(א) מבנה הפיקוח על שוק ההון
בישראל פועלות חמש רשויות המפקחות על שוק ההון – המפקח על הבנקים, הממונה על שוק ההון באוצר, המפקח על הביטוח באוצר, הרשות לניירות ערך והממונה על ההגבלים העסקיים. מבנה זה מעורר מספר בעיות הטעונות ליבון ופתרון.

מבנה זה יוצר במצבים מסוימים כפל פיקוח מחד גיסא, ומותיר תחומים בלתי מפוקחים מאידך גיסא.

היבטים מסוימים בשוק ההון זכו לדגש רב ואחרים לטיפול רופף גם כאשר אין הבדלים בתוכן או במהות הפעולה המפוקחת, במקום לבנות מערכת פיקוח היוצאת מנקודת ראות כוללת של המערכת הפיננסית בכללותה.

חלק מהרשויות המפקחות עוסקות גם בקביעת מדיניות בשוק ההון.

אין אחידות בסמכויות ובכלי הפיקוח שניתנו למפקחים השונים. לדוגמה לחלק מהם יש סמכויות חקירה, בעוד שאחרים נעדרים סמכות זו.

בעבודה זו נתאר וננתח את תפקידיה וסמכויותיה של כל אחת מרשויות הפיקוח בישראל. כן ננתח את המבנה של רשויות פיקוח מקבילות בעולם המערבי במטרה לבחון את השאלות הבאות: 

1. האם רצוי שרשויות הפיקוח יעסקו גם בקביעת מדיניות בשוק ההון?
2. האם רשויות הפיקוח צריכות להיות אוטונומיות או כפופות לדרג המיניסטריאלי?
3. מבנה הפיקוח הרצוי. נבחן מספר חלופות: איחוד כל הרשויות לרשות אחת בניית מבנה פדרטיבי בו לכל רשות יש סמכויות עצמאיות אך כולן פועלות תחת גוף מנהל אחד שחלק מהסמכויות נתונות בידו הותרת המצב הנוכחי על כנו, לפיו הסמכויות מבוזרות בין מספר גופי פיקוח.
4. אם הרשויות לא יאוחדו, האם לבנות מנגנון תיאום מחייב? מה יהיו תחומי התיאום, מבנה מנגנון התיאום ומה תהיינה סמכויותיו?

(ב) תהליך קביעת תקציב המדינה והמדיניות הכלכלית

המדיניות הכלכלית נקבעת בשלוש רמות: היוזמה הראשונית היא של משרד האוצר הצעותיו נידונות על ידי הממשלה והיא גם המחליטה בפועל על המדיניות. השלב האחרון הוא דיון ואישור המדיניות בכנסת. בתהליך מעורבים גם גופים רבים אחרים, להם אין מעמד בקביעת המדיניות אך יש להם השפעה על הגופים המחליטים, כמו בנק ישראל, הסתדרות העובדים, הסקטור העסקי ועמותות ומוסדות ללא מטרת רווח המייצגים אינטרסים ייחודיים.
תהליך קביעת המדיניות הכלכלית בישראל מצוי בויכוח מתמיד. במהלכו עולות טענות לגבי תפקודם של כל הגופים השותפים לתהליך.

בעבודה זו נסקור את התהליך הקיים, ננתח את יתרונותיו וחסרונותיו. כן נדון בתהליך בניית התקציב המקובל בארצות אחרות במטרה להציע על בסיס שני הפרקים הללו את התהליך הרצוי.

הסוגיות העיקריות שיבחנו:

1. התפקידים והסמכויות של כל אחד מהגופים המחליטים. (משרד האוצר, המשרדים הייעודיים, הממשלה והכנסת)
2. על פי החוק בנק ישראל משמש כיועץ כלכלי לממשלה. אולם מאז 1997 חדל למעשה למלא תפקיד זה (מיוזמתו). לכן מן הראוי לבחון מי אמור למלא את התפקיד - האם רצוי להקים מועצה כלכלית ליד ראש הממשלה, ומה יהיו תפקידיה וסמכויותיה.
3. מתכונת הדיווח של כל אחד מהגופים לבא אחריו במסדר ההחלטות. כמו הביצוע והאפקטיביות בהשגת המטרות בשנה הקודמת, החלופות הרלבנטיות לקבלת ההחלטה, מידת הפירוט של ההצעות, נתוני הרקע, ניתוחי עלות-תועלת של כל הצעה וההנמקות לאימוצה. השלכותיה על מצב המשק ועל מגזרים ייחודיים שעשויים ליהנות או להינזק מההצעות האמורות.
4. לוח הזמנים מראשיתו של התהליך ועד סופו. קריא המועד המחייב למסירת ההצעות לדרג המחליט, ומשך הזמן המוקצה לדיון בכל שלב ושלב.
5. התשומות שיועמדו לרשות כל אחד מהגופים המשתתפים בתהליך.
6. תפקידם של גופים חיצוניים ובאיזה שלב יאופשר להם להשמיע את השגותיהם או הצעות חליפיות.