0

0 תגובות   יום שישי , 31/12/10, 21:24

בתרבות אובססיבית, האובססיה היא השמצה לאהבה. האבל הכפייתי היודע כי "אין עוד", מבקש עוד, באותה המידה אפשר לטעון שהתשוקה לחיים עצמם היא כפייתיות שאיננה יודעת מנוס ושובע, ומי שמשתחרר ממנה אוחז בתשוקה הכפייתית למוות. האבל שהאדם האוהב עובר הופך אותו למלנכולי, וכך מי שהוא מלנכולי מלכתחילה, מכור אל התשוקה למוות, זוכה באבל החדש בתשוקה לחיים אחרים שאינם עוד.

 

  ההשמצות שעובר הכפייתי מגיעות למי שויתר על האבל, למי שנוטל חלק באלימות הגודעת את הדחף ל"עוד". ההשמצות מגיעות למי שדוחף לתחליפי הפלסטיק או תחליפי האדם, באמונה שלאבל יש תחליף כשם שלאהוב היה תחליף. מעבר לעלבון, צריך שיהיה ברור, האהוב מעולם לא שירת שום מטרה, וכך גם האבל. כל מטרה חלופית תהיה, מעבר לעלבון, תשוקה למוות.

דרג את התוכן: