ואז כשאפגש עמו להתאכזב נואשות. לכן, אני תמיד מעדיפה מפגש פנים אל מול פנים.

      מניסיוני, אנשים מרשים לעצמם לדבר באופן שונה כשהם לא מסתכלים לך בפנים, לעומת מפגש אמיתי פנים אל מול פנים, כשהם מתסכלים לך בעיניים.

      אפילו כאשר לא מדובר ביחסים אישיים, אלא בענייני עבודה, שמתי לב שאנשים מדברים בצורה שונה כשהם משוחחים עמי בטלפון, לעומת שיחה במפגש פנים מול פנים (למרות שהדבר אינו נכון לגבי כל האנשים) וכאשר הם פוגשים אותי הם מדברים בצורה הרבה יותר נעימה ופחות אגריסיבית ובמקרים מעטים גם להיפך.

       

       

      לעומת זאת באתרי אינטרנט כמו פייסבוק, טוויטר, קפה דה מרקר, כל אחד בוחר להציג את עצמו כפי שהוא היה רוצה שאחרים יראו אותו, גם אם הוא לא כזה באמת ורובם מציגים עצמם כאנשים נחמדים, אוהבי בני אדם, אוהבים לעזור לזולת, חמים, רגישים, מתחשבים, טובי לב, מלאי שמחת חיים, מאושרים, פתוחים לאנשים חדשים ורעיונות חדשים , סבלניים.... וכל המילים הטובות שבעולם.

      אלא, כשאני יוצאת למציאות של הרחוב הישראלי או כשאני נוסעת בכבישי הארץ, אני רואה בעיקר חוסר סבלנות, חוסר פירגון, עצבנות, לחץ, תחרותיות לא בריאה, תחכים מזימות ושקרים במקום העבודה, ניצול של חלשים, רדיפת בצע וכסף על חשבון גבם של המסכנים ואני שואלת את עצמי, אם אנשים פה בקפה כל כך נחמדים, איפה כל האנשים האלה במציאות ? האם אנו נחמדים, רק כאשר אנו מקלידים ?

       

      האם הכל זה "בכאילו" ?  האם אלו אנשים דמיוניים, שלא באמת קיימים? כלומר הם קיימים, אבל האישיות שהם יצרו לעצמם מעל דפי האינטרנט היא לא אמיתית?

       

       

      האם במציאות היומיומית שלכם, אנשים מפרגנים לכם , כפי שהם מפרגנים מעל דפי האינטרנט ?

      האם אנשים שולחים לכם נשיקות באוויר ?  כוכבים ?  חיבוקים ?  האם מאפשרים לכם לעבור מנתיב לנתיב בכביש, ,בלי לעבור התקפת לב קטנה ? בלי לריב בתור בבנק או בדואר ?  בלי לקבל פרצוף חמוץ ומנוכר מפקידת הקבלה של הביטוח הלאומי/ מס הכנסה/ קופ"ח/ כל גוף בירוקרטי אחר ?

       

      ובקיצור, לאן נעלמו אנשי ארץ ישראל היפה ?

       

       

       

      לגבי אינטואיציה , כניראה שיש אנשים שיש להם את היכולת לזהות כבר ממבט ראשון האם האדם שעומד מולם הוא אדם שיהיה "טוב להם" או "רע להם". יש אנשים שיודעים לעטות על עצמם מסכות טובות ולהטעות את האדם שעומד מולם, כמו פרח יפה וצבעוני שיודע למשוך אליו חרקים, למרות שבתוך תוכו הוא רעיל. אנשים בעלי אינטואיציה טובה יידעו מייד לזהות את הרעילות הזאת (תקראו לזה תת מודע, אנרגיות שליליות/חיוביות, אינטואיציה וכו') ויעדיפו שלא להתקרב יותר מדי.

       

      אני חושבת שככל שבן אדם רגיש יותר הן לעצמו והן לזולת, כך יש לו יכולת טובה יותר, כלומר רגישות טובה יותר לזיהוי טיפוסים שליליים, מניפולטיביים, "שחקנים" ולא אמינים, כלומר ככל שהאדם רגיש יותר, יש לו יכולת טובה יותר להתבונן מהצד ולקרוא את האדם שעומד מולו, "כאדם" בהתעלם מכל הסממנים החיצוניים של מעמד, כסף, מראה חיצוני.

       

       

      המשך, בפעם אחרת.

       

        1/1/11 11:49:

      צטט: שולה63 2011-01-01 05:41:10

      קשה להסביר את הכימיה והקליק שנוצרים בין שני אנשים.
      מנסיוני -אנשים שחיבבתי ב היכרות וירטואלית
      לא איכזבו גם פנים אל פנים

      מצוין, אז אצלך "החיישנים" הטריגרים מוצלחים תמיד. מקווה שזה ימשיך.

      ניסית לחשוב פעם למה דווקא עם אנשים אלה את מרגישה שאת מחבבת וזה עובר בהכרות לשלב הבא? ועם אחרים לא? צוחק

        1/1/11 11:46:

      צטט: oranitos 2010-12-31 13:03:54

      למה? כנראה שאין ממש תשובה. בגדול זו הזדהות עם תכנים, סגנון וכדומה. אבל צריכים גם לזכור, שהיות וזו וירטואליה , הפרשנות שאנחנו נותנים לטקסטים היא בעיקר שלנו. וזה באמת מעניין איך X יגרום לך להזדהות עם הכתוב בעוד ש Y אולי יגרום לאנטגוניזם...

      הטכסטים זה משהו אחר, ואיך שכותבים אותם זה גם משהו לא מבוטל בפני עצמו.

      לפעמים אני לא מסכימה עם הטכסט אבל אוהבת מאד את צורת ההגשה והסגנון של אותו כותב, ול"איך" אני חשה סימפטיה מרובה. לפעמים ההיפך.

      אכן מעניין, ועדיין אנו מנסים לברר איך ולמה.... קריצה

        1/1/11 11:40:

      צטט: prince_d 2010-12-31 09:25:45

      אני בעד אנשים.
      בעד קשרים וחברויות כי נראה לי שמכל אחד אפשר ללמוד משהו.
      נראה לי שהטריגר שלי הוא אמון. רמת האמון שאני מצליח לבנות עם האדם שמולי כיוון שהעולם הוירטואלי, על אף היתרונות הרבים שבו, הוא אחרי הכל וירטואלי. והמקלדת סופגת הכל...

      אתה יודע מה?  אתה צודק.

      זו אחת הנקודות החשובות ביותר, אחד הדברים שניסיתי לברר, שאתה מרגיש, יודע, ובכל זאת אינך מסוגל לשים על זה את האצבע.

      עזרת מאד, תודה.

      אכן אחד הדברים של ה"טריגר" המפורסם הוא כנראה אמון.

      וואלה, אתה מוזמן תמיד

      ''

        1/1/11 11:34:

      צטט: דואלי 2010-12-30 23:22:52

      תודה על הפוסט,
      קודם כל על מה שכתבת בהתחלה זה הזכיר לי את המשפט של גון לנון בשיר שלו: "...החייים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן משהו אחר ...".

      תוכניות זה דבר יפה אבל כמו בנהיגה בכביש אם אתה מפספס את הפניה אז אתה מגיע למקום אחר...

      הוירטואלי נותן מרחב מחיה, לא מעיק, גמיש להפליא.
      מסך המחשב שמשמש כמעין "חומת אש" שנותנת הגנה, ממש ללכת עם ולהרגיש בלי :)...

      אתה זוכה לייחס על פי המודל שאתה חושף בכתיבתך.

      למסך המחשב יש סבלנות אין קץ .... ומוכן לסבול הכל. אנשים ? לא בטוח...

      יחסים מעבר למדיה הוירטואלית הם בד"כ הרבה יותר מורכבים ודורשים, רמת ציפיות שונה ...

       

      תודה גם לך דואלי.

      מערכות יחסים וירטואליות בכלל אינן כה פשוטות וסובלניות כפי שאתה חושב, לא תמיד. גם מהן אפשר לדעת ולהפיק הרבה. יש אנשים שדווקא בוירטואלי חושפים הרבה שאין להם שם את העכבות שיש להם בחיים במציאות.

      אין הכללות כאן, כיום הוירטואליה זה חלק מהחיים כבר.

      השאלה מה גורם לנו לעבור מהוירטואלי אם בכלל - למציאות עצמה.צוחק

       

       

        1/1/11 11:31:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-12-30 20:55:27

      אני סומכת על החושים האינטואיטיביים שלי. לכן עובר זמן קצר בין ההכרות לבין המעבר לחברות.
      פוסט מעניין הבאת לנו יקירה תודה

       

      וואלה, תמיד זה ככה אצלך? אין מערכות יחסים אצלך שאינן עוברות שלב משום מה? מופתעקריצה

        1/1/11 11:30:

      צטט: צליל מכוון 2010-12-30 19:48:16

      כאשר ישנה תקשורת טובה והאדם "לוחץ" אצלך על הכפתורים הנכונים זה זורם - וזה הדדי בד"כ.
      וובחברות לאורך שנים כנראה שהבחירות שלך יהיו באנשים שדומים לך באספקטים רבים
      יפה כתבת

      תודה. זה בדיוק העניין שאני מנסה לברר כאן עם החברים....מה זה ואיך ה"כפתורים הנכונים" הללו...

      דרך אגב לגבי הבחירות בחיים, זה אינו מדויק מה שכתבת, פעמים רבות בחיים אלה היו אנשים שונים ממני בתכלית... קריצה

        1/1/11 11:27:

      צטט: רומפיפיה 2010-12-30 18:18:26

      יקירה, ואמי מאמינה שיש פה עניין של התאהבות פתע....פוסט מעניין, תגובה חיננית...

      ופתאום נוצר הקליק...:))))  ואם יהיה המשך, לפעמים זה אפילו רק עניין של כמה  אני עצלה ומשקיענית בקשר... אבל פה בקפה.  . את כל חבריי אני מאד מאד אוהבת...  ושתהיה לנו שנה אזרחית טובה   נעימה ובעיקר שמחה  *

      אוה, הנה רומפיפיה שחשתי אליה סימפטיה מרובה עוד לפני שהעזה לחשוף את תמונתה, זוכרת חברה?......

      לא מדובר דווקא בהתאהבות אלא במערכות יחסים ידידותיות רבות, גם בין גברים לנשים וגם סתם של חברות...ובעיקר במה שגורם להן לעבור שלב ....קריצה

       

        1/1/11 11:21:

      צטט: רפאלה 2010-12-30 18:09:34

      שמחה להוסיף שלמרות החלק הוירטואלי.אני מוצאת לפעמים קשרים שמתפתחים יפה מאד מעבר למסך. לפעמים זה מסתיים רק בשיחות טלפוניות..לפעמים עם פגישות וישנם עוד מקרים שהמיפגשים אכן יתקיימו שכן יש רצון משני הצדדים. זה עניין של זמן.
      קורה גם שיש לפעמים ציפיות..ואז האכזבות באות...
      אני אוהבת את הקפה ואת החברים שלי פה. אני רק לא מבינה דבר אחד.. "אם אין לך מה להגיד משהו טוב - אז אל תגיד כלום".
      לפעמים אני רואה חברים שהם לא חברים שלי...אבל איכשהו מצליחים להיכנס אלי ולהעליב אותי. זה קורה לאחרים גם.
      ואני באמת שואלת..למה להגיד משהו רע אם אין להגיד משהו טוב?! לא עדיף לא להגיד מאומה?!
      בכל אופן..הציטטה הזו היא לא שלי אבל אימצתיה ואני דוגלת בה ופועלת על פיה. אהבתי את הפוסט שלך.
      לגבי ברוטלית...לא יודעת למה היא נעלמה לי. דווקא אהבתי אותה.
      *************** שנה אזרחית שמחה ועליזה וטובה מקודמתה.  

      אהלן רפאלה.

      אכן קורים כל מיני בהמשך כשמערכת יחסים ממשיכה, אך העניין הוא הטריגר שגורם למערכת יחסים מכל סוג שהוא לעבור את השלב, להמשיך. לפעמים הוא קיים ולפעמים לא, ומערכת יחסים יכולה להמשיך לעולמי עד להישאר כפי שהיא. גם קורה.

      את הדבר הזה שאת לא מבינה גם אני לא מבינה, שאנשים מגיבים מתפרצים אלייך גם אם לא חברים וגם אם כן אין זה שייך, ומגיבים בצורה שאינה חברית ולא נאותה. אם אין למה משהו נחמד לומר אל תגיד. ואם כבר אתה רואה לנכון להגיב משהו שאינו לחיוב, גם אז אפשר לעשות זאת בצורה חברית ולא להעליב.

