הגיע הזמן לשים קץ למחשבה המטומטמת שמי שמטפחת את עצמה היא אשה רדודה שמוחה מלא בהבלים ולהתחבר לכוחו המעצים ומלא-ההשראה של היופי ■ אז מה אם הציפורניים הבנויות הארוכות שלי (זמנית בצבע כתום עז) גורמות לכך שהיום אני לא מסוגלת אפילו ללחוץ על כפתור של מעלית? במילא הרבה יותר בריא לעלות במדרגות!
בישנן בונות, הכתבה הנוכחית שלי באת, אחרי העניין הכבד של החברות הרעות, שקיבלתי עליו לשמחתי המון תגובות, חזרתי לנושא האהוב עליי והוא כמובן היופי הנשי, הטיפוח, ובפרט הציפורניים, שאני מכורה לתחזוקתן. כן, אני מתעסקת עם זה המון - יופי, צורה, חיצוניות, לוק, לק - וגם מדברת וכותבת על זה בלי הפסקה. אני חושבת שכולם מתעסקים בעניינים האלה, רק שאנשים נוטים להצניע את העובדה הזאת, כי זה נחשב נחות, רדוד ומפגר, מתוך המחשבה שמי שמתעסק בחיצוניות ודאי אינו מתעסק בפנימיות. רק שלי באופן אישי יש פטור מהסטינגה הזאת, בהיותי קוראת ספרים ממש עמוקים (זוכרים שהבטחתי לכתוב על מישל וולבק? לא שכחתי. פשוט עדיין לא החלטתי מהיכן לתקוף את הנ"ל), מתעסקת בעניינים ברומו של עולם, יודעת לנהל שיחה ולשלב בה מילים לועזיות קשות (!) ואפילו לכתוב מאמר מנומק על כל נושא שהוא - לא, רק לא על פוליטיקה, כי לא בא לי לקלל והבנתי שזו הנורמה שהשתרשה באתר (אתם מוזמנים להתרשם בעצמכם בביקור בגיהנום=קהילת אקטואליה).
העיסוק ביופי אינו נחלתן הבלעדית של פרחות וגם לא של שוביניסטים או של פורנוגרפים, כפי שנטען בעבר על ידי לוחמת בלתי-ממונה לזכויות הנשים שלא-באשמתן. היופי הנשי (וגם הגברי: ע"ע אייקונים כמו נרקיס, אפולו, אדוניס, דוד של מיכלאנג'לו) שימש מושא להערצה מאז ימי ונוס מווילנדורף, שאינה בדיוק ונוס, אלא צלמית של אלת פריון שנמצאה ליד העיר וילנדורף שבאוסטריה ומשקפת את אידאל היופי ששרר בתקופה הפליאוליתית לפני 20,000 שנה - הכינוי ונוס הוצמד לדדנית הזאת באירוניה. אחר כך באה נפרטיטי, שכבר לפני 3370 שנה ובתור השליטה החזקה ביותר של דורה גילתה את נפלאות המייק–אפ והאייליינר ונחשבה לאשה היפה ביותר בתקופתה. בתקופה הקלאסית היללו האמנים ביוון וברומא את היופי הגברי כמו הנשי, ותחרויות הספורט של הגברים, למשל, נערכו בעירום, כשיר הלל לגוף. לא, זו לא נחשבה פורנוגרפיה. הגוף ופיתוחו נחשבו למעלה, לא לעניין שיש להתבייש בו או להסתירו.
להוציא את המטאטא מהתחת
אמני הרנסאנס חזרו לקלאסיקה ופיארו את היופי מכל כיוון וצורה. למשל, טיציאן צייר ב–1512 את הציור שלמעלה, אשה מתבוננת במראה, סיטואציה אינטימית של אשה לבנת עור וכחולת עיניים עם גבר שעומד בחושך ומגיש לה שתי מראות - קדמית ואחורית, בעוד שהיא מסתרקת. זה אינטימי להכניס גבר - ודאי משרת - לסצינה הפרטית הזאת, וזה טוען את התמונה הטריוויאלית לכאורה במתח, גם בשל הניגוד בין הג'ינג'יות היצרית, השעירה והלא–מושלמת שלו לבין הלבן הצח והדשן שלה. הכל חיצוני כאן, כל הניואנסים אין להם דבר וחצי דבר עם אופיין של הדמויות, והכל מכוון למעשה הסירוק - שהוא אקט של התנאות, שנועד לשפר את מה שהטבע חנן בו במילא את האשה, את שערה הרך והשופע.
גילה ממו. צילום: ענבל מרמרי (נחשו של מי היד הכחולה)
ואפרופו שופע, בשיטוטי המניקור שלי נפלתי בביתי השני הלא הוא דיזנגוף סנטר על פנים יפות שנראו לי מוכרות - ובתור מכורה למגזיני נשים ורכילות, מיד נזכרתי מאיפה: גילה ממו, מלכת היופי השמנה הראשונה של ישראל. גילה, 41, שהכתר הונח על ראשה בשנת 97' בתחרות 'היפה והשמנה' שנערכה בבאר שבע (וממשיכה להתקיים מדי שנה עד היום), לא התרחקה הרבה מתעשיית היופי, וכבר שנים שהיא מלמדת בכל הארץ בניית ציפורניים. כמו שהתרשמתי בעצמי כבר מזמן, התחום הזה של ציפורניים בנויות פשט בארצנו מוכת האויבים, השריפות והצונאמי כאש בשדה אקריל, ואין פקצה שמכבדת את עצמה, כולל הוד פקציותי, שמתהלכת ללא סט בנוי ומושקע לתפארה, עד כדי אובדן כל היכולות המוטוריות הבסיסיות, כגון לחיצה על כפתור מעלית. בחיי, קורה שאני נתקעת דקות ארוכות בקרקע בלי יכולת התרוממות לקומה 2, מקום מגוריי!
קיצר, כינסתי את גילה לראיון על קורותיה ומוצאותיה מאז שנת המלכות - למשל הניתוח שעברה לקיצור קיבה (לא, היא כבר לא שמנה. כנראה שבכל זאת זה לא הכי תענוג שבעולם, גם כשאת יפה), וכמובן על הנושא הבוער והדחוף של הציפורניים הבנויות.
- לפי המכונים שנפתחים, לפי ההצעות בפייסבוק, לפי מודעות הקורסים - יש לי הרגשה שהארץ מתמלאת בבונות ציפורניים.
"מ–100 אחוז חיילות משתחררות, אני אומרת לך ש–80 אחוז הולכות לתחום היופי. אני לא יכולה לנקוב במספרים, אבל אני מוציאה כמויות של תלמידות, כמויות. התחום הזה הוא כסף קל. ברגע שאת טובה, ופתאום נתפס השם שלך - בבניין, בשכונה, בעיר, בתחום המניקור, פדיקור, בניית ציפורניים - זהו - יש לך עבודה, טלפונים שלא מפסיקים. את שם. את טובעת. וזה כיף, והכסף מעוור. נכון להיום כל בנייה זה 200-250 ש"ח, מילוי זה 90-110 ש"ח, ותחשבי שכל שעה נכנסת לקוחה. האפשרות השנייה שלך כחיילת משוחררת היא עבוד כמוכרת בחנות ולקבל 22 ש"ח לשעה. כבונת ציפורניים את נהנית מעבודה יצירתית, הלקוחה נהנית, היא יוצאת יפה יותר, מקבלת שעה פסיכולוגיה בחינם, את מקבלת שיחת נשים מהנה, והיא משלמת לך, יוצאת מרוצה, ושעת עבודה שלך היא 100-120 שקלים, בשוק שהוא ממש תעודת עניות לחברה שלנו מבחינת המשכורות".
- הביקוש אדיר, כי המון נשים עברו בשנים האחרונות ממניקור טבעי לציפורניים בנויות. למה?
"הציפורן שלך הטבעית לא צומחת, כי האקלים בישראל מאוד חם, וכשהיא עוברת את האורך הרצוי היא כבר נשברת. הלק על ציפורן טבעית אף פעם לא יישאר לך למחרת שלם ויפה, כי הציפורן הטבעית מפרישה שומן, ונכון להיום בניית ציפורניים עונה על הבעיות האלה וגם נותנת לך הרבה ביטחון עצמי. עם ציפורניים יפות את נוטה יותר לדבר עם הידיים, התנועות שלך יותר יפות".
- תגידי לי, נכונה ההתרשמות שלי, שכל עניין בניית הציפורניים, תחזוקת הציפורניים וקישוט הציפורניים הרבה יותר חזק בפרובינציה מאשר בתל אביב?
"בבאר שבע למשל אין אשה בלי, וזה לא בגלל שיש להן יותר כסף. הכסף נמצא בעיר הגדולה, בתל אביב. אלה פשוט נשים שאוהבות להראות ולהיראות כי הן נשים מטופחות. בתל אביב אני עובדת אחת לשבוע יום מלא, ואין פה היענות רצינית לציפורניים. עסקי הטיפוח בבאר שבע - מספרות, מכוני יופי, לייזרים, בוטיקים - כל נושא האופנה הוא אש, חזק מאוד. גם קרית גת, אשדוד, אילת. לימדתי ואני מלמדת, נתיבות אופקים - זה להיט. יש בדרום המון אירועים. חתונות, חינות ובר מצוות, ונשים באירועים משקיעות על עצמן, לא יילכו סתם. זו אולי החמימות של האנשים, שכולם מכירים את כולם. אני יכולה להיות כל יום באירוע מרוב שאני מוזמנת, וכמוני יש הרבה, אולי בגלל זה. את מרגישה שייכת ורוצה להיראות טוב ולהיות בברנז'ה הזאת".
ואני מה–זה חותמת על הדברים האלה של גילה. טיפוח הוא באמת לא עניין של כסף. זה עניין של מודעות ושל רצון. אתם זוכרים את טומי לפיד המנוח שתקף בתוכנית פופוליטיקה את האם החד–הורית מהפרובינציה, עם השיער האדום, ואמר שבכסף שהוציאה על מספרה, יכולה היתה לקנות אוכל לילדיה? זה כמובן היה טמטום צרוף, כי הרי ברור היה שאת הצבע הפיקה בבית מאיזו שפופרת דלוחה, ושגם אם ביקרה במספרה, זו היתה מספרה בתעריפי רצפה ולא בתעריפי צפון בן–יהודה. מצד שני לילדים שלה הגיע לקבל אמא מטופחת ושמחה ולא איזו מוזנחת וממורמרת ודיכאונית.
אני בחיים לא אעיר לאנשים, משני המינים, שמסתובבים בשיניים עקומות בצבעי טכניקולור (מה שבעלי לשעבר כינה בלגן בחדר האוכל) או עם איזו שן חסרה במעבה הפה, בגבות דולצ'ין לתפארה, בסוליות קרנף וציפורני רגליים א-לה סאדו הודי שהתנער מהבלי העולם הזה, בשיער–מטאטא דהוי וחסר צורה המתחנן ל'קו' עדכני או סתם למספריים (וגם לחפיפה באותה הזדמנות), בסחבות של הלייף - אם מבחינת האופנתיות, ההתאמה, או פשוטו כמשמעו מבחינת הקמטים, הכתמים ושאר זוועות, או - הכי גרוע - לכאלה שמדיפים ריח זיעה מזעזע, או ששפכו על עצמם בקבוק בושם. לעומת זאת, אין לכם מושג לכמה הערות וביקורת "בונה" כמובן ו"רק מטוב לב" זכיתי אני ברבות השנים מה"חברות" המפרגנות שלי - כפי שקראתם ודאי בפוסט הקודם, וגם מגברים - למשל בבליינדייטים - שנייה אחרי שקלטו שאין להם שום סיכוי איתי.
אני, שכמעט לא מתאפרת, ואין לי מייק–אפ בחזקתי, ובחיים לא טייחתי את פניי, ולא צובעת שיער (חוץ מעשרים שנה של בלונד מטומטם שמהן נגמלתי תודה לאל בגיל 40, כי כמו שאני תמיד אומרת לעולם לא מאוחר להתבגר) ומבקרת במספרה פעם בשמונה חודשים, נאלצתי לשמוע אינספור הערות על האובססיה שלי לטיפוח הציפורניים בידיים, והפדיקור, ומריטת הגבות, והשיניים - שמה לעשות, אני אוהבת אותן גם בריאות מעששת וגם לבנות ונקיות - התנצלותי נמסרת בזאת לכל עם ישראל. אה, והשיזוף, אני גם אוהבת להשתזף. בתא שיזוף, רחמנא ליצלן. אחת לחודש בערך (ואגב את ההיכרות עם תא השיזוף ערך לי המיתולוגי הקשיש שלי, שהוא איסטניס מושבע ומכור גם להלבנת שיניים ולקוביות בבטן - כך שטיפוח הוא בהחלט לא נחלתן הבלעדית של נשים ולא צריך להיות). וכמובן ספגתי אינספור הערות על לבושי ועל חיבתי לבגדים - צבעוניים, משמחים, בעלי מחשוף, מיני ומכנסיים קצרים (בגילי!!!)
גם זה אידאל של יופי מוחלט - הנשים של אמן שנות ה–80 פטריק נייג'ל
הסמכות הבלתי מעורערת כאן בקפה לענייני אופנה הוא ארז עמירן, ואני חושבת שאם יש לקח מקריאת הפוסטים שלו הוא - שהכל במידה. בגדים - אני אוהבת. לקניות אני מכורה. היופי הוא דבר חשוב בעיני. לא הכי חשוב, אבל חשוב מאוד. דינו הבכור שלי היה שואל אותי כשהיה קטן יותר (מזמן כבר הפסיק והתמכר בעצמו) והייתי מחפשת, למשל, במשך שעות צלחת מיוחדת, או עציץ יפה, או סכו"ם צבעוני - אבל מה זה חשוב? מה זה חשוב? והייתי עונה לו כמו שאבא שלי (שהיה לו אוסף מאוד יפה של אמנות ישראלית ושל עתיקות, שתמיד היה כיף להתבונן בהן, אבל גם של עבודות יד פשוטות כמו כפות עץ מגולפות ביד) נהג לומר: בעולם הזה אדם יכול לבחור להקיף את עצמו בדברים יפים ויכול לבחור שלא. המחיר יהיה אותו מחיר. ובאמת, אין כמעט הבדל. זה יותר עניין של בחירה, של מודעות, של רצון, של התכוונות ושל אהבה ליופי. אני בוחרת ביופי כל יום. זה מרומם אותי. זה לא הופך אותי לסתומה וגם לא לרעה. להיפך. אף פעם לא אפגע באנשים שחושבים אחרת ממני, לא ארדוף אותם ולא אעלה על דעתי שאין להם מקום בעולם. וכשאני נכנסת לתא השיזוף והאור החמים שוטף אותי, אני שוכחת מכל הכיעור לסוגיו הקיים על פני הפלנטה, ולשבע דקות תמימות אני מאושרת ללא סייג. ■
והשיר? כן, את השיר שגנבתי בלי בושה מהתקליטייה של החברים של דינו (שאוהבים אותו במיוחד) אני מקדישה לכל המתחסדות, הצבועות, הרס"ריות ובעיקר לנושאות דגל המוסר - אחרי שהגעתן לשפל המדרגה, אולי כדאי שתוציאו את המטאטא מהתחת ותתחילו פשוט ליהנות ובעיקר להפסיק להציק לאחרים.
|
תגובות (116)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם היופי עושה לך טוב ומעלה לך את הביטחון העצמי, אז זה מה שחשוב.
אני לא צובעת ציפורנים בידיים כי אין לי סבלנות. אבל אני צובעת את השיער. כל פעם אני מחליפה צבע.
נשים בדרך כלל אוהבת לקנות דברים, בגדים וחפצים לבית ולגינה. ובייחוד הן אוהבת לעשות את זה בחו"ל. זה חלק מההנאה של לנסוע לחו"ל...
אן - החוצפה של אנשים ובפרט של גברים לבקר מראה טוב, מראה מטופח - היא באמת חוצפה ישראלית בלבד. לבקר אישה שמטפחת את עצמה, שמתלבשת בקפידה, שעושה פן... אלוהי האידיוטים - שמור עליי.... אני לא אזכיר בפעם המיליון את המוני הגברים הפאריזאים שהלכו אחריי ברחוב, שהחמיאו לי על יופיי - וכי חסרים הם נשים יפות ומטופחות שם בעיר האורות? - אבל רבאק? אתה רואה אשה יפה ומטופחת - או תחמיא או תסתום! זה מוריד להם מהכבוד שהם רואים שהשקעת כי הם מבינים שהם לא בליגה שלך ולעולם לא יהיו והם חייבים לתת לך איזו ביקורת בונה ונושכנית, הלבנטינים העלובים. אני באמת מתעבת אותם מעומק לבי הטהור והדווי.
אגב, היד האדומה - אלו הציפורניים השולטות כיום 'בשוק הגלובלי'. לא עוד בניה מרובעת וקטועה, אלא ארוכה וצרה - כמו פעם. בקניון איילון בר"ג נתקלתי בתופעה משונה של כמה מוכרניות ( מוכרניות!!! ככה הם כותבים! ) שעושות בניה מחודדת - אבל ממש ממש מחודדת. זה ממש מכוער והבנתי שזה עלה מרוסיה. מוזר. גם אני אוהבת מראה נשי ומטופח- לא מוגזם כמובן - ומעולם לא הרגשתי שזה מוריד ממני. מי שיש לה/לו בעיה עם זה - יכול ללכת לחפש. היה לי בספט' דייט בצהריים..קליל כזה. הוא עשה לי את החיים קלים והגיע לבית-קפה במרכז ליד ביתי. לבשתי חצאית, גופיה לבנה עם קצת תחרה וסנדלים לבנים עם קצת עקב אבל ללא איפור כדי שלא יהיה מתוקתק מדי לצהריים שרביים. תוך כדי השיחה הוא אומר לי 'היית באה בטרנינג!' הייתי ככה המומה, כאילו מה נסגר טרנינג באמצע החום השרבי הזה...אבל עניתי 'אני תמיד ככה....גם אתה לבוש יפה' ( חולצה מכופתרת ) - אז הוא אומר לי - 'כן, אבל אני באתי מהעבודה' 'ככה אני הולכת גם לפגישות עבודה' אמרתי לו אבל זה היה קצת ....כאילו, או שתחמיא לי או שאל תגיד כלום. מי אתה בכלל שתעביר ביקורת על איך שאני מתלבשת לפה או לפה?! בקיצור אחרי זה ( מנפלאות הפייסבוק ) גיליתי שהאקסית שלו היא ממש ממש ממש לא נשית. כאילו, הכי לא נשית שאת יכולה לתאר לעצמך...אז יאללה. בדיוק כמו שכתבת - אני לא מעבירה ביקורת על איך אנשים אחרים נראים/מתלבשים - למעט אם באמת שואלים לעצתי או את עזרתי בתחום - מי אתה שתגיד לי שירדתי מתוקתקת מדי....ואני התלהבתי ממנו אז לא נשכתי אותו אבל אח"כ זה ככה לא הרפה ממני. לא מזמן הוא הציע לי פתאום עוד פעם חברות בפייס. לא אישרתי. לא רוצה לשמוע ממנו. כשהייתי צובעת לשחור היה לי חבר. היה קיץ חם חם לוהט והחלטתי לחרוג ממנהגי ולפרגן לעצמי פן במספרה לכבוד היציאה בערב איתו. דיברתי עם הספר על מזלות והסתבר שהוא והחבר שלי נולדו בדיוק באותו היום. אז כשסיפרתי לו את זה במסעדה הוא הסתכל עליי ככה וזרק לי איזו הערה כאילו מי ישמע...פירגנתי לעצמי פן במספרה...אני מכירה בחורות שהולכות פעמיים בשבוע...בייבליס....החלקות ברזילאיות....תוספות....עכשיו אחותו בכלל נראית לי אחת שכל הזמן מסתפרת וזה...בקיצור - מי שיש לו בעיה עם המראה שלי - שילך חפש....
והגישה שלך לחיים יפה
לפעמים אני חושבת שאני היחידה שלא מסדרת ציפורניים..
