'דילמת השכן':

• אדם נורמטיבי, אשר מאמין בנורמות שקבעה החברה, התבקש לדרג מספרית ליד מי היה מעדיף לגור. ניצבות לפניו 3 אפשרויות, והוא מתבקש לדרגן לפי סדר עדיפות. ישב, חשב, ולבסוף דרג את שלושתן בצורה כזו, לפי סדר העדפה:

1. שכנו יהיה אדם בעל משפחה, אדם עובד ומושכל. אותו אדם קנה את ביתו בכספו, אשתו עובדת גם היא, וילדיו מתחנכים במערכת הציבורית.
2. שכנו יהיה אדם מבוער וחסר השכלה, המתקיים על כספי המדינה כמו אשתו. ילדיו מסתובבים בבית לרוב בחוסר מעש, ומחפשים כיצד להעביר את זמנם.
3. שכנו יהיה רוצח סדרתי שהשתחרר לאחרונה מהכלא, עוסק במכירת סמים בשכונה, גרושתו עדיין עובדת בזנות ומביאה לקוחות הביתה. היו לו שלושה ילדים, שניים מהם הוא רצח אך מחמת הספק הוא קיבל עסקת טיעון והשתחרר מוקדם.

האם אתם מזדהים עם הדירוג שלו? למה?

פתח דבר

בתקופת יוון, רומא ודומותיה, הומצאה הדמוקרטיה. היא התבססה על שני עקרונות שנבעו מעצם שמה-

1. דמוס - העם. התייחסות שווה לכל רבדי האוכלוסייה באשר היא, המרכיבה את האוכלוסייה השוכנת במדינה, ללא הבדל בין מין, גזע, דת והחלטות שהאדם קיבל בחייו.
2. קרטוס - כוח/שלטון. הבנה כי כאוס אינו מצב רצוי, ויכולת של אדם או קבוצה להשליט מרות על שאר האוכלוסייה הכרחית, מתוך הנחה כי לא כולם יכולים לראות את 'התמונה הכוללת', וכי רעיון השוק החופשי של אדם סמית' טוב לשוק ההון עצמו, בו אין צבאות וגבולות, אך למדינה חייבת להתקיים יישות מכוונת, מחוקקת, ומנהלת מדיניות.
3. שלטון העם - קביעת הרגע בו לאדם יש זכות להשתתף בצורה פעילה בבחירת מנהיגיו, נציגיו ושליחיו. שיכלול הבחירות בכל האוכלוסייה לפי כל אחד=קול אחד, ונתינת מנדטים לפי מפלגות. לאחר ספירת הקולות ניתנים מנדטים לכל מפלגה לפי כמות הבוחרים, והמפלגות יוצרות שני פלגים – קואליציה, שילוב מפלגות שקובעות את מדיניות השלטון, ואופוזיציה, בשאיפה מיועדת לאזן את השלטון ע"י שמירה על האינטרסים של המיעוט. דוגמאות: ממשלת ישראל, ארה"ב ורוב מדינות אירופה.

לפי ויקיפדיה:

 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94

מגרעות עיקריות של השיטה:

• הליך יקר. הבחירות מתנהלות בהוצאות כבדות, הן מבחינת המעומדים (קמפיינים), והן מבחינת המדינה(יום חופש, משכורות לקלפיות ואנשי מקצוע)
• חוסר יציבות. אנו עדים לכך שממשלות מתקשות להשיג רוב גורף, מה שמותיר אותן מחוייבות להרבה מפלגות קטנות ש'משלימות' להן מנדטים, ומרחיקות אותן מהנושאים עליהם התחייבו בבחירות. לא פעם העניין גורר הבעת אי אמון בממשלה, בחירות מחדש, וחזרה לבזבוז עליו דובר בסעיף הקודם.
• עידוד יעדי בזק. תהליכים מדיניים אינם הליך של שנה שנתיים, ולעיתים גם לא של 5 שנים. לצערנו, בדור ה'יוטיוב' בו כולם רגילים ללחוץ על כפתור ויוצא קפה, החלק בעם שאינו בקיא במורכבותם של מהלכים מדיניים מקבל חוסר השלמה של תהליכים כחוסר יכולת של הממשלה, גם אם התהליך מורכב מכדי שיושלם בכהונה אחת. לשם השוואה, נסיכים סעודיים, מלכים מצריים וראשי ממשלה קוריאניים(למרות כל מגרעותיהם) נהנים מתקופת שלטון ארוכה במיוחד, בה יש להם את האפשרות לנהל מהלכים ארוכי טווח.

מה ניתן לעשות בנידון?

יש בפנינו מספר אפשרויות מוכרות.

1. לעבור לדיקטטורה, שלטון האחד. נבחר אדם אחד, בין אם באמצעים דמוקרטיים או תחת איומי כח, והוא ינהיג אותנו כראות עיניו. היתרון – אין בלבול, לא פנימי ולא בינלאומי. המדיניות הישראלית מובנת לכל, וניתן לבנות עליה. חסרונות פוטנציאליים: איבוד הסיוע האמריקני, התרחקות מהקהילה היהודית בגולה, איבוד המרכיבים הבסיסיים של החופש, חזרה על סיפורים מפורסמים של דיקטטורים - דוגמת נפוליאון, יוליוס קיסר, היטלר, פרנקו ועוד רבים - אשר כוחם העביר אותם על דעתם. 
2.  קומוניזם - קח לפי צרכיך, עבוד כפי יכולתך. שיטה זו הונהגה בקיבוצים, וזהו בעצם המקום היחיד שבו היא באמת עבדה. ולמה? כי שיטה כזו, שלפיה למשל ניתן לקיים משק בית, מחייבת קשר ומחויבות גבוהה מאוד בין חבריה, שמגיע לרצון להקריב למען הזולת(כמו האם, העומלת שעות על הכנת ארוחה למען ילדיה ללא קבלת גמול, לכאורה). אולם, כשמרחיבים את השיטה הזו לרמה המדינית אנו מגלים פרזיטיות גבוהה הנובעת מהרצון של האדם לחיות על חשבון חברו, חידוד המגבלות ואלמנט ה"פראייר מי שעובד". הדבר מעודד 'קרבה לצלחת' ושוב, מספק כח רב מאוד בידי השלטון והשליט, שמסוגל לצאת לעבוד בשדה - אך מעדיף לדאוג לו ולביתו, דוגמת לנין, פידל קסטרו ומאו טסה טונג.
3.  שמירה על סטאטוס קוו. ניתן להישאר בשיטה הנוכחית. במבט קצר אל העתיד, אנו רואים שינויים דמוגרפיים שמביאים את השיטה לסיום הכרחי:

גידול אוכלוסייה ממוצע בקרב הקהל העני, המתבטא במשפחות בנות 8 ילדים ומעלה, בעוד שבשאר האוכלוסייה ממוצע הילדים נע בין 2-3. בצורה עקבית, הכח העני העולה יגבר בתור מספר קצר של שנים על האוכלוסייה החזקה, ויכתיב את דרכיו בצורה אבסולוטית, כאילו היה דיקטטורה.

ולמה זה רע, אם בכלל?

מדינות, כישות, מתנהלות כמפעל - יש לקוחות(אזרחים, מדינות אחרות), ישנה תוצרת(מיסים בצורות שונות כמו מע"מ ומכס), ישנן עלויות(כמו מע"צ) וישנה הנהלה(הממשלה). כמו כל מפעל, קיימת חובה לקיים תוצרת, עדיף ברווח, אחרת המפעל נסגר. גם מפעל שלא מייצר דבר חייב לשלם משכורות, שכ"ד, תיקונים ועוד כהנה וכהנה. מפעל לא יכול להרשות לעצמו לעמוד במקום, וגם אם אינו מרוויח הוא חייב להכניס כסף.

אורח החיים הדתי, כחלק מהיותו רוחני, אינו מתעניין בהכנסת כסף לשם רווח מעבר להתקיימות. אין כל שגוי בחשיבה זו, ואכן אנשים רבים, בין אם הם מאמינים בתנ"ך, בברית החדשה או בקוראן, חייהם דלים מאוד כלכלית אך הם מאושרים בחלקם – וזה מצוין, לאדם כאדם. אך האדם אינו מפעל, ואין לו צורך לשלם לעובדים. ומדינה אינה אדם, כי היא צריכה לשלם לנמלי-ים ואוויר, למתקני כבישים, לטייסי קרב, לטנקים חדשים ועוד כהנה והכנה שירותים שאינם בהכרח מניבי רווח, אך הם הכרחיים לקיומה של המדינה.

לכן, אורח חיים של סטאטוס קוו, טוב ככל שיהיה לאדם הפרטי, אינו יכול להיות הדין בנוגע למדינה, שחייבת צמיחה שגם אם אינה גדולה מההוצאות שלה, היא לפחות בעלת צמיחה שווה להוצאותיה(כלומר, מאוזנת). וצמיחה תקינה אינה יכולה להתקיים בתנאי סטאטוס קוו.

הדבר משול לאדם הרץ במרתון. הוא החל את המירוץ עם חבריו למרוץ, ועצר לרגע לתפוס את נשימתו. מבחינתו הוא עצר לרגע במקום, אולם מבחינת המרוץ שקוראים לו החיים, הוא הולך אחורה – ואם לא יחזור לרוץ בקרוב, יכול להיות שהמרוץ הזה אבוד בשבילו.

וכהמשך לאלגוריה, אין כל פסול בכך שהמדינה תדאג לאזרחיה, כאם הדואגת לעתיד ילדיה. אך גם ילדיה צריכים לדעת לעזור במלאכות הבית, כדי לאפשר לאם להתנהל כראוי ולא למלא את זמנה בלדאוג להם. ואז יכולה האם להתפנות לעבודה מניבה, ששכר בצידה, ולשפר את איכות החיים של ילדיה – בין אם בחינוכם, במזונם או בכל דרך אחרת, מבלי צורך בתלות במדינה לקצבאות.

אז אמרנו מה האפשרויות. האם יש אפשרות נוספת?

אולי.

אנו גודלנו על ברכי הדמוקרטיה, וחונכנו על תורתה. לא מפליא, כי הרעיון שלא מגיע לכל אחד קול אחד, צורם באוזנינו ומזכיר לנו הפגנות ענק, ושמות כמו מרטין לותר קינג ומלקולם אקס. בגלל הדיסוננס שהרעיון יוצר, קודם כל אנסה להמחיש אותו בחברה שלנו לפני שאסביר על עקרונותיו, ולהראות שאפילו לא במתכוון, אנו מיישמים אותו בכל יום.

• כולנו היינו בראיונות עבודה. אתה רושם מי אתה ומה עשית, מנסה להדגיש את היתרונות ולטשטש את החסרונות. זו הדרך הכי בטוחה למקם את עצמך, בהנחה שאינך משקר, במקום הנכון ביותר ביחס לשאר האנשים שמנסים להגיע לתפקיד הנכסף.

למעשה, זוהי דרך הפעולה שלנו במהלך כל חייינו. מעין, שיווק עצמי.

למשל, כשבחור ניגש לבחורה, הוא ישתדל לדאוג מראש שילבש את מיטב מחצלותיו, שיריח טוב או לפחות לא יריח רע, שיהיה לו חיוך פרוש על פניו. הוא ינסה להרעיף עליה תשומת לב מהסוג שהוא מאמין שישיג לו את התוצאה הרצויה לו(למשל, יזמין אותה לשתות, ישב לדבר איתה או שיתעלם ממנה במפגין וכדומה).

• עוד דוגמא היא כשאנחנו מגיעים לקופת החולים, והתור ארוך ולא מסודר. לעיתים אנחנו נוטים להציג את עצמנו כחולים יותר ממה שאנחנו באמת.

מה אתה אומר, שאנשים אינם שווים?

רק במקרים מסויימים. אם אנשים היו שווים, לא היה צורך בראיונות עבודה.

• לצורך העניין, האם לילד בן 21 שעכשיו השתחרר משירותו הצבאי, סיכויים שווים להתקבל לעבודה כאנליסט שוק בבורסה, כמו לפרופסור לכלכלה המלמד בטכניון?
• החברה קבעה כי רצח אדם אינו דבר ראוי. יש מי שיחלוק, ויש מי שיסכים, אך זוהי עובדה מוגמרת. לכן, מבחינת הקונצנזוס, ניתן לאמר בבטחון כי אדם שרצח בחר לא נכון את מהלכיו (אותה אמת תופסת לאדם שהתמכר לסמים, שגנב, שאנס ועוד כהנה וכהנה בחברה שלנו, נכון להיום). האם זה אומר שהוא פחות אדם? חס וחלילה, אם החברה הייתה מאמינה בזה לא הייתה ממציאה מתקני כליאה (אשר שמם באנגלית מעיד טוב יותר על תפקידם - correctional facilities, 'מתקני תיקון'). ובכל זאת, הם בחרו פחות נכון מהשכן שלהם. האם השכן שלהם אדם טוב יותר בזכות כך?

אם נחזור לדירוג שהיה בתחילת המאמר, אפשר בקלות להזדהות עם בחירה כזו. אם נסתכל בצורה שטחית יותר ואישית פחות, נבין למה;

1. האדם הראשון הינו אדם פרודוקטיבי, המתקדם בחייו. לא מצוין מהו עיסוקו(הוא יכול להיות רב, מהנדס, ואפילו בעלים של מועדון חשפנות) וגם אין זה משנה, כי האדם הנ"ל מתקדם בחייו לפי דרכו וממצה את יכולותיו וכישוריו. בנוסף הוא מאפשר לילדיו, לפי יכולתו, למצות את כישוריהם בדרך אותה הוא מתווה, והם נענים אליה. בהיותו אדם עובד הוא משלם מיסים ומכניס כסף למשק, ובכך עוזר לחברה עצמה להתקדם, להתפתח ולצמוח. הצמיחה שהוא מייצר היא כפולה - הוא גם מייצר רווח כלכלי, וגם משתמש בהכנסתו הפנויה לייצר לאדם אחר, ממנו הוא קונה סחורה, רווח כלכלי. במקרה של אסון הוא מחזיק כספים בחסכון ונכסים תחת שמו, מה שייאפשר לו לצאת מהמשבר עם עזרה מינורית או ללא עזרה כלל.
2. האדם השני הינו פרזיט חברתי, המתקיים ע"ח שכניו ומחנך את ילדיו להתנהג כמוהו. אדם זה אינו מתקדם לשום מקום מהבחינה שבעוד 10 שנים הוא ימשיך לחיות באותה רמת חיים בדיוק, תחת אותה רמת הכנסה ובאותם תנאים. במקרה אסון, שביתו יישרף או משהו בסגנון, הוא ייצטרך לקבל תמיכה מלאה כדי לעלות חזרה ברמת חייו ואם יישאר ברמת החיים הנמוכה הוא יישמור בצורה קבועה על רמת החיים אליה ירד.
3. האדם השלישי הינו מזיק חברתי, הכנסותיו אינן רשומות ולכן הוא מרשה לעצמו ליהנות מקיבצאות למרות שאינו זקוק להן, הסכומים אותם הוא מכניס נשארים לחלוטין בכיסו והם להנאתו האישית בלבד. הוא משיג אותם ע"י הריסת החברה (דרדור אנשים לסמים, פרוטקשן) ועלות החזקתו במתקני כליאה עולה לחברה עשרות אלפי שקלים, מבלי שהכסף הזה יניב כל רווח בצידו.

האם אפשר להגיד מי שווה יותר, כאדם?

כמובן שלא. האם הטכניון, המוסד המוביל בהנדסה, יכול להוציא אדריכלים איכותיים יותר מאשר, למשל, שנקר? לא בטוח.

אבל השאלה היא, האם בוגר של הטכניון או שנקר, או אפילו מוסד דתי כמו ישיבת בני עקיבא, יידע להחליט יותר טוב על עתידו כאזרח?

• בתפילת שבת מדי שבוע המתפללים מבקשים שייתן פרנסה טובה מעבודתם. אולם, רובם אינם עובדים כלל. כיצד ניתן להסביר את התופעה?

בתחילת שנת 2009, התגלה בתחקיר כי הרבה מאוד בתי ספר תורנים(דתיים), מקבלים תקציבים על שעות לימוד מתוקצבות במדעים ומתמתיקה, ואינם מלמדים את המקצועות הנ"ל. התגלה כי הפקחים, המקורבים למפלגה הדתית, וכך גם מנהלי בית הספר, עשו 'יד אחת' כדי לקבל תקציבים מבלי לעמוד בתנאים. אם כן, יש בפנינו אוכלוסייה שמטופחת בורותה, והיא מובלת כעדר אחרי הרועה לקלