לא אני לא כלכלן, סתם בן אדם שמדפדף מדי פעם במדורי הכלכלה. גם לא נביא, קורא בקפה או לוחש לסוסים. אבל משהו בפער המטריד בין נתוני הכלכלה המרשימים של המדינה למצב בשטח, כפי שחש אותו כל מי שמשתייך למעמד הביניים יוצר בי אי שקט.

זה רק אני???

מכל עבר מספרים לנו על חוסנה של הכלכלה הישראלית איך צלחנו בגבורה את המשבר שהיכה בטובות שבכלכלות העולם. הבורסה שוברת שיאים, בכל מקום מגלים גז, הבנקים חזקים מתמיד (על חשבוננו). אז למה אני לא שקט ונח על זרי הדפנה?

כי בשטח מצבו של הישראלי הממוצע הורע מאוד בשנה שנתיים האחרונות. בועת הנדל"ן הביאה למצב שלקנות דירה זה אפילו לא חלום באספמיה. עלויות אחזקת הרכב, שהיא הכרח במדינה שאין בה תחבורה ציבורית ראויה גם כן זנקו. פעם היינו מתגאים שבארה"ב קונים עגבניה בדולר ובארץ בדולר קונים קילו, גם זה כבר עבר נשכח. עם אינפלציה גואה, דולר מתרסק ושיעורי האבטלה שהוא עתיד להביא, אני לא ישן טוב בלילה.

זו אכן רק תחושת בטן, אבל אני חושש, חושש מאוד, שאוטוטו אנחנו נקום בבוקר ונגלה שכמו יוון, אירלנד, איסלנד ואחרות, שמיטב המומחים (OECD וכו') הללו אותן, גם אנחנו נקום ונגלה שהבועה התנפצה. לווי המשכנתאות יופתעו לגלות שהדירה שאותה קנו במיטב כספם שווה עשרות אחוזים פחות וגם אם ימכרו אותה עדיין יהיו חייבים כספים רבים לבנק. אם גם יאבדו את מקום עבודתם החזר הכספים יהפוך לבלתי אפשרי. ואז ידרשו צעדים כואבים. למי יכאב? בטח לא לתשובה ושרי אריסון.

אולי אז סוף כל סוף יצא עם ישראל בהמוניו לרחובות? מסופקני

ואולי אני סתם רואה שחורות? אני מאוד מקווה, אבל קצת מתקשה להאמין.

ימים יגידו....