סיפור בראשית - והפעם באמת ! הקדמה : השאיפה לבעירה - יסוד החיים!!!
אם נמדוד את הטמפרטורה המתקיימת בלהבה של נר דולק, נמצא שהלהבה - שהיא ליבת החום, מתקיימת בטווח טמפרטורות שנכנה "טווח השאיפה לבעירה".
הטמפרטורה חייבת להישמר בטווח צר של השאיפה לבעירה, על מנת שהתגובה בין חומרי הדלק לבין החמצן תתממש באופן תקין, בתהליך שבו מתקיים חילוף החומרים ביעילות וברציפות.
ככל שהטמפרטורה עולה מעבר לטווח השאיפה לבעירה, הלהבה תתחולל בעוצמה גבוהה יותר - ותחסל את משאביה במהירות גבוהה יותר. מצד שני, ככל שנפגע במרכיבי האש, בין אם בדרך של הורדת טמפרטורת הסביבה בה היא מצויה - או בדרך של דילול החמצן או השמן - שהם חומרי הגלם הנחוצים לה על מנת להוסיף להתקיים, הלהבה תלך ותדעך תוך שליחת לשונות אש לצדדים, במטרה "לנסות" לאסוף עוד חמצן שיאפשר לה לשמר את החום הדרוש להמשך קיומה. על מנת להשתמר, הלהבה אוספת חמצן מן האוויר, ושמן - או שעווה מומסת, שהיא חומר הדלק מן הנר, ויוצרת ביניהם תגובה כימית (חיבור). התוצאה היא האש, שחלק ממרכיביה הם החום הנחוץ לשם המשך קיומה והאור.
שאיפה בסיסית זו לשימור חום, תוך "מאמץ" לאסוף משאבים - ולעיתים אף תוך עקיפת מכשולים, שנכנה כאן בשם "האינטליגנציה של הבעירה", היא המפתח להבנת תבנית האנרגיה של החיים .
כל חומר בעולמנו, מקיים את הבעירה (התחברות רצופה עם חמצן), בטווח טמפרטורות שונה.
טמפרטורת השאיפה לבעירה גורמת לתהליך ההתחמצנות להתקיים באופן רצוף, ואף לשאוף להתמשך ככל שבסביבה מצויים המשאבים הנחוצים לקיומה. ועכשיו : סיפור בראשית - והפעם באמת... כל השקפה העוסקת בשורש הקיום, חייבת להתחיל באקסיומה (השערה שאינה ניתנת להוכחה). זאת, מכיוון שאין ביכולתנו להסביר באופן חד משמעי את המצב ההתחלתי של היקום. גם במקרה שאנו מעוניינים להישען על ההנחה האלוהית, שבה מאמינה מרבית אוכלוסיית העולם, יהיה עלינו להסביר את מקור האלוהים - שהוא כשלעצמו אקסיומה. עם זאת, העובדה שתהליכי החיים של כל תא חי מתקיימים בתוך מים, שהם נוזל התווך של התא, מביאה להבנה ולמסקנה המתחייבת, שהחיים החלו את היווצרותם והתפתחותם במים - והם למעשה מתקיימים במים עד היום... התיאוריה שלנו בהבנת החיים מתחילה אחרי היום הראשון של הבריאה, כאשר אנו יוצאים מתוך הנחה שבין מיליארדי גלקסיות שבחלל, אי-שם ישנה שמש (אחת מאינספור) המפיצה אור ואנרגיית חום, ובין כוכבי לכת המקיפים אותה במסלולם, קיים אחד הסופג ממנה קרינה במידה כזו שהטמפרטורה שעליו מאפשרת את קיומם של מים במצב נוזלי, שהם שילוב של מימן וחמצן. אי שם באוקיינוסים - ובמעיינות החמים שזרמו לפני מיליארדי שנים על פני כדור הארץ שטוף השמש, באזורים שונים גרמו הטמפרטורות למינרלים וחומרים שונים המצויים במים ולחמצן שבמים, להיות במצב של שאיפה לבעירה.
בדומה ללהבת הנר הנאבקת לאסוף מסביבתה את חומרי הגלם הנחוצים להמשכיותה, חלק מן החומרים המומסים במים באזורים שונים, נלחם על איסוף החמצן לשם המשך שימור החום, מתוך השאיפה לשימור הבעירה.
מיליוני שנים של התפתחות והשתנות בטמפרטורה יציבה באופן יחסי, אִפשרו לחומרים השונים המצויים בסביבה, להתפתחות לסוגים שונים של מולקולות משמרות חום. מולקולות מורכבות השתמשו בפשוטות יותר על מנת לייעל ולשפר את חילוף החומרים, את משך הבעירה - ואת רציפות ויציבות הבעירה שלהן.
אינספור שנות הקיום של החומרים בסביבה מימית מול שמש חמימה, אפשרו לתהליך ההתפתחות להתמשך באינספור כיוונים ווריאציות. חומרים מוצלחים שרדו והתפתחו - ואלו המוצלחים פחות, נכחדו. בהשפעת השאיפה המתמדת של כל חומר לשמר את הבעירה, המולקולות והחומרים השונים ספחו אטומים מסביבתם, על מנת לייצר מנגנונים מולקולאריים ששיפרו את יציבות תהליכי ההתחמצנות ואת יעילות שימור החום. על מנת לשלוט ביציבות הבעירה, המולקולות המפותחות יצרו חומרים המכונים 'קטליזטורים' או 'אנזימים', שתפקידם לזרז או להאט ולעכב את הבעירה בהתאם לרמת הפעילות ולטמפרטורות של הסביבה.
במקרים רבים התקיימה סימביוזה* בין מולקולות מפותחות לבין פשוטות יותר, על מנת ליצר מבנים מורכבים ומשוכללים יותר ויותר, שייעלו את ויסות הבעירה - את יציבותה ואת משכה.
במרוץ ההתפתחות הבלתי פוסק, משלב כלשהו השתמשו המולקולות בחומרים שונים המצויים במים על מנת לייצר קרום עוטף סביב עצמן, מתוך מטרה להקטין את השפעת שינויי הטמפרטורה של הסביבה על תהליכי הבעירה הפנימיים, ולשמר את האנרגיה ביעילות גבוהה יותר.
בשלב זה של ההתפתחות, נוצרו ראשוני התאים החיים, משמרי החום הראשונים על פני כדור הארץ.
בסביבה שאִפשרה את התהליך המתמשך של התפתחות החיים, הודות לאקלים יציב ומים רבים, ככל שרבו סוגי המולקולות ושגשגו, הסביבה התעשרה בחומר אורגאני, שאִפשר למולקולות להוסיף להתפתח ככל שנמצאו מקורות אנרגיה ברמה גבוהה יותר בין החומרים המצויים בסביבה.
בשל העובדה שבעירת יתר או ירידת הטמפרטורה עלולה לגרום נזק למבנים המורכבים של המולקולה המפותחת או לשיבושים בבעירה וכך גם לדעיכה - או לסיום הבעירה, בתהליך ההתפתחות, יצרו המולקולות סוגים שונים של חישני חום וקור, האחראיים להפעלת תגובה ביחס לכל תחושה במטרה להביא לאיזון. במתכונתם הנוכחית, חיישנים אלו מכונים בשם "תאי עצב" - או "מערכת עצבים".
מערכת העצבים המפותחת בגוף האדם, היא עדות למורכבות, לרגישות - וליכולת הגבוהה של מנגנונים שפיתח הגוף האנושי במהלך מיליוני שנים, לחוש באנרגיות - שאנו מעוצבים על ידי המדע שלא לייחס להן משמעות. מרוץ המולקולות לניצול האנרגיה של הסביבה ולשיפור הבעירה - כפי שהיה לפני אינספור שנים, נמשך למעשה עד עצם היום הזה. האדם - הוא המולקולה לשימור חום, שהגיע לרמה הגבוהה ביותר של תחכום ומורכבות במסגרת התהליך ההתפתחותי של החומרים על פני כדור הארץ. כמו לפני מיליארדי שנים, גם היום, אנחנו נושמים חמצן במטרה לחבר אותו עם שומנים, סוכרים ופחמימות, על מנת לתחזק את הבעירה שתייצר את חום הגוף, שחייב להשתמר ברמת דיוק מקסימלית על מנת שהגוף יתפקד באופן אופטימלי.
הדחף להתרבות ולהביא צאצאים, אף הוא נובע מן השאיפה של כל יצור חי - כמו גם של האדם, לשמר את האנרגיה שלו - ולראות אותה משתקפת בצאצאיו. *סימביוזה = דו קיום תוך הפקת תועלת הדדית. בקוסמוס, הצמחים ידועים כיצרני האנרגיה הראשוניים. באמצעות אנרגיית השמש, הפחמן הדו-חמצני מן האוויר והמים מן הקרקע, הם מייצרים חומרי דלק כמו: סוכר, עמילן, שמנים - וסוגים אחרים של פחמימות.
הצמחים משתמשים במים, במינרלים - ובמרכיבים אורגניים שונים מן האדמה, לשם יצירת התבנית שבתוכה הם מקיימים את תבנית האנרגיה ואת תהליכי הבעירה.
מן הצמחים, המצויים בשפע כמעט בכל מקום בו יש שמש ומים, האנרגיה עוברת בצורת פחמימות לבעלי חיים מפותחים יותר בשרשרת המזון. אלו, הופכים את האנרגיה לאנרגית חלבונים ברמה גבוהה יותר, ובשעתם מנוצלים על ידי בעלי חיים ברמה אנרגטית גבוהה יותר, על מנת להמיר את האנרגיה באופן שתתאים להם.
הפסולת המוצקה של בעלי החיים המורכבים, מזינה את הצמחים ואת בעלי החיים הפשוטים, המניעים את גלגל החיים. הגזים שפולטים בעלי החיים בחייהם, מזינים את הצמחייה, הפולטת את החמצן, המשמש את בעלי החיים. במותם, חוזרים בעלי החיים להזין את האדמה, ומשביחים אותה לקראת מעגל נוסף של חילופי אנרגיה. כך מתנהלת ספירלת ההתפתחות האנרגטית של כוכב הלכת ארץ, כאשר למן צורות החיים הפשוטות ביותר, לכל חי ולכל צומח יש חלק ושותפות בחיי הכוכב, בבנייה היסודות של המארג האנרגטי של הכוכב ארץ, שבמהלך התפתחותו הביא ליצירת צורות החיים המורכבות והאלגנטיות ביותר המוכרות לנו היום.
|