לפני שנים רבות נסעתי באוטובוס לירושלים כדי להעביר שם קורס ברייקי במרכז רוחני כלשהו. אני זוכרת שאז חשבתי לראשונה את המחשבה הזאת, או שהיא חשבה דרכי (: הבנתי מתוכי כי איני יכולה "לשלוט" במחשבותיהם של האנשים ולדעת מה וכיצד יחשבו עלי, וזה בכלל לא אמור לשנות לי. תמיד יש אנשים שיאהבו אותי מאוד, יש אנשים שלא יתחברו אלי ולא יחבבו אותי, בלשון המעטה, וזה בכלל לא קשור אלי ואל מי שאני. זה קשור להשלכה שהם משליכים עלי מעולמם הפנימי. הבנתי שחשוב מה וכיצד אני אחשוב עליהם. ולמה הכוונה? גיליתי מתוכי שאין לי כל רצון ואין כל הגיון בלשמור טינה לאנשים, לכעוס עליהם, לשנוא אותם, וכדומה. אני היא זו שרוצה לאהוב אותם. ולא משנה מה. פעלתי מתוך האינטואיציה, מתוך הקשבה לקול פנימי חכם שמלווה אותי כל ימי חיי. קול שרק עכשיו אני מבינה שזה מה שעשה. קול שהוא חלק ממני. בת הקול שלי, אני מכנה אותו כעת בחיוך ולפעמים מתקשרת איתה. או שהיא איתי.

היום אני יכולה להסביר את התובנה הספונטאנית והקפיצה הפנימית שעשיתי, בלי שמישהו חיצוני לימד אותי, מבלי שקראתי בספרים או למדתי אצל מורים "חיצוניים".

מדובר בתכולה הפנימית    ש  ל  י.

הרי כשאני חושבת מחשבות ביקורתיות, שיפוטיות, כועסות, שונאות, מפחדות על אנשים אחרים מה קורה    לי? בתוכי?

א נ י

רק אני היא זו שמכילה אנרגיה מאוד מאוד מאוד שלילית.

שלילית במובן ששוללת ממני את החום, את האור, את הטוהר והמזור. אני היא זו שנאחזת במחשבות והן....הן כמו צמחים מטפסים רעילים - הופכים להיות חלק ממני. מכל מי שהנני.

א נ י היא שהופכת להיות אדם ביקורתי, שיפוטי, כועס, שונא, מפחד, חסום בתוכו לאור האהבה והשמחה.

(שמחה לאיד אינה שמחה, אלא היא רעל הרסני!)

ואילו כשאני בוחרת לסלוח, להרפות מרגשות "שליליים" ויתרה מכך, א נ י  בוחרת לאהוב, לאהוב את הנשמה שבתוך האדם, ולא משנה מהי האישיות שלו, כיצד פעל או לא פעל לעומתי, ביחס אלי - מה קורה?

א נ י  היא זו שחשה בפנימיות שלי

ה ר ב ה

אוויר נקי.

אוויר חופשי מזיהומים שליליים.

הרבה מאוד אור נכנס לתוכי.

אהבה ממלאת

א ו ת י!

אט אט במשך הזמן כל התכולה הפנימית שלי מתנקה ואני בתוכי הופכת להיות כולי אור, כולי אהבה....

היודעים אתם עד כמה נעים ונפלא ומדהים

לחוש בתוכך את הרגשות הנעימים האלו?

אני משערת שאתם יודעים מהתנסות, למשל, כשהייתם מאוהבים ואולי אתם עדיין...וההתאהבות היא הדדית. (אם היא לא הדדית אלא חד סטרית, היא הופכת להתאכזבות, למחלת ה"כזבזבת המצויה") או כשאחזתם בידיכם תינוק, שלכם או אף של זר, הבטתם אל תוך עיניו, חשתם טוהר, תמימות, ולבכם נפתח לגמרי אליו. וחייכתם באופן טבעי והרגשתם טוב. ממש ממש טוב.

נדרשת מידה של תשומת לב ואחריות אישית

לשים לב לתכולתנו הפנימית.

להבין גם כי אנשים אינם "עושים" לנו דבר מבלי שאנו, גם אם כמובן ברובד תת המודע, איננו "משתפים פעולה" איתם.

האם נעלב מילד קטן פעוט שאמר לנו דבר כעס?

אני חושבת שלא. אני חושבת שנרגיש אליו אהבה ונחבק אותו.

ואם במקרה שכן, מייד נסלח.

כך אין צורך להעלב ולשמור טינה, ליותר מדקות ספורות, מאדם בוגר. בוגר לכאורה.

אין כל פגיעה בך שאינה נעשית ממקור של כאב.

אדם שכואב הופך להיות אדם שסוגר ונועל את הלב.

כשהלב סגור מתפתח סביבו שיריון של צינה.  הצינה מתבטאת בציניות, במרירות, בביקורתיות.

א ם

אם רק יכולתם לראות את האדם שמולכם כילד קטן פגוע, כואב, הייתם יכולים לפתוח לעומתו את הלב, ללא כל פחד, ולבוא לקראתו ממקום אוהב, סולח, מקבל...