      גם אני לא מבינה זאת כמוך רפאלה, ואני מקווה שגם את וגם אני לא נבין זאת לעולם - כי אם נתחיל להבין דברים כאלה, זה אולי אומר שהפכנו להיות גם כאלה.

      אז אם יש מי שחייבים לומר דעתם בצורה פוגעת ושלילית שיהיו בריאים, זה מה שאני יכולה לומר.

      יש אנשים רפאלה שמרגישים על הגובה אך ורק אם הם מנמיכים את האחר. .....קפאיש רפאלה?

      תעזבי, בוא נקווה שתינו שאף פעם לא נבין זאת ולא נהיה כך.

      לגבי ברו-טלי, היא לא נעלמה, כתבה לך, היא כאן כל הזמן.

      שנה אזרחית בריאה חייכנית ורחבת לב תמיד רפאלה.

       

      ''

        1/1/11 05:41:
      קשה להסביר את הכימיה והקליק שנוצרים בין שני אנשים.
      מנסיוני -אנשים שחיבבתי ב היכרות וירטואלית
      לא איכזבו גם פנים אל פנים
        1/1/11 02:09:
      מה עם כמה תמונות של גברים?
      חמודים שכאלה?
        31/12/10 23:33:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-31 20:10:51

      צטט: ליריתוש 2010-12-30 10:07:05

      בונבוש,
      אם הייתה תשובה אחת חד משמעית, הרי הפוסט החושב הזה היה בן פסקה או שתיים החלטיות ולא כך הדבר. עצם השאלות האלו מעיד עד כמה אין לנו את התשובה באופן גורף ואחיד כמתכון של עוגה.
      אז גם לי אין תשובה אחת ברורה, יש לי רק כיוון מחשבה מסויים. להרגשתי, חלק מאיתנו מתבטאים טוב יותר בכתב, חלק אחר מאיתנו מתבטאים טוב יותר בעל פה, וישנם אלו הטובים בשני המישורים, או שפחות טובים בשני אלו גם יחד.
      חשיבות הדברים היא במפורש כאן, במדיה שמהותה כתובה, בליווי אספקטים ויזואליים מסויימים הנבחרים על ידי הכותב - תמונות ו/או סרטי וידאו שאותם הכותב ירצה להציג לעולם, בבחינת :זה אני.
      ו"זה אני" הוא לא פעם רק החלק החיובי, היפה, שיש בכותב ובחייו, בלי כל העצב, ההתלבטות, הכאב. יש כאלו שבוחרים לחבב אנשים כאלו, זכותם. ויש כאלו שיחפשו דווקא את אלו שלפעמים שמחים, לפעמים עצובים, כי אלו החיים של כולנו.
      כך שלכל מטבע בעצם יש שני צדדים ומעלה וכל אחד מאיתנו בוחר היכן להסתכל עליה ועל כמה מן הצדדים שבה. אולי זה אחד הסודות למה חברויות וירטואליות נשארות או עוברות למציאות ולמה חלק מהפגישות מצליחות וחלק לא.
      ואם אספר לך משהו קטן מהחיים שלי - בשבוע הבא אני עומדת להיפגש עם קבוצה של אנשים כבדי שמיעה שנמצאים בקשר דרך פייסבוק. כמה מהם אני מכירה כבר במציאות, חלקם אני מכירה בתמונה ששמו בפייסבוק, חלקם אינני יודעת אפילו איך הם נראים. את חושבת שאין לי חששות? מה שנראה נהדר בבדיחות צ'ט ליליות עשוי להיתקע במציאות בין הסלט לבין הלחם... (הפגישה נקבעה במסעדה, מה נראה לך שאפשר בלי אוכל??חחחח)
      אז לחשוב איך לעשות שיהיה טוב או שמא לזרום ולראות? - אולי שתי התשובות נכונות, כל אחת במינון שלה ובזמן שלה?
      אז הנה, יצא לי כמעט פוסט מזה (כדאי שאפתח את זה??) .....אז סליחה אם זה היה ארוך כתגובה...(מקווה שהפסקאות המחולקות מקלות על הקריאה והחשיבה.)
      סופ"ש נעים לך, חברתי.
      (כן, מרשה לעצמי לכתוב "חברתי" כי אני מרגישה הרבה רגישות אנושית בין השורות שלך.)

      יופי של תגובה ליריתוש, אהבתי אותה. היא ממשית, מעידה על מחשבה, תגובה אמיתית מהלב, וככזו אני תמיד מעריכה זאת.

      את יכולה להתבטא אצלי כאוות נפשך, בין אם זה קצר או ארוך יותר, אין לי שום בעיה, תזרמי עם המחשבות שלך, איך שמעורר אותם התוכן אצלי.

       

      אכן יש אנשים שלא מתבטאים טוב בכתב, או בעל פה, ולכן גם להכרות עם אדם במציאות יש חשיבות, ובכל זאת יש טריגר מסוים שגורם לך לרצות לעבור דווקא עם אדם זה או אחר לשלב הבא של הכרות, או שלא. זה העניין. ונכון אין אחידות ואין כללים, לכן זה מעניין.

       

      לגבי המפגש הצפוי שסיפרת עליו, הגיבו כאן תגובה שמאד מצאה חן בעיני לגבי מפגשים ראשונים, כדאי שתחפשי אותה, שאומרים שכדאי להיות פתוח, גלוי, להיות נינוח וגלוי ולתת לצד השני להרגיש זאת, ואז גם אם יש לצד השני עכבות הוא יחוש הרגשה טובה ממך וזה יעזור לאינטראקציה חיובית, במיוחד כזה מפגש.

       

      את חברותית מאד, אני בטוחה שתעזרי לזה להצליח. עם פנים מחייכות כאלה כמו שלך, קשה יהיה לא להחזיר חיוך.  בהצלחה

      ''

       

       בונבוש, תודה על העצה המקסימה הזו, גם על הפרח משובב הנפש.

      אין כמוך!

        31/12/10 20:29:

      צטט: חכם בלילה 2010-12-30 16:53:01

      אני מסכים עם מה שכתבו קודמי, אנחנו מורכבים וטוב שכך.
      אם היינו יודעים במדוייק אך ולמה וכמה זה עובד,
      היה לנו משעמעמעמעמעם מאוד מאוד.
      מחשבות יוצרות רגשות שיוצרות מחשבות................

      וואלה, אוקיי.

      בסדר.

      אני אחשוב על לשנות גישה ולבוא גם להשתרע לי בטבע באיזה מקום כמו שאתה בתמונה, אבל נראה לי שארגיש נוח יותר פשוט בטבע על כר דשא גדול. ....צוחק מופתע מגניב

        31/12/10 20:26:

      צטט: y2work 2010-12-30 13:27:59

      חבל שלא ניתן לככב פעמיים :-(

      בטח ובטח שאפשר.

      שים גם ציור של כוכב, הרי אפשר לשתול מה שרוצים.

      תודה קריצה

        31/12/10 20:19:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-30 10:51:17

      מה גורם לנו לחבב אנשים ממבט ראשון או לסלוד מהם מיד ? אני מניח שאין לזה תשובה אחת ברורה. כשהצרפתים רוצים להגדיר מה הופך אדם לבעל איכות אצילית ומיוחדת, הם משתמשים במושג "ז'ה נה סה קווא". אני-לא-יודע-מה. אותה איכות חמקמקת וקשה להגדרה, אבל כשהיא שם, אתה פשוט יודע. אפשר לסחוב את ההגדרה הזו מהאופנה גם אל החיים בכלל. בעולם הוירטואלי הסימפטיה שלך נשענת, בסופו של דבר, רק עם ייצוג הפרסונה הכותבת, כל אינפורמציה נוספת נותרת סמויה. לכן, מבחינתי, הסימפטיה הוירטואלית, ואיני מכחיש את קיומה, מסתמכת על מצג שווא, במידה מסוימת. לכן אני חושב, שכמו במשפט המפורסם שנאמר בקשר ל-וגאס - "מה שקורה בוירטואליה, נשאר בוירטואליה". נסיונות לקחת את היחסים הוירטואליים ולתרגם אותם לעולם "האמיתי" בדרך כלל, נידונים לכישלון.

      תודה לתגובתך ארז, גם אם הפעם אינני מסכימה אתך לגמרי.

      נכון, לא תמיד יודעים מה גורם לחבב אנשים, מה לא (בוירטואליה). העניין הוא שאנשים את המצג הוירטואלי שלהם לא תמיד מציגים כפי שאתה כותב כמצג שווא. יש אנשים שגלויים יותר, יש שפחות, יש שכותבים גם על דברים לא קלים בחייהם, ויש כאלה שמציגים מצג של הכל יופי טופי, או איך שהם רוצים לראות את עצמם, וכאלה אפשר לראות את האני שלהם האמיתי יותר בתגובותיהם אצל אחרים, בדיונים שהם משתתפים בהם.

      אני מאמינה שמי אתה באמת, גם אם אינך רוצה להודות בך אי אפשר להסתיר לאורך זמן.

      לא בוירטואליה ולא בחיים האמיתיים.

      לכן מה שקורה בוירטואליה לא תמיד בהכרח נועד לכשלון בעולם האמיתי. כפי שראינו בתגובות פעמים רבות הקשר הופך חברי לא פחות גם בחיים, לפעמים לא.

      ובכל זאת שמחה שהגבת, כי מכל תגובה ופוסט שלך אני לומדת משהו, והוא מעורר אצלי קו מחשבה נוסף.

      תודה

      ''

        31/12/10 20:10:

      צטט: ליריתוש 2010-12-30 10:07:05

      בונבוש,
      אם הייתה תשובה אחת חד משמעית, הרי הפוסט החושב הזה היה בן פסקה או שתיים החלטיות ולא כך הדבר. עצם השאלות האלו מעיד עד כמה אין לנו את התשובה באופן גורף ואחיד כמתכון של עוגה.
      אז גם לי אין תשובה אחת ברורה, יש לי רק כיוון מחשבה מסויים. להרגשתי, חלק מאיתנו מתבטאים טוב יותר בכתב, חלק אחר מאיתנו מתבטאים טוב יותר בעל פה, וישנם אלו הטובים בשני המישורים, או שפחות טובים בשני אלו גם יחד.
      חשיבות הדברים היא במפורש כאן, במדיה שמהותה כתובה, בליווי אספקטים ויזואליים מסויימים הנבחרים על ידי הכותב - תמונות ו/או סרטי וידאו שאותם הכותב ירצה להציג לעולם, בבחינת :זה אני.
      ו"זה אני" הוא לא פעם רק החלק החיובי, היפה, שיש בכותב ובחייו, בלי כל העצב, ההתלבטות, הכאב. יש כאלו שבוחרים לחבב אנשים כאלו, זכותם. ויש כאלו שיחפשו דווקא את אלו שלפעמים שמחים, לפעמים עצובים, כי אלו החיים של כולנו.
      כך שלכל מטבע בעצם יש שני צדדים ומעלה וכל אחד מאיתנו בוחר היכן להסתכל עליה ועל כמה מן הצדדים שבה. אולי זה אחד הסודות למה חברויות וירטואליות נשארות או עוברות למציאות ולמה חלק מהפגישות מצליחות וחלק לא.
      ואם אספר לך משהו קטן מהחיים שלי - בשבוע הבא אני עומדת להיפגש עם קבוצה של אנשים כבדי שמיעה שנמצאים בקשר דרך פייסבוק. כמה מהם אני מכירה כבר במציאות, חלקם אני מכירה בתמונה ששמו בפייסבוק, חלקם אינני יודעת אפילו איך הם נראים. את חושבת שאין לי חששות? מה שנראה נהדר בבדיחות צ'ט ליליות עשוי להיתקע במציאות בין הסלט לבין הלחם... (הפגישה נקבעה במסעדה, מה נראה לך שאפשר בלי אוכל??חחחח)
      אז לחשוב איך לעשות שיהיה טוב או שמא לזרום ולראות? - אולי שתי התשובות נכונות, כל אחת במינון שלה ובזמן שלה?
      אז הנה, יצא לי כמעט פוסט מזה (כדאי שאפתח את זה??) .....אז סליחה אם זה היה ארוך כתגובה...(מקווה שהפסקאות המחולקות מקלות על הקריאה והחשיבה.)
      סופ"ש נעים לך, חברתי.
      (כן, מרשה לעצמי לכתוב "חברתי" כי אני מרגישה הרבה רגישות אנושית בין השורות שלך.)

