במהלך כתיבת הרשמונים חטאתי מדי פעם בכתיבת שיר. מכיוון שהעיקר ברשומונים היה סיפורי על הסרטן, חשתי שהשירים נדחקו הצידה. בפוסט זה אני מעלה שיר נוסף:
חַיִּים הֵם זִכָּרוֹן
אַתְּ מֵלִינָה עַל זִכָּרוֹן לִפְרָטֵי פְּרָטִים וַאֲנִי מֵלִין עַל שִׁכְחָה. אַתְּ אוֹמֶרֶת הַלְוַאי וְהָיִיתִי שׁוֹכַחַת וַאֲנִי אוֹמֵר הַלְוַאי וְהָיִיתִי זוֹכֵר.
אֹמַר לָךְ רַק זֹאת, דְּבָרִים כּוֹאֲבִים זוֹכְרִים. אוֹסִיף וְאֹמַר לָךְ שֶׁכֵּיף לִזְכֹּר אֶתְ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעָשִׂינוּ יַחַד.
אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַדְּבָרִים הֲכִי כּוֹאֲבִים, אַךְ לֹא אוּכַל לְוַתֵּר עֲלֵיהֶם לְלֹא וִתּוּר עַל הָאֲחֵרִים, אֵלֶּה הַכּוֹאֲבִים.
זִכְרוֹן הַטַּעַם, זִכְרוֹן הַמַּבָּט זִכְרוֹן הַדִּמְעָה וְהָעֵינַיִם הַכּוֹאֲבוֹת זִכְרוֹן הַחִבּוּק וְהָרֵיחַ.
חַיִּים הֵם זִכָּרוֹן.
© כל הזכויות שמורות ל - אביחי קמחי, ירושלים 2010 ניקד והעיר אסי דגני |