כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    בין סוס הים לבין נגר עם עליסה בארץ הפלאות...ועד בלעין

    31 תגובות   יום שבת, 1/1/11, 23:05

     

    סוּס הַיָּם וְהַנַּגָּר/ 

    לואיס קרול  

    מאנגלית: דוד קיטרון, אמיר אור

    ''

    זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּם                                  

    בְּכָל כֹּחוֹ זָרַח,

    גַּלִּים הִבְרִיק וְגַם הֶחְלִיק

    הוּא הִשְׁתַּדֵּל כָּל כָּךְ

    וְזֶה מוּזָר כִּי כְּבָר חֲצוֹת

    וְעוֹד אוֹרוֹ נִשְׁפַּךְ.

     

    זָרְחָה בְּרֹגֶז הַלְּבָנָה

    חָשְׁבָה בְּתוֹךְ תּוֹכָהּ:

    "לַשֶּׁמֶשׁ אֵין פֹּה עֵסֶק כְּלָל

    עַכְשָׁו זְמַן חֲשֵׁכָה,

    כַּמָּה גַּס-רוּחַ מִצִּדּוֹ

    סְתָם לְהַשְׁבִּית שִׂמְחָה".

     

    רָטֹב מְאֹד הָיָה הַיָּם

    הַחוֹל יָבֵשׁ נוֹרָא

    וּבְשָׁמַיִם בְּלִי עָנָן,

    עָנָן אִישׁ לֹא רָאָה,

    צִפּוֹר לֹא עָפָה לָהּ מֵעָל,

    שׁוּם עוֹף שָׁם לֹא הָיָה.

     

    סוּס-הַיָּם וְהַנַּגָּר

    טִיְּלוּ שָׁם עַל הַחוֹף,

    דְּמָעוֹת שָׁפְכוּ כְּשֶׁרַק רָאוּ

    רַק חוֹל וְחוֹל בְּלִי סוֹף

    "אִם יְפַנּוּ כָּל זֹאת", – אָמְרוּ –

    "נוֹדֶה לָאֵל הַטּוֹב".

     

    "לוּ טִאטְאוּ שֶׁבַע בָּנוֹת

    חֲצִי שָׁנָה שְׁלֵמָה;

    הַאִם" – שָׁאַל אָז סוּס-הַיָּם –

    תֻּשְׁלַם הַמְּשִׂימָה?"

    "סָפֵק גָּדוֹל" – סָח הַנַּגָּר –

    מוֹחֶה דִּמְעָה חַמָּה.

     

    "צְדָפוֹת, הוֹ בֹּאנָה לְטַיֵּל"

    נָשָׂא סוּס-יָם תְּחִנָּה

    "נָשׂוּחַ וְנַנְעִים שִׂיחָה

    בַּחוֹף נִמְצָא פִּנָּה,

    נֵלֵךְ עִם אַרְבַּע יָד בְּיָד

    הַשְּׁאָר – הַמְתִּינוּ נָא".

     

    זְקַן הַצְּדָפוֹת הִבִּיט בּוֹ אָז

    מִבְּלִי לוֹמַר מִלָּה,

    זְקַן הַצְּדָפוֹת מִצְמֵץ קַלּוֹת

    רֹאשׁוֹ נָד לִשְׁלִילָה:

    אֶת מַצָּעוֹ הֵן לֹא יִטֹּש

    אַף לִשְׁנִיָּה קַלָּה.

     

    אֲבָל אַרְבַּע צְדָפוֹת קְטַנּוֹת

    קָרְבוּ בְּלִי מְבוּכָה

    בִּמְעִיל מֻבְרָשׁ, פַּרְצוּף רָחוּץ,

    הַנַּעַל מַבְרִיקָה,

    וְזֶה תָּמוּהַּ עַד מְאֹד –

    בְּלִי רֶגֶל בְּתוֹכָהּ!

     

    אַרְבַּע נוֹסְפוּ וְעוֹד אַרְבַּע

    מִכָּאן וְגַם מִשָּׁם,

    וְעוֹד וְעוֹד, רַבּוֹת מִסְּפֹר

    מִכָּל קַצְווֹת הַיָּם,

    עַל קֶצֶף הַגַּלִּים דִּלְּגוּ

    דִּדּוּ לַחוֹף הַחַם.

     

    סוּס-הַיָּם וְהַנַּגָּר                                                                 

    הָלְכוּ עוֹד מַיְל בַּדֶּרֶךְ

    עַד שֶׁמָּצְאוּ מָקוֹם לָפוּשׁ,

    עַל סֶלַע גֹּבַהּ בֶּרֶךְ

    וְהַצְּדָפוֹת כֻּלָּן חִכּוּ –

    עָמְדוּ שָׁם דֹּם בְּעֵרֶךְ.

    "הִגִּיעַ זְמַן" – אָמַר סוּס-יָם

    "לִדְרֹש דִּיּוּן דָּחוּף,

    עַל נַעֲלַיִם, עַל סְפִינוֹת,

    עַל מְלָכִים, עַל כְּרוּב,

    מַדּוּעַ זֶה יִרְתַּח הַיָּם?

    הַאִם חֲזִיר יָעוּף?"

     

    "חַכּוּ!" – קָרְאוּ אָז הַצְּדָפוֹת

    "עוֹד לֹא שָׁאַפְנוּ רוּחַ,

    וְעִם מִשְׁקָל כָּל כָּךְ עוֹדֵף

    תְּנוּ קֹדֶם כֹּל לָנוּחַ".

    "יֵשׁ זְמַן!" הִרְגִּיעַ הַנַּגָּר

    הוֹדוּ לוֹ – זֶה בָּטוּחַ!

    "כִּכָּר שֶׁל לֶחֶם" – סָח סוּס-יָם –

    "לָזֹאת הֵן נִזְדַּקֵּק;

    פִּלְפֵּל וְחֹמֶץ לְצֵידָה

    שְׂפָתַיִם נְלַקֵּק –

    לוּ רַק תּוֹאִילוּ יַקִּירוֹת,

    לִזְלֹל כְּבָר אֶשְׁתּוֹקֵק".

     

    "אַךְ לֹא אוֹתָנוּ!" הֵן קָרְאוּ,

    וְגוֹן עוֹרָן הִכְחִיל,

    "הֵן אַחֲרֵי טוּב לֵב כָּזֶה

    יְהֵא זֶה דֵּי מַבְחִיל".

    "עָנֹג הַלֵּיל", אָמַר סוּס-יָם,

    "אֶפְשָׁר כְּבָר לְהַתְחִיל?

     

    יָפֶה כָּל כָּךְ שֶׁבָּאתֶן,

    אַתֶּן כֹּה מְתוּקוֹת"

    וְהַנַּגָּר אָמַר רַק זֹאת –

    "תִּפְרֹס פְּרוּסוֹת דַּקּוֹת:

    אַתָּה כָּל כָּךְ חֵרֵשׁ – חֲבָל –

    נִמְאַס לִי לְחַכּוֹת!"

     

    "זוֹ דֵּי בּוּשָׁה", אָמַר סוּס-יָם,

    "תַּרְגִּיל קְצָת לֹא יָפֶה;

    הֵן שָׁעֲטוּ כָּל כָּךְ מַהֵר"

    הוֹסִיף בְּקוֹל רָפֶה,

    וְהַנַּגָּר אָמַר רַק זֹאת –

    "תִּמְרַח פָּחוֹת עָבֶה?!"

     

    "בּוֹכֶה אֲנִי", כָּךְ סוּס-הַיָּם

    וְדִמְעוֹתָיו נוֹזְלוֹת

    "כֹּה צַר לִי עֲלֵיכֶן" אָמַר

    בּוֹרֵר אֶת הַגְּדוֹלוֹת

    וּבַמִּטְפַּחַת שֶׁהֶחְזִיק

    מָחָה עֵינָיו קַלּוֹת. 

    "צְדָפוֹת", קָרָא אָז הַנַּגָּר,

    לִשְׁעֹט זֶה מְהַנֶּה

    "אוּלַי הִגִּיעַ כְּבָר הַזְּמַן

    לַחְזֹר לַמַּחֲנֶה?"

    אַךְ אֶת כֻּלָּן אָכוֹל אָכְלוּ

    אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

     

    בתום הדקלום הזה, אומרת עליסה "הכי אני אוהבת את סוס הים, ... כי בכל זאת היה לו קצת חבל על הצדפות המסכנות.". עונה לה טידלדי: "אבל הוא אכל יותר מהנגר, ...את מבינה, הוא החזיק את הממחטה שלו מלפנים, כך שהנגר לא יוכל לספור כמה הוא לוקח: נהפוכו.". ואז עונה לו עליסה "איזו נבזות! ... אם כך אני אוהבת יותר את הנגר – כי הוא לא אכל כל-כך הרבה כמו סוס-הים.". ועל כך עונה לה הפעם טידלדאם: "הוא פשוט לא תפס יותר".

     אליס הנבוכה משתתקת, ולאחר זמן אומרת

     "אם כך, שניהם היו טיפוסים מאוד לא נעימים – ".

    אז איך לשפוט אם בכלל, לפי הכוונות, לפי התוצאות....או שמא לפי המעשים???

    סוס הים בוכה על הצדפות שהוא אכל אך בכל זאת אכל אותן,

    והנגר היה אדיש לסבלן אך אכל פחות.

    ובכל זאת, הוא אכל פחות רק מכיוון שהוא הצליח לתפוס פחות.

    כבר בתחילת השיר נרמזים אנו על הסכנה... השמש מנסה בכל כוחה להאיר על הסכנה.

    השמים... ללא ענן, ללא כל רוח ,

    רק השמש מאירה במללוא עוצמתה ועושה כל שביכולתה להזהיר .

    סוס הים נשמע רגיש וידידותי אך לא מעז לעמוד מול הנגר,

     הוא מוחה  ובכל זאת מצטרף לסעודה. חס הוא על הצדפות

    אך, כשהיצר או האמוציה לאכול מופיעה הרגישות כמו נאלמת ונעלמת.

    קאנט אומר לנו - "לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב והוא בלבד".

    ומציע לנו לנהוג על פי הכלל הבא- "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי".

    כלומר אין התוצאה עושה הבדל, המעשה צריך לעמוד באמות המידה לפיהם נרצה לחיות.

    אתגר מעניין, המעלה שאלה גדולה איך ניתן לשפוט את הקורה במציאות? לפי מה.

    והיום כשברור שפעילה פלשתינאית נהרגה, התוצאה צריכה לעורר אותנו? המעשה? או הכוונה?

    ואם זה אכן מעורר לאן זה מכוון אותנו? על מה להסתכל?

    מהי הדרך לשלום? להוגנות? לאנושיות?

    מה המטרה הגדולה שלנו?  והאם אנחנו בדרך להגשימה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/4/11 14:04:
      גם אני אוהב מאד את לואיס קרול, ולמרות שהתרגום העברי יפה, אני מעדיף את שנינות המקור. מעולם לא עלה בדעתי לקשור את עליסה בארץ הפלאות עם המציאות הכל כך לא דמיונית של חיינו כאן. שבת שלום, עמוס.
        26/3/11 23:19:
      מתגעגעת.
        12/3/11 19:44:
      אופס.. אין לי מנצנצים אך אשוב.
        12/3/11 19:43:

      וואוו... נהנתי מאד ויותר מכך לקחת אותי למחוזות של שאלות מהותיות

      של מוסר הגינות ומידותיו של האדם.
      עצוב מאד שרבים שואפים לא להיות בעלי מידות טובות אלא
      להיראות ככאלה..

      שבוע טוב ומחוייך.

      תמר.

        12/3/11 19:30:
      בדיוק קראתי את זה אתמול (אבל במקור)... אני חושב שנכון שלא לשפוט... אבלמעשה מעיד על הכוונה... התוצאות לא רלוונטיות בעיני... (רק שלא תמיד אנחנו יודעים באמת מה המעשה ומה הכוונה)
        7/2/11 11:18:
      כאשר שביעות רצונו של אדם נובעת מגישה הראויה לגינוי מוסרי - אין לאפשר לו לזכות בה. אנשים מנוצלים גורמים אולי סוג של שמחה לאנשים המפיקים מהם תועלת, אך בכך אין טיעון תומך בגישה המעודדת ענווה.

        30/1/11 16:42:
      שיר מקסים
      תרגום מקסים
      וקריאה נהדרת שלך

      תודה על כך!
        22/1/11 03:46:

      עוררת שאלה מעניינת.
      הפכתי בה והפכתי בה
      ועדיין אני תוהה...

      לפי שקצת העמקתי, כוונותיהם ותוצאות מעשיהם של סדום ועמורה היו טובים משל דורנו זה. הם אמנם לא אימצו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" הם נקטו בשיטה של "שלי שלי שלך שלך" בניגוד גמור לחמדנות והפשיעה של דורנו.

        21/1/11 08:38:
      מחכים - תוֹדה.
        17/1/11 09:40:
      מפעים
      עוד אשוב לקרוא שנית
      ועוד.
        17/1/11 07:53:
      וואו , יש לי על מה לחשוב היום
        17/1/11 06:56:
      אהבתי את החיבור בין השיר לבין הכיוון אליו לקחת אותו.
      בסין אומרים שהדרך יותר חשובה מהיעד.
        17/1/11 01:12:

      פוסט מעולה כתמיד, והמקורות אחחח... תענוג.
      לדעתי הכוונה האמיתית והכנה היא הקובעת וגם מנחה את התוצאה, אכן זה משהו חמקמק שלא תמיד ניתן לזהות אותו לא אחת גם לא ע"י האדם עצמו (גם אם הוא חושב אחרת), עד (ואם) כשהוא עובר תהליך.

      "השעון המעורר" יכול לבוא במעשים, בתוצאות ובכוונות, כ"א והנתיב שלו. הכל רפלקציות.
      בהינתן לאדם הכלים שיש לו וגם אלה שאין לו, העיקר הכוונה. בשביל התוהים והלא מחוברים אומרים ש"הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות", בלי לשפוט טוב או רע, בממלכת היחסיות של האדם "כל" נתיב אפשרי (לכאורה)...
      בסוף, תמיד אותו יעד. לכולם. כנראה שהבחירה של האדם היא הרבה יותר מצומצמת ממה שנראה.

      בראייה הארצית - אני כאן אז להתמקד בחלק שלי, הכל זה רפלקציה שלי, אני מכוונת והעיקר שאעשה כמיטב יכולתי בהתאם לכלים שניתנו לי, ביני לבין עצמי ורק אז לתת משמעות לסביבה.
      בראייה הגבוהה- מה המטרה הגדולה שלנו? אמממ.... אין כזאת כי שום דבר לא באמת קיים.

       

      מה שבטוח, לאנושות יש יותר 'מה לגלות' מאשר 'מה שכבר התגלה'.

       

        16/1/11 16:16:
      ספר ניהול מעולה...

      שבוע נפלא

      פיני
        16/1/11 07:26:
      חלכן היה נמזר
        16/1/11 00:26:

      צטט: שרה בכור 2011-01-02 21:47:48

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-01-02 00:01:55

      בשיר-שטות הזה יש דברים רבים.
      יש את התאומים הבאים להסתכל על כל דבר משני צדדים.
      כך בעצם נעשה השיפוט בינארי ושטוח.

      אצל לואיס קרול ישנן כמה פעמים שחוזר הנושא של אוכל כמשל לכך שאנו בני האדם "אוכלים" זה את זה.

      אוכלים במובן בינארי, שרק אחד יכול להיות ולא שניים.
      זה אולי לא נראה כך שהרי הצדפות לא יאכלו את ארי הים ואת הנגר, אך הם אוכלים אותן כי זה הכרח, כאילו אין ברירה ואין אפשרות אחרת. כל נושא שפיכת הדמעות וההדגש על כך בא כדי לנקות את מצפונם ולהסיר מהם אחריות.
      יש כאן בהחלט איזו אמירה פוליטית, אבל לא מכירה את התקופה.

      כאשר הציגו לאליס את המנה העיקרית בסעודה החגיגית, היא הצטערה מאוד, שכן איך תוכל לאכול אותה עכשיו לאחר ההיכרות?
      לכן, היא נזעקה כל כך כאשר רצו לעשות לה היכרות עם המנה האחרונה, הפודינג...

       

      האמירה הפוליטית אקטואלית עד להחריד

      ואנחנו ממשיכים לאכול את השני.....האחר

       

      =============

      עם זאת, שרה  - מסתבר, שהמציאות קצת פחות ברורה / דיכוטומית / בינארית מעולם הפנטזיה (במקרה זה - של קארול... )

      ועל פי ה"עין השביעית" - אפילו בעיתון "הארץ" מכירים בכך...

      לכן, בעיני קצת מוקדם מדי להסיק מסקנות גם לגבי הכוונות וגם לגבי התוצאות...

        9/1/11 22:46:
      הוא אשר אמרתי לפני עשרות שנים: זה אינו ספר ילדים. תודה שרה על פוסט מרתק ומעורר חשיבה ו*
      לאה
        9/1/11 20:42:
      אינני יודעי אם מה שאומר בשורות הבאות נסמך על עובדות, אבל בכל פעם שאני קורא את הקטע הזה עולה בי המחשבה שהוא שימש כפי הנראה כהשראה למילות השיר "אני סוס הים" שחיבר ג'ון לנון.

      כידוע, לנון היה ממעריציו של לואיס קרול ותמונתו מופיעה על מעטפת התקליט סרג'נט פפר (בצד ימין למעלה).
      אני סוס הים הוא שיר אי גיון קלאסי משעשע -מזכיר מאד את אלה של לואיס קרול.

        3/1/11 15:03:
      אמר מי שאמר שהדרדך לגיהנום רצופה כוונות טובות. מן הסתם לכוונה או ללמה אין כל משמעות. מה שחשוב הוא הככה, מילאו את החלל בגז מדמיע עתיר רעל ואישה נהרגה.המעשה שהביא לתוצאה העגומה צריך להדריך את מנוחתנו והשאלה היא לאן ממשיכים מכאן יחד עם אוסף המעשים המפוקפקים שאספנו בדרך
        3/1/11 06:59:
      בקיצור: צריך ללמד את קאנט בצהל,
      יותר טוב אפילו לפני.
      לא צריך את האירועים בבילעין כדי להבין שכאן בני האדם עושים מה שטוב להם כשברור גם להם שזה רע לאחרים.
      (נדמה לי שבובר בנה על זה את תורתו על אני, אתה, הלז)
        3/1/11 00:37:
      דמעות תנין.
      יפה השיר על חוסר המוסר שלו
        2/1/11 23:25:
      שאלות קשות את שואלת שרה, שאלות שאין עליהן תשובה אחת ,מוחצת.
      האדם נע לעיתים כעיור לאור היום ובעיניים פקוחות בלילה.
      את הטוב ואת הרע האוניברסלי כנראה לא נדע לעולם, כי האמת של המנצחים לעולם תיהיה השקר של המפסידים.
      אובדן חיי האדם צריך להוות לגבול הדק לאדם בין היותו אנושי או לא, אבל יהיו גם כאלה שיאמרו,
      שבמלחמה כמו במלחמה, יש תמיד קורבנות חפים מפשע.
      מי יתן ולא נדע יותר מלחמות לעולם ולא נעמיד את היצר או את הרצון הטוב שלנו למבחן.
      תודה יקירתי על הפוסט היפה ושנה אזרחית טובה ומשגשגת לך.
        2/1/11 23:09:
      תודה על הפוסט היפה ..

      שנה טובה ונהדרת !
        2/1/11 22:41:
      השיר יפה וחכם, ההמשך גם
      ואני מצטרף לתגובה שמתחתי
        2/1/11 22:18:
      לא עליסה ולא ארץ הפלאות .
      ומעניין לאן לקחת את הספור .
      האין מלבד זאת עוד דברים מעוותים ?
        2/1/11 21:47:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-01-02 00:01:55

      בשיר-שטות הזה יש דברים רבים.
      יש את התאומים הבאים להסתכל על כל דבר משני צדדים.
      כך בעצם נעשה השיפוט בינארי ושטוח.

      אצל לואיס קרול ישנן כמה פעמים שחוזר הנושא של אוכל כמשל לכך שאנו בני האדם "אוכלים" זה את זה.

      אוכלים במובן בינארי, שרק אחד יכול להיות ולא שניים.
      זה אולי לא נראה כך שהרי הצדפות לא יאכלו את ארי הים ואת הנגר, אך הם אוכלים אותן כי זה הכרח, כאילו אין ברירה ואין אפשרות אחרת. כל נושא שפיכת הדמעות וההדגש על כך בא כדי לנקות את מצפונם ולהסיר מהם אחריות.
      יש כאן בהחלט איזו אמירה פוליטית, אבל לא מכירה את התקופה.

      כאשר הציגו לאליס את המנה העיקרית בסעודה החגיגית, היא הצטערה מאוד, שכן איך תוכל לאכול אותה עכשיו לאחר ההיכרות?
      לכן, היא נזעקה כל כך כאשר רצו לעשות לה היכרות עם המנה האחרונה, הפודינג...

       

      האמירה הפוליטית אקטואלית עד להחריד

      ואנחנו ממשיכים לאכול את השני.....האחר

      נורא יפה. השבוע אמרתי לחברה שאני סוס ים. כעת אני בדילמה. (:

      שנה טובה מותק.
        2/1/11 17:52:
      תודה ושנה אזרחית מוארת ויפה
      מהלב
      ירין
        2/1/11 05:13:
      נהדר ביותר! המכלול
        2/1/11 04:22:

       טילדאם,טידילדאם,טידילדאם......

      מקסיםםםם

      אני נהנית מהקטע שהבאת

      בלי לפתור את ה"חידות".....

      תודה

        2/1/11 00:01:
      בשיר-שטות הזה יש דברים רבים.
      יש את התאומים הבאים להסתכל על כל דבר משני צדדים.
      כך בעצם נעשה השיפוט בינארי ושטוח.

      אצל לואיס קרול ישנן כמה פעמים שחוזר הנושא של אוכל כמשל לכך שאנו בני האדם "אוכלים" זה את זה.

      אוכלים במובן בינארי, שרק אחד יכול להיות ולא שניים.
      זה אולי לא נראה כך שהרי הצדפות לא יאכלו את ארי הים ואת הנגר, אך הם אוכלים אותן כי זה הכרח, כאילו אין ברירה ואין אפשרות אחרת. כל נושא שפיכת הדמעות וההדגש על כך בא כדי לנקות את מצפונם ולהסיר מהם אחריות.
      יש כאן בהחלט איזו אמירה פוליטית, אבל לא מכירה את התקופה.

      כאשר הציגו לאליס את המנה העיקרית בסעודה החגיגית, היא הצטערה מאוד, שכן איך תוכל לאכול אותה עכשיו לאחר ההיכרות?
      לכן, היא נזעקה כל כך כאשר רצו לעשות לה היכרות עם המנה האחרונה, הפודינג...

      פרופיל

      שרה בכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שרה בכור

      אינטליגנציה עסקית

      אינטליגנציה עסקית/אירגונית