      יופי של תגובה ליריתוש, אהבתי אותה. היא ממשית, מעידה על מחשבה, תגובה אמיתית מהלב, וככזו אני תמיד מעריכה זאת.

      את יכולה להתבטא אצלי כאוות נפשך, בין אם זה קצר או ארוך יותר, אין לי שום בעיה, תזרמי עם המחשבות שלך, איך שמעורר אותם התוכן אצלי.

       

      אכן יש אנשים שלא מתבטאים טוב בכתב, או בעל פה, ולכן גם להכרות עם אדם במציאות יש חשיבות, ובכל זאת יש טריגר מסוים שגורם לך לרצות לעבור דווקא עם אדם זה או אחר לשלב הבא של הכרות, או שלא. זה העניין. ונכון אין אחידות ואין כללים, לכן זה מעניין.

       

      לגבי המפגש הצפוי שסיפרת עליו, הגיבו כאן תגובה שמאד מצאה חן בעיני לגבי מפגשים ראשונים, כדאי שתחפשי אותה, שאומרים שכדאי להיות פתוח, גלוי, להיות נינוח וגלוי ולתת לצד השני להרגיש זאת, ואז גם אם יש לצד השני עכבות הוא יחוש הרגשה טובה ממך וזה יעזור לאינטראקציה חיובית, במיוחד כזה מפגש.

       

      את חברותית מאד, אני בטוחה שתעזרי לזה להצליח. עם פנים מחייכות כאלה כמו שלך, קשה יהיה לא להחזיר חיוך.  בהצלחה

      ''

       

        31/12/10 20:00:

      צטט: anaatti 2010-12-30 07:46:29

      במציאות זה שונה מהוירטואליה,,
      יש הרבה גורמים אחרים, כי רואים את האדם והתנהלותו, שומעים אותו..וזה המון בשביל שיהי קליק או לא
      לעומת זאת בוירטואליה זה גורמים אחרים, זה אנרגיות אחרות שניבנים מאופי הכתיבה או כל דבר אחר , זה לא ממש כמו לראות את האדם במציאות,,ז יש לעיתים כימיה מסויימת שמחברת דוקא בין כאלה לאחרים..... כל מקרה זה אינדיבידואלי בקשר...*

      נכון כל מקרה בפני עצמו, ונתמיד זה מעניין איך ולמה ... מגניב

        31/12/10 19:58:

      צטט: Jes_ie 2010-12-30 06:56:04

      כמה מחברותי היקרות ביותר פגשתי כאן בקפה. הן מעשירות את חיי ולולא הקפה לא הייתי יודעת שהן קיימות בכלל. את בהחלט יודעת על מה אני מדברת.

      מופתע 

      אטום

      רגל בפה

        31/12/10 19:57:

      צטט: תמו'ש 2010-12-30 06:52:21

      נגעת בנושא הכי מעסיק כאן בעצם.גם אני שואלת את עצמי למה היא ולא הוא.לדעתי זה מאד מורכב זה קומפלקס של דברים.יכולה על פי כתיבה תגובות ולחוש החיבור  ואפילו וירטואלי אפס דמות וכן להתחבר ולהיות סקרן.    אצלי המוח הקטן שבבטן נותן את הטון.קוראים לו אינטואיציה   הוא המתלבט והמכריע ומאד קשובה לו .ואף פעם לא אכזב.   גם בחיים האמיתיים ובכל צעד שעושה.
      ההסכם ביננו שאם מתלבטת סימן שזה לא זה.חחח   תודה על הרעיון וההזדמנות לדון בנושא בוער ועכשוי.

      כן, זה אכן מאד מעניין לדעתי, תמיד עניין אותי, במיוחד ברשת חברתית.

      אבל לא ממש כולם מוכנים לדבר על הדברים בגלוי, או מעדיפים להשאיר זאת כפי שזה, לא לנתח או לחשוב יותר מדי.

      גם גישה, לקבל את הדברים כפי שהם, מבלי לשאול שאלות.

      אני תמיד שואלת שאלות, כמו פולניה טובה....  קריצהלשון בחוץצוחק

        31/12/10 19:54:
      השילוב המרתק של התוצאות הבלתי צפויות והכימיה האנושית...

      שבת נפלאה

      פיני
        31/12/10 19:50:

      צטט: טלוני 2010-12-29 23:56:29

      העלית נקודה חשובה מאוד בקשרים שבין בני אדם, בעיקר לאלה שמתחילים בפן הוירטואלי.
      אישית אני מאמינה שיש תדר אנרגטי שעובר בין אנשים, ואם התדר זהה או דומה, אז מתקיים החיבור.
      וזו היא תחושת הבטן שמכוונת אותנו, מה שנקרא אינטואיציה.  ואותו תדר אנרגטי מבטא גם קשרים מגלגולים קודמים, שאותם ניתן לגלות בעיקר בעקבות מפגש פיזי.  חיבור התדרים הראשוני מורגש כבר ע"פ צפייה בתמונת האדם או גם בקריאת התכנים שלו. 
      ונכון שיש אנשים שעושים לנו את זה וישנם כאלה שיוצרים בנו אנטגוניזם, מבלי שנדע מדוע.  ההמלצה שלי היא להיות קשובים לתחושת הבטן הראשונית שעולה בנו.  היא המדויקת ביותר לפני שהרציונאל משבש לנו את השיפוט.

       

      שנה טובה!

      תודה טלוני.

      דרך אגב זו לא שנה טובה, זה בראש השנה, זו שנה אזרחית טובה...

      כן, מסתבר שכל אחד מכנה את הדברים האלה בשם שונה: תדר אנגטי, כימיה, חיבור, אינטואיציה...

      אהבתי את מה שכתבת, שהרציונל משבש לנו את השיפוט....יש אנשים שכל החיים פועלים אך ורק על פיו ולא יבינו על מה את מדברת בכלל...

      מאז ומתמיד מאד עניין אותי הקטע הזה, ולפני שנים רבות כשהפסקתי לאכול בעלי חיים, פתאום חל שינוי מאד גדול לתחום הזה, למרות שבעצם תמיד היה.קריצה

       

        31/12/10 19:47:

      צטט: RonArzi 2010-12-29 22:07:07

      צטט: RonArzi 2010-12-29 00:24:30

      מאוחר - כנראה אשוב  וגם חשבתי.  הטריגר עובד על עקרון שלח לחמך על פני המים וראה אם תוך ימים יחזור אליך.
      עיקרון המשוב החוזר.  אם יש פיד-בק בתדר ששיגרת הרי לך ידידות וקשר.   אם אין משוב או לחילופין משוב על תדר שונה - מוטב שלא יחזור הלחם.

      וואלה, יצאה לך ההודעה משונה, כנראה חשבת יותר מדי....קריצה

      עקרון הקשר הטריגר לא תמיד עובד על העקרון הזה, של שלח לחמך. הרי לא תשלח לחמך לכל עבר גם לגבי מי שמעניין לך וגם לגבי מי שלא...זה העניין...לאיזה כיוון ולמה דווקא לשם אתה עושה שלח לחמך...

      שנה אזרחית טובה ומוצלחת לשניכם שם, חברים

      ''

       

        31/12/10 19:43:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2010-12-29 21:41:38

      ברוטלי אכן נאה מאין כמוה.הטריגר שלי איבד את הצפון. יש כל כך הרבה חברים שעברו את המסך ונפגשתי איתם. יש בזה יתרונות כמובן אבל המחוייבות ההדדית לתגובות יוצרת שעבוד כך שיש מחזוריות. הרהרת אותי גם

      אהלן כוזרי, שמה זה ברו-טלי, צר לי שהטריגר שלך במצב כזה....

      אך אני מבינה אכן שאולי זה בשל העובדה שבאמת נפגשת ואתה נפגש עם הרבה .

       

      לגבי התחייבויות לתגובות הדדיות זה תלוי בך כוזרי, הרי אינך חייב להיות משועבד לכך, לא בכל מקרה, לא תמיד.

      אני אישית אם אין למה לומר לא אומרת.

      מי שמכיר אותך לאורך זמן צריך גם להעריך כנות  ולשמוח שאתה מגיב כי זה מעניין לך.

      הכל בפרופורציה....לא?קריצה

      ''

        31/12/10 19:35:

      צטט: לואיס קרול 2010-12-29 20:50:11

      לפעמים  זו  אחוות  תרבות  והתנהגות  לעיתים  זו  דווקא    הניגוד  עם  איכות

      אולי גם  לאינטרסים יש  יד  ורגל בהתקשרות  לפועל    א.ה.ב    יש    גם      קצת       זכויות  ההורמונים משתתפים לפעמים גם  בניצוצות   לגישה    החיובית ,    לסבלנות  ולחיוך  יש המון נקודות  בדירבון ( טריגר)  לזה הסיבוך  שמעון

       

      http://cafe.themarker.com/image/1930278/

      תודה לואיס קרול. תגובותיך ובכלל התכנים אצלך מלווים תמיד בחיוך וחיבה, ומשרים אוירה טובה ורוגע.

      שנה אזרחית מוצלחת בריאה וחייכנית לך לואיס, לך, ולכל יקיריך.

       

        31/12/10 19:31:

      צטט: אילנה סמייל 2010-12-29 20:49:32

      נושא זה מעסיק גם אותי.
      אנו מרגישים את האנרגיה של האנשים...יש כימיה בין אנשים שנפגשנו בעבר, בגילגולים קודמים ,לכן אנו מרגישים אליהם סמפטיה מבלי שנבין למה. (יכול להיות גם להפך)
      נפגשתי עם אנשים שהיו וירטואלים ולא התאכזבתי, אנו בקשר.

      את יודעת מה? זה גם רעיון שאינני מבטלת בכלל. 

      מעניין אבל אם באמת אדם נוטה לפתח קשר אמיץ ומהיר יותר עם אנשים שהיה עמם בקשר בגלגול קודם, או ההפך.

      בכלל נראה לי שלנושא הזה יש השלכה גדולה מאד בתחומים רבים על החיים שלנו, לא כולם מסכימים בודאי ולא כולם מודעים לזה. גם לי עצמי יש הרבה מה ללמוד בנושא.

      תודה לתגובתך .צוחק

        31/12/10 19:19:

      צטט: ברו-טלי 2010-12-29 20:10:37

      מתנצלת מראש, אך "לזאתי" יש הרבה מה לומר/לכתוב:נבוך

      ראשית, תודה רבה יקירתי! זו מחמאה גדולה וללא ספק זה הדדי. שנית, לדעת לכבד את הזולת זו מעלה.  עצם העובדה שפנית אליי וביקשת את רשותי להעלות תמונה שלי בפוסט שלך ולהוסיף כמה מילים,   מוכיח לי כמה את אישה נפלאה. (וזה לא מובן מאליו-שום דבר אינו מובן מאליו.)  מה שכבר מלמד שאנו צריכים להיות עירניים לסביבה, ולסמוך על   אינטואיציה שלנו.   

      אז נכון שהתמונות שלי הן שלי.   ויש המון תמונות בכדי שכל מי שיבקר בפרופיל שלי,   יוכל לראות כמה אני משתנה מתמונה לתמונה.  הבלוג שלי הוא המציאות שלי. אני כותבת על החיים שאני יוצרת,   כך שאפשר לקבל מעט מושג מי בת החווה שמסתתרת לה מאחורי הפרופיל.תמים 

      אבל אסור לנו לשכוח דבר אחד, ובעיניי הוא הקובע.  כשאת יושבת לך בצדו האחד של המסך ואני בצדו השני,   יש לנו תקשורת נפלאה, החיבור בנינו מדהים והכימיה מהפנטת.  את טיפוס אחד ואני שונה ממך, כמו כל בני האדם. הרי אין שני אנשים זהים.  וכאשר אנו מדמיינים לנו את הקסם שיש באדם שמתנהל מולך,   אנו "יוצרים" מישהו שלאו דווקא קיים.

      ואז כשעוברים מהעולם הוירטואלי לעולם המציאותי, אנו עלולים להתאכזב.  ולא בגלל שהאדם שפגשת הרגע שונה מזה שהכרת בפרופיל,   אלא הפיקציה שלך גרמה לך לקוות לפגוש את האדם שאתה בעצם יצרת לעצמך.

      כמו בזוגיות... ולא בהכרח זוגיות שמתחילה בעולם הוירטואלי.  לדוגמא: הכרנו מישהו, וככל שהזמן עובר אנו מכירים בו דברים חדשים.  הבעיה מתחילה כשאנו פוגשים במגרעות של אותו אדם,  אנחנו מתאכזבים ואומרים:"הוא לא היה כזה".

      הוא היה כזה! עד היום אנחנו לא היינו בסיטואציה הזו! אנחנו קיווינו לראות משהו אחר.  ואז אנחנו מנסים לשנות את אותו אדם ולהפוך אותו למישהו אחר.  מישהו שאנו רוצים שהוא יהיה.

      לי. באופן אישי, אין בעיה, ואני אפילו בעד לפגוש אנשים שמסקרנים אותי.  במידה והתאכזבתי, אני לוקחת אחריות ומנסה להבין, מה חשבתי לעצמי?   את מי דמיינתי לעצמי? ומה אני מחפשת לעצמי באנשים אחרים?    לעולם יש המון מה להציע, למה לא לנסות ומקסימום זה יצליח.הרי אין חכם כבעל ניסיון. (זו רק דעתי האישית.) 

      שוב המון המון תודה על הפירגון ועל הפוסט החשוב הזה.  אם וכאשר ניפגש תעלי על הכתב את המסקנות.לשון בחוץ  נשיקות וחיבוק חזק.

      אהלן "זות'י", ברו-טלי, חברה  

      נקודות חשובות העלית, אכן הפיקציה היא בראש שלנו. ואת יודעת מה? לפעמים זה לא רק בוירטואלי בכלל. לפעמים את מכירה אדם ממש, במציאות, בחיים, במערכת יחסים מסוימת ועדיין את עלולה להיות שבויה בפיקציה של עצמך, ולא רואה אותו ממש, אלא רואה מה שבעיני רוחך, כמו בהתחלה במערכת יחסים כשאהבה ותשוקה גורמת לך לראות את מה שאת רוצה לפעמים.

      כשמערכת היחסים ממשיכה לאט לאט, או מהר מגלים באיזה שלב את האני האמיתי שלו ואז או שזה ממשיך ועוד טוב מקודם, או שלא.

      אז זה בכלל לא רק לגבי מערכות יחסים וירטואליות זה גם לגבי מערכות יחסים שונות בחיים. אלא שבחיים את צריכה הרבה יותר "להתאמץ" כדי לבנות לעצמך את האשליה הפיקיציה על אותו אדם....

      וגם נכון מה שאמרת לגבי הנקודה שזה בהחלט עניין שלך איך שאתה רואה את האדם, אם אתה אכן רואה אותו כפי שהוא. ברור שגם לו שיש חלק בכך, יש אנשים שהם אמני העמדת הפנים, אמני ההתחזות וההסתרה, ולא קל לגלות זאת.

      כמו תמיד, זה מתגלה בשעת כעס או בשעה שאתה צריך אותם והם לא אותך.

      מסתבר שבנושא שהעליתי יש סעיפים ותתי סעיפים בלי סוף...

      תודה יקרה על ההתייחסות הרצינית לנושא.

       

      ''שנה אזרחית טובה ומוצלחת לך ולאהובייך

        31/12/10 14:13:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-31 10:52:13

      צטט: ניקיטה10 2010-12-29 19:48:58

      בוןבון
      נתת אותה הפעם בחזק  פוסט באמת מעניין שנוגע באחד מנקודות המחקר המרתקות שיש  מהות ומקור היחס שלנו לאחרים...

      אמירות מאד מענייניות   ואפילו לקחתי כמה נקודות למחשבה   תודה לך!

      תודה לתגובתך.

      השארת אותי, אותנו בסקרנות....איזה נקודות לקחת למחשבה?  לא תגלה לי? קריצה

       

       נו בוןבון

       

      את יודעת..כל מיני נקודות שכאלו לעצמי...ויש כאן בפוסט הרבה נקודות מעוררות מחשבה

       

      בשל כך אהבתי אותו...

       

      נו...אשאיר גם משהו לדיון של אני עם עצמי...

       

      שנה נהדרת!

        31/12/10 13:03:
      למה?
      כנראה שאין ממש תשובה.
      בגדול זו הזדהות עם תכנים, סגנון וכדומה.
      אבל צריכים גם לזכור, שהיות וזו וירטואליה , הפרשנות שאנחנו נותנים לטקסטים היא בעיקר שלנו.
      וזה באמת מעניין איך X יגרום לך להזדהות עם הכתוב בעוד ש Y אולי יגרום לאנטגוניזם...
        31/12/10 12:57:

      צטט: רפאלה 2010-12-30 18:09:34

      שמחה להוסיף שלמרות החלק הוירטואלי.אני מוצאת לפעמים קשרים שמתפתחים יפה מאד מעבר למסך. לפעמים זה מסתיים רק בשיחות טלפוניות..לפעמים עם פגישות וישנם עוד מקרים שהמיפגשים אכן יתקיימו שכן יש רצון משני הצדדים. זה עניין של זמן.
      קורה גם שיש לפעמים ציפיות..ואז האכזבות באות...

      אני אוהבת את הקפה ואת החברים שלי פה.

      אני רק לא מבינה דבר אחד..
      "אם אין לך מה להגיד משהו טוב - אז אל תגיד כלום".

      לפעמים אני רואה חברים שהם לא חברים שלי...אבל איכשהו מצליחים להיכנס אלי ולהעליב אותי.
      זה קורה לאחרים גם.
      ואני באמת שואלת..למה להגיד משהו רע אם אין להגיד משהו טוב?!
      לא עדיף לא להגיד מאומה?!

      בכל אופן..הציטטה הזו היא לא שלי אבל אימצתיה ואני דוגלת בה ופועלת על פיה.
      אהבתי את הפוסט שלך.

      לגבי ברוטלית...לא יודעת למה היא נעלמה לי. דווקא אהבתי אותה.

      ***************
      שנה אזרחית שמחה ועליזה וטובה מקודמתה.

      בון בון,

      סלחי לי שאני מתפרצת לדלת פתוחה,

      אך אני חייבת להגיב:

      רפאלה- כתבתי לך גם בפרטי, לא נעלמתי אני כאן.

      מושיקו- אין על אהבת עולם... כפי שאתה נוהג לומר!

      אורן- לעולם אל תגיד לעולם.

      כוזרי- תודה רבה!

       

      והשם שלי הוא לא ברוטלית! ברו רווח טלי.

      תאמינו לי שזה נשמע טוב יותר.

      שנה אזרחית נפלאה לכולנו!

        31/12/10 12:32:
      שבת שלוםםםםם
        31/12/10 11:00:

      צטט: לקסיס10 2010-12-29 19:54:09

      מענייין,,,נראה לי שבדרך כלל אני קולטת אנשים,נשמות טובות ואנרגיות חיוביות ומנסה להיות בקשר רק עם כאלו,, לפעמים אפילו שני משפטים בטלפון וההרגשה כבר לא נעימה עם הבן אדם או שרואה תמונה של בן אדם ופשוט לא נחמד לי,,
      קורה שיש לי לקוחות מעצבניםםם שרק לאחר פגישה ותחילת עבודה אני מבינה ש,,נפלתי חזק וכועסת על עצמי איך לא איתרתי אותם מההתחלה או שהרגשתי משהו בבטן ולא הקשבתי לה את כמובן סקרנת אותי מההתחלה בזכות האנושיות, ההאיכפתיות ,הפוסטים המענינים וכמובן אהבת כל חי לאוהבי חיות יש מיד כמה נקודות אצלי!

      כל מיני מקרים יש, ונכון לפעמים משפט אחד בלבד או איך שנאמרים הדברים בטלפון גורם לך להחליט שזה לא זה, ובכל מקרה כנראה שלא תעברי מהמוירטואלי למציאות.

       

      קרה לי כך כבר בשיחת טלפון אחת שהתקיימה לאחר הכרות וירטואלית, שהחלטתי שכמה שהיתה קצרה הספיקה לי.

       

      ולגבי אוהבי החיות, אני משערת שיש בזה כמה דברים שחשובים לי אישית באדם, כי אוהבי בעלי חיים בדרך כלל רגישים יותר לחסרי ישע, ויש בהם חמלה לא בע"מ אלא למי שזקוק....

       

        31/12/10 10:56:

      צטט: אורית שיאצו 2010-12-29 19:52:59

      לא כל מערכת יחסים ורטואלית חייבת לעבור שלב למציאות. לעתים כמו בפנטזיה- מוטב שתשאר שם חזקה מאשר שתצא לפועל ותתמוסס (לא בהכרח אך זה סיכון שלוקחים). אני מממשת קשרים ורטואלים כל הזמן, אך על בסיס מקצועי. אני מניחה שהדבר שונה. אני מטפלת שיאצו ויוצרת קשרים ורטואלים, שחלקם הופכים למטופליי. פונים אליי בעיקר בפייסבוק (כי שם אני פעילה יותר...מודה). לעתים זה עניין של שיחה ולעתים זו היכרות ארוכה שבה מרגישים את הצד השני (כמו שאמרת: אינטואיציה) ואז נפגשים. בעבר, היו לי מפגשים ורטואלים שהובילו למפגש במציאות על בסיס רומנטי ורובם התנפצו. החיבור לאדם שמאחורי המחשב איבד את כוחו במציאות. הבחורה בתמונה נראית מקסימה.
      ואם תחליטו להפגש אני מקווה שזו תהיה תחילתה של חברות נפלאה (:

      בהחלט נכון אורית.  אכן לא כל מערכת יחסים וירטואלית חייבת לעבור למציאות, בכלל לא.

      ציינתי זאת שלפעמים יש טריגר שגורם לה לעבור, לפעמים נשארים כך שנים רבות בתחום הוירטואלי.

       

      לפעמים כשעוברים להכרות מעשית זה הולך ולפעמים זה פוגם. אז? כלום, זורמים עם הדברים איך שהם מתגלגלים.

       

      גם לי הבחורה נראית מקסימה, היא אכן מקסימה, וכשזה יעבור לשלב המציאות בודאי אגלה רבדים נוספים באדם שבה, בדיוק כמו שמגלים רבדים כאלה בכל פגישה מציאותית בין מכרים וירטואליים.

       

      תודה  מגניב

        31/12/10 10:52:

      צטט: ניקיטה10 2010-12-29 19:48:58

      בוןבון
      נתת אותה הפעם בחזק  פוסט באמת מעניין שנוגע באחד מנקודות המחקר המרתקות שיש  מהות ומקור היחס שלנו לאחרים...

      אמירות מאד מענייניות   ואפילו לקחתי כמה נקודות למחשבה   תודה לך!

      תודה לתגובתך.

      השארת אותי, אותנו בסקרנות....איזה נקודות לקחת למחשבה?  לא תגלה לי? קריצה

       

        31/12/10 10:50:

      צטט: נגיס 2010-12-29 19:45:50

      שמעתי כבר כמה סיפורים על מעבר מקשר וירטואלי נפלא לקשר מציאותי נוראי, אבל גם שמעתי על חברות אמיצה וגם אהבה גדולה. אין חוקיות, אני חושבת. חוץ מזו: אם אתה מקרין בכוונה פרסונה שונה כשאתה וירטואלי, אז רוב הסיכויים שתשתייך לקבוצה המאוכזבת (והמאכזבת).
      (ושלא יבינו אותי לא נכון, לגיטימי לגמרי להיות פרסונה שונה אם אפשר, ואפילו מהנה ביותר)

      בהחלט, הכל תלוי באיזו תמונה של עצמך אתה מקרין. אני אישית בעד אמינות, לא צריך לשם כך לפרוט זאת לנימות של פרטי פרטים, אלא אמינות כללית.

      יש כאלה שבכלל מגדילים לעשות וקיימים בכמה כרטיסים, ניקים ו"פרסונות" שונות.... קריצה

        31/12/10 10:47:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-12-29 16:18:45

      צטט: Eve688 2010-12-28 23:59:14

      מצטרפת לתגובת חברתנו המקסימה.

      מרימה כוסית לחיים לכבודך.

      ולחיי שנה אזרחית טובה,מאושרת ובריאה.