סתם כי אני אוהבת את המראה הטיבעי.
אבל הפוסט שלך עשה לי חשק.. (:
לדעתי הפוסטים יוצאים יותר מדליקים מהכתבות - אהבתי מאוד את הקליפ, וכמובן הנושא החביב של בניית הציפורניים. כל הכבוד לך על הרעיונן - לקחת נושא שנראה משעמם והוספת לו המון צבע. נהניתי ביותר !!!!
את צודקת בכל תו מאוזן ושקול. ואני רק רציתי להוסיף שאני מאוד אוהבת לק מתקלף על ציפורניים קצרות ולא מושלמות, כי זה מראה האומר "אכפת לי טיפוח אבל לא עד כדי כך". :)
ממילא, אני עולה במדרגות הטיפוח מדי שנה. נראה לאן תישאני הרוח.
במקרה ראיתי היום באופרה ונפרי תוכנית עם רחל וואלש הנפלאה.
היא בת 69 נראית חמישים שנה צעירה מגילה. הביאו לתוכנית
אשה נבולה לא מטופחת והואולשית לקחה אותה לסיבוב טיפוח
ולבוש הולמים והתוצאה היתה נפלאה כמובן.
יש בדרך כלל שידורים חוזרים כדאי לצפות - יש הרבה נשים יפות
אולם היא מ ק ס י מ ה ומקרינה זוהר.
אין אפס.
אישה חייבת להיות מטופחת ואסטטית וככל שהיא מתבגרת רף הטיפוח והצורך באיפור עולה.
אישית, התחלתי למרוח מייק אפ רק בגיל 45. אין דבר מכוער ודוחה מאשר לראות אישה מוזנחת.
ואני כל פעם לומדת קצת ועוד משו ממך ועליך :)
המניקוריסטית שלי אומרת שזה משתנה מאישה לאישה. לי יש אקריל אבל יש כאלה שהיא עושה להן ג'ל. לא זוכרת בדיוק לפי אילו שיקולים. וגם אני לא מבינה את עניין הפרנץ' (קצת פרחי בעיניי).
תודה רבה מותק. מאלחת לך גם שנה נפלאה.
מה עדיף לדעתך, בניה או ג'ל?
המלחמה עם הלק אבודה מראש.
יפות יפות, אך יש להן גם שימוש נוסף :)
בְּלִי מַצְפֵּן בְּצִפֳּרְנֵי French
אֶמְצָא נָתִיב קָצַר אֶל גֶּבֶר אֲמִתִּי,
אֲשֶׁר נֶחְבָּא בְּעָב כְּרֵסוֹ שֶׁל סֵפֶר הַטֶּלֶפוֹנִים.
לא Updated אַךְ מוֹצֵאת לִפְנֵי כֻּלָּן
אֶת מָה שֶׁלֹּא קוֹרְאוֹת הָאֲחֵרוֹת בָּאוֹתִיּוֹת
הֲכִי קְטַנּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
אופסי לא רואים את כל הצילום של אמי ובעיקר לא את ציפורניה
אז הנה הכתובת של האתר המארח את הצילום:
http://img251.imageshack.us/i/25029691.jpg/
ו-
Happy New Year (ABBA)
מיא,
באתי לגיד שנה טובה ולהדביק כאן משוּ משוּ אחלה של אחת הקבועות שלי ברשימת החברים
דבורהל'ה (נעימות) הנהדרה : שנכנסתי לגיד לה שנה מופלאה :-)
וכאן אמא שלי ז"ל עם הציפורניים התמיד מטופחות תואמי שפתונים בדרך כלל
תמיד מטופחת ולבושה פרפקטו גם בטיול במדבר:(אז נאלצת להקטין קצת מקווה שלא מעוות את יופיה);
יאללה שנה מאושרה לך לבנים לטופי ולאמה
ובתקווה לשנת דייאטת חסה לטופי
}{
שטוטי
גם המשפט של אבא שלך לגבי הבחירה להקיף את עצמנו בדברים יפים היא מצויינת. היא תמיד המוטו שלי. אף פעם אני לא קונה סתם דברים, אלא רק אלו שהכי מוצאים חן בעיני ובדיוק מה שחיפשתי, גם אם לקח הרבה זמן. ולדעתי הגישה הזו אל היופי, כמשהו שמעשיר את העולם הפנימי דווקא היא בהחלט חלק מחינוך שנרכש בבית.
ולא יכולה שלא לסיים כאן במשהו יווני שמתקשר היטב לדברים. הנהייה ביוון אל היופי החיצוני, בעיקר האמת אצל גברים, כי הנשים היו ספונות בבית, היתה ערך כמעט פילוסופי שאמר שהיפה הוא הטוב. והיופי החיצוני מהווה סוג של מראה ליופי הפנימי של האדם, דהיינו, לאופי שלו. ואכן, אנחנו יכולות לטפח את הציפורניים מהיום עד מחר, זה לא מה שיעשה אותנו באמת יפות, היופי הוא מה שבא מבפנים, מאיך שהאדם מעשיר את עצמו מבפנים. וכשהאדם משקיע בעצמו, זה ניכר גם בהשקעה החיצונית, טיפוח הגוף.
שנה נפלאה לך.
ושתהיה לך שנה נהדרת, בכל התחומים. יופי כבר יש לך, אז אאחל לך אהבה ועבודה מוצלחת ויציבה.
איזה יופי שלא כולם דומים.
זה מה שהופך את העולם שלנו לצבעוני ומעניין.
1.1.11 תאריך שמרמז ובסימן של התחלות חדשות.
שתהיה שנה מדהימה, שונה וצבעונית ושלא נפחד לשלוף ציפורניים
(אני אלווה ממך את שלך...) איפה שצריך...
מרי כריסטמס סטייל...את יודעת נרדמתי כמה דקות לפני חצות. ומה העיר אותי בחצות וכמה דקות? המיסה של חצות
מהכנסיה הסקוטית, הקולות היו מדהימים והמוזיקה שמימית זיקוקי הדינור של הנוצרים ביפו, היה קסום.
בדיוק בדיוק מה שאת כותבת - קודם כל בעניין ששוביניסטים ופמיניסטיות משדרים בדיוק על אותו גל בעניין הזה של זיהוי הטיפוח ותחזוקת הגוף עם טמטום. יותר מזה - לבוש, נומר צבעוני, יצירתי, הוא גם אפיק של הבעה עצמית. לפעמים הוא מביע דווקא כן אינטליגנציה דמיון. שנית - אני בדיוק מרגישה כמוך, רואה בציפורניים כמו סוכריות צבעוניות שמעודדות אותי, כתמי צבע באפור של המציאות.
זה מתבקש מיא....
לית מאן דפליג, רצוי לדעתי ואף חובה שכל אחד או אחת ידאגו לטפח עצמם (חיצונית ופנימית)...
