אני עדיין ברוסיה. סיימתי סיבוב הופעות כמנצח בתזמורת בולשויי ועכשיו אני תקוע כאן עם ויזה שנגמרה. מכיוון שכבר אני כאן ובארץ הפרנסה לא מחכה לי באולם מקבלי הפנים בנתב"ג, החלטתי להישאר עוד זמן מה ולעבוד בכל מיני עבודות שהמקומיים לא מוכנים להתלכלך בהן. שכרתי לי דירה עם עוד שני שותפים ירדני וטורקי באזור התחנה המרכזית הישנה של סנט פטסבורג. התחלתי לעבוד בבניין, ניקיון ובזמן האחרון גם בחקלאות. אני לא עובד בקטיף עגבניות או משהו כזה, אני עובד בענף יוקרתי יותר – ענף הקוויאר. העבודה בהפקת ביצי דגים אינה מסובכת מידי. תחילה צריך להמם את דג החדקן באמצעות חבטה בראשו. זה הרתיע אותי אבל המעסיק שלי אמר לי שהם נהנים מזה. בשלב השני מוציאים את השחלות ואז שולפים מהן את הביצים. זה בתנאי כמובן שתפסת דגה. במקרה של דג זכר... טוב לא חשוב, כמו שאמרתי זו מסוג העבודות שהמקומיים המפונקים לא מוכנים להתקרב אליהן. עוד עיסוק שהמעסיק שלי לא מסכים להתקרב אליו הוא הפגנות רחוב. כחבר במפלגת האיחוד הפטריוטי של רוסיה, הוא נוהג ללכת לכנסים ולדבר שם ארוכות ונלהבות על רוסיה האהובה שלו. כנס עם קוויאר, שנאפס ועוד קצת שנאפס ועוד קצת... זה דבר אחד, אבל לבלות בהפגנה ברחוב במינוס 16 מעלות זה כבר משהו אחר לגמרי.

וכאן אני נכנס לתמונה. אני עומד עכשיו בחוץ מול איזה משרד ממשלתי עם שלט שהוא נתן לי וקופא מקור. אני מזהה בקהל המפגינים את שני שותפיי הירדני והטורקי. גם הם מצוידים בשלטים ברוסית שאיש מהם לא מבין. הם עושים לי היכרות עם כמה מחבריהם שהגיעו איתם מהמזרח התיכון ואני מזהה לצידם, לא יאומן שני חבר'ה ישראלים שהשתחררו לא מזמן מהצבא. "יש למישהו מושג על מה ההפגנה הזאת?" אני שואל אותם. "למי אכפת?! עונה לי אחד מהם "משלמים טוב? זה העיקר." אני מבקש את סליחתם וניגש לאחד השוטרים ושואל אותו את אותה שאלה. "אתה לא יודע על מה אתה מפגין?!" הוא מביט בי בתימהון "אני לא כל כך שולט ברוסית" אני מתנצל "אולי תאמר לי מה כתוב על גבי השלט שלי" הוא מגחך לעצמו ומקריא לי "ילכו קיבנימט כל העובדים הזרים!"