עזיבתו של ראש מערך ההסברה ניר חפץ את לשכת ראה"מ נתניהו, הביאה לפרשנויות רבות על טלטלה בלשכה. לחפץ לא עזרו כל ההכחשות, כי נכנס מראש לתפקידו למשך שנתיים בלבד. נתניהו מיהר לערוך שינויים בלשכה, ומינה את גיל שפר - מינוי מוצלח ביותר - לראש הלשכה.  שפר וגם הדובר החדש - ניר שמרלינג - מגיעים מעירית ירושלים ויחד ינסו לשנות את מה שקורה בתוך "האקווריום". מהו תקציב הביגוד של שרי הממשלה?. מי מפלה בין שני ראשי הממשלה לשעבר שרון ושמיר?.  מה קורה בחזית העימות הכי חמה - אהוד נגד אהוד?. קשה להאמין: מאיר שטרית ממייסדי קדימה הגיע למסקנה: "קדימה היא המפלגה הכי מושחתת". מי דיבר הכי הרבה בועדת טירקל? מה תאריך היעד הבא של פואד לפרישה מהממשלה? ומה באמת החזיק ליברמן בידו בעת נאומו השבוע ?

אין חפץ

ער כמה תשפיע עזיבת ראש מערך ההסברה על לשכתו של נתניהו?

פרישתו, עזיבתו, התפטרותו (מחקו את המיותר) של ״ראש מערך ההסברה הלאומי ויועץ התקשורת״ (התואר ארוך, יותר מכל הקדנציה) ניר חפץ, עוררה השבוע גל של פרשנויות על סיבת העזיבה.

התקשורת לא עשתה לנתניהו הנחות, ונטתה ברובה להדגיש כי מדובר ב״סדקים בלשכה״, ״טלטלה באקווריום״ (כינוי לחדר הזכוכית בלשכה), ״הכוורת מתפרקת״, ״נמשך גל העזיבות״, ״הבית מתרוקן״, ״לשכה במשבר״ ועוד.

העובדה שגם בלשכות קודמות של ראשי ממשלות דוגמת אולמרט ושרון, פרשו דוברים, יועצים, מנכ״לים ומזכירי ממשלה, לא עניינה את המבקרים, שקבעו חד משמעית, כי הלשכה כאמור מתפרקת. רק לשם השוואה: שרון החליף שמונה יועצים בתקופת כהונתו כראש ממשלה, רבין שבעה, וברק ונתניהו חמישה.

ניר חפץ עצמו התראיין לכל כלי התקשורת והסביר לכולם, כי הוא תיכנן את העזיבה זה זמן, ויש לו רק מילים טובות על נתניהו. אבל דבריו לא שכנעו את הפרשנים. גם המכתב שהפיץ בו כתב: ״אני מודה לראה״מ על הזכות שניתנה לי לשרת את המדינה תחת הנהגתו, ועל התקופה המאתגרת והאמון שנתן בי״, לא סייעו.

״אני לא מבין מדוע אתם מציגים את עזיבתי כהתפטרות״, המשיך חפץ וניסה שוב להרגיע את הביקורת. ״בלשכה מתקיימים יחסים טובים מאוד בין בכירי הלשכה, ובתוכם עוזי ארד״, הבהיר. עוד ציין כי ביחס ללשכות ראשי ממשלות ב15־ השנים האחרונות, אצל נתניהו יש יציבות. ״הדיווחים בתקשורת על ׳עכברים שנמלטים מספינה טובעת׳, אינם נכונים״, אמר.

דבריו של חפץ לא הותירו רושם ונותרו ככלי אין חפץ. ״העזיבה שלו מצביעה על האוירה סביב ראה״מ״, ציינו הפרשנים. היו גם שחילקו את ראשי הממשלות לשני סוגים. מצד אחד רבין, פרס, שרון ואולמרט, שידעו לשלוט בעוזרים שלהם, לרסן אותם ולתעל את עבודתם, תוך שהם מעקרים את האגו והמלחמות הפנימיות בלשכה, מי יותר קרוב לאוזנו של ראש הממשלה. מאידך ברק ונתניהו, לא ידעו לבחור אנשים נכונים, והמלחמות הפנימיות הפריעו לעבודת הלשכה היומיומית.

הפרשנות קבעה כי לשכת ראה״מ נתניהו התנהלה כבועה סגורה, תלושה מהמציאות ומבוהלת. אנשי הלשכה לא ידעו לסייע לבוס בעת הצורך, וניהלו מדיניות של כיבוי שריפות (עד שהתברר שגם בכך נכשלו...).

ולמרות הביקורת, לכולם ברור, שיועצים באים והולכים, והלשכות נשארות שלמות. השאלה קשורה רק לאוירה שיוצרת כל עזיבה, והיא גוררת גם את השאלה מי יהיה הבא שיעזוב. האם אכן היועצים יודעים מקרוב על משהו שהולך ומתרקם ולכן מחפשים ג׳ובים אחרים לעצמם? האם אכן האוניה עומדת לטבוע? האם הכרישים (לא העכברים) עוזבים את ״האקווריום״ בעיתוי הנוכחי, כיון שמשהו הולך להתרחש פנימה?

העזיבה של חפץ מותירה כאמור הרבה סימני שאלה. בניסיון לפתור אותם אוביקטיבית, ללא הטחת ביקורת סתמית, יש להביט לאחור, לכל אורך תפקודו בשנה וחצי האחרונות.

מפליג הלאה

הטיסה החשאית לרוסיה, ההופעה בכרמל ומסיבת העיתונאים המהירה

נתניהו התקשה למצוא דובר, עד שהגיע לניר חפץ. תפקידו לא היה סתם דובר, אלא תפקיד עם תואר חדש: ראש מערך ההסברה הלאומי. חפץ נחשב בעיני הכתבים המדיניים לזמין ואמין. הוא לא היסס להתראיין בכל כלי התקשורת, כדי להגן על נתניהו, ועשה זאת בהצלחה בלתי מבוטלת.

בתחילת כהונתו בתפקיד, היו לחפץ עימותים עם היועץ לביטחון לאומי, עוזי ארד ועם המזכיר הצבאי דאז, מאיר כליפי. הפרשיה הבולטת ובעצם התקרית המביכה ביותר
ביניהם, אירעה לפני כשנה ושלושה חודשים, כאשר נתניהו ״נעלם״ באופן מסתורי ובסוף התברר כי היה ברוסיה.

המזכיר הצבאי פרסם הודעה לא נכונה, כי ראה״מ נמצא ב״מתקן ביטחוני בארץ״. כלי התקשורת בלעו וכתבו שנתניהו מסייר במוסד. אלא שנתניהו טס במטוס הפרטי של יוסי מימן לרוסיה. התקשורת חיטטה, שאלה והבינה שמשהו אינו כשורה. חפץ עצמו מודר, ולא ידע לענות היכן נתניהו.

לאחר שורה של שאלות, פרסמה לשכתו של נתניהו הודעה, בה הופנתה אצבע מאשימה כלפי המזכיר הצבאי, האלוף מאיר כליפי. ״ראה״מ היה עסוק בפעילות חשאית ומסווגת. המזכיר הצבאי שלא היה בקשר עם ראה״מ נטל יוזמה עצמאית לגונן על פעילות זאת, באמצעות הודעה שמסר יועץ התקשורת מטעמו, מתוך כוונות טובות של המזכיר הצבאי. ליועץ לביטחון לאומי עוזי ארד, לא היה שום חלק בכך״.

ההודעה הזו חשפה את מערכת היחסים הפנימית בין אנשי נתניהו ולא היטיבה עימם ועימו. על פי הפרסומים, חפץ גם התרעם על העובדה שהוא לא יכול לתדרך באופן חופשי עיתונאים וכתבים בסוגיות מדיניות.

סוגיה תקשורתית נוספת, שהביכה את חפץ, היתה סביב מסיבת עיתונאים בחודש שעבר, בה נטלו חלק נתניהו, שטייניץ ואטיאס. השניים - שר האוצר והשיכון היו בלשכת ראה״מ, ולא ידעו ששעתיים וחצי לאחר מכן, מתכנן להם נתניהו הופעה תקשורתית מול המצלמות, במטרה לחשוף את תוכנית הדיור והרפורמה בנדל״ן.

הביקורת על נתניהו היתה רבה, בפרט שגם שני השרים הודו כי קיבלו התרעה על תוכן מסיבת העיתונאים, רק זמן קצר לפני שנערכה.

חפץ אחראי גם לא מעט להתנהלותו התקשורתית של נתניהו סביב השריפה בכרמל. מצד אחד זכה נתניהו לשבחים
רבים על התנהלותו לאורך כל הארוע. מאידך היו שביקרו אותו על יחסי הציבור וההופעות התכופות שלו בתקשורת, רק כדי שיראו אותו שוב ושוב מגיע לאיזור השריפה, מחלק פקודות, טס במסוק, ומספר כיצד ״יוחנן (המזכיר הצבאי), גילה ברשת האלקטרונית את הסופר־טנקר״..

חפץ כאמור עוזב. תחילה רצה להתמנות לתפקיד דיפלומטי בחו״ל, בדיוק כפי שעשה בזמנו הדובר הראשון של נתניהו שי בזק, כאשר עבר לכהן כקונסול בארה״ב, וכפי שעשה אסי שריב (דוברו של שרון). אולם הדבר לא יצא לפועל, ולכן חפץ יעבור למגזר הפרטי, וצפוי לשמש בתפקיד יו״ר חברת התיירות ״כספי״, שמשווקת הפלגות נופש בים התיכון. התפקיד אמור היה להיות של צחי הנגבי, אולם הפירסום המוקדם, גרם להנגבי לוותר על התפקיד. חפץ זכה בו והוא מפליג הלאה..

מהעירייה  ללשכה

שני אנשיו  של ראש עיריית ירושלים לשעבר, קודמו בלשכת ראה״מ

לנתניהו היה חשוב להודיע במהירות על החילופים בלשכתו, לאחר הודעת העזיבה של ניר חפץ. הוא לא רצה שהדיבורים על הטלטלה בלשכתו ימשכו. הפריעה לו העובדה ששני עוזרים נוספים עזבו בימים האחרונים. הראשון הוא צחי גבריאלי - יועצו האישי וכותב הנאומים של נתניהו, שנמצא בלשכה עוד מימי שרון. השני הוא יועצו הפוליטי שלום שלמה.

שלמה היה היועץ שעמד מאחורי התוכנית המשותפת של נתניהו וישראל כץ לפרק את קדימה, לפני כשנה. המהלך הזה גרר הרבה ביקורת פנימית (בליכוד) וחיצונית, כיון שהוא התבסס על פרישת שאול מופז עם קבוצת ח״כים נוספים והצטרפותם לליכוד או לשורות הקואליציה.

המהלך עצמו היה טוב לנתניהו, כי הוא נועד לפרק את קדימה. אולם בסופו של דבר, הסתיים העניין ללא הצלחה, גיבש את קדימה, ונתניהו יצא קירח מכאן ומכאן. גם לא פירק את המפלגה השנואה עליו, וגם איחד בה את השורות.

כך או כך, שלום שלמה וצחי גבריאלי פרשו, והדיבורים בלשכה הם, שהבאים בתור הם מזכיר הממשלה צבי האוזר, ומנכ״ל המשרד איל גבאי. השניים מכחישים מכל וכל על כוונתם לפרוש.

כל זה הביא את נתניהו להזדרז ולהודיע על חילופי תפקידים ומינויים חדשים בתוך הלשכה. במסגרת זו קודם נתן אשל מראש הלשכה לראש הסגל. מי שמונה למנהל הלשכה, הוא גיל שפר - מתאם אגף הסיורים, האירועים והטקסים.

בהודעה שפירסמה לשכת ראה״מ נאמר, כי גיל שפר המלווה את ראה״מ מיום כניסתו לתפקיד, נמנה על הצוות הבכיר בלשכה ועמד עד עתה בראש מערך האירועים, הסיורים והטקסים. בתפקידו הקודם שימש כראש מינהל דוברות, הסברה וטקסים בעיריית ירושלים, בעת כהונתו של ראש העיריה הקודם הרב אורי לופוליאנסקי. במסגרת זו, היה אחראי על קשרי החוץ של ירושלים בארץ ובעולם, תכנון וביצוע אסטרטגיית המיתוג והתדמית של העיר.

״גיל שפר הוא איש מקצוע שיבצע את המשימה המורכבת על הצד הטוב ביותר בזכות כישוריו, אישיותו וניסיונו הרב בעבודת צוות ומטה״, שיבח אותו נתניהו. ואכן שפר יכניס ללשכה את מה שהיה חסר בה: קשר אישי עם אנשים, תכנון ועבודת מטה, וכן יכולת לעבוד מול התקשורת.

בד בבד יחליף גידי שמרלינג את ניר חפץ בתפקיד ראש מערך ההסברה. עד עתה שימש שמרלינג כסגנו של חפץ. כמו שפר, גם שמרלינג מגיע מעיריית ירושלים בה כיהן כדובר במשך כל תקופת כהונתו של ראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, וכן כשנה וחצי בעת כהונתו של ראש העירייה הנוכחי, ניר ברקת.

הגבאי של נתניהו

בינתיים לא פורש: האיש הכלכלי החזק בסביבתו של ראה"מ

״הגבאי של נתניהו״. כך מכנים רבים את מנכ״ל משרד ראה״מ, איל גבאי. בפועל משמש גבאי כ״אקמול״ של נתניהו. כל בעיה הניצבת לפתחו של נתניהו, נזרקת לפתחו. נתניהו ממהר להקים ועדה ומעמיד את גבאי בראשה. כך בסוגיית בית חולים ברזילי, כך בחוק אבטחת הכנסה, וכך בשביתת הפרקליטים. יש בעיה? מביאים את ״הגבאי״ ומנסים לפתור אותה!

השבוע לאחר פרישתו של ניר חפץ, הוזכר שמו של גבאי כמי שעלול להיות הפורש הבא. אין זו הפעם הראשונה בה מוזכר שמו בהקשר הזה. גבאי נוהג להכחיש את השמועות, וממשיך הלאה בתפקידו.

זו הקדנציה השלישית שלו לצד נתניהו. הראשונה היתה כאשר נתניהו כיהן כראש ממשלה בקדנציה הקודמת. גבאי כיהן אז במשך כשנתיים כמנהל התחום הכלכלי של לשכת ראה״מ. בפעם השנייה הגיע גבאי לעבוד עם נתניהו, בעת שהיה שר אוצר. גבאי שימש אז כמנהל רשות החברות הממשלתיות.

הקדנציה השלישית של גבאי לצד נתניהו החלה מיד לאחר הבחירות האחרונות, כאשר נתניהו הקים את לשכתו ובחר לו יועצים. היה ברור שגבאי יהיה שוב לצידו. הקרובים לגבאי אומרים, כי הוא רואה בתפקידו שליחות לאומית. הראייה: השכר שהוא יכול לקבל בחוץ על אותן שעות העבודה שהוא משקיע במשרד, הוא כפול ומכופל, מהשכר אותו הוא מקבל היום בעבודתו בשירות המדינה.

גבאי עצמו אינו נמנה על המעגלים המדינים הפוליטי-ים והביטחוניים המקיפים את ראה״מ. מטבע הדברים, מעגלים אלו מיצרים ויכוחים ושנאות, ובהכרח גם התפטרויות. כל אחד מנסה להיות יותר קרוב לראה״מ ומכאן המריבות. אולם המעגל הכלכלי בו נמצא גבאי -הוא פחות בעייתי. במעגל הזה צריך לעבוד, וזה מה שעושה המנכ״ל.

בניגוד ליועצים האחרים, גבאי הגיע לנתניהו עם ניסיון מוכח. הוא מקצוען בתחומו. מעולם לא היה ממקורבי ראה״מ ומאנשי ביתו, ואיש לא יכול להגיד עליו, כי הגיע לתפקידו רק בגלל קשריו האישיים עם נתניהו.

מעמדו כאיש הכלכלי מספר אחת לצידו של נתניהו, איתן וברור. המעמד הזה התחזק עוד יותר, כאשר יועצו הכלכלי של נתניהו, אורי יוגב, התרחק מלשכת ראה״מ. גבאי נותר היחיד בשטח עם מלוא הסמכויות, והוא זוכה לאמון רב של פקידי האוצר ושרי הממשלה.

גם התבטאויותיו רחוקות מלהיות פוליטיות והוא נזהר בכך מאד. כאשר מראיינים אותו על תוכניות שונות במשרד, הוא מקפיד לדבר רק על חלקו הכלכלי, ומשאיר את התשובות הפוליטיות לאחרים. לאחרונה כאמור פור סם, כי הוא בדרך החוצה.

על פי העיתון הכלכלי ״דה־מרקר״, קיבל גבאי הצעות
עבודה מחו״ל לשמש יו״ר או מנכ״ל של חברות השקעות גדולות בתחומי התקשורת ההשקעה והתשתיות. ברגע שימאס לו לעבוד בתפקידו הנוכחי, וברגע שיראה כי המעגל הולך ונסגר ומגיע גם למישור הכלכלי, הוא יפרוס כנפיים ויעוף. בינתים הודיע, כי הוא מתכוון להשאר בתפקידו. הגבאי של נתניהו ימשיך לעמוד בראשות הוועדות ולמשוך בכל החוטים הכלכליים.

חשבוניות מפוברקות

תקציב ביגוד: מה ההבדל בין "ביגוד רשמי" לחליפות יוקרה?

המדינה תעניק לשרי הממשלה וסגני השרים קיצובת ביגוד שנתית בסך 4,018 שקל. זאת בדומה להחזר שמקבלים חברי הכנסת והמנכ״לים של משרדי הממשלה. במשרד ראה״מ גאים לספר, כי ההחלטה הזו חשובה, כיון שהיא עושה סדר בבלגן.

תחילה הרקע. עד כה עמדה קיצבת הביגוד של השרים על 2,253 שקל, ששולמו אחת לשנתיים. התקציב גדל עתה פי ארבעה והוא מגיע כאמור ל־4,018 שקל לשנה. ובכל זאת השרים נהגו לרכוש ״ביגוד רשמי״ בסכום בלתי מוגבל, להציג קבלות ולקבל החזרים.

במסגרת ״הביגוד הרשמי״ נכללו חליפות טוקסידו ופראקים. השרים לא עשו חשבון, קנו כאמור בסכום בלתי מוגבל וקיבלו החזר מלא, תוך שהם מעידים כי מדובר ב״ביגוד רשמי״. אגב, ביגוד זה נועד לצורך השתתפותם בכנסים דיפלומטיים בחו״ל, בהם מגיעים המשתתפים במקטורני טוקסידו ופראקים.

עם זאת היו גם שרים שניצלו את הסדר ה״ביגוד הרשמי״, ורכשו לעצמם גם חליפות פאר יוקרתיות, תוך שהם דואגים לרשום בקבלה - חליפות טוקסידו או פראקים. בנוסף לכל זה, קיבלו השרים אחת לשנתיים תקצובת של 2,253 שקל לקנות כל ביגוד שביקשו, ללא צורך בהצגת קבלות.

מי שהפסיקה את הנוהל הזה, היתה היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שקבעה כי מדובר בהליך לא חוקי. עקב כך החליט מזכיר הממשלה לבטל את הסעיף המאפשר לשרים לרכוש ביגוד רשמי ללא הגבלה ולקבל החזר. בד בבד הגדיל את קצבת הביגוד הרגיל שלהם והשווה אותה לח״כים ולמנכ״לים בשיעור של 4,018 לשנה.

הדבר עורר תרעומת בכנסת, והיו שטענו כי שוב מדובר בבזבוז כספי ציבור ובגידול חד מידי. אולם במשרד ראה״מ אמרו כי הדבר יותר חסכוני, כי המצב הקודם איפשר לשרים לקנות חליפות ללא הגבלה בתירוץ כי מדובר בביגוד רשמי.

״כל השנים היתה מסחרה בחשבוניות״, אומרים במש-רד ראה״מ. ״הרי אף אחד לא היה בודק את החשבונית שהשרים הגישו. העסק היה פרוץ. עכשיו הכל נגמר״.

ולא נותר אלא לשאול, היכן אותם עיתונאים שיודעים ״לחשוף״ מידי שבוע פרשיות שונות הקשורות כביכול לציבור החרדי. מדוע לא עשו תחקיר על הקבלות הבלתי תואמות שהגישו השרים ? מדוע לא בדקו מהו ביגוד רשמי - טוקסידו ופראק, מהי חליפה יוקרתית, ומי עירבב בין הדברים.

כך או כך, ההחלטה עצמה לא תשפיע על ראה״מ ורעייתו, שיקבלו הלאה 50 אלף שקלים לשנה - תקציב ביגוד. מדובר בסעיף שנכנס לתוקף בתקופת ממשלת אולמרט. לפחות בכך לא יאשימו את נתניהו.

בין שרון לשמיר

שני ראשי ממשלה לשעבר - אחד זוכה למימון רפואי מלא והשני לא.
לא רבים השגיחו, אבל בתוך תקציב המדינה הדו שנתי, נבלע סעיף נוסף. תוספת של 54,000 שקלים לתקציב לשכתו של ראה״מ לשעבר אריאל שרון. האם מדובר בכסף קטן? האם זה קטנוני להתעסק בכך? מתברר שממש לא.

מידי כמה חודשים מבקש האוצר תוספת ללשכה, וחברי הכנסת מאשרים אותה אוטומטית. הדבר יכול היה לעבור בשקט, לולי עובדה אחת. מתברר כי המדינה מממנת את הוצאותיו הרפואיות של שרון אבל מסרבת לשלם עבור הטיפול של ראה״מ לשעבר יצחק שמיר. תחילה הסטוריה קצרה.

חמישה חודשים לאחר האירוע המוחי הקשה בו לקה שרון, החלה ההתלבטות המקצועית לגבי הטיפול הראוי לו. מיד לאחר שנקבע כי אין סיבה להשאירו במחלקה לטיפול נמרץ ב״הדסה״, היתה מחשבה להחזירו לביתו בחוות השקמים להמשך הטיפול. בסופו של דבר החלי-טו בני המשפחה, בגיבוי אנשי רפואה, להעביר את שרון למחלקה לשיקום נשימתי בבית החולים שיבא בתל השומר. איש לא ידע להעריך מה סיכוי השיקום של שרון, ולכן היה גם קושי לקבוע את עלות התקציב המתבקש לצורך כך.

עד 86 ולאורך כל השנים מימנה המדינה את כל השירותיים הרפואיים של ראשי ממשלה ונשיאים לשעבר. ב־86 בוטלה הזכאות הזו. שמונה שנים מאוחר יותר, ב־94 התדרדר מצבו הרפואי של ראה״מ לשעבר יצחק שמיר. משפחתו ביקשה מהמדינה להשתתף בע-לות אשפוזו במוסד סיעודי.

מדובר היה בסכום של 25,000 שקל לחודש. הבקשה נתקלה בסירוב. בני המשפחה לא אמרו נואש וביקשו להסב את הסכום שממילא הוקצה לשמיר לצורך מימון לשכתו, כפי שנהוג עם כל ראשי ממשלה לשעבר. אולם גם בקשה זו לא אושרה.

ועדת המשנה לבחינת ההטבות לנשיאים וראשי ממשלה לשעבר, החליטה לעמוד על שלה ולא אישרה את ערעור המשפחה. אחד מחברי הוועדה ניסה בכל זאת לעזור, והציע להעניק סיוע לראה״מ לשעבר אם אין לו אמצעים כספיים לצורך כך. אולם גם ההצעה הזו לא התקבלה.

מצבו של שרון שונה. מדובר באיש אמיד - מראשי הממשלה העשירים ביותר שכיהנו בתפקידיהם. לכאורה לא היה כל מקום לממן את המשך אישפוזו והטיפול בו. ולמרות כך הוקמה ועדה מיוחדת, שהחליטה לממן מתקציב המדינה את כל הוצאותיו הרפואיות של שרון, ללא הגבלה.

המצב שנוצר הוא אבסורדי. בעוד את הוצאות האשפוז של שמיר הנאמדות בסך 300 אלף שקלים לשנה, מסרבת הכנסת לממן, היא מאשרת שוב ושוב את ההוצאות הרפואיות הגדולות של שרון הנאמדות ביותר ממיליון וחצי שקלים.

ניתן אמנם להסביר כי שרון לקה במחלתו בעת כהונתו, ואילו שמיר לאחר שסיים את תפקידו. אולם עדיין האבסורד זועק. מדוע להפלות בין שני ראשי ממשלות לשעבר. כמו כן לא ברור להיכן עובר כל הסכום המכובד הזה של 1.6 מיליון שקל לשנה. בקטע הבא.