לבטח זו לא דקדנטיות לדאוג לציפורניים נאות ומטופחות...
אני לבטח בעד אשה/נשים מטופחות, זה נעים, זה כייף, זה יפה, זה מגרה, ובקיצור - שאפו לכל אשה, באשר היא, שדואגת להיות נשית ומטופחת (ואותו הדבר, חל כמובן, מבחינתי, לגבי בני המין שלנו).
אני מאד לא אוהב ונגד הכללות, מכל סוג (כשם שבלונדיניות או שחורדניות מסווגות לצערי, לא אחת, תחת הקטגוריה הלא-מחמיאה/הוגנת של סתומות/אהבליות), לבטח נשים שחורטות על דגלן וצפורנן לק בצבע כתום עז(נשמע מדליקקק) או כל-צבע-אחר או מזעזע אחר) :), הן לא רדודות או כל שם תואר לא מחמיא אחר !
לא ידעתי שמרוויחים בתחום הרכבת הצפורניים כל כך טוב, אולי אשקול הסבה מקצועית ? :)
תודה עבור הציור המקסים של טיציאנו - לי דוקא נראה שעסקינן במאהב שלה :)
סחטיין עבור השיר הקליל והמקסים HOOKED ON A FEELING בביצועו של הסלהוף דייויד, שיפה כמעט כמו הפסל המקסים של מיכאלאנג'לו "דוד".
את שם הפוסט הייתי ממיר ל: ציפורן הנופש/החופש - חופש לכל לעשות ככל-העולה-על-רוחם !!! :)
א-גיט-שבס לכולללםםםם
אגב עד גיל מאוחר כססתי...מזל שנגמלתי..
ארזעמירן 30/12/10 22:06: "מעט מאוד אנשים (נשים כגברים) מרוצים לחלוטין ממראם החיצוני. כל מי שהרכיב אי פעם רהיט מאיקאה, יודע שבסוף אתה תמיד נשאר עם חלק אחד חסר וחלק אחד מיותר.
מול הראי, בבית, גם אנחנו שידה מאיקאה, ואם חסרה לנו ידית, אנחנו בהחלט רשאים ללכת ולרכוש אותה אצל מי שמוכר ידיות. (או גוונים לשיער, או ציצי)."
זו אחת התובנות הנפלאות ביותר שנתקלתי בהן לאחרונה.
שאפו, ארז!!!
מיא- אבא שלך אמר: "בעולם הזה אדם יכול לבחור להקיף את עצמו בדברים יפים ויכול לבחור שלא. המחיר יהיה אותו מחיר."
והאמירה שלי: אפשר לקנות איקאה - ואפשר לקנות רהיטי מעצבים. זה לא אותו מחיר, וזה לא אותו אפקט.
לא לכל אחד יש את האפשרות לבחור, אבל לכל אחד יש את הזכות לבחור.
אגב, תמיד כדאי לשאוף לשיפור, אבל אם אין אפשרות- מה עם להיות מרוצים במה שיש??
OLED Screens Based Nail Skyline ...
הבנייה בנויית מסכים....
יצא לי להכיר לא מעט נשים יפות ומטופחות שהיו משכילות ואינטליגנטיות - וגם לא מעט נשים לא יפות ולא מטופחות - שהיו רחוקות מלהיות חכמות, וגם בני המין הזכרי שהיתה להם דיעה מאוד טובה מאוד על עצמם אם כי לא מוצדקת בעליל.
נו טוב, למה אפשר לצפות מאנשים בעלי דעות קבועות מראש וסכימטיות; אידיאה פיקס, פשטנית וחוכמולוגית? רחמנות עליהם, לא?
אסתטיקה בחיים זה חשוב. לא כל דבר טבעי הוא יפה או נעים. שיקום מי שאוהב בית שחי מגודל שיער, שמדיף ריח זיעה <טבעי>, בצהרי יום שרבי במיוחד - ובאוטובוס נוטף אנשים.
זכותו של אדם לטפח את כל שנראה לו, ציפורניו, אצבעותיו, גבותיו ועיניו או כל חלק אחר מגופו. ממש כשם שהוא מטפח את ביתו, גינתו, חתולו או כלבו. לא משנה.
ולידיעת הספקנים: צביעת ציפורניים בלק בצבע כזה או אחר אינה גורמת להידלדלות אינטליגנציה.
מי שמטיל בכך ספק מוזמן לבצע על עצמו ניסוי של צביעת ציפורניים ובדיקת מנת המשכל לאחר מכן: ומי שייצא שוטה, שיידע, שהיה שוטה גם קודם לכן.
מקווה שהשנה אהיה יותר חרוצה בלטפח את עצמי :)
עוד אחזור לפוסט שלך, קראתי רק את ההתחלה
לגבי כף יד, לדעתי כף יד חייבת להיות מטופחת תמיד. מבחינתי אני אצא לסופר עם טרנינג, אך סיכוי אפסי שיראו את כף ידי עם צפרניים לא מסודרות למשעי, ועור יבש למשל...
מעניין שאחד הדברים הראשונים שאני מסתכלת אצל גבר זו כף ידו, אינטואיטיבית מסתבר שאפשר לקבל המון אינפורמציה ממבט על כף יד.. מגודל האינטלקט ועוד ועוד..
2011 מאושרת !!
איריס
באמת ששכחתי הלא ראיתיך בתנועה לסל בפוסט שלך על ריבאונד ויש לך את זה..
ואכן למרות אמצעי הטיפוח השונים אין כספורט לטיפוח..
למה לא שאלת אותה אם הסארט אפ שלי יתפוס בב"שׁ ?
זו קופסה קטנטנה מפלסטיק אבל דמוית קופסה סינית מלכה שחורה, עם ציור בטורקיז-צהוב-כתום של נוף סן-פרנסיסקו, שנפתחת בהזזה. לפני כן היתה לי קופסה קטנטנה מפח בורוד שוקינג עם פרחים צהובים שקניתי בהביטאט בברצלונה, גם יפה מאוד, אבל זאת ממש הורסת. לילד יש טעם.
והמנהלת בבית ספר של בני לעולם לא תעז לשלוח מכתב להורים על הליכות קלוקלות, יודעת למה? כי היא בעצמה קלוקלת שלא ברא השטן, שיער קצוץ בלונד פלטינה, מכנסיים לבנים צמודים ושקופים שמבעדם נשקף חוטיני, חזיות פוש אפ להרמת מה שאין לה, גופיות צמודות, גילוח תווי הפנים וציורם מחדש, כולל טיח, גבות ופנלים, ציפורניים עשויות, כמובן, וכל כולה נראית כמו קוקסינל קטן, זנותי ולא חמוד.
אז נראה אותה שולחת מכתבים...
לגבי הלק בתיכון - מישהו מהמחזור שלנו בגימנסיה הרצליה בדיוק פתח קבוצה בפייסבוק, וחברתי מאז ורד סרקה שם מכתב זועם של המנהל להוריה - שמעולם לא הגיע אליהם, היא העלימה אותו בדרך - שבו הוא הביע את שאט נפשו מהליכותיה הקלוקלות, ומה היו אותן הליכות? כמובן, מריחת לק כחול! היום אני בטוחה שאין מורה שיעיר על כך לתלמידה כדי לא לפגוע חלילה ביצירתיותה המתפרצת.
לאמא של אשתי היה סיפור משעשע על ציפורניים בנויות.
הם הוזמנו לארוחת ערב חגיגית עם הבוס ועוד כמה בכירים מהמשרד של הבעל. היא כמובן הלכה מטופחת כהלכה, כולל תסרוקת במבנה ארכיטקטוני מרשים וציפורניים בנויות כהלכה.
בסיום הארוחה היא שלפה סיגריה, ובעלה במחווה של אבירות שלף מצית והצית לה את הסיגריה. ובכן, כנראה שבימים ההם בנו את הציפורניים מחומרים לא הכי בטיחותיים, כי אחת הציפורניים פשוט עלתה בלהבות והתחילה לבעור כמו לפיד. למרבה המזל היא הספיקה להכניס את האצבע לכוס המים שלפניה בקול "תסססססס" מאיים, ולא נפגעה.
איזה פוסט כלבבי! אני מופרעת-לקים ידועה מאד בסביבתי.
משתמשת בג'ל idb (מומלץ למי שמתעניינת) וכל שלושה שבועות מחליפה צבע.
המופרעות שלי היא גם יצירת theme בלק. לדוגמא: לקראת יום כיפור ציירו לי טלית, בסוכות - סכך
ולקראת הסתו (עאלק) - עלה שלכת.
כן, כן, המניקורסיטית שלי היא ממש אמנית.
אבל -- אף פעם לא קיבלתי ביקורות שליליות או מנמיכות על זה, להיפך. ותמיד בסביבת העבודה שלי
(מתמטיקאים, כן?) בודקים לראות מה יש הפעם ותמיד בפרגון. (אולי אומרים משהו אחר מאחורי הגב אבל לא נראה לי)
התמכרות להנאה אסתטית - מביך, אבל כרוני וסופני.
בעניין הטיפוח, פעם הייתי משקיעה בעצמי המון, כמוך, עד שנמאס לי מהסיזיפיות, אז הנמכתי סטנדרטים, ואני משקיעה בחפצים יפים, כי סביבה אסתטית, צבעונית ועשירה זה מאסט בשביל(י) לא להיכנס לדיכאון קיומי.
ואחרון - כשהייתי בכיתה ט', נהגתי להגיע לבית ספר עם ציפורניים צבועות כל ציפורן בצבע אחר ועם בגדים מיוחדים שהקדימו את זמנם, אבל חבורת פרחות אלימות כל הזמן היו יורדות עליי, אז הפסקתי.
לשמחתי, ראש חבורת הפרחות, קראו לה אורלי, עלתה לכיתה י' אבל לא בבית ספרנו, העיפו אותה מבית הספר על סעיף טיפשות ותלמידוּת גרועה.
זהו.
לגבי הציפורניים - זה באמת כיף גדול לטפל בהם בחו"ל וזה מחבר אותך למקום הרבה יותר מביקור במוזיאון או בכנסייה. אני עשיתי בביקור האחרון שלי בברצלונה ושקעתי בשיחה (בספרדיתי הרצוצה!) עם שאר הלקוחות על כל הנושאים שבעולם, בפרט האירוויזיון, שזה מה שעניין אותן. אני חושבת שאין כמו ידיים מטופחות. באמת הצבע משני. אני אוהבת דווקא כחולים וירוקים כי זה מתאים לי יותר לבגדים וגם יותר מיוחד, אבל ורדרד זה אחלה, ואדום כמובן קלאסי. כל הגברים ששאלתי אותם איזה צבע הם אוהבים על אשה אמרו לי: אדום.
ויפה לנשים לטפח עצמן כל אשה ורצונה היא..זה יפה וכף לראות למרות שזה לא הדבר החשוב בחיים אך חשוב מאד..
וכדברייך אשה שמטפחת עצמה היא לא רדודה
יופי פוסט מיא
בדרכו ועניינו.
שיפוטיות בדרך כלל נובעת מרגשות ויצרים נמוכים
מאגו נמוך ומונעת מחלקים מוכחשים של עצמנו.
והאמת... לא מבינה על מה המהומה (מעבר לזה שיצא אחלה פוסט:). טיפוח ואסטטיקה זה דבר חשוב לגברים ונשים כאחד. זה מעיד בראש ובראשונה ל"כבוד" שלך כלפי גופך ועצמך.
וכמו שאמר הגורו-ארז הכל עניין של מינונים.
אז חבר'ה
תכנסו לפרופורציה (לא המכון:)
כוכב אחורי זה, בדיוק הדבקתי צפורניים חדשות, לא יכולה להרים מהשולחן :))
והרסת אותי עם התמונה - ככה שמת לה את היד על הציצי?? :)
הנה לדוגמא מישהי שתמיד חשבתי שהיא יפה בגלל המשהו הנוסף, המבט העצוב והעמוק, החושניות. השחקנית הגרמניה נסטסיה קינסקי.
http://www.youtube.com/watch?v=o6mSTW_Be5o&feature=related
אני ברשותך אתייחס לשני נושאים שהעלית בטוב טעם ובסגנון ראוי לכל שבח: פולחן היופי, ופולחן המניקור. למרות שהם קשורים למכלול אחד הם שונים באופים ומי כמוך מבינה את ההבדל.
פולחן היופי הוא עניין של עמדה. אם אני אצא החוצה בעמדה של יפה, לא יימצא שום גורם הגיוני ככל שיהיה שיוכל להוכיח לי את ההיפך.. כדי לעצב את ההנחה הפנטסטית הזאת אני ודאי אעסוק בטיפוח שהוא למעשה דיאלוג אינטימי ביני לביני, מודרך על ידי פרסומת או עצת חברות, אבל בשורה תחתונה כדי לעצב עמדה של יפה, או סקסית, או חתיכה, רק אני דרושה לעצמי. ואז את יכולה למצוא בחורה לא יפה בכלל עם עמדה של יפיפייה ואת תמלמלי בינך לבינך יש בה יופי מסוים.
