תקועים במקום ראה"מ בנימין נתניהו הצליח להעביר השבוע את התקציב הדו שנתי ובכך העניק לעצמו שקט פנימי לאורך זמן. אולם המערכת הפוליטית רוחשת, ו"המבינים" מזהים ומריחים טלטלה תת קרקעית שתצוף בקרוב מעלה. החוליות החלשות בקואליציה הן ליברמן ומפלגת העבודה. המשפט של ליברמן מתקרב, ואין לדעת כיצד יגיב פוליטית אם יורשע. גם העבודה מאיימת שוב ושוב לעזוב את הממשלה אם לא תהיה תזוזה מדינית. מאיימת ונשארת, אבל גם זה עלול להסתיים. במקביל החזית המדינית הצפויה מול הפלשתינים, לא עומדת להיות קלה. ההנהגה הפלשתינית גיבשה אסטרטגיה חדשה של פנייה למוסדות האו"ם, כדי להגיע להישגים מדיניים מהירים. הפלשתינים דוחים כל אפשרות להגעה להסדר ביניים ארוך טווח, כפי שמעוניין נתניהו. חזית מדינית נוספת קיימת בין ראש הממשלה לשר החוץ ליברמן. השבוע עורר ליברמן סערה, נתניהו ניסה להרגיע, אבל הנזק המדיני נעשה. "הגיע זמן בחירות" אומרת יו"ר האופוזיציה לבני. האם הטלטלת התת קרקעית אכן תביא לסיום כהונתה של הממשלה?
נתניהו לא קם ממקומו למעט פעמיים. פעם אחת יצא לשתות קפה ופעם נוספת לסעוד במזנון הח"כים הסמוך. אך בטרם הספיק לאכול, נקרא מיד חזרה פנימה. אנשיו הצליחו להשחיל לו לתוך המליאה כוס קפה ושתי עוגיות, דבר שאסור על פי התקנון, אך הם עשו זאת כשהם מסתירים את הכוס עם ערימה של מפיות. לאורך הדיון הארוך והמשמים, בעיקר סביב ההצבעות על הצעות הסרק, נראה נתניהו משועמם. הוא שלף מתיקו ספר באנגלית ושקע בו. שם הספר: "הנואם המושלם", והוא מיועד להפוך את קוראיו לנואמים טובים יותר. נתניהו יודע לנאום אבל בכל זאת תמיד טוב להשתלם. היה ראוי לו יותר להחזיק בספר "השורד המושלם". העברת התקציב וכל מה שארע לו השבוע מעניקים לו את התחושה, כי הצליח לעבור עוד משוכה פוליטית קשה. לא כולם חושבים כך. המשנה לראה"מ, סילבן שלום, יריבו של נתניהו, איש עם חושים פוליטיים מחודדים, מזהה זעזועים פוליטיים וקואליציוניים תת קרקעיים, ובמילים אחרות: השנה השלישית של ממשלת נתניהו עשויה להוביל לבחירות. התקשורת נפלה, נתניהו נפגש אחד הרגעים המענגים של נתניהו השבוע, היה כאשר נשאל בראיון מיוחד, מדוע לא נפגש עם משפחות הרוגי הכרמל. נתניהו הבליע חיוך ואמר: נפגשתי. המראיינים היו נבוכים, ונתניהו לא יכול היה שלא לשמוח לאידם. מאוחר יותר נודע, כי באותו יום - קודם הראיון, נפגש עם המשפחות שביקשו זאת. במפגש הוחלט שלא לפרסם ולא להוציא הודעה מסודרת על קיום הפגישה. ובכל זאת, כאשר נשאל על כך, לא יכל נתניהו להתאפק וסיפר. "הוא ידע שישאלו אותו, ולכן מיהר להפגש עימם", ניסו בתקשורת לתרץ את מה שארע ובעיקר את קלונם. לנתניהו זה לא היה אכפת. הוא את שלו עשה. פעם אחת הצליח ללמד לקח את התקשורת "שיודעת הכל". ראה"מ שמסיים את השבוע בהצלחה מבחינתו, החל אותו בצורה הרבה פחות טובה. הסערה שעורר ליברמן, כאשר הבליע בדבריו ביקורת מרומזת על דרכו המדינית של נתניהו, זכתה לכותרות רבות. התקשורת כינתה את נתניהו - "ראש ממשלת ליברמן" והוא (כדרכו) נלחץ. עם זאת סוף השבוע, לאחר העברת חוק התקציב הדו שנתי מעניק לראה"מ שקט פוליטי. למצב הרוח שלו נוספה גם תגלית הגז הגדולה שהופכת את מדינת ישראל למעצמת גז. בלשכת ראה"מ מיהרו לפרסם הודעה על כך, תוך ברכה אישית של נתניהו על מציאת הגז. במקביל השתבח נתניהו יחד עם נאמנו - שר האוצר יובל שטייניץ, בנתונים הכלכליים שקבעו כי 2010 היתה שנה כלכלית מוצלחת, כאשר המשק הישראלי צמח ב-4.5% כולל הנתון שהצביע על עלייה ברמת החיים. האם כל זה יסייע לנתניהו לשמור על שלטונו? האם התוכנית המדינית שבפתח, אותה מתכוון אובמה להציע כבר בקרוב, לא תגרום לטלטלה פנימית שתפיל את הממשלה? קדימה מחריפה מסרים קיימת טלטלה תת קרקעית, אותה זיהה כאמור סילבן שלום, אך זו גם תחושתם של כתבים פוליטיים העוקבים אחר המתרחש. החוליות החלשות בקואליציה הן ליברמן ומפלגת העבודה. המשפט של ליברמן מתקרב, ואין לדעת כיצד יגיב פוליטית אם יורשע. גם העבודה מאיימת שוב ושוב לעזוב את הממשלה אם לא תהיה תזוזה מדינית. מאיימת ונשארת, אבל גם זה עלול להסתיים. בד בבד קדימה לא מתכוונת להכנס לממשלה, וזה כבר ברור. בין נתניהו ללבני פעורה תהום ואין שום אפשרות לגשר על חוסר האמון בינהם. לבני מזהה את העיתוי ולאחרונה מחריפה את המסרים ומדברת ביתר נחרצות. דובריה מוציאים הרבה יותר הודעות לעיתונות, בעיקר כאלו הלועגות לנתניהו ומדגישות את מחדליו. מי שהקשיב ללבני לפני כמה שבועות בכנסת, התרשם שמבחינתה אין עוד שום אפשרות להכנס לממשלת נתניהו, יהיה מה שיהיה. אין דלת, אין חלון, ואין שום ארוע שיגרום לה לעשות את זה. לבני סיימה אז את נאומה במילים: הגיע זמן בחירות. על המסר הזה היא חוזרת בכל הראיונות עימה בשבועות האחרונים. בעידודם של חיים רמון ורוני בראון, היא תוקפת כל הצעת חוק וכל דבר שהממשלה עושה. עשרות ההודעות שמגיעות לעיתונאים, מהדובר הנמרץ של קדימה - שמוליק דהן, מעידות על כך יותר מכל. אולם בהודעות לתקשורת לא מפילים ממשלה. הכתבים הפוליטים והפרלמנטרים זוכרים היטב את מה שהצליח לעשות לקדימה, גדעון סער, ששימש כיו"ר סיעת הליכוד בקדנציה הקודמת. סער הביך באמצעים פרלמנטרים פעם אחר פעם את הקואליציה של אולמרט. בקואליציה הזאת אם מישהו בכל זאת מביך את הממשלה, זה בדרך כלל שר החוץ ליברמן או השרים בתוך הליכוד שעוקצים את נתניהו לא אחת. כך קרה גם השבוע עם דבריו של ליברמן בכינוס במשרד החוץ.
השגרירים נותרו מבולבלים "גם אם נציע לפלשתינים את תל אביב ונסיגה מלאה לגבולות 47, הם ימצאו סיבה מדוע לא לחתום על הסכם שלום", אמר שר החוץ ל-170 השגרירים והדיפלומטיים הישראלים שהתקבצו לשמוע את דבריו. "יש ברשות הפלשתינית ממשל לא לגיטימי, שלא עושה בחירות. אסור להגיע עימם להסכם". ליברמן לא הסתפק בכך וניתח את המצב גם מבחינה קואליציונית. "במציאות הפוליטית הנוכחית, אני לא חושב שניתן להגיע למכנה משותף בין אלי ישי לאהוד ברק, או ביני לדן מרידור, או אפילו בתוך הליכוד בין בני בגין למיכאל איתן". ולמי שעדיין פיקפק, הבהיר שר החוץ: "בתנאים הפוליטיים הקיימים לא ניתן להציג תוכנית מדינית להסדר קבע, כי הקואליציה פשוט לא תתקיים". דבריו של ליברמן עוררו סערה. שר החוץ אינו פרשן מדיני, וכאשר הוא אומר את הדברים בקולו שלו ובאופן פומבי, ולא בחדרים סגורים, יש לכך משמעות בלתי מבוטלת. זו הסיבה שנתניהו מיהר להוציא הודעה מסתייגת, בה הבהיר, כי דבריו של שר החוץ, נאמרו על דעתו (של ליברמן) בלבד. ובמילים אחרות: רק אני, נתניהו, מוסמך לדבר בשם הממשלה. בסביבת נתניהו התרעמו על דברי ליברמן. בליכוד טענו כי שר החוץ ממשיך בקמפיין שלו, להיות מנהיג הימין ולצבור עוד ועוד תומכים לקראת הבחירות הבאות על חשבון נתניהו וחשבון הליכוד. ליברמן שלא רצה למתוח את החבל יותר מידי, מיהר למחרת להסתייג מהדברים, ואמר כי לא התכוון לפגוע או להשפיל את ראש הממשלה. "אני שומר על כבודו", אמר. אולם הנזק המדיני נעשה. ליברמן בעצם הבהיר שהוא נגד כל התהליך המדיני שמנסה נתניהו לקדם. השגרירים חזרו עם מסר מבולבל, כשהם לא יודעים איזו מדיניות לאמץ. האם את זו של נתניהו שמנסה בכל זאת לקדם יוזמה מדינית כלשהי, או את המסר של ליברמן.
