יש לי  מדיפעם צורך לחוש טראגית. להמצא בעצב אמיתי חינני עמוק ויפה, אנטיגוני שכזה.
זאת זכות! שלא מרבה ליפול בחלקי ביתר קלות.

ולא שאינני קורבן של מציאות. כי ממש כן!
רק שאיכשהו תמיד ישתחל כחוק פיזיקאי מתמיד אלמנט הגרוטסק המבוכתי,
שלא משאיר אותי אלא בקיום הסיטקום שלי.
להרגיש כמו בסרט מתמשך של וודי אלן או סיינפלד, כזה,
שאולי מדבר בשפה הומניסטית כנה,עוולות היקום, קטנוניות באנקדוטות היום יום..
אך לעולם לא מרשה את העצב הנוגה הזה, או איך לומר בקצרה
החיים נחווים כפדיחה אחת גדולה.

אז נכנסתי בחרדה אלא מה
למשרד הפנים בידיעה מוחלטת שאצא במצב קטטוני- 
זו ההשפעה הטבעית של "מוסדות" על אנשים כמוני.
הברוקרטיות המענגות האלה..
מילוי טפסים,
המתנה בתור,
חיכוך עם עשרות אנשים.
כן.זה יגמר רע.למעשה, הסתדרתי בתפקוד הירוד שלי מזה שנים נפלא:
ת.ז,חשבון בנק פעיל,מפתחות הבייתה.. אין!
אבל גם מלגה בלי ת.ז..אין!
80 איש לפניי 
התברר כי מלאתי טופס לא רלוונטי.אלא מאי?
"חזרי ללא תור" היא אמרה

אך.. מעבר לפינה...

מי זה מחכה??הלא זה הערס-בעל-עיניי-הירוק-יורקות-האש-ולסת-רופסת.
זה היסובב ידו השחורה בעיוות לא חינני בעליל ישר לפרצופך הע-נוג- ויצעק בקולי קולות קבל עם ועדה
(גם אם תאמרי ביתר רוך :  "תרגע,בבקשה!" ):
"את תחכי בתור כמו כולם, יא חוצפנית יא זבל!!!"
לבסוף מגיעה מושפלת וכפופת ראש לעמדת פאקצת-חסרת-הפוטנציאל ומגישה לה הטופס בסבל:

כדי לחכות בתור של השלב הבא, שם כנראה יתקוף עוד בהמה
והזונה אומרת באוטומט מכונתי אך-עדיין-שומר-קמצוץ-אותנטיות-מבטא-אשקלוני :
"110 שקליםבבקשה" את מחפשת בתיק בנירוטיות..ועגלי זיעה זולגים מכיוון הפוני.
ולרגע נדמה שהקטנות הנוזליות המלוחות לוחשות לך בלעג לאוזנך:
"באמת חשבת שלא נגיע רק בשבילך?"

נמצאים רק 100 ש"ח בודדים, ואפילו לא עוד אחד לרפואה-מטבע
קצה האף הופך אדום בעוד בגמגום צורב בקול רועד את מצליחה להגות..ח כי רק..רגע,
ורצה לשרותים להתייפח בבכי חסר שליטה על מר גורלך. בנחמה מסויימת הכאב הזה נחוץ,
הנה סוף סוף דרמה במיטבה, העצבות והנחלה.
להרגיש את הכאב הטוב שגורם לך להבין שאת סתם מנסה
את אכן קורבן טראגי של שגרה קשה,אויש כמה את מסכנה.
מגיע לך לבכות. לא הביאו אות מאהבה ואלה התוצאות הקטסטרופליות של ההוויתך הפצועה
ואת בוכה , תוהה באמת ובתמים מה הטעם לכל זה?
מה הטעם להמשיך לרוץ במירוץ החיים הזה??
בשביל מה לימודים בשביל מה מלגה בשביל מה עבודה אם תהיי בסופו של דבר א ו מ ל ל ה!
בעוד נקרעת נפשך, ליבך נשבר דמעותייך החמימות מתנפצות על הרצפה הקרה....נפיחה!
אתמול בבוקר, בשירותי משרד הפנים, נפש תועה ודואבת בכתה עד כלות הנשימה
לקולות רקע של גזים משמאלה ושלשול מימינה. :\