התהליך אינו קורה ביום אחד, אבל זהו יום נפלא

לטמון בו את

ה ז ר ע (בהיפוך אותיות: עזר) של הרעיון.

והרעיון שאנו משוחחים עליו כעת, מטמינים אותו כעת ממישורי הנשמה בתוך לבכם, הלב הטהור שבפנימיות שלכם, שיתכן שמכוסה הוא בשכבות הנבדלות היוצרות את הכאב והניכור מהזולת

הוא רעיון

ה א ה ב ה.

האהבה הבלתי מותנית. החמלה - אשר היא ההחלמה האמיתית שלכם.

לבחור לאהוב, יכול להיות המוטו שלכם מהיום והלאה....

נסו אהובים.

נסו להיפתח לרעיון. נשמו את המילים...נשמו אותן והכניסו אותן בכך אל מקור הכוח היוצר והבורא בלבכם, בתת המודע שלכם, בכל מערכת ההפעלה האנרגטית היוצרת שלכם.

תבורכו

מחום הלב

מאור הנשמה

מאור הבורא

ואנו היינו איתכם ביום נפלא זה

יום של הטמנת זרעי הגאולה.

באהבה גדולה

אינסופית

נהיה אשר נהיה

א י ל א נ ה

*****

ואחר כך קולח לו ההמשך:

יתכן שתתפלאו, ויתכן שלאו
ב ר ם
כאשר
א ת ם
תתחילו לחשוב על אנשים מחשבות טובות, לא לקחת באופן אישי הערות עוקצניות או פגיעות ישירות, כאשר אתם באמת ובתמים תבחרו, תבחרו מעומק הלב לשחרר את מקום הפגיעות ש-ל-כ-ם
...ולסלוח ולאהוב את האדם הפוגע, וכל אדם אחר - היחס
א ל י כ ם
ישתנה...
הידעתם אהובים כי אנרגיה פנימית מושכת אליה אנרגיה חיצונית?
ולמה כוונתנו?
א ם בתוכך יש מקום של פגיעות, של קורבניות, של חוסר הכרה בערך עצמך, חוסר באהבה עצמית, ביקורתיות עזה - א ת, א ת ה
הם אלו אשר ימשכו אליהם מ"בחוץ" אנרגיה זו באמצעות אנשים שהם יהיו "שליחיה"!
היופי בכך טמון בידיעה זו שאתם ורק אתם אחראים לכך.
אחראים, לא אשמים אהובים. חס וחלילה. לא אשמים.
א ח ר א י ם!
ואם הינכם אחראים לאנרגיה שלילית שמגיעה אליכם, הרי באיזה קסם תוכלו לשנות את פני התמונה ברם
ת ב ח ר ו
תבחרו אהובים
לשנות את הפנימיות שלכם. לשחרר דפוס קורבן, להתחיל להעריך ולכבד את עצמכם ובכך לפתח אהבה עצמית ראויה, אתם תתחילו לדבר אל עצמכם בחמלה, ברכות, בנועם, מתוך אדיבות והתחשבות. ומה יקרה? כמובן שכבר הבנתם: במשך הזמן, ואולי בתוך שבריר שנייה, מרגע שהתכולה הפנימית שלכם תשתנה - כך יחס האנשים שסביבכם אליכם - ישתנה.
אויב הופך אז לאוהב.
שימו לב אהובים עד כמה המילים: אויב אוהב דומות וקרובות. האות י' מתחלפת היא באות ה'. שתיהן אותיות השם המפורש, הלא כן? האין זה מדהים?

ובאווירת שאלה זו
בטמינת זרע מחשבה זה
אנו נפרדים מכם בינתיים
כי אנו תמיד תמיד תמיד
א י ת כ ם
ו ב ת ו כ כ ם
ואתם הם אלו אשר זימנתם אותנו להגיע
בתקופה קדושה והרת גורל זו
של אחרית הימים של פעמי הגאולה הקרובה ובאה
של התעוררות גן המשיח בלב כל אחד ואחת מכם
אהובים וקדושים שלנו.

במלוא אהבתנו
במלוא אורנו
השליחים של האור

א י ל א נ ה

ואיתנו איתנו נמנים רבי עקיבה כמובן, אותו תזהו מאופן האנרגיה והכתיבה כל הקוראים את ספר האור החשוב שלנו, ספר שניתן בעידן זה במתנה לאלוהות כהשלמה ללוחות הברית הראשונים אשר שבר משה, כאשר לא בשל היה העם אלא בשלב של תודעת העבד ("דפוס קורבן") ובאשליית החומר והנפרדות.
הספר
"ת ו ד ע ת ה א ח ד " אשר הוא כולל שיחות עם רבי עקיבא
הנכתב עם אילנה בהט כשותפה לשליחות הפצת המסר
ואהבת
לרעך
כ מ ו ך.
זהו כלל גדול בתורה.

תבורכו אהובים
תבורכו עד מאוד עד מאוד
ומי יתן ושערי השמים יפתחו בלבכם
ויאירו הם את מסלול דרככם.

ב א ה ב ה