החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
0
הפוסט השבעים ושניים - האם את זוכרת
האם את זוכרת את אותו המקום, כולכם שם ישבתם, צחקתם בקול ורק הוא לבדו, בקצה של הבר השפיל את עיניו ואמר שום דבר.
והאם את זוכרת איך בחורף ההוא, כשהגשם ניתך והיה כל כך קר הוא הלך ברחוב, היה לבדו את ידעת שהגשם מציף את גופו
ואז במסיבה כשהוא בא לעברך, הוא השפיל את עינו, השתוקק לדבר בהיסוס הוא גמגם ואת התעלמת מפיו שרצה לדבר רק איתך.
את הבנת היטב עד כמה הוא רצה, להיות כמו כולם, להיות מקובל הוא ניסה לספר ואתם השתתקתם ואז מבולבל הוא נדם ודעך.
הוא שיחק במילים כמו לוליין בקרקס, בראשו קרא את צפונות חבריו את פרי עטו לעולם לא חשף פחד שיכריזו: "את זה הוא כתב". |
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"אם לא מבחינים בך, אין לך דבר.
אתה מוכרח שישימו לב אליך,
אבל היצירתיות נמצאת ביכולת להתבלט בטבעיות,
ללא צעקה..." לאו ברונט.
תחושה של חוסר אונים עולה מהפוסט הזה...
אולי התגובה שלי כבר לא רלוונטית לאותו אירוע ספציפי,
אך יחד זאת - אני חושבת שזה סוג של התנהלות.
למרות כל היופי בך, אין בך העוז להיות "שם" במאת האחוזים,
ומתנהג כמו צופה מהצד.
בדילמה נצחית של שייך לא שייך, שווה לא שווה...
קראתי את כל הבלוגים שלך, ואין ספק שהתברכת בהרבה מתנות,
אבל עושה רושם שאתה אינך רואה זאת.
אל תתן לפחד לנהל אותך.
שנה טובה, הרבה יותר טובה מקודמותיה.
אתה כותב כל-כך יפה, ג'ו יקר...
יחד עם זאת, מבינה ללבך...
ואתה יודע שהשדים הללו נמצאים רק בפנים- אין להם דבר עם המציאות...
איך שאת יודעת להגיע בדיוק ברגעים הנכונים...
תודה רבה לך ניצה. זה מעודד!
מאוד יפה. מאוד-מאוד.
את יותר...
אתה מוכשר.
הזמן מתקרב.
אולי יום אחד הוא יגיע.
יום אחד, אולי.
כנראה שאתה צודק.
תודה.
מה שהיא אמרה
הגיע הזמן לפרסם ספר!
אכן עצוב.
ואולי אותו העצב הוא זה שמספק את החומר לכתיבה.
כן, את זה הוא כותב והגיע הזמן להיחשף.
הגיע הזמן לפרסם ספר !
מי שלידך, היה מכריז עליך " את זה הוא כתב ".
בגאווה.
אז כתב, רק כתב.
מעבר לכך לא עשה כלום.
רק כתב.
תודה. גם לך.
עברת בסביבה והבנת בדיוק!
אין שום סיבה אמיתית.
זה סוג של הגנה מאויב שלא באמת קיים.
לחשוש לחשוף את העצמי.
עצוב.
אז?
בחירה משובחת של שיר!
שנה אזרחית שמחה ....}{