לא נעים

חברי הוועדות מאשרים שוב ושוב את התוספות ללא שום שאלות
״הכספים שמשפחת שרון מקבלת עבורו אישפוזו, הם שערוריה אחת גדולה״ מתריע זה מכבר אריה אבנרי, יו״ר עמותת אומ״ץ, שעוקב אחר הנושא. משרד הבריאות אינו הכתובת לבדיקת העניין, כיון שסוגיית הטיפול של שרון מטופלת על ידי משרד ראה״מ. אלא שגם במשרד ראה״מ העבירו תשלום חד פעמי אחד ויחיד ב־ 2007, ומאז הם לא משתתפים בהוצאות הרפואיות.

בדיקה של התקשורת גילתה, כי על פי החלטותיה של וועדה מיוחדת, אמורה המדינה להפסיק לשלם את ההוצאות הרפואיות של שרון מקץ חמש שנים לאישפוזו, קרי בתחילת 2011. עם זאת החוק מחייב את המדינה להמשיך ולשלם את שאר ההוצאות, כפי הקיים אצל ראשי ממשלה לשעבר. מדובר בזכאות לשירותי משרד ורכב.

הזכאות הזו נשמרת לראשי ממשלות כל עוד הם בחיים, גם כשאינם מתפקדים. כך לדוגמא עמד תקציב לשכתו של שמיר השנה על 425,000 שקלים. תקציב לשכת שרון עומד על 1.2 מיליון שקלים. זאת למרות שאיש לא יודע לומר היכן בדיוק נמצאות הלשכות של השניים...

המצב האבסורדי גרם לתנועת אומ״ץ לפנות למבקר המדינה ולשאול על הקצאת רכב ונהג לשימושו של ראש ממשלה, ששוכב מחוסר הכרה בבית חולים. התלונות עשו את שלהן ולפני כמה חודשים הודיע משרד האוצר לאומ״ץ, כי נהגו של שרון מוחזר למח-לקת התחבורה במנהל הרכב של הממשלה.

החלטה זו אמורה היתה להקטין את תקציב הלשכה, אולם בקיץ האחרון אושרה דווקא תוספת תקציב. מלבד זאת גם עלות האבטחה של שרון גבוהה בהרבה מעלות האבטחה של שמיר. כך או כך, עברו כבר חמש שנים מאז לקה שרון במחלתו, והשאלה לגבי המחויבות של המדינה לראשי הממשלה לשעבר הופכת שחוקה, ומוז-כרת להערת שוליים בספרי התקציב.

הנהג של שרון הוחזר כאמור למשרד התחבורה, אבל הוא ממשיך לעבוד עבור משפחת שרון על פי הצורך. בלשכת ראה״מ אומרים כי התוספת לתקציב הלשכה של שרון נועדה לצורך תיגבור סעיף השכר של הנהג, שמבצע מטלות נוספות.

חלק מהסכום הולך גם לעובדת בחצי משרה שמתעדת את פעולות ראה״מ לשעבר. בין השאר עורך הבן גלעד שרון תיעוד לצורך כתיבת ספר זכרונות על אביו. הספר ישאב וישען על הארכיון הגדול של ראה״מ לשעבר, המכיל חומר רב של מסמכים ומכתבים אישיים, שרק לבן גלעד יש גישה אליהם.

לחברי הוועדות השונות שדנות מידי פעם בנושא, לא נעים והם נוהגים לאשר את הבקשות לתוספות תקציב-יות ללא התנגדות. ״אם הנושא יעלה שוב, אצביע בעד״ אומר יעקב אדרי מקדימה, שכיהן בעבר כשר הבריאות. ״זה נעשה קשה אבל אין ברירה. זה מסוג הדברים שאי אפשר להגיד לא״.

אדרי נשאל מדוע הוא מאשר את הכספים ממימון המדינה, הרי ניתן לממן את האשפוז וכל הכרוך בו מהפנסיה של שרון כראש ממשלה וכאלוף בצבא. לדבריו, כשר בריאות בעבר, אישר טיפולים רפואיים לשרים ולח״כים לשעבר וכן לשופטים בדימוס בסכום של 15 מיליון שקל. ״אין סיבה לא לאשר זאת לשרון״...

סיבוב נוסף

אהוד נגד אהוד: האם ברק פעל בניגוד להחלטת הקבינט של אולמרט.

הקרב בין אהוד אולמרט לאהוד ברק אינו מסתיים, ולובש כל הזמן עוד ועוד פנים חדשות. אולמרט אינו סולח לברק על שאילץ אותו להתפטר, ובכל הזדמנות שנקרית לו, הוא מבקש להוכיח עד כמה ברק חתרן. לצורך כך מקדיש אולמרט פרקים נרחבים מספרו האוטוביוגרפי.

הטענה המרכזית של אולמרט נגד ברק, היא שבגלל שר הביטחון טורפד המשך מבצע עופרת יצוקה, ובכך מנע ברק את הפלת משטר החמאס ברצועה. אולמרט מאשים את ברק בכינון ה״תהדייה״ (הפסקת האש הזמנית) עם החמאס. כזכור התהדייה קרסה כעבור זמן קצר, ולטענת אולמרט הדבר הגביר את האיום הנשקף למדינת ישראל מעזה.

בספרו שיראה אור בקרוב, מאשים אולמרט את ברק, כי ניסה בכל דרך למנוע בממשלה הקודמת את היציאה למבצע ״עופרת יצוקה״, באמצעות נתונים מופרזים ומנופחים שהציג לפני הקבינט וחברי ״פורום השמינייה״, באשר לאורך הפעילות הנדרשת בשטח ועל כמות הנפגע-ים הרבה הצפויה במבצע.

בספר מספר אולמרט, כי הבין שהמידע שסיפק ברק לא היה תואם את המציאות. קציני השטח בדרום חשבו בצורה שונה לחלוטין. בנוסף האשים אולמרט את ברק, כי פעל בניגוד להחלטות הממשלה, שהורתה על גיוס 60 אלף חיילי מילואים במטרה להשלים את המבצע הקרקעי ולהביא להפלת החמאס בעזה.

לטענת אולמרט, גייס ברק רק רק שליש מסדר הכוחות, 20 אלף חיילים מילואים בלבד, כדי להקשות על המבצע ולמנוע את היכולת לבצע את הפעולות הנדרשות, ובכך לסיים מוקדם יותר המבצע כולו. בהמשך מאשים אולמרט את ברק בבריחה מרצועת עזה בתום המבצע, ובסירוב להשאיר כוחות בשטח, למרות החשש כי נסיגה כזו תיתפס כבריחה תחת אש וכהצלחה של חמאס.