לגבי המניקור זוהי אופרה אחרת. בתור אחת שהיא די שרוטה בקטע, אני יכולה לרמוז, שברגע רגלי דורכת באדמת הגולה, ולא משנה מאיזה סוג, אני בדרך לעשות מניקור. בניו יורק תמיד גם פדיקור. אם אני נמצאת שם 4 ימים ביום הראשון ולפני שאני טסה לארץ. אין מקום בעולם שלא עשיתי מניקור לרבות טוקיו, עד כמה שנשמע מוזר וכפייתי. כשאני בידיה של המניקורסטית עתידי מובטח ואני מרגישה בת המקום לרגע. אין לי הסבר. לא לכל מחלה יש הסבר או דרוש הסבר. אני לעולם בצבע חיוור. הפעם הראשונה ששמתי לק אדום היה בחתונה של הבן שלי. רחלי המניקורסטית הוציאה מיד דגל של כיבוש והניחה ליד שמי ברשימת הלקוחות. הכיבוש היה זמני אני שוב בפרנץ הידוע והמשעמם.
זה היה וידוי לא קל, אבל אני בטוחה שהוא נפל על אזנים כרויות.
תודה לאל על בניית הציפורניים. אני הגעתי לזה אחרי שנואשתי מהסיכוי שאגמל אי-פעם מכסיסת ציפורניים ונמאס לי מהמראה השרוט והמרוט. כיוון שאין לי התעוזה שלך בצבעים ובמחשופים, הצבעוניות של הציפורניים היא הסדק הצר שדרכו אני מרשה לעצמי להתפרע. כרגע זה צבעים של חורף: סגול בידיים וטורקיז ברגליים. אני אוהבת להתאים את הצבעים למצב הרוח ולאווירה. אבל אצלי זה קצר. לא יכולה להקליד ולהרים מטבעות עם ציפורניים ארוכות, והן גם נשברות. אבל גם כך זה מקסים. אני מסתכלת על קצות האצבעות שלי בתום המניקור והציפורניים נראות כמו שורה של סוכריות בוהקות ומתוקות.
גם אני מתרעמת על הקישור האוטומטי שעושים בין טיפוח לשטחיות. כאילו מה, או יופי או שכל? או נשיות או פמיניזם? מה שמדהים זה שהשניות הזאת מקובלת גם על הכי שוביניסטים וגם על פמיניסטיות רבות.
ובעניין היופי - ברור, עניין של מינון. לתחזק לוק של מוכרת דגים כי כל השקעה מעבר לכך היא "הכפפה מרצון לשליטה גברית" זו שטות לא פחות גדולה מלנפח את השפתיים ואת השדיים במאות מיליליטר של סיליקון. "מוזנח" זו לא אידיאולוגיה, זו עצלות וחוסר בכבוד עצמי.
אז בתור אותה סמכות בלתי מעורערת וכו' אני מרשה לעצמי לצטט את עצמי ממשהו שכתבתי פעם בעניין הלק הכתום והקשר שלו לדיכוי של נשים.
אני אכן חושב שמושג היופי האידיאלי נכתב לרוב על ידי גברים, ואין לי ספק שמושגי יופי מופרכים נועדו לגרום לנשים לתחושת פגימות רציפה (ועל הדרך למלא כיסיהם של פלסטיקאים ו"קרמיסטיקנים", ממון רב).
כל זה לא אומר, לדעתי, שיש להפנות עורף לכל מושגי היופי המקובלים. לא כל מי שמורטת את שפמה הופכת במחי פינצטה למקל בגלגלי התנועה לשחרור האישה.
אני, לו הייתי אישה, הייתי נעלב אם היו מודדים את הפמיניזם שלי לפי אורך ציפורני. הרי גם הקביעה ש-"אי אפשר גם להיות פמיניסטית וגם להגדיל את החזה " – משתמשת בדיוק באותן פרמטרים "נגועים" להגדרת נשיות.
גברים שמעדיפים נשים יפות (אפילו יפות "לפי נוסחה") אינם בהכרח שונאי נשים.
גם ליופי הגברי יש נוסחאות. מדויקות לא פחות, שהתעצבו עוד בזמני האימפריות היוונית והרומית.
אף אחד (או אחת) לא יתאר אישה שמחפשת "תואם אפולו" כשונאת גברים, אף אחד (או אחת) לא יוקיע אותה כ-פורנו-הוליק.
גבר שיעז להודות, בחצי פה, שהוא מעדיף את אנג'לינה ג'ולי על פני פרופסור רות גביזון, יובל על ידי נשות השחר החדש אל כיכר העיר בה ירגמוהו באבנים.
גברים יכולים להתייחס לאישה כאל "לא מושכת" בגלל שהיא שמנה, או בגלל שיש לה אף גדול, או חזה קטן. זה אולי רדוד, (ויותר מכל, מעיד עליהם עצמם) אך לא אומר בהכרח שמדובר בפשע פלילי.
יופי היה תמיד אלמנט חשוב במשיכה בין נשים לגברים (ולהיפך). אפשר להתווכח על מהות מושג היופי ועל שורשיו, אבל לא להתעלם מחשיבותו במשחק בין המינים.
מעט מאוד אנשים (נשים כגברים) מרוצים לחלוטין ממראם החיצוני. כל מי שהרכיב אי פעם רהיט מאיקאה, יודע שבסוף אתה תמיד נשאר עם חלק אחד חסר וחלק אחד מיותר.
מול הראי, בבית, גם אנחנו שידה מאיקאה, ואם חסרה לנו ידית, אנחנו בהחלט רשאים ללכת ולרכוש אותה אצל מי שמוכר ידיות. (או גוונים לשיער, או ציצי).
לשיטתי – דווקא התפיסה הרואה בגבר את חזות - הרע ומפרשת כל ציות לצו אופנתי ככניעה לשעבוד גברי – היא תפיסה שבה נשים מקרבנות את עצמן.
זוהי תפיסה שמתייחסת אל האישה כגור חתולים שלא נוטל אחריות על בחירותיו. כאילו - אם הבחירה הזאת תואמת (חלילה) תפיסה גברית, היא אינה יכולה להיות פרי מחשבתה העצמאית אלא מן הסתם נעוצה בצורך שלה לרצות את המבט הגברי.
האם מוגזם לחשוב שיש נשים שמחליקות את קמטיהן רק בגלל שהן עצמן מעדיפות זאת כך (בלי קשר לגבר שלצידן)?
באמת היום יום היסטורי בשל הרשעת קצב. מני מזוז יצא לדעתי אידיוט וזה המקום להזכיר שתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד התפקידים החשובים בדמוקרטיה שלנו וכדאי מאוד שבראש התביעה הכללית יעמדו אישים חזקים כמו חיים כהן, מאיר שמגר, אהרון ברק - שהיו יועצים בעבר, ולא בדיחות עצובות כמו יוסף חריש או רוני בראון, או מזוז - כולן המצאות יצירתיות של הליכוד כדי לבסס את שלטונו המושחת.
אני תמיד בעד שמי שגר בבית זכוכית לא יזרוק אבנים.
אחרי הכול באמנות החיזור אנו צריכות להרשים , לא ?
פוסט משובח.
השיר הזכיר לי שיש FUN ..ויש פנאן!!!
ושבא לי ציפורניים כתומות.
חזרתי זה עתה מקניות קטנות ורכשתי מחזק לציפורניים, כי הם נשברות לי ונמאס לי. אני רוצה גם!
אני, כיום בטוחה במאה אחוז שהמראה שלי , הטיפוח שלי, הוא מראה לנפש שלי.
אני חושבת שלא צריך להגזים כמו אצל ארז ..שנשים צולבות את עצמן ומפסיקות לאכול:-) אלא בטוב טעם, את בהחלט דוגמא טובה לסטייל משובח :-) אני עדיין בין המראה המחוק לבין המטופח עד הביזר לייט :-)
ואת אלו שמטיפות...הן לא שורדות:)
היו לה ציפורניים משו משו לפני עידן הבנייה וההדבקה
לי יש אצבעות קטנטנות וציפורניים של תינוק
מה לעשות
אז אחר כך אשוב לקרוא ביתר עיון
יש לי חום - וירוס לק כחול שנוצר מהוצאת מטאטא מהתחת
מה לעשות מיוש, שצפורן נפשך כוללת טיפולי ציפורנים ובדרך כלל כשאני מדברת איתך אני תופסת אותך באמצע "תחזוקת איזה איבר בגופך".. קטונתי בעניין. ואצלי זה ממש מתוך עצלות כשאנני מסוגלת להשקיע פרמננטית באיבר כמו יד, רגל שיער או וואטאבר. ואף פעם לא הייתי משקיענית כזאת, ובעיני זה מעורר הערכה רבה. ולגבי השיזוף אני מתנגדת בריאותית.
היום מבחינתי זה יום של ניצחון לנשים בישראל כשהחולירע-מר קצב הואשם באונס ושקרים. והפסיקה מסכת הטרטור[לעת עתה]. וברור לי כמו שברור לכל מי שמכיר את הסיפור מקרוב שהוא עוד "יתן חזית דרמטית נוספת" כי מעבר למה שהוא עשה לנשים צעירות רובן מבית דתי[בחירה עליה הקפיד וידע גם למה] שלא יעזו " לבייש" את עצמן.הוא איש מוגבל טיפש ובעיקר חסר יושרה. כשיתבררו העובדות למה השופטים האמינו לנשים זה יכה אותך בשוק כי זה קשור למה שאת כותבת עליו, עד כמה חשוב לך לטפל ולתחזק את הגוף.[אמרתי יותר מדי] והזנחות מסויימות הופכות בסוף לעדות מרשיעה בבית משפט. הזוי נכון?
כן, זה יום שמח לפמיניסטיות והפוסט שלך בפרוש חגיגה ליופי והוא כולל גם יופי וטיפוח של גברים. תשאלי את ארז.
נכון נרדפתי על ידי לוחמת אנטי יופי בגין תגובתי שנושא היופי הוא אבולוציוני ובכלל לא
שייך לדיקטטורת הגברים. אבל כבר למדנו שיעור או שניים שזה לא יעזור כי שוב,
לפני חודש נרדפתי אישית על שהעזתי לא להסכים עם קורבנותה של אורלי אינס.
מה לעשות גם פה ימים יוכיחו מה באמת היה שם
וזה לא סותר את התנגדותי לאנשים נשואים שמרשים לעצמם בתפקידם להתהולל.
אבל גם הפוך לא מקובל עליי. כשנשים בעלות תפקיד רם יוצאות עם גברים נשואים.
כשדורשים יושרה אז גם צביעות שייכת לעניין..
מה צבע ציפורנייך כרגע? פעם אחרונה היו כחולות.
והיא שלגר הבחורה הזאת. אני זוכרת את ההדים כשהיא הצטלמה בערום על שער "את"
באמירה שאני לא צריכה להיות 60-90-60 כדי להצטלם לשער. עד היום אני לא סגורה על זה.
סליחה על תגובתי הארוכה אבל צפורניים זה עסק רציני הרבה יותר ממה שחשבת.
לכן אני בונה-גם-בונה ציפרניים כבר למעלה מעשר שנים (ככוססת חסרת תקנה זה הפתרון האולטימטיבי והיחיד שסייע לי להפסיק את ההרגל המגונה והכה-מכאיב הזה),
אבל אני מקפידה שהן יישארו באורך טבעי לגמרי, עד שמישהי ממש לא מזמן שאלה אותי בהבעה מעוצבנת (כאילו זה פוגע בה אישית):
אני לא מבינה,
אז בשביל מה בכלל את בונה ציפרניים אם את רוצה שהן יהיו קצרות כל כך?...
-
שימי פס (של לק כחול) על כל מי שמכרכם את פרצופו (הביקורתי והחמוץ) לעברך.
את נפלאה בדיוק כפי שאת.
ומי צריך מעליות בכלל.
מיא, דינו והחברים שלו,
סליחה, אבל השיר הושר ע'י BLUE SWEDES
והסולן שלהם Björn Skifs
עדיין שר ומופיע (מוכשר מאד וגם אהוד)
ולמען ההשכלה הנרחבת...
הוא גם שר בחתונה של יורשת העצר ויקטוריה עם בח'ל דניאל (כיום, הנסיך דניאל)
רק רציתי לספר שבשבדיה, ארץ הטרולים, יש נסיכים ונסיכות אמיתים (ויקטוריה, קארל פיליפ ומדלן)
אחזור אחרי שאסיים כמה דברים...
לפרובינציאלית כוססת שיניים שכמותי, זה כמובן רענון לאזורי מח מעורפלים לגמרי.
יופי ואסטטיקה זה סבבה אבל לא להצליח ללחוץ על כפתורים? זה נשמע לי טו-מאצ'.
ומה עם המקלדת?
וסתם להרים מטבע קטן של שקל שנפל על הרצפה?
ובאותו ענין כמעט,
סיפרה לי הצעירה ששלשום היא "עבדה" על אבא שלה שנרדם על הספה בסלון, וראתה עד "נורא מאוחר" את "היפה והחנון".
למותר לציין שטרם הספיקותי להתעמק בתכנית המדוברת, אבל הילדה לא הפסיקה לספר לי על "הבלונדיניות הסתומות" וה"החנונים" המכוערים.
למרבה השמחה, הבינוני הסביר לה על "סטראוטיפים" ומה זה וכך לפחות יצא, שהיא למדה מילה חכמה בלועזית ואפילו הצליחה להבין את משמעותה.
נחזור לסטראוטיפים -
אין ספק שבעלת צפורניים כתומות, ארוכות ובנויות לתלפיות אינה בהכרח דבילית, אבל אין ספק שהיא מפסידה אזור חישה פנטסטי בקצות האצבעות וגם...לא יכולה לחטט באף.
שאפו מיא על הפוסט.