      וכמובן לחיי האהבה יקירתי.נשיקה

      ''

       

      תודה רוית, שנה אזרחית טובה בריאה מוצלחת ושמחה גם לך, ולאהובייך חיוך

        31/12/10 10:30:

      צטט: luis56 2010-12-29 14:48:56

      אכן מעניין הפוסט הזה
      מנסיוני אני יודע שהאיטואיציה מנצחת בכל מקרה והגעתי למסקנה למה האיטואיציה מנצחת ובכן כל אדם או חפץ משדר וקולט מטען מסויים, מן אנרגיה אפשר אפילו למדוד את האנרגיה הזו אצל האדם סוג האנרגיה מושפע ממחשבותיו וממהותו
      אם הוא כועס - מיד נדע שכך הוא אפילו בלי מילים וכך לגבי כל מה שהוא מרגיש ומה שהוא באמת לכן, כשנפגשים עם מישהו, הוא משדר את מהותו ואנחנו קולטים, אם המהות לא טובה לנו, אנחנו מרגישים. אבל כיוון שכולנו בני אדם, אנחנו מושפעים מרצונותינו, ולרוב אנחנו מתעלמים מתחושת הבטן בגלל מילים יפות שמכסות על המהות השלילית רק לאחר זמן, ואחרי פגיעה, אומרים: אוף, ידעתי שכך יהיה! לדעתי, הדבר נכון גם לגבי הוירטואליה המסך יכל להעביר רגשות והמילים, אלו שלא נכתבו, גם אומרות הרבה.
      אז בהצלחה לכולם.   :)

       

      אכן כך, אינטואיציה יש לה חלק בדברים ובמקרים רבים, גם אם לא מודעים לכך. אנו קולטים דברים מבלי שנרגיש.

       

      ואתה יודע מה? אתה צודק, תגובתך הוסיפה לי בהחלט משהו, להיות בטוחה במה שחשתי זאת כבר קודם אבל לא היה נראה לי הגיוני....כעת אני רואה שיש עוד מי שחושבים כך.

      לגבי אינטואיציה שבהחלט קיימת גם בוירטואליה, המילים, האיך שבו הן נאמרות ועוד.

       

      תודה.

      ''

        31/12/10 09:25:
      אני בעד אנשים.
      בעד קשרים וחברויות כי נראה לי שמכל אחד אפשר ללמוד משהו.
      נראה לי שהטריגר שלי הוא אמון. רמת האמון שאני מצליח לבנות עם האדם שמולי כיוון שהעולם הוירטואלי, על אף היתרונות הרבים שבו, הוא אחרי הכל וירטואלי. והמקלדת סופגת הכל...
        30/12/10 23:22:

      תודה על הפוסט,
      קודם כל על מה שכתבת בהתחלה זה הזכיר לי את המשפט של גון לנון בשיר שלו: "...החייים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן משהו אחר ...".

      תוכניות זה דבר יפה אבל כמו בנהיגה בכביש אם אתה מפספס את הפניה אז אתה מגיע למקום אחר...


      הוירטואלי נותן מרחב מחיה, לא מעיק, גמיש להפליא.
      מסך המחשב שמשמש כמעין "חומת אש" שנותנת הגנה, ממש ללכת עם ולהרגיש בלי :)...

      אתה זוכה לייחס על פי המודל שאתה חושף בכתיבתך.

      למסך המחשב יש סבלנות אין קץ .... ומוכן לסבול הכל. אנשים ? לא בטוח...

      יחסים מעבר למדיה הוירטואלית הם בד"כ הרבה יותר מורכבים ודורשים, רמת ציפיות שונה ...

       

        30/12/10 22:59:
      קראתי
      תודה
        30/12/10 20:55:
      אני סומכת על החושים האינטואיטיביים שלי.
      לכן עובר זמן קצר בין ההכרות לבין המעבר לחברות.
      פוסט מעניין הבאת לנו יקירה
      תודה
        30/12/10 20:14:

      צטט: נהר גועש 2010-12-29 13:29:49

      לא חושבת שתמיד מודעים למה שעושה לנו את זה.  באמת..תראי- זה כמו בהתאהבות, זה תופס בכל מערכות היחסים,
      שיש משהו שלוכד אותנו בבן אדם וזה יכול להיות מהרבה סיבות..אולי הוא מזכיר לנו בלי שנשים לב, משהו מהעבר.
      אולי הוא דומה לנו..ואולי ההפך, דווקא כשהוא הכי שונה מאיתנו....יש אלפי סיבות.
      וגם אני כמוך, אוהבת אנשים בלי פוזות. אך ממש לא מכירה את זו שהצגת כאן.
      ובקשר לוירטואלי- לפעמים כדאי להשאיר את זה וירטואלי ולתת לדמיון להשלים לנו בדיוק כמו שהיינו רוצים, את הבן אדם.
      אבל לפעמים הסקרנות והקרבה..שוברים לנו את הוירטואליות ומוציאים את האדם מהמחשב :)
      ככה אני חושבת..

      אז זהו, אני רוצה להתחיל להיות עוד יותר מודעת לדברים...למה "עושה לנו את זה" כדברייך, הסימפטיה בכל מערכת יחסים.

      את ברו-טלי שהצגתי כאן הבאתי למען האמת כדוגמא לנושא, יש עוד הרבה שאפשר להביא אותם כדוגמא, לא כולם אבל לדוגמא חיובית קריצה 

        30/12/10 20:11:

      צטט: האורן שבקצה המנהרה 2010-12-29 12:55:14

      גם אני מאוהב בה, בלי שפגשתי בה במציאות ובלי שקיימת סבירות שגם נפגש בעתיד.
      יש אנשים שאני קורא את מה שהם כותבים ומיד מתחבר אליהם. מרגיש כאילו אני כתבתי את הדברים שהם כתבו. יצר ההזדהות אצלי מאד חזק.
      יש כאלו ששמות תמונות שלהן וגם אז אני ישר מתחבר אליהן, אבל זה כבר נובע מיצר אחר...
      במקרה של טלי היא חריפה, חזקה, חכמה ומצחיקה והשילוב הזה צריך לגרום לכל גבר נורמלי להתאהב בה. ואחרי שרואים אותה בחליפת גלישה אז בכלל... :-)

      כן, אבל אנו מסמפטים אותה מסיבות שונות כנראה....

      בדיוק כפי שאמרת, יש כאלה שאתה מוצא עצמך ישר מתחבר אליהם, אם לפי התמונה או לפי התכנים ויש שלא, ויש ההיפך, כל מיני ...זה בדיוק מה שאני מנסה לברר צוחק

        30/12/10 20:06:

      צטט: Design4U 2010-12-29 09:25:52

      ועל זה כתבתי פעם:

      בודאי שמתם לב לעובדה, שיש אנשים שאתם נוטים לחבב מהרגע הראשון וישנם אחרים שלא.

      אולי שמתם לב גם לעובדה שאם מוסיפים למשפט !I LikeYou רק מילה אחת

      I am LikeYou  לכאורה רק מילה אחת קטנה שמשנה את כל המשפט, מקבלים משמעות שמסבירה הרבה דברים.

       

      זה לא סוד שאנחנו מרגישים נוח יותר בחברת אנשים הדומים לנו, היודעים ליצור תחושה שאנחנו כבר מכירים.

       

      מה הוא סוד התואם? מהו המפתח ביצירת חיבור הדדי בשלושת המישורים: ראייה, שמיעה ומלל?

      היות והדקות הראשונות במפגש בין שני אנשים הם הדקות המשפיעות ביותר על ההתרשמות שלנו מאדם חדש, אני הייתי עושה עם הזר את אותו דבר שהייתי עושה באופן טבעי עם ידיד.

      מנסיוני זו הדרך הטובה ביותר לגרום לאדם שמולי להיות פתוח, נינוח ושמח להימצא במחיצתי.

       

      סוד התואם אם כך הוא להתכוונן בידידותיות באותו כיוון ומהירות של הזולת באותם דקות ספורות ראשוניות.

      תנאי מקדים לאפשרות להיות תואם לאחר, הוא איבחון מהיר וראשוני לפני המגע, שהאחר דומה לך.

       

      תודה, תגובה מעניינת מצריכה בהחלט מחשבה.

      לא בטוחה אבל שמסכימה עם הכל כי פעמים רבות קרה לי למשל שסימפטתי מאד אנשים שהיו שונים ממני בתכלית, כמעט הפכים, אבל בהחלט שונים.

      מה שכן, לוקחת לתשומת לב מה שאמרת לגבי מפגש ראשוני עם זר, כדי לגרום לצד השני להרגיש נינוח.

      נקודה מעניינת, תודהמגניב

       

       

        30/12/10 19:59:

      צטט: Georgi 2010-12-29 09:03:12

      אני לא ממש יודעת להגיד לגבי הכירות וירטואלית שעוברת לעולם האמיתי. אני מניחה שהתכנים שאנשים מפרסמים גורמים לעניין של הצד השני, אך צריך לזכור לשרוב זהו פן קטן בלבד ממה שהאדם בוחר לחשוף.
      לגבי הכירות פיזית, מחקרים טוענים שברגע שמכירים מישהו חדש יש חומרים כימיים כמו אנדורפיניים שמשתחררים וגורמים לנו להרגיש בנוח במחיצתו של אותו אדם. הכימיה המפורסמת.

      אני יודעת שזה אמור בעיקר לגבי הכרות בין גבר לאשה למשל.

      השאלה אם זה קיים גם כשההכרות היא לחברות ידידות וכדומה.

      הרי גם כימיה כזו לבד ממה שאמרת נגרמת מדברים מסוימים חיוך

        30/12/10 19:57:

      צטט: OCN 2010-12-29 09:02:49

      גם בחיים האמיתיים לא תמיד נשארים חברים של כולם.
      יש לפעמים שלבים בחיים שהחברות פשוט נעלמת , מתמוססת
      ואז מכירים אחרים. גם בוירטואלי זה ככה . לא כולם אוהבים את כולם, אוליי בגלל הכתיבה אוליי בגלל קינאה כי הלא הם לא מכירים האחד את השני במציאות, אז איזו סיבה תהיה להם לא לרצות אותך למשל, או אותי?
      אז זה לא נורא מי שאוהב אותך ימשיך לאהוב אותך .

      נכון, ומי שלא, לא  מגניב

        30/12/10 19:55:

      צטט: Zvia Hen 2010-12-29 09:01:25

      קשה לדעת מי האדם על סמך תמונות בלבד, גם לא ע"ס מקבץ תמונות, מבחינתי התכנים שאדם כותב והנימה העולה מהם חשובים אם כי עלולים מאד להטעות...עד כה לא פגשתי אף דמות שאני נמצאת איתה בקשרים וירטואליים כאן בקפה, מניחה כי הטריגר למפגש עתידי כזה יהיה עניין משותף, הבהרה והבנה הדדית של כוונות וציפיות, תחושה בסיסית כי האדם בצד השני באמת איש/אישה נעימים ושיש באמת איזשהם נושאים משותפים זה נכון גם לגבי מי שרואה במרחב כאן מקום פוטנציאלי להיכרות רומנטית (יוזמה משותפת, בילוי וכו')

      תודה לתגובתך.

      אכן תמונה אינה תמיד אומרת הרבה, אך בהחלט במקרים מסוימת אומרת משהו.

      אני בכל מקרה במקרים מסוימים, כשאותו גולש מאפשר זאת, לפי שפת הגוף בתמונה חשה סימפטיה יותר או פחות, ואפילו שפעמים רבות היא מטעה.

      כמובן שהתכנים אומרים על האדם יותר, תלוי איזה סוג של תכנים הוא כותב.

      יש הבדל אם הוא מעתיק דברים שראה, מעביר הלאה, או מספר בדיחות וכאלה, או מעלה דברים משל עצמו, שיצר בעצמו (אם זו כתיבה, ציור,שירה, צילום)...קריצה

       

       

        30/12/10 19:48:

      צטט: TSH5 2010-12-29 08:28:00

      "איזה טריגר אצלכם גורם לכם בכלל לרצות לעבור משלב וירטואלי לחיים הממשיים?"

      בד"כ אהבה. לאו דווקא רומנטית, כמובן.

      (עכשיו, לנסות להסביר מה זה בדיוק אומר, "אהבה", זה כבר הרבה יותר מסובך. במקרים האלה, סומכת על האינטואיציה שלי, גם בהגדרה, גם במושאים :) )

      אכן יש כל מיני סוגים של אהבה, אך הייתי מדייקת יותר ל"סימפטיה ועניין" כי הרי אם טרם ממש נפגשת עם אדם זה או אחר איך תחושי אהבה? חיוך

        30/12/10 19:48:
      כאשר ישנה תקשורת טובה והאדם "לוחץ" אצלך על הכפתורים הנכונים זה זורם - וזה הדדי בד"כ.
      וובחברות לאורך שנים כנראה שהבחירות שלך יהיו באנשים שדומים לך באספקטים רבים
      יפה כתבת
        30/12/10 19:45:

      צטט: Neora 2010-12-29 07:39:12

      אולי כי אני קצת מטורללת וגם לך לא חסר? אולי כי את מצחיקה נורא?
      אולי כי את כל כך רגישה ונרגשת כמו ילדה קטנה שמגלה את העולם כל פעם מחדש?
      אולי כי את סתם יצור מקסים ?