גם במישור המדיני יש לאולמרט טענות כרימון נגד ברק. לטענתו, ברק פעל מאחורי גבה של הממשלה בראשותו, כשניסה לגבש סיכום על הפסקת אש באמצעות שר החוץ של צרפת, מבלי לקבל אישור. כשפרטי התוכנית התגלו, טען אולמרט כי ברק הסתפק בהתנצלות על מהלכיו, אך סירב לחזור בו מהם. גם עניין הכור הסורי עולה במרומז בספר. אולמרט טוען כי ברק ניסה לטרפד ״מבצעים נועזים שביצעה מדינת ישראל״.

ברק לא נותר חייב ומשיב, כי ״הדברים המתוארים בספר הם דברי הבל של אדם במצוקה המנסה להתחמק מאחריותו להתנהגות בלתי אחראית״. בהקשר זה מזכיר ברק את השופט וינוגרד ודברים נוספים שאמרו אישים שונים על אולמרט.

אולמרט מצידו לא נשאר חייב ומזכיר לברק, מי ברח מלבנון ודרדר את המצב בצפון לחטיפות והרג אזרחים וחיילים. כמו כן מזכיר את חלקו של ברק באינתיפאדה השנייה, ובשנתיים האחרונות את הכישלון בעצירת המשט הטורקי שסיבך את מדינת ישראל, ואת התעצמות החמאס בעזה, דבר שיכול היה להמנע, לו ברק היה מסייע להפלת החמאס במבצע עופרת יצוקה.

״ברק היה ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל, פירק את מפלגתו והפסיד את אמון אחרוני חבריה, תוך שהוא מסתכסך עם כל הצמרת הצבאית הנתונה לפיקוחו״ מסכם אולמרט את תגובתו. תם ולא נשלם.

ארגזים בקדימה

מאיר שטרית מאשים: אפילו הליכוד מפלגה יותר נקייה מקדימה.

מי ששומע בימים אלו את מאיר שטרית, מופתע מעוצמת הביקורת שהוא מותח נגד מפלגתו - קדימה. שטרית שהיה בין מייסדי המפלגה, היה גם בין כותבי התקנון שלה על פי בקשתו של מייסד קדימה - אריאל שרון. אם לא מחלתו של שרון, היה שטרית שר האוצר בממשלתו. אולם שרון חלה, אולמרט נבחר תחתיו, מינה את חברו אברהם הירשזון לשר האוצר, וכל השאר הסטוריה.

לשטרית טענות כרימון (גם נגד רמון) על התנהולתה של קדימה ושל יושבת הראש ציפי לבני. ״קדימה היא היום המפלגה הכי מושחתת מבין המפלגות הגדולות״, אמר שטרית בסוף השבוע לכתב ״בארץ״ יוסי ורטר, וביקש שהדברים יודפסו בשמו המלא, ללא שום שגיאות וללא הסתתרות מאחורי שום עץ או שיח.

״המפלגה שהתיימרה להיות סמל ופוליטיקה אחרת, היא היום גרועה יותר מהליכוד ומהעבודה״, לועג שטרית לסלוגן של לבני בדבר ״פוליטיקה אחרת״. ״האם בשביל זה עזבתי את הליכוד? בשביל השקר והבלוף הזה?״

קיצפו של שטרית יצא נגד מועצת קדימה בראשות חיים רמון. על פי הצעת רמון, כל חברי קדימה שהתפקדו לשורותיה בחמש השנים האחרונות, ושילמו עד כה מס חבר רק פעם אחת, עם התפקדותם, יהיו פטורים מתשלום. אולם חברים חדשים, שיתפקדו החל מהראשון בינואר (שבוע הבא) ישלמו מס חבר שנתי, כנהוג בכל המפלגות הדמוקרטיות.

לדעת שטרית, ההצעה הזו נועדה לשרת שתי מטרות. 1. ליצור סוג של רמאות במטרה לשמר את ספר הבוחרים הנוכחי של קדימה, המונה 84 אלף איש, שהיו פטורים עד היום מתשלום מס. בקדימה מעריכים ובצדק, כי אם אותם 84 אלף חברים יידרשו עתה לשלם מסים, רובם לא יעשו זאת ומספר חברי קדימה יצנח ויגיע ל־ 20 אלף ופחות. תהיה זו מכה תדמיתית קשה לקדימה.

2. לסייע לציפי לבני להיבחר שוב לראשות המפלגה. ההגיון: מתוך 84 אלף איש, העניקו 50% את קולותיהם ללבני בפריימריס הקודמים. לפיכך הם יישארו בספר הבוחרים ויורשו להשתתף בבחירות הפנימיות. בנוסף, החברים החדשים שיצטרפו החל מהשנה האזרחית הב-אה, ועליהם יחול מס חבר שנתי, יהיו ככל הנראה אנשי מעמד מבוסס שמוכנים לשלם מס חבר, והם נוטים טבעית לכיוונה של לבני.

לטענת שטרית, מרבית החברים הרשומים היום בקדי-מה הם אנשי ליכוד. ״כולנו באנו מהליכוד, ומשם פקדנו״, הוא מנמק. ״ברור שאם נחייב את המתפקדים הללו בתשלום מסים, רק מעטים מהם יישארו. הרי רובם בכלל ליכודניקים. מדובר בפתח גדול לשחיתות. הצעתי היא לחייב את כולם לשלם מס, ואז נראה מי חבר קדימה ומי לא.

המסקנה של שטרית ברורה ונחרצת. ״כשהקמנו את קדימה עם שרון, אחרי מה שעברנו בליכוד, רצינו לעשות משהו אחר, משהו נקי. היום הליכוד הרבה יותר נקי מקדימה״.

האם שטרית הוא המצטרף הבא למופז. האם הוא ינהיג את נס המרד נגד לבני ? האם הוא בדרך לליכוד חזרה ? האם מישהו בליכוד בכלל רוצה לקלוט אותו ?

לקראת הסוף

מי דיבר יותר בועדת טירקל, מי פחות ומהו המשמעות לקראת הסיכומים?

ועדת טירקל עומדת בפני סיכום דיוניה. מאות דפי פרוטוקול יונחו בפני התקשורת, והיא תצטרך לנבור כדי למצוא ציטוטים נגד הגורמים המדיניים והצבאיים. יש להניח שהסיכומים לא יהיו נחרצים וחד משמעיים כפי שנהגה ועדת וינוגרד. הקונסנזוס הציבורי סביב הפעולה המוצדקת של ההשתלטות על המשט, יבוא מן הסתם לידי ביטוי גם בין דפי הפרוטוקולים.

