המאבק ב״גזענות״ שוב חוזר השבוע לתפוס עניין מרכזי בכלי התקשורת. מה שבולט הפעם בעיסוק התקשורתי בנושא הגזענות הוא המגוון הרחב של גילויי הגזענות, כפי שהם נראים בעיני ציבורים שונים כאשר לכל קבוצה הלוחמת בגזענות, יש את תופעת הגזענות הקרובה לליבה.

יש כאלו שהגזענות המדירה שינה מעיניהם בימים אלו, זו הגזענות שבאה לירי ביטוי בפרסום הבלתי אחראי של המכתב, הקורא לתושבי צפת שלא להשכיר או למכור דירות לערבים.

יש כאלו שבחרו למקד את מאבקם בגזענות, כנגד החלטת משרד הפנים לגרש מהארץ את ילדי העובדים הזרים השוהים בארץ שלא כחוק.

אחרים נאבקים נגד הגזענות הבאה לידי ביטוי בהפגנות תושבי דרום תל אביב הדורשים לסלק משכונתם את אלפי המסתננים מסודאן ומאריתריאה, שהפכו את חייהם לבלתי נסבלים.

וישנה גם הגזענות שבאה לידי ביטוי בהתנגדות שמגלים תושבים חילוניים במגוון אזורים ברחבי הארץ, לכניסתם של יהורים חרדים להתגורר בשכונתם. בנוסף, השבוע מציינת התקשורת ״יום הולדת״ לחוק שהתקבל לפני עשר שנים, נגד תופעת הגזענות שבאה לידי ביטוי בהצבת מאבטחים בפתחי מועדונים ואתרי בילוי, למניעת כניסתם של צעירים בני עדות שונות, שלדעת מפעילי המקום, נוכחותם עלולה לפגום ביוקרת האתר.

כמובן, עולה על כולנה היא הגזענות הבאה לידי ביטוי בועידת ררבן השלישית האמורה להתכנס הפעם בניו יורק, שהפכה כבר לסמל של הגזענות האנטי ישראלית הנערכת תחת גושפנקא רשמית של האו״ם.

ואם כבר עוסקים במגוון הטענות כנגד גילויי הגזענות, אי אפשר שלא להיזכר בטענה שהועלתה בשנה שעברה נגד תושבים מעמנואל, כי דרישתם לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך המקפידים על כללי חינוך ספציפיים, היא גזענית. הגדיל לעשות שופט בגץ, שקיבל את הטיעון, כי אי הסכמת ההורים לשלוח את ילדיהם ללמוד עם ילרים מרקע חינוכי שאינו לרוחם זו גזענות, למרות שהוא עצמו יושב בבגץ על התקן הגזעני של שופט עדתי.

מה שלא פחות מרתק מעצם ריבוי ההתייחסויות לתופעת הגזענות, זו העובדה האבסורדית, כי כמעט כל קבוצה מהמתריעים נגד הגזענות, מואשמת על ידי קבוצה אחרת בתמיכה בגזענות. אנשי הימין המוחים נגד גזענות השמאל, מוקעים על ידי אנשי השמאל כגזענים, כשם שאנשי השמאל המוחים כנגד גזענות הימין, מוקעים כגזענים על ידי יריביהם מימין. הגזענים המשתתפים בועידת דרבן מאשימים את ישראל ב ...גזענות, ואפילו לגזען המטורף אחמדינג׳אר אין כל בעייה להאשים את ישראל ב ...גזענות. כמעט לכל קבוצה, יש את הגזענות שהיא מתנגדת לה ואת הגזענות שהיא מואשמת בה. כל אחר והגזענות שלו.

נרמה כי לא תהיה זו טעות לסכם את הדברים בקביעה: ״אמור לי מי הוא גזען ואומר לך מי אתה״. כמעט אין לך מי שלא מצליח להאשים את אלו שהוא לא אוהב אותם או שאינו מסכים עם דעתם בגזענות. בעולם השקר בו אנו חיים, האשמת הזולת בגזענות הפכה כבר למשחק כל־כך ציני, שלפעמים עצם הוקעת הזולת כגזען נובעת מגזענות.

על רקע התופעה האבסורדית הזו נרמה, כי אך טבעי הוא לנצל את ההזדרמנות כדי לעשות קצת סדר בים הדמגוגיה השוטף את מוקיעי הגזענות למיניהם ולהציב את האמת על תילה: לא כל מי שרוצה להיבדל מקבוצה מסויימת הוא גזען. לא כל מי שהאינטרסנטים מהתקשורת ומהביצה הפוליטית מוקיעים אותו כגזען, הוא באמת גזען.

כשנציגי מדינות מכל העולם מתכנסים ל״ועידה נגד הגזענות״, ובמקום להתייחס לכל גילויי הגזענות בעולם, ממקדים את כל הזמן בגזענות של ישראל - זו גזענות.  כשבעלי מועדון בילוי מציבים מאבטחים על מנת למנוע את כניסתם של כאלו שצבע עורם אינו מוצא חן בעיניהם - זו גזענות.

כשתושבים מנסים למנוע מקבוצות שונות של אוכלוסיה להתגורר בשכונתם אך ורק בשל שנאתם לאותן קבוצות - זו גזענות.

כשעיתונים יוצאים במסע הכפשה זדוני כנגד ציבור ספציפי, למרות שהטענות המועלות כנגד אותו ציבור מתגמדות אל מול הבעיות האמיתיות המאפיינות את הציבור שאותם עיתונים משתייכים אליו   זו גזענות.

אבל כשציבור הרוצה לחיות באמונתו מעוניין להיבדל ממי שמאיים לפגוע באופיו, בערכיו, באורח חייו או בחינוך שהוא חפץ להעניק לילדיו - גם אם כל הגזענים מהתקשורת ומהפוליטיקה יתאגדו כרי להגדיר את זה כגזענות -אין לך דבר לגיטימי מזה.