      אולי אולי אולי....יאלללה שלך כמה שאלות....

      האמת, בינינו ? אני לא הכי מחבבת אנשים "נורמלים" מדי לפי אמות המידה המקובלות, שאין להם "שגעונות", שהולכים רק לפי התלם, שמתחשבים כל הזמן בדעת הסביבה ומה חושבים עליהם, כאלה את יודעת....מחושבים כמו מכונת חישוב.

      הם בחיים לא יבינו את השגעונות והגחמות של הצד השני... 

      ''

        30/12/10 19:42:

      צטט: topron 2010-12-29 07:01:17

      מה זאת אומרת למה?
      ככה!!
      לדעתי לא צריך שתהיה תשובה לכל דבר - נעים? זורמים. בלי ניתוחים.

      אהבתי את התגובה שלך, פעם ראשונה אתה מגיב אצלי ככה, מהלב ישר, טרח. יופי  מגניב

        30/12/10 19:41:

      צטט: Pinus 2010-12-29 03:51:04

      פוסט ארוך ומייגע, אם כי נשלט וכתוב נאה.
      "בוקר טוב אליהו ! התעוררת ?"
      תובנות יגיעו לך במשך כל הימים הקוגניטיביים שלך, אבל
      זה ? את זה ?
      היית צריכה לדעת כבר מזמן !
      זה שאני אומר לחברים: תפתחו את עצמכם לפני שפותחים אותכם!

      תודה לתגובתך פינוס, היא מהווה דוגמא טובה בדיוק לנושא עליו דיברתי בפוסט, בעיקר בשל ה"איך" שנאמרו דבריך...... קריצה

       

        30/12/10 19:31:

      צטט: Eve688 2010-12-28 23:59:14

      אישית אני מפעילה את האינטואיציה שלי בהיכרות עם אנשים.  בהיכרות וירטואלית מה שימשוך או ידחה אותי זה התוכן של הפוסטים והתגובות. אם התוכן מעניין ומסקרן, נעבור לשיחת טלפון ואם גם אז ימשיך להיות מעניין נעבור לשלב הפגישה.
      בפגישה, אני מפעילה בעיקר אינטואיציה ושפת הגוף. מאמינה שכל מי שנכנס לחיי לא נכנס באופן מקרי .
      אנשים נפגשים ,כדי ליצור אינטראקציות ביניהם ויש וריאציות שונות . מכל אדם שנכנס לחיי אני למדה משהו חשוב על עצמי , לאחר שהמטרה הושגה יפרדו דרכנו. העלית נושא מעניין מאוד , שגם אותי העסיק ומעסיק כל הזמן.
      תודה ששיתפת. אוה

       

      תודה גם לך אוה, הנושא באמת מאז ומתמיד עניין אותי, וכמה שאני מבינה ולומדת יותר אני יודעת שיש עדיין המון מה ללמוד.

      זה התחיל לפני שנים רבות עם הספר של דסמונד מוריס על שפת הגוף, המשיך כשהתחלתי ללמוד ולהבין מבעלי החיים כמה שפת הגוף חשובה להבנה שלהם, שהרי הם אינם מדברים בשפתנו, והמשיך מאיזה מקרה בו עמדתי בפני סכנה ממשית ולא זיהיתי אותה כי לא הייתי ערה מספיק לשפת הגוף.

      מקווה שאלמד גם מנסיונם ותגובותיהם של אחרים.

      ''

        30/12/10 19:26:

      צטט: srv 2010-12-28 23:37:03

      טריגונומטריה...

      וזהו?   מופתע

        30/12/10 18:18:

      יקירה, ואמי מאמינה שיש פה

      עניין של התאהבות פתע...

      .פוסט מעניין, תגובה חיננית...

      ופתאום נוצר הקליק...:))))

      ואם יהיה המשך,

      לפעמים זה אפילו רק עניין של כמה

      אני עצלה ומשקיענית בקשר...

      אבל פה בקפה.

      . את כל חבריי אני מאד מאד אוהבת...

      ושתהיה לנו שנה אזרחית טובה

      נעימה ובעיקר שמחה  *

        30/12/10 18:09:
      שמחה להוסיף שלמרות החלק הוירטואלי.אני מוצאת לפעמים קשרים שמתפתחים יפה מאד מעבר למסך. לפעמים זה מסתיים רק בשיחות טלפוניות..לפעמים עם פגישות וישנם עוד מקרים שהמיפגשים אכן יתקיימו שכן יש רצון משני הצדדים. זה עניין של זמן.
      קורה גם שיש לפעמים ציפיות..ואז האכזבות באות...

      אני אוהבת את הקפה ואת החברים שלי פה.

      אני רק לא מבינה דבר אחד..
      "אם אין לך מה להגיד משהו טוב - אז אל תגיד כלום".

      לפעמים אני רואה חברים שהם לא חברים שלי...אבל איכשהו מצליחים להיכנס אלי ולהעליב אותי.
      זה קורה לאחרים גם.
      ואני באמת שואלת..למה להגיד משהו רע אם אין להגיד משהו טוב?!
      לא עדיף לא להגיד מאומה?!

      בכל אופן..הציטטה הזו היא לא שלי אבל אימצתיה ואני דוגלת בה ופועלת על פיה.
      אהבתי את הפוסט שלך.

      לגבי ברוטלית...לא יודעת למה היא נעלמה לי. דווקא אהבתי אותה.

      ***************
      שנה אזרחית שמחה ועליזה וטובה מקודמתה.
        30/12/10 16:59:
      בונבוניטה

      משקיענית את
      מקסים הפוסט
      אהבתי לקרוא
      מצטרפת לקודמיי
      סופשבוע נפלא
        30/12/10 16:53:
      אני מסכים עם מה שכתבו קודמי, אנחנו מורכבים וטוב שכך.
      אם היינו יודעים במדוייק אך ולמה וכמה זה עובד,
      היה לנו משעמעמעמעמעם מאוד מאוד.

      מחשבות יוצרות רגשות שיוצרות מחשבות................
        30/12/10 15:26:
      אני מאוהב בה כבר שלוש שנים,ויודע שגם היא אוהבת אותי,מזל שלא נפגשנו, אחרת אהבת העולם הזאת הייתה
      מתפוגגת.
        30/12/10 14:37:

      צטט: face 2010-12-30 13:09:04

      צטט: ארזעמירן 2010-12-30 10:51:17

      מה גורם לנו לחבב אנשים ממבט ראשון או לסלוד מהם מיד ? אני מניח שאין לזה תשובה אחת ברורה. כשהצרפתים רוצים להגדיר מה הופך אדם לבעל איכות אצילית ומיוחדת, הם משתמשים במושג "ז'ה נה סה קווא". אני-לא-יודע-מה. אותה איכות חמקמקת וקשה להגדרה, אבל כשהיא שם, אתה פשוט יודע. אפשר לסחוב את ההגדרה הזו מהאופנה גם אל החיים בכלל. בעולם הוירטואלי הסימפטיה שלך נשענת, בסופו של דבר, רק עם ייצוג הפרסונה הכותבת, כל אינפורמציה נוספת נותרת סמויה. לכן, מבחינתי, הסימפטיה הוירטואלית, ואיני מכחיש את קיומה, מסתמכת על מצג שווא, במידה מסוימת. לכן אני חושב, שכמו במשפט המפורסם שנאמר בקשר ל-וגאס - "מה שקורה בוירטואליה, נשאר בוירטואליה". נסיונות לקחת את היחסים הוירטואליים ולתרגם אותם לעולם "האמיתי" בדרך כלל, נידונים לכישלון.

      מסכימה עם ארז ומוסיפה עוד משהו קטן.

      כשקוראים פוסטים למשל, ואפילו כשמגיבים. הרבה פעמים התגובה, האמירה, נכונה לעיני הקורא ולאו דווקא הכותב.

      כמי שלא ממש מחפשת להעביר אנשים מהוירטוליה לחיים,אני מוכנה רק להגיד שיש אנשים שקל לחבב ואחרים שלא, רק מהמילים שלהם. רק מהתגובות וזה עוד לפני שנאמרה מילה על פוליטיקה :))

      אני מהמקום שלי לדוגמא. מעדיפה לשמוע. להשמיע ולא להחליט מי צודק. למה? כי ברגשות של אחרים אני לא מתעסקת. מקסימום, אני לא עונה והולכת למקום אחר.

      תודה,

      :)) 

      הו, הנה דוגמא טובה - להסכים עם ארז - בהחלט יוצר סימפטייה מיידית   :))

        30/12/10 13:27:
      חבל שלא ניתן לככב פעמיים :-(
        30/12/10 13:09:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-30 10:51:17

      מה גורם לנו לחבב אנשים ממבט ראשון או לסלוד מהם מיד ? אני מניח שאין לזה תשובה אחת ברורה. כשהצרפתים רוצים להגדיר מה הופך אדם לבעל איכות אצילית ומיוחדת, הם משתמשים במושג "ז'ה נה סה קווא". אני-לא-יודע-מה. אותה איכות חמקמקת וקשה להגדרה, אבל כשהיא שם, אתה פשוט יודע. אפשר לסחוב את ההגדרה הזו מהאופנה גם אל החיים בכלל. בעולם הוירטואלי הסימפטיה שלך נשענת, בסופו של דבר, רק עם ייצוג הפרסונה הכותבת, כל אינפורמציה נוספת נותרת סמויה. לכן, מבחינתי, הסימפטיה הוירטואלית, ואיני מכחיש את קיומה, מסתמכת על מצג שווא, במידה מסוימת. לכן אני חושב, שכמו במשפט המפורסם שנאמר בקשר ל-וגאס - "מה שקורה בוירטואליה, נשאר בוירטואליה". נסיונות לקחת את היחסים הוירטואליים ולתרגם אותם לעולם "האמיתי" בדרך כלל, נידונים לכישלון.

      מסכימה עם ארז ומוסיפה עוד משהו קטן.

      כשקוראים פוסטים למשל, ואפילו כשמגיבים. הרבה פעמים התגובה, האמירה, נכונה לעיני הקורא ולאו דווקא הכותב.

      כמי שלא ממש מחפשת להעביר אנשים מהוירטוליה לחיים,אני מוכנה רק להגיד שיש אנשים שקל לחבב ואחרים שלא, רק מהמילים שלהם. רק מהתגובות וזה עוד לפני שנאמרה מילה על פוליטיקה :))

      אני מהמקום שלי לדוגמא. מעדיפה לשמוע. להשמיע ולא להחליט מי צודק. למה? כי ברגשות של אחרים אני לא מתעסקת. מקסימום, אני לא עונה והולכת למקום אחר.

      תודה,

      :)) 

        30/12/10 13:01:
      הוספת תגובה
        30/12/10 12:28:
      ********
        30/12/10 10:51:
      מה גורם לנו לחבב אנשים ממבט ראשון או לסלוד מהם מיד ? אני מניח שאין לזה תשובה אחת ברורה. כשהצרפתים רוצים להגדיר מה הופך אדם לבעל איכות אצילית ומיוחדת, הם משתמשים במושג "ז'ה נה סה קווא". אני-לא-יודע-מה. אותה איכות חמקמקת וקשה להגדרה, אבל כשהיא שם, אתה פשוט יודע. אפשר לסחוב את ההגדרה הזו מהאופנה גם אל החיים בכלל. בעולם הוירטואלי הסימפטיה שלך נשענת, בסופו של דבר, רק עם ייצוג הפרסונה הכותבת, כל אינפורמציה נוספת נותרת סמויה. לכן, מבחינתי, הסימפטיה הוירטואלית, ואיני מכחיש את קיומה, מסתמכת על מצג שווא, במידה מסוימת. לכן אני חושב, שכמו במשפט המפורסם שנאמר בקשר ל-וגאס - "מה שקורה בוירטואליה, נשאר בוירטואליה". נסיונות לקחת את היחסים הוירטואליים ולתרגם אותם לעולם "האמיתי" בדרך כלל, נידונים לכישלון.
        30/12/10 10:07:
      בונבוש,
      אם הייתה תשובה אחת חד משמעית, הרי הפוסט החושב הזה היה בן פסקה או שתיים החלטיות ולא כך הדבר. עצם השאלות האלו מעיד עד כמה אין לנו את התשובה באופן גורף ואחיד כמתכון של עוגה.

      אז גם לי אין תשובה אחת ברורה, יש לי רק כיוון מחשבה מסויים. להרגשתי, חלק מאיתנו מתבטאים טוב יותר בכתב, חלק אחר מאיתנו מתבטאים טוב יותר בעל פה, וישנם אלו הטובים בשני המישורים, או שפחות טובים בשני אלו גם יחד.

      חשיבות הדברים היא במפורש כאן, במדיה שמהותה כתובה, בליווי אספקטים ויזואליים מסויימים הנבחרים על ידי הכותב - תמונות ו/או סרטי וידאו שאותם הכותב ירצה להציג לעולם, בבחינת :זה אני.

      ו"זה אני" הוא לא פעם רק החלק החיובי, היפה, שיש בכותב ובחייו, בלי כל העצב, ההתלבטות, הכאב. יש כאלו שבוחרים לחבב אנשים כאלו, זכותם. ויש כאלו שיחפשו דווקא את אלו שלפעמים שמחים, לפעמים עצובים, כי אלו החיים של כולנו.

      כך שלכל מטבע בעצם יש שני צדדים ומעלה וכל אחד מאיתנו בוחר היכן להסתכל עליה ועל כמה מן הצדדים שבה. אולי זה אחד הסודות למה חברויות וירטואליות נשארות או עוברות למציאות ולמה חלק מהפגישות מצליחות וחלק לא.

      ואם אספר לך משהו קטן מהחיים שלי - בשבוע הבא אני עומדת להיפגש עם קבוצה של אנשים כבדי שמיעה שנמצאים בקשר דרך פייסבוק. כמה מהם אני מכירה כבר במציאות, חלקם אני מכירה בתמונה ששמו בפייסבוק, חלקם אינני יודעת אפילו איך הם נראים. את חושבת שאין לי חששות? מה שנראה נהדר בבדיחות צ'ט ליליות עשוי להיתקע במציאות בין הסלט לבין הלחם... (הפגישה נקבעה במסעדה, מה נראה לך שאפשר בלי אוכל??חחחח)

      אז לחשוב איך לעשות שיהיה טוב או שמא לזרום ולראות? - אולי שתי התשובות נכונות, כל אחת במינון שלה ובזמן שלה?

      אז הנה, יצא לי כמעט פוסט מזה (כדאי שאפתח את זה??) .....אז סליחה אם זה היה ארוך כתגובה...(מקווה שהפסקאות המחולקות מקלות על הקריאה והחשיבה.)

      סופ"ש נעים לך, חברתי.

      (כן, מרשה לעצמי לכתוב "חברתי" כי אני מרגישה הרבה רגישות אנושית בין השורות שלך.)
      אישית, הייתי מנסח זאת כך:
      האדם טורח, והאל מתבדח...
      כל הזכויות שמורות (C) רונן יחיאב 2010
      :)
        30/12/10 08:43:
      ****
        30/12/10 07:46:
      במציאות זה שונה מהוירטואליה,,

      יש הרבה גורמים אחרים, כי רואים את האדם והתנהלותו, שומעים אותו..וזה המון בשביל שיהי קליק או לא

      לעומת זאת בוירטואליה זה גורמים אחרים, זה אנרגיות אחרות שניבנים מאופי הכתיבה או כל דבר אחר , זה לא ממש כמו לראות את האדם במציאות,,

      אז יש לעיתים כימיה מסויימת שמחברת דוקא בין כאלה לאחרים.....

      כל מקרה זה אינדיבידואלי בקשר...*
        30/12/10 07:13:

      בונבוניטה יקרה
      יש לי לא מעט חברי אמת בקפה
      הכל עניין של סוג קשר ותקשורת על אותו התדר
        30/12/10 06:56:
      כמה מחברותי היקרות ביותר פגשתי כאן בקפה. הן מעשירות את חיי ולולא הקפה לא הייתי יודעת שהן קיימות בכלל. את בהחלט יודעת על מה אני מדברת.
        30/12/10 06:52:
      נגעת בנושא הכי מעסיק כאן בעצם.גם אני שואלת את עצמי למה היא ולא הוא.לדעתי זה מאד מורכב זה קומפלקס של דברים.יכולה על פי כתיבה תגובות ולחוש החיבור
      ואפילו וירטואלי אפס דמות וכן להתחבר ולהיות סקרן.
      אצלי המוח הקטן שבבטן נותן את הטון.קוראים לו אינטואיציה
      הוא המתלבט והמכריע ומאד קשובה לו .ואף פעם לא אכזב.
      גם בחיים האמיתיים ובכל צעד שעושה.
      ההסכם ביננו שאם מתלבטת סימן שזה לא זה.חחח
      תודה על הרעיון וההזדמנות לדון בנושא בוער ועכשוי.
        30/12/10 02:00:
      העלית פוסט
      שאפשר לדבר עליו כל החיים ולא לסיים
      קשה לי בכמה מילים כך לתמצת...
      תודה לך
      שבת שלום
      שרה קונפורטי
      www.sarakonforty.com
        29/12/10 23:56:

      העלית נקודה חשובה מאוד בקשרים שבין בני אדם, בעיקר לאלה שמתחילים בפן הוירטואלי.
      אישית אני מאמינה שיש תדר אנרגטי שעובר בין אנשים, ואם התדר זהה או דומה, אז מתקיים החיבור.
      וזו היא תחושת הבטן שמכוונת אותנו, מה שנקרא אינטואיציה.
      ואותו תדר אנרגטי מבטא גם קשרים מגלגולים קודמים, שאותם ניתן לגלות בעיקר בעקבות מפגש פיזי.
      חיבור התדרים הראשוני מורגש כבר ע"פ צפייה בתמונת האדם או גם בקריאת התכנים שלו.

      ונכון שיש אנשים שעושים לנו את זה וישנם כאלה שיוצרים בנו אנטגוניזם, מבלי שנדע מדוע.

      ההמלצה שלי היא להיות קשובים לתחושת הבטן הראשונית שעולה בנו.

      היא המדויקת ביותר לפני שהרציונאל משבש לנו את השיפוט.

       

      שנה טובה!

        29/12/10 22:07:

      צטט: RonArzi 2010-12-29 00:24:30

      מאוחר - כנראה אשוב

      וגם חשבתי.
      הטריגר עובד על עקרון שלח לחמך על פני המים וראה אם תוך ימים יחזור אליך.
      עיקרון המשוב החוזר.
      אם יש פיד-בק בתדר ששיגרת הרי לך ידידות וקשר.

      אם אין משוב או לחילופין משוב על תדר שונה - מוטב שלא יחזור הלחם.

       

        29/12/10 21:55:
      חומר למחשבה
      וכנראה זה מעסיק רבים מאתנו לגבי הנושא הזה
      אני אישית לוקח לי מעט מאד זמן לחוש או לשוחח על מנת לדעת אם ברצוני להשקיע בקשר
      מעבר לזה איני מתעמקת יותר מידי
      ברוטלי אכן נאה מאין כמוה.הטריגר שלי איבד את הצפון. יש כל כך הרבה חברים שעברו את המסך ונפגשתי איתם. יש בזה יתרונות כמובן אבל המחוייבות ההדדית לתגובות יוצרת שעבוד כך שיש מחזוריות. הרהרת אותי גם
        29/12/10 20:50:

      לפעמים  זו  אחוות  תרבות  והתנהגות

      לעיתים  זו  דווקא    הניגוד  עם  איכות

      אולי גם  לאינטרסים יש  יד  ורגל בהתקשרות

      לפועל    א.ה.ב    יש    גם      קצת       זכויות

      ההורמונים משתתפים לפעמים גם  בניצוצות

       לגישה    החיובית ,    לסבלנות  ולחיוך

      יש המון נקודות  בדירבון ( טריגר)  לזה הסיבוך

      שמעון

       

      http://cafe.themarker.com/image/1930278/

        29/12/10 20:49:
      נושא זה מעסיק גם אותי.
      אנו מרגישים את האנרגיה של האנשים...יש כימיה בין אנשים שנפגשנו בעבר, בגילגולים קודמים ,לכן אנו מרגישים אליהם סמפטיה מבלי שנבין למה. (יכול להיות גם להפך)
      נפגשתי עם אנשים שהיו וירטואלים ולא התאכזבתי, אנו בקשר.
        29/12/10 20:38:
      ניתוח מוח
        29/12/10 20:10:

      מתנצלת מראש, אך "לזאתי" יש הרבה מה לומר/לכתוב:נבוך

      ראשית, תודה רבה יקירתי! זו מחמאה גדולה וללא ספק זה הדדי.

      שנית, לדעת לכבד את הזולת זו מעלה.

      עצם העובדה שפנית אליי וביקשת את רשותי להעלות תמונה שלי בפוסט שלך ולהוסיף כמה מילים,

      מוכיח לי כמה את אישה נפלאה. (וזה לא מובן מאליו-שום דבר אינו מובן מאליו.)

      מה שכבר מלמד שאנו צריכים להיות עירניים לסביבה, ולסמוך על האינטואיציה שלנו.


      אז נכון שהתמונות שלי הן שלי.

      ויש המון תמונות בכדי שכל מי שיבקר בפרופיל שלי,

      יוכל לראות כמה אני משתנה מתמונה לתמונה.

      הבלוג שלי הוא המציאות שלי. אני כותבת על החיים שאני יוצרת,

      כך שאפשר לקבל מעט מושג מי בת החווה שמסתתרת לה מאחורי הפרופיל.תמים


      אבל אסור לנו לשכוח דבר אחד, ובעיניי הוא הקובע.

      כשאת יושבת לך בצדו האחד של המסך ואני בצדו השני,

      יש לנו תקשורת נפלאה, החיבור בנינו מדהים והכימיה מהפנטת.

      את טיפוס אחד ואני שונה ממך, כמו כל בני האדם. הרי אין שני אנשים זהים.

      וכאשר אנו מדמיינים לנו את הקסם שיש באדם שמתנהל מולך,

      אנו "יוצרים" מישהו שלאו דווקא קיים.

      ואז כשעוברים מהעולם הוירטואלי לעולם המציאותי, אנו עלולים להתאכזב.

      ולא בגלל שהאדם שפגשת הרגע שונה מזה שהכרת בפרופיל,

      אלא הפיקציה שלך גרמה לך לקוות לפגוש את האדם שאתה בעצם יצרת לעצמך.

      כמו בזוגיות... ולא בהכרח זוגיות שמתחילה בעולם הוירטואלי.

      לדוגמא: הכרנו מישהו, וככל שהזמן עובר אנו מכירים בו דברים חדשים.

      הבעיה מתחילה כשאנו פוגשים במגרעות של אותו אדם,

      אנחנו מתאכזבים ואומרים:"הוא לא היה כזה".

      הוא היה כזה! עד היום אנחנו לא היינו בסיטואציה הזו! אנחנו קיווינו לראות משהו אחר.

      ואז אנחנו מנסים לשנות את אותו אדם ולהפוך אותו למישהו אחר.

      מישהו שאנו רוצים שהוא יהיה.

      לי. באופן אישי, אין בעיה, ואני אפילו בעד לפגוש אנשים שמסקרנים אותי.

      במידה והתאכזבתי, אני לוקחת אחריות ומנסה להבין, מה חשבתי לעצמי?

      את מי דמיינתי לעצמי? ומה אני מחפשת לעצמי באנשים אחרים?


      לעולם יש המון מה להציע, למה לא לנסות ומקסימום זה יצליח.

      הרי אין חכם כבעל ניסיון. (זו רק דעתי האישית.)


      שוב המון המון תודה על הפירגון ועל הפוסט החשוב הזה.

      אם וכאשר ניפגש תעלי על הכתב את המסקנות.לשון בחוץ

      נשיקות וחיבוק חזק.

        29/12/10 19:54:
      מענייין,,,נראה לי שבדרך כלל אני קולטת אנשים,נשמות טובות ואנרגיות חיוביות ומנסה להיות בקשר רק עם כאלו,, לפעמים אפילו שני משפטים בטלפון
      וההרגשה כבר לא נעימה עם הבן אדם או שרואה תמונה של בן אדם ופשוט לא נחמד לי,,
      קורה שיש לי לקוחות מעצבניםםם שרק לאחר פגישה ותחילת עבודה אני מבינה ש,,נפלתי חזק וכועסת על עצמי איך לא איתרתי אותם מההתחלה או שהרגשתי משהו בבטן ולא הקשבתי לה
      את כמובן סקרנת אותי מההתחלה בזכות האנושיות, ההאיכפתיות ,הפוסטים המענינים וכמובן אהבת כל חי לאוהבי חיות יש מיד כמה נקודות אצלי!
        29/12/10 19:52:
      לא כל מערכת יחסים ורטואלית חייבת לעבור שלב למציאות. לעתים כמו בפנטזיה- מוטב שתשאר שם חזקה מאשר שתצא לפועל ותתמוסס (לא בהכרח אך זה סיכון שלוקחים). אני מממשת קשרים ורטואלים כל הזמן, אך על בסיס מקצועי. אני מניחה שהדבר שונה. אני מטפלת שיאצו ויוצרת קשרים ורטואלים, שחלקם הופכים למטופליי. פונים אליי בעיקר בפייסבוק (כי שם אני פעילה יותר...מודה). לעתים זה עניין של שיחה ולעתים זו היכרות ארוכה שבה מרגישים את הצד השני (כמו שאמרת: אינטואיציה) ואז נפגשים. בעבר, היו לי מפגשים ורטואלים שהובילו למפגש במציאות על בסיס רומנטי ורובם התנפצו. החיבור לאדם שמאחורי המחשב איבד את כוחו במציאות. הבחורה בתמונה נראית מקסימה.
      ואם תחליטו להפגש אני מקווה שזו תהיה תחילתה של חברות נפלאה (:
        29/12/10 19:48:
      בוןבון

      נתת אותה הפעם בחזק

      פוסט באמת מעניין שנוגע באחד מנקודות המחקר המרתקות שיש

      על מהות ומקור היחס שלנו לאחרים...

      אמירות מאד מענייניות

      ואפילו לקחתי כמה נקודות למחשבה

      תודה לך!
        29/12/10 19:45:
      שמעתי כבר כמה סיפורים על מעבר מקשר וירטואלי נפלא לקשר מציאותי נוראי, אבל גם שמעתי על חברות אמיצה וגם אהבה גדולה. אין חוקיות, אני חושבת. חוץ מזו: אם אתה מקרין בכוונה פרסונה שונה כשאתה וירטואלי, אז רוב הסיכויים שתשתייך לקבוצה המאוכזבת (והמאכזבת).
      (ושלא יבינו אותי לא נכון, לגיטימי לגמרי להיות פרסונה שונה אם אפשר, ואפילו מהנה ביותר)
        29/12/10 16:18:

      צטט: Eve688 2010-12-28 23:59:14

      אישית אני מפעילה את האינטואיציה שלי בהיכרות עם אנשים.
      בהיכרות וירטואלית מה שימשוך או ידחה אותי זה התוכן של הפוסטים והתגובות.
      אם התוכן מעניין ומסקרן, נעבור לשיחת טלפון ואם גם אז ימשיך להיות מעניין נעבור לשלב הפגישה.
      בפגישה, אני מפעילה בעיקר אינטואיציה ושפת הגוף.
      מאמינה שכל מי שנכנס לחיי לא נכנס באופן מקרי .
      אנשים נפגשים ,כדי ליצור אינטראקציות ביניהם ויש וריאציות שונות .
      מכל אדם שנכנס לחיי אני למדה משהו חשוב על עצמי , לאחר שהמטרה הושגה יפרדו דרכנו.
      העלית נושא מעניין מאוד , שגם אותי העסיק ומעסיק כל הזמן.
      תודה ששיתפת.
      אוה

      מצטרפת לתגובת חברתנו המקסימה.

      מרימה כוסית לחיים לכבודך.

      ולחיי שנה אזרחית טובה,מאושרת ובריאה.

      וכמובן לחיי האהבה יקירתי.נשיקה

      ''

        29/12/10 14:48:
      אכן מעניין הפוסט הזה
      מנסיוני אני יודע שהאיטואיציה מנצחת בכל מקרה
      והגעתי למסקנה למה האיטואיציה מנצחת
      ובכן
      כל אדם או חפץ משדר וקולט מטען מסויים, מן אנרגיה
      אפשר אפילו למדוד את האנרגיה הזו
      אצל האדם סוג האנרגיה מושפע ממחשבותיו וממהותו
      אם הוא כועס - מיד נדע שכך הוא אפילו בלי מילים
      וכך לגבי כל מה שהוא מרגיש ומה שהוא באמת
      לכן, כשנפגשים עם מישהו, הוא משדר את מהותו ואנחנו קולטים, אם המהות לא טובה לנו, אנחנו מרגישים.
      אבל כיוון שכולנו בני אדם, אנחנו מושפעים מרצונותינו, ולרוב אנחנו מתעלמים מתחושת הבטן בגלל מילים יפות שמכסות על המהות השלילית
      רק לאחר זמן, ואחרי פגיעה, אומרים: אוף, ידעתי שכך יהיה!
      לדעתי, הדבר נכון גם לגבי הוירטואליה
      המסך יכל להעביר רגשות
      והמילים, אלו שלא נכתבו, גם אומרות הרבה.
      אז בהצלחה לכולם.
      :)
        29/12/10 13:29:
      לא חושבת שתמיד מודעים למה שעושה לנו את זה.
      באמת..תראי-
      זה כמו בהתאהבות, זה תופס בכל מערכות היחסים,
      שיש משהו שלוכד אותנו בבן אדם וזה יכול להיות מהרבה סיבות..אולי הוא מזכיר לנו בלי שנשים לב, משהו מהעבר.
      אולי הוא דומה לנו..ואולי ההפך, דווקא כשהוא הכי שונה מאיתנו....יש אלפי סיבות.
      וגם אני כמוך, אוהבת אנשים בלי פוזות.
      אך ממש לא מכירה את זו שהצגת כאן.
      ובקשר לוירטואלי-
      לפעמים כדאי להשאיר את זה וירטואלי ולתת לדמיון
      להשלים לנו בדיוק כמו שהיינו רוצים, את הבן אדם.
      אבל לפעמים הסקרנות והקרבה..שוברים לנו את הוירטואליות
      ומוציאים את האדם מהמחשב :)
      ככה אני חושבת..
      גם אני מאוהב בה, בלי שפגשתי בה במציאות ובלי שקיימת סבירות שגם נפגש בעתיד.
      יש אנשים שאני קורא את מה שהם כותבים ומיד מתחבר אליהם. מרגיש כאילו אני כתבתי את הדברים שהם כתבו. יצר ההזדהות אצלי מאד חזק.
      יש כאלו ששמות תמונות שלהן וגם אז אני ישר מתחבר אליהן, אבל זה כבר נובע מיצר אחר...
      במקרה של טלי היא חריפה, חזקה, חכמה ומצחיקה והשילוב הזה צריך לגרום לכל גבר נורמלי להתאהב בה. ואחרי שרואים אותה בחליפת גלישה אז בכלל... :-)
        29/12/10 09:25:

      ועל זה כתבתי פעם:

       

      בודאי שמתם לב לעובדה, שיש אנשים שאתם נוטים לחבב מהרגע הראשון וישנם אחרים שלא.

      אולי שמתם לב גם לעובדה שאם מוסיפים למשפט !I LikeYou רק מילה אחת

      I am LikeYou  לכאורה רק מילה אחת קטנה שמשנה את כל המשפט, מקבלים משמעות שמסבירה הרבה דברים.

       

      זה לא סוד שאנחנו מרגישים נוח יותר בחברת אנשים הדומים לנו, היודעים ליצור תחושה שאנחנו כבר מכירים.

       

      מה הוא סוד התואם? מהו המפתח ביצירת חיבור הדדי בשלושת המישורים: ראייה, שמיעה ומלל?

      היות והדקות הראשונות במפגש בין שני אנשים הם הדקות המשפיעות ביותר על ההתרשמות שלנו מאדם חדש, אני הייתי עושה עם הזר את אותו דבר שהייתי עושה באופן טבעי עם ידיד.

      מנסיוני זו הדרך הטובה ביותר לגרום לאדם שמולי להיות פתוח, נינוח ושמח להימצא במחיצתי.

       

      סוד התואם אם כך הוא להתכוונן בידידותיות באותו כיוון ומהירות של הזולת באותם דקות ספורות ראשוניות.

      תנאי מקדים לאפשרות להיות תואם לאחר, הוא איבחון מהיר וראשוני לפני המגע, שהאחר דומה לך.

        29/12/10 09:03:
      אני לא ממש יודעת להגיד לגבי הכירות וירטואלית שעוברת לעולם האמיתי. אני מניחה שהתכנים שאנשים מפרסמים גורמים לעניין של הצד השני, אך צריך לזכור לשרוב זהו פן קטן בלבד ממה שהאדם בוחר לחשוף.
      לגבי הכירות פיזית, מחקרים טוענים שברגע שמכירים מישהו חדש יש חומרים כימיים כמו אנדורפיניים שמשתחררים וגורמים לנו להרגיש בנוח במחיצתו של אותו אדם. הכימיה המפורסמת.
        29/12/10 09:02:
      גם בחיים האמיתיים לא תמיד נשארים חברים של כולם.
      יש לפעמים שלבים בחיים שהחברות פשוט נעלמת , מתמוססת
      ואז מכירים אחרים. גם בוירטואלי זה ככה . לא כולם אוהבים את כולם, אוליי בגלל הכתיבה אוליי בגלל קינאה כי הלא הם לא מכירים האחד את השני במציאות, אז איזו סיבה תהיה להם לא לרצות אותך למשל, או אותי?
      אז זה לא נורא מי שאוהב אותך ימשיך לאהוב אותך .
        29/12/10 09:01:
      קשה לדעת מי האדם על סמך תמונות בלבד, גם לא ע"ס מקבץ תמונות, מבחינתי התכנים שאדם כותב והנימה העולה מהם חשובים אם כי עלולים מאד להטעות...עד כה לא פגשתי אף דמות שאני נמצאת איתה בקשרים וירטואליים כאן בקפה, מניחה כי הטריגר למפגש עתידי כזה יהיה עניין משותף, הבהרה והבנה הדדית של כוונות וציפיות, תחושה בסיסית כי האדם בצד השני באמת איש/אישה נעימים ושיש באמת איזשהם נושאים משותפים זה נכון גם לגבי מי שרואה במרחב כאן מקום פוטנציאלי להיכרות רומנטית (יוזמה משותפת, בילוי וכו')
        29/12/10 08:28:

      "איזה טריגר אצלכם גורם לכם בכלל לרצות לעבור משלב וירטואלי לחיים הממשיים?"

      בד"כ אהבה. לאו דווקא רומנטית, כמובן.

      (עכשיו, לנסות להסביר מה זה בדיוק אומר, "אהבה", זה כבר הרבה יותר מסובך. במקרים האלה, סומכת על האינטואיציה שלי, גם בהגדרה, גם במושאים :) )

        29/12/10 07:39:
      אולי כי אני קצת מטורללת וגם לך לא חסר?
      אולי כי את מצחיקה נורא?
      אולי כי את כל כך רגישה ונרגשת כמו ילדה קטנה שמגלה את העולם כל פעם מחדש?
      אולי כי את סתם יצור מקסים ?
        29/12/10 07:01:
      מה זאת אומרת למה?

      ככה!!

      לדעתי לא צריך שתהיה תשובה לכל דבר - נעים? זורמים. בלי ניתוחים.
        29/12/10 03:51:
      פוסט ארוך ומייגע, אם כי נשלט וכתוב נאה.
      "בוקר טוב אליהו ! התעוררת ?"
      תובנות יגיעו לך במשך כל הימים הקוגניטיביים שלך, אבל
      זה ? את זה ?
      היית צריכה לדעת כבר מזמן !
      זה שאני אומר לחברים: תפתחו את עצמכם לפני שפותחים אותכם!
        29/12/10 00:24:
      מאוחר - כנראה אשוב
        28/12/10 23:59:
      אישית אני מפעילה את האינטואיציה שלי בהיכרות עם אנשים.
      בהיכרות וירטואלית מה שימשוך או ידחה אותי זה התוכן של הפוסטים והתגובות.
      אם התוכן מעניין ומסקרן, נעבור לשיחת טלפון ואם גם אז ימשיך להיות מעניין נעבור לשלב הפגישה.
      בפגישה, אני מפעילה בעיקר אינטואיציה ושפת הגוף.
      מאמינה שכל מי שנכנס לחיי לא נכנס באופן מקרי .
      אנשים נפגשים ,כדי ליצור אינטראקציות ביניהם ויש וריאציות שונות .
      מכל אדם שנכנס לחיי אני למדה משהו חשוב על עצמי , לאחר שהמטרה הושגה יפרדו דרכנו.
      העלית נושא מעניין מאוד , שגם אותי העסיק ומעסיק כל הזמן.
      תודה ששיתפת.
      אוה
        28/12/10 23:42:
      פיסיקת קוואנטים, כמובן...
        28/12/10 23:37:
      טריגונומטריה...

      ארכיון