אולם עוד לפני הסיכומים, יש כבר מי שבדק את מה שהיה בעת דיוני הוועדה - מי דיבר יותר, מי דיבר פחות ומה המשמעות הצפויה לגבי הסיכומים. מדובר באחד מערוצי התקשורת שהגיש לקוראיו ניתוח מעמיק על עבודתה של ועדת טירקל עם ממצאים מפתיעים.

הכתב לא התעצל וספר את המלים בפרוטוקולים שהועלו בוועדה. המטרה שלו היתה לבדוק למי הוועדה התירה לדבר ללא הפרעה, ואת מי היא עצרה לשאלות. הממצאים הוכיחו כי חברי הוועדה לא ששו להפריע לראשי הדרג המדיני והצבאי בשאלות לא נעימות.

כך לדוגמא, דבריו של שר הביטחון אהוד ברק בעדותו הפומבית תפסו יותר מ-92% אחוז מהזמן. חברי הוועדה הסתפקו בשמונה אחוזים בלבד. עדותו של ראה״מ נתניהו תפסה 85.5 אחוז מהפרוטוקול, הרמטכ״ל גבי אשכנזי העיד פעמיים, ובכל פעם דיבר לפחות 85 אחוז מהזמן. נתונים דומים היו גם בעדויות הפרקליט הצבאי הראשי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. המסקנה לדעת בודק הנתונים: הקצינים והפוליטיקאים לא נחקרו, אלא נאמו.

מאידך נטו חברי הוועדה לחקור את הדרג המינהלי מעט יותר לעומק. כך לדוגמא דיבר מנכ״ל משרד החוץ יוסי גל במשך 66% מהזמן. ראש מינהל אכיפה וזרים קיבל 71%, וניצב שירות בתי הסוהר 82%. בתחתית הרשימה נמצאים נציגי ארגוני זכויות האדם, שעדותם נקטעה פעם אחר פעם בדברי תוכחה מצד חברי הוועדה. הנה הנתונים: נציגי ״בצלם״ דיברו 57% מהזמן, אנשי עמותת ״גישה״ 54%, ו״רופאים לזכויות אדם״ - 64%.

ניתוח הדברים לדעת בודק הנתונים: ״אנשי הדרג המדיני והצבאי הם העומדים במוקד ועדת החקירה: החלטותיהם הן שנחקרות. נציגי ארגוני זכויות האדם הוזמנו לוועדה כדי לתת רקע כללי על המצב בעזה... על פי כל קנה מידה הגיוני, מצב העניינים צריך היה להיות הפוך: חברי הוועדה היו אמורים להתערב הרבה יותר בעדויותיהם של אנשי הדרג הצבאי והמדיני... עדויותיהם של נציגי ארגוני זכויות האדם היו אמורות לשמש כרקע כללי בלבד, לא כבסיס לחקירת שתי וערב״.

עם זאת הבדיקה בוצעה רק בעדויות הפומביות בלבד. ייתכן שמאחורי דלתיים סגורות נערכו לפוליטיקאים ולקצינים חקירות מעמיקות יותר.

שלב הסיכומים הגיע כמעט לסופו, וממש בקרוב לאחר שהמימצאים התפרסמו, ולבטח יזכו לסיקור ארוך(ומייגע), ניתן יהיה לראות, עד כמה הניתוח הזה מגשים את עצמו.
ההפצצה והחשיפה

מסמך: קונרוליסה רייס מגלה את מה שידוע לכל ״המקורות הזרים״

הפצצת הכור הסורי עולה מעת לעת בהקשרים שונים. לעיתים היא מרומזת בביקורת של אולמרט על ברק (ראו לעיל) ולעתים בדיווחים של ״מקורות זרים״, המצוטטים
במהירות על ידי התקשורת הישראלית.

בסוף השבוע פורסם מזכר שהודלף לוויקיליקס, המהווה אישור רשמי ראשון ומפורט לתקיפה בדיר אזור. המברק, שנחשף בתקשורת נשלח ב־2008 ממזכירת המדינה דאז, קונדוליסה רייס, לנציגויות ארה״ב בעולם, והוא נפתח במילים אלו: ״ב־6 בספטמבר 2007 הרסה ישראל את הכור הגרעיני שבנתה סוריה בהיחבא, ככל הנראה בסיוע צפון קוריאה״.

המסמך מהווה איפוא אישור רשמי ראשון ומפורט לכל מבצע הפצצת הכור בסוריה, איסוף המודיעין, שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל וארצות הברית, המסקנות המדאיגות, החלטתה של ממשלת ישראל לתקוף את סוריה והחשש כי הנשיא הסורי בשאר אסאד יפתח בתגובה במלחמה.

בהמשך המסמך כותבת רייס: ״עד עתה נמנענו מלחלוק את המידע הזה איתכם בגלל חשש וניסיון למנוע עימות״. בכך מבהירה רייס מדוע ארה״ב עיכבה את המידע על הפצצת הכור, גם מהשגרירים והנציגים שלה ברחבי העולם.

חשיפת המברק האמריקאי מגיעה לאחר רמיזות רבות בעניין. כבר לפני שנתיים וחצי, ביום כתיבת המסמך, הודיע הבית הלבן כי הכור בדיר אזור לא נועד לצרכי שלום. אולם מדינת ישראל כלל לא הוזכרה בהקשר זה. יומיים לאחר מכן שיגר ראה״מ דאז, אהוד אולמרט, רמז בנושא ואמר: ״עם ישראל הוכיח כי הוא יודע להגן על עצמו״.

רמז נוסף הגיע בחודש שעבר, בספר שמפרסם נשיא ארצות־הברית לשעבר, ג׳ורג׳ בוש. בספר נכתב כי אולמרט ביקש מהאמריקאים לתקוף בסוריה, ״אך פעל כפי שראה לנכון״.

ובחזרה למזכר של רייס. בחלקו הראשון שנועד להיות חשאי, יש מידע מפורט. ״ברצוני ליידע אתכם שמטרת המתקפה הישראלית הייתה להרוס את הכור הסודי שסוריה בנתה באזור מדברי במזרח המדינה הקרוי אל־ כיבאר״, כתבה מזכירת המדינה. ״המשימה הישראלית הסתיימה בהצלחה. הכור נהרס ללא אפשרות שיקום. סוריה השלימה את פינוי האתר, סילקה את העדויות למה שהיה במקום והקימה באתר מבנה חדש״.

בהמשך המברק נכתב כי ״הכור היה במרחק שבועות ספורים מהפיכתו למבצעי״. במברק נרמז כי סיירת מטכ״ל פשטה במקום זמן קצר לפני התקיפה, כדי לקחת דגימות מים מסביבת הכור. רייס מפרטת בהמשך על עבודת המודיעין שקדמה לתקיפה.

״מומחי המודיעין שלנו משוכנעים שהמתקן ששימש יעד לישראלים, הוא למעשה כור אטומי מאותו סוג שבנתה צפון קוריאה ביונגביון״, כתבה רייס. עוד ציינה כי ״קהיליית המודיעין האמריקאית השקיעה מאמצים רבים במשך חודשים ארוכים כדי לאשר את המידע שסיפקה מדינת ישראל על הכור וכדי לאסוף מידע נוסף בעזרת המקורות והשיטות שלנו״.

וכך, מי שעוד פיקפק ותהה מי עומד מאחורי ההפצצה, מגיע ויקיליקיס עם הגילוי של מזכר רייס.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

נאחזים בכיסא - שרי העבודה יעשו הכל כדי להשאר בממשלה. לצורך כך הם מוכנים להיות יצירתיים, ולדחות שוב ושוב את תאריך היעד לפרישתם, באם לא תהיה תזוזה בתהליך המדיני. בעבר נקבו במועד סיום ההקפאה, ועכשיו יש להם כבר תאריך חדש: ״עם סיום החגא הנוצרי״. בן
אליעזר שהתראיין השבוע לתקשורת, חיפש נימוקים מתחת לשולחן כדי להצדיק את ישיבת מפלגת העבודה בממשלה. בסוף הצליח למצוא משהו. הפעם הלך על החגא הנוצרי וציין כי לאחר שהאמריקאים יסיימו את כל החינגאות שלהם, או אז תבחן העבודה את המשך ישיבתה בממשלה. פואד הרחיב איפוא את המונח ״אחרי החגים״ המפורסם, והלך לרעות בשדות זרים, רק כדי להצדיק את

ישיבתו בממשלה הלאה. עבודה יצירתית - תרתי משמע.

סל גדול - מה המשותף ל־550 אנשים בהם ראשי ממשלות לשעבר, שרים, חברי כנסת, ושופטים ? תשובה: כל אלו זכאים למימון הוצאות בריאות מהמדינה. הכספים מועברים באמצעות משרד הבריאות, המממן עבורם תרופות ושירותים שאינם נכללים בסל התרופות. השבוע אישרה ועדת הכספים את הגדלת התקציב הזה ב־3.2 מיליון שקל ובכך הוא הועמד על 13.3 מיליון שקל. ובמי מדובר? האם באוכלוסייה חלשה הזקוקה לאבטחת הכנסה ? האם באברכים ? שמא בציבור מיעוטי יכולת ? ואולי אנשי ערי הפיתוח? לא ולא. מדובר באנשים שפרשו מתפקידם עם פנסיה גדולה. ובכל זאת המדינה מממנת להם את כל הנ״ל. התחקירים העיתונאים (ראו לעיל) נשמרים לטובת ״עוולות״ כביכול, של ציבור אחר.

ליברמן והביגוד - ההחלטה על העלאת תקציב הביגוד (עליה נכתב לעיל) אמורה היתה לעבור השבוע בועדת הכספים. אולם על רקע המחלוקת עם נתניהו בעניין חוק הגיור, והזיגזוג (הכמעט קבוע) שלו, כמו גם החלטת ועדת הכנסת להעביר את הדיון בחוק לועדת חוקה חוק ומשפט, ולא לועדת הפנים, ביטל יו״ר ועדת הכספים הרב גפני את הדיונים בוועדה, בה היו אמורים לדון בין השאר על תקציב הביגוד של השרים. יו״ר הוועדה בתגובה: ״שהשרים יבקשו את הביגוד מליברמן״...

הצגה תקשורתית - בתמונה שהתפרסמה השבוע, על ידי סוכנות רויטרס, נראים חמושים רעולי פנים מאנשי החמאס, כשהם מאיימים על מדינת ישראל. מולם הוצבו עשרות מקרופונים, ומהצד היה נראה כי כל העולם מתעניין בנאום של החמושים, בדיוק כפי שהם רוצים שיחשבו. מומחים שעיינו בתמונה העידו, כי מיקרופונים רבים כלל לא היו מחוברים לשום חוט או כבל, ולמעשה שימשו כתפאורה בלבד. המיקרופונים הלא מחוברים בדיוק כמו הנאומים והאיומים חסרי התוכן, מעידים על מצוקת החמאס, שעושה הכל כדי לקבל דעת קהל, ומצליח אך בקושי. רק דו״ח גולדסטון נוסף (שיאשים את מדינת ישראל בניתוק הכבלים של המיקרופונים), יחלץ את חמאס ממצוקתו..

המצית והנרתיק - גם בטעויות צריכים להודות, וזו ההזדמנות לעשות זאת. השבוע כאשר סיקרנו את ההתבטאות של ליברמן נגד טורקיה (״שקרנים״) ונגד הפלשתינים (״לא רוצים שלום״), התבטאויות שעוררו תגובות רבות וסערה במערכת הפוליטית והמדינית, כתבנו ״בשולי החדשות״ כותרת נוספת: ״ליברמן והמצית״. בידיעה הקטנה סיפרנו כי לאורך כל נאומו בפני השגרירים הישראלים, שהתקבצו במשרד החוץ, אחז ליברמן מצית בידו. הדבר התאים לסיום נאומו, כאשר הדגיש כי הוא לא מתכוון להצית אש באיזור... המצית, האש, השריפה בכרמל (ובהמשך השריפה ברכבת, שהיתה יומיים אחרי), הכל התחבר והפך את הסיפור לפיקנטי. ובכל זאת פרט אחד (ומשמעותי...) היה שגוי בכל הסיפור הזה, ועל כך התנצלותנו. ליברמן לא אחז במצית, אלא בנרתיק משקפי-ים. טעות לעולם חוזרת.