
| אגדה שהייתה באמת...
היה היה פעם, כך מספרים בקפה, היה היה פעם כותב יפהפה. הייתה לו בלורית מקורזלת שיער, הייתה לו עט עם דיו שלא נגמר!
הוא כתב וכתב מבלי לנוח לרגע, הקוראים התעייפו, מאיפה צץ לו הפגע ? עד שיום אחד נעמד מולו האמיץ ללא חת, יורם גרוסר, האיש עם המבט... יורם האמיץ החזיר לו מנה אחת אפיים, כתב לו חרוזים, מצחיקים שבעתיים, הוא צירף לצוותו עוד שלושה קוטלי קנים, אצנן, הנריק הצייר וההוא שכורך את הדברים! וכך התגבשה לה חבורה איכותית של חרזנים, היא הלכה וגדלה, היו בה גם בנות וגם בנים, והכותב, שכבר סחב על עצמו עול של ימים רבים, הפך להיות רק עוד אחד, אחד מהכותבים בחרוזים...
|
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(סליחה....האנטיביוטיקה והשפעת גמרו את מה שנותר...)
זו משימה כלל לא פשוטה.
שיהיה לכם שיתוף פעולה פורה והמון הנאה.
מירה
אמנם זה לא חרוז---אבל זה 100%
אהבתי ואפילו חייכתי.
סליחה !!!
הוא, כותב, חבר אהוד עד מכובד ב"התא" אז כבוד ב ב ק ש ה !!!!
}!{
פוסט שובה ומחייך:)
אהבתי וחוייכתי.
מאחלת אני לך.
שנה אזרחית טובה ובריאה.
עם המון חיוכים אהבה והצלחה.
האגו שלי עובד כבר לא רע.
מחסר ביטחון היושב בירכתיים,
הפכתי להיות עול ימים לשבועיים.
אני שומע (כל הזמן) קולות דמויי מחיאות כפיים,
אני רואה המונים מניפים לי דיגליים,
אני אפוף מדליות בכל מיני גדלים,
אך הקולות האלו בראש אותי לא עוזבים.
חרזנים יקרים, שריף בן חיל ,
וגם אתה כורך העושה יום וליל,
הזעיקו מיד את האוטו עם הסירנה,
לא יכול יותר עם תהילה שכבר איננה...
נעים ומוגש בצורה בלתי רגילה.
אהבתי ונהניתי
מאיפה כל כך הרבה חרוזים
בסגנון ד"ר סוס?
אתה כמעיין הבלתי נגמר
והלוואי שלא יגמר לעולם
שובב ואלוף החרוזים
שנה טובה
אין ספק
חבורה משובחת *
דרך מצויינת להתחיל ת'שבוע :)
אהבתי...
:)
שבוע מבורך!
וטוב שיש חברים כאלה טובים
אוסי
יפה כתבת וחרזת
חרוז
אקלף לך
תפוז
ואחר כך
נחגוג לנו
בחפוז
סליחה צפיתי אתמול יותר מדי באח הגדול....
כבר נגעת לי בלב
כוכם יפים...כולכםנחמדים...כולכם מוכשרים..
ולכולכם מגיעים -
שמיים זרועי כוכבים!!!!!!!
אחד עם בלורית מקורזלת שיער
אחד צייר המחזיק בידו סיגר
האיש עם המבט וכובע הבוקרים
ולא שכחנו את כורך דברים.
מה הם חקרו,ומה הם מצאו, איך הם חרזו וכיצד הם התחברו ,את כל התשובות אם תזדינו (בסבלנות!) תקבלו.
אתה משו-משו...
שבוע נהדר ! :)
את זאת כל בן ובת יודעים
ארבעה משפרים את איכות הפולים
והקפה יותר טעים
יש יחיד ומיוחד..
אתה
יורם "העותר"
שמככב*
אני חורזת-אני חולמת
אני חולמת-אני יוצרת
אני לא מבינה בחרוזים, אבל בחתיכים קצת יותר :))
ואמנם הכובע שווה המון, אבל האחרון, הוא הכי שווה מבינ-כולם.
ואני לא אומרת סתם.
ואגב, על הדרך, שנה נהדרת :))
sic transit gloria mundi
כך תהילת העולם עוברת
את כתר המלך היא שוברת
וכל היתר רואים בסרט
איך סטלה הבלונדינית מגמרת
-
תקימו מפלגה, תציירו שלטים, תלחינו הימנון, תקימו מועדון מעריצים:-)
כל פוסט הופך כבר לשולי,ויוצא מכלל שליטה...
עדר עיזות.
תמשיכו לאכול את מה שאתם אוכלים, התוצרת משובחת...
ידידיי הקוראים, כותב אוהב אתכם המון,
ואגדת אמת, רחוקה מסיפור רשומון.
אז ברשותו, רציתי לספר את הסיפור האמיתי
על אותו מפגש אגדתי,
שכותב מעדיף לשכוח, מהעבר הלא רחוק,
אבל מעז, אכן יצא מתוק.
אז כמו בכל סיפור אגדה,
נתחיל, איך לא, בהיה היה...
בו אדם שלא יכול היה להפסיק לכתוב,
החליט להתייעץ עם בעלת האוב.
אז קרא לחברו הצייר להתייעצות,
אולי תיקח אותי אליה בריכבך ביקש נואשות
ועוד הוסיף לשכנע, לפני שהלה יתחיל להקשות,
בזמן שאני אצלה, תוכל לשבת מול הנוף המקסים לצייר.
מבטיח הציור לקנות ממך, לא תצטער...
טוב, הסכים הנריק, רק בדרך נאסוף את אצנן
וגם את כורך דברים, כך נהיה ארבעה שמדברים עברית
נוכל גם לסוע בנתיב שמיועד רק לתחבורה ציבורית.
לפני שפנו לרחוב של בעלת האוב,
ראו מכונית משטרה מעשנת
אצנן לא התאפק וקרא לשוטר שכולו מטונף,
שריף, לדעתי צריך לצנן המנוע אחרי כזה מרדף,
זה לא עניינך ענה השריף, אני מאגדה אחרת.
וכשהרביעייה הרימה גבות ולעשות עיניים
שאל השוטר, אפשר להצטרף חסר במצנן מיים.
אהההה..נאנחו כולם לרווחה,
מדובר בשוטר רגוע, איזו הקלה.
טוק טוק אצל המכשפה בדלת דפקנו.
כבר הבנתם שהשריף זה אני,
תיכנסו הזמינה בחיוך לא ברור.
חיכיתי לך כותב ולמי כל זו החבורה, מלטפת הכדור.
ובעוד זה מעט מתבלבל,
הוציאה קלפים לוגמת מכוס התה,
ממלמלת ופוסקת נחרצות ממש לא מתאים לבעלת אוב,
כותב חייב להפסיק לכתוב !!
הנריק שכח שבא לצייר, ואצנן קפא נדהם.
גם כורך לא רצה לכרוך כאלה דברים, שערוריה ממש,
רק השריף התעשת וקבע ללא היסוס (מעט נרגש),
אם כך כולנו נכתוב במקומו ונשלח לבעלת האוב לביקורת.
הוא רק לא ידע שאי אפשר על מכשפות לעבוד,
עיניה רשפו וזועמת אמרה, תשכחו מהרעיון, אין כמו כותב בקרת.
אבל יש לי רעיון נוסף,
אתה שריף תהיה שומר הסף,
אצנן ישתה משקה שאכין ובפני כותב ראשו ירכין.
וכורך אצלי חמורות יענש, אם לא יפסיק עם כותב להתגושש.
ואתה כותב, מאוד מצטערת, עם חברים כאלה, ממש לא טוב,
כנראה תצטרך להמשיך לכתוב.
עברו השנים והחמישייה נפרדה לדרכה,
עד שנפגשו בארץ ללא שם והתאחדו להצילה,
קראו למקום 'קפה'
שם לא רע, גם לא מאוד יפה.
עכשיו אתם כבר פחות תמימים,
ושאר עלילות החמישייה תמצאו בדבריי אגדות הימים...
או רמז דק,
בחלקים מכתביו של כותב החמקמק...
יש גם עוד אלף כותבים...
שנה של כתיבה ללא תחרות.
כותב בשבילי איזה כיף
שתמשיך לשרבט ולקשקש
שתמלא את כל הדפים
בכתמי דיו עטך הנובע
ושלא ייכלו מאגרי אונך השופע
הרי אתה עול ימים
רק זה לא מכבר מלאו לך 13 שנים
ואנחנו טרם , טרם אמרנו
ברוך שפטרנו מעונשו של זה ...
אין עוד כמוך כותב בחרוזים .
גם אם יורם גרוסר,
אצנן ,
כורך בדברים
והנריק צייר,
חרוזים שוזרים,
בלעדיך , חמישה פותחת, שכמותכם-
לא נמצא בשום מקום,
גם לא בסרטים
זאת לבטח אגדה...
והגדת שנה אזרחית טובה ופורייה
נחמד ונעים את הכותבים להכיר
אתגרים וקשיים מביאים לעשייה הרבה יותר איכותית.
אז, שהשנה החדשה תתן לך השראה ותמנף אותך יצירתית...
כותב קשקשן, נמאס מהבלוג שלך,
למה אתה רוטן ? מה קורה איתך ?
אז יש כאן ארבעה יותר טובים ממך בחרוזים,
אולי תפרוש בשיא ? בן של אלף עיזים...
אותי הוא מצחיק.שימשיך להצחיק גם בשנה הזאת.