בדרך לממשלת ימין גם ראה"מ נתניהו וגם שר החוץ ליברמן, מודעים לעובדה שהרגיעה המדינית עומדת לחלוף. אמנם סוגיית ההקפאה כבר מאחורינו, אבל הנשיא אובמה עדיין לא אמר את המילה האחרונה. מיד אחרי שיסיים אובמה את כל ארועי השנה האזרחית החדשה ואת כל המסיבות והחגיגות של החגאות, צפוי הממשל האמריקאי לחדש את הלחץ על מדינת ישראל בנושא הפלשתיני ולשמוע מהי תוכניתה המדינית של מדינת ישראל. למרות הלחץ הצפוי, קשה להאמין שעומדת להיות הבקעה מדינית מיוחדת. לנתניהו יש אולי רצון היסטורי לעשות מהלך כזה, אבל אין לו את הכלים הפוליטיים לכך. שר החוץ היטיב להגדיר את הדברים, באומרו כי אין שום תוכנית מדינית או חזון מדיני, שמחבר בין השותפים בקואליציה. המשתמע מדברי ליברמן היה, שמבחינה מדינית מדובר בממשלת שיתוק. השאלה היא האם על רקע זה הממשלה תתפרק. האם אכן מפלגת העבודה תממש את איומה ותפרוש. הקולות בעבודה נוטים לפרישה. השרים אמנם מתקשים לעזוב את הכיסאות, אבל לא יוכלו להחזיק זמן רב. הלחץ עליהם יגבר, כמו גם המלחמות הפנימיות. נתניהו מתכונן לחצי השני של הקדנציה, ויודע כי הוא יצטרך לעשות את זה ללא מפלגת העבודה. אם הרמזים שמפזר לאחרונה יעקב כץ מהאיחוד הלאומי, אכן אמיתיים, הרי שבקרוב הוא יצטרף לקואליציה. זאת כמובן אם העבודה תפרוש. במקרה כזה תהפוך ממשלת נתניהו לממשלת ימין, מה שיזמין עליה התקפות פרועות עוד יותר בתקשורת (ובעולם).
הכריש המצרי בשבוע הבא יפגש נתניהו עם מובארק. טרם הוחלט אם זה יהיה בשארם או בקהיר. על השולחן יעלו כמו תמיד דגים. כרישים לא יהיו שם. במצרים אסור להזכיר היום כרישים בהקשר הישראלי. ואכן סיפור "הכריש של המוסד" אינו יורד מסדר היום, והוא נקשר גם לפרשת הריגול הישראלי. המצרים עדיין משוכנעים כי הכריש בסיני שטרף תיירת, היה "בשליחות" המוסד הישראלי. כאשר התקשורת הישראלית סיקרה את העניין, היא התיחסה אליו כקוריוז. המחשבה היתה שגם התקשורת המצרית מתיחסת לכך בהומור, ולכן נכנס הסיפור כולו לפינת הפיקנטריה ("בקצרצרה"). אבל מיום ליום מתברר כי המצרים באמת משוכנעים שהמוסד הישראלי הפעיל כריש, כדי שיטרוף תיירים ובכך יגרום לבריחתם מסיני במטרה לפגוע בכלכלת מצרים. התקשורת המצרית שאינה נרגעת מסיקור הכרישים התוקפים את התיירים בחופי סיני, זימנה השבוע פרשן - מומחה צלילה, שהסביר כיצד הצליח המוסד הישראלי להביא את הכרישים למפרץ סיני. "כרישים אלה אינם חיים בים, אלא באוקיינוס", הסביר המומחה. לטענתו, זוהי הוכחה חותכת שהכרישים נועדו לתקיפה בסיני. "מצאנו כרישים שנושאים מכשירי ניווט", הוסיף המומחה. בנוסף, טען כי המוסד הביא לאזור גם מדוזות מוזרות שנמצאו במים. האיש סיפר כי מדינת ישראל עושה זאת כיון שהיא מפצירה באזרחיה לעזוב את סיני מזה שלושה חודשים, ולכן הכרישים נועדו בין השאר גם להבריח את התיירים הישראלים מסיני.. הדמיון המצרי עובד איפוא שעות נוספות. ספק אם המצרים עצמם מאמינים כי למוסד יש כרישים, אבל הם לפחות מצאו את מי להאשים. מה שברור הוא שהסיפור הזה לא יעלה על שולחנו של מובארק, בפגישתו עם נתניהו. יש גבול לכל תעלול, גם אם קוראים לו כריש. |