כותרות TheMarker >
    ';

    Media Radar

    הבלוג הזה עוסק במיגוון נושאים שקשורים רובם ככולם לאינטרנט - עם התייחסות ספציפית לנושאי מדיה. חלק מהעניינים יהיו קשורים לזירה הישראלית וחלקם לזירה הבינלאומית, בעיקר בארה\"ב

    0

    הטוויט שמסכם את הכל

    0 תגובות   יום חמישי, 30/12/10, 00:28

    כשהמשבר הפיננסי הגיע, לקראת סוף 2008, הוא היכה גם בנטפליקס: מנייתה איבדה כ-50% מהשיא שבו היתה רק כמה חודשים לפני כן. אבל מאז היא התאוששה. ועוד איך – מ-19 דולר באוקטובר 2008 ל-206 דולר בסוף נובמבר השנה: כמעט 1,000% בתוך שנתיים.

    נטפליקס היא עוד אחת מהחברות שמצליחות כל כך בארה"ב – אבל לא קיימות בישראל. החברה הוקמה על בסיס מודל שיווקי שבינו לבין אינטרנט אין כלום: במקום ללכת לספריית הדי.וי.די כדי לבחור סרט לצפייה, נטפליקס הציעה ללקוחותיה לשלוח אותו אליהם בדואר. אמריקאים רבים החליטו שהנוחות מניבה יותר ערך מבזבוז הזמן של ללכת לספריה.

    אבל בניגוד למנהלי חברות הפצת מדיה אחרות, אלה של נטפליקס סברו שהאינטרנט מציע מודל ההפצה יעיל עוד יותר שיאומץ על ידי הלקוחות – אלה הקיימים ובנוסף אליהם לקוחות חדשים – והשקיעו בהקמת תשתית לצריכת סרטים וסדרות טלוויזיה דרך האינטרנט.

    לא דיסקים, לא דואר, לא משלוחים ולא מעקב אחר מלאים ולקוחות. ומכיוון שאין גם מוצר פיסי – אפשר לתת ללקוחות לצפות בסרטים בהמשכים ללא שום מגבלת זמן.

    נכון לסוף ספטמבר, לחברה היו 17 מיליון מנויים, רבים מהם מנויי אינטרנט. ומדוע לא? עבור 8.99 דולר בחודש, הם מקבלים גישה בלתי מוגבלת לסרטים וסדרות טלוויזיה דרך האינטרנט – וגם לקבל כמות בלתי מוגבלת של סרטים בדי.וי.די שיישלחו ישירות לביתם.

    ההשקעות האלה הפכו את נטפליקס לספקית הגדולה ביותר בעולם של סרטים וסדרות טלוויזיה באינטרנט. זה מה שהטיס את מנייתה מ-20 דולר ל-200.

    בשנה האחרונה הכנסותיה ורווחיה הרבעוניים זינקו בכ-30%. מה שלא פחות מעניין הוא כמה היא משלמת כדי ליצור את ההכנסות -  ובעיקר: מה היו העליות שלה לו היתה מפיצה את כל התוכן הזה בשיטות המסורתיות, כלומר בערוצי הפצה פיסית.

    ופה מגיע הטוויט שבכותרת. הטוויט הזה נשלח על ידי בראד אדגייט – מנהל מחקר של חברת הורייזון מדיה, המתמחה במיתוג. והנה הטוויט שכתב לפני שמונה ימים: "חברות מדיה מקבלות 30 מיליארד דולר בשנה על הפצה מסורתית. ב-2010 נטפליקס שילמה 350 מיליון דולר בלבד".

    המודל של ענף המדיה המסורתי נשען על שני בסיסים עיקריים. הראשון הוא שמכיוון שמדובר במוצרים פיסיים – במקרה הזה, סרטים הצרובים על דיסקים, ההפצה היא פיסית. ההפצה של מדיה ל-300 מיליון תושבי ארה"ב בוודאי יקרה. במקרה של השכרת סרטים בדי.וי.די – היא יקרה כפליים מכיוון שיש גם לשלוח את הדיסק ללקוח והלקוח צריך להחזיר אותו.

    הבסיס השני הוא השליטה בערוצי ההפצה האלה ומחסומי הכניסה הגבוהים לענף. מכיוון שהקמה ותחזוק של מערך הפצה היא עסק יקר, הדבר מרחיק מתחרים. משמעות הדבר: רווחים מונופוליסטיים.

    אדגייט מעריך את עלות ההפצה ב-30 מיליארד דולר. הוא לא מציין את המקור או את דרך החישוב, אבל חזקה עליו שכאיש מחקר הוא יודע על מה הוא מדבר. אבל גם אם הוא מגזים ב-50% – זה עדיין גבוה ביותר מפי 40 ממה שנטפליקס משלמת.

    עכשיו קל להבין את עוצמת האיום של האינטרנט על המדיה המסורתית. ולא צריך יותר מ-140 תווים. וכמובן – גם את המסר הזה לא היה צריך להפיץ בערוצי הפצה פיסיים ארוכים ויקרים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      אבו4 - מוצא מה שהקפה שכח

      ארכיון

      פרופיל

      natlipson
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין