בימינו, כאשר מספיק שתפגשי מישהו למשך חמש דקות או אפילו לא תפגשי בכלל כדי שתצהירי קבל עם ועדה: "אוהבת אותך", את עומדת לפני בעיה כאשר את מתכוונת לומר את מה שפעם התכוונו לומר כשאמרנו "אוהבת אותך". ולכן, אין לך ברירה אלא להשתמש במקום במלה העברית הפשוטה, בהגדרה מילונית מסורבלות מהסוג "יש לי כלפיך רגשות", או "אני רוצה אתך קטע רומנטי".
המצב לא יותר טוב כאשר מדובר בתיאורי פעולה או אפילו מאכלים. כבר שנים אני מתחלחלת כשאני שומעת שוטר אומר "היה אירוע ירי" במקום לומר "ירו עליי" או "ביצעתי ירי" במקום לומר "יריתי". שלא לדבר על כך שאני מאבדת את החשק לשתות כשאומרים לי "מים בטעמים" במקום לומר "מיץ" או "מים מוגזים", במקום "סודה", ו"משקה אלכוהולי" במקום "ויסקי". אז רגע לפני שהופכים לי את הקפה ל-"משקה קפאין" ואת הסוכר ל"ממתיק טבעי", צץ לנו, כמו בכל האגדות, גמד שיציל אותנו מהסרבול הזה.
המצב הגרוע ביותר חל על המלים שמצביעות על איזושהי נכות (סליחה, "מוגבלות תפקוד"). בתקופה שבה כל חרש הוא לקוי שמיעה, כל עיוור לקוי ראיה, כל טיפש לקוי למידה וכל מפגר מאותגר שכלית, כל כך מרענן לשמוע את אלעד קורה לעצמו "גמד" ולא "לקוי גדילה" או "נמוך קומה", וכל כך כיף שהוא נותן גם לנו לגיטימציה להשתמש במלה היפה "גמד". אולי בזכותו תחזורנה לשפה העברית המלים: חיגר (ולא "מוגבל תנועה"), גידם ("מוגבל אחיזה"?), איתר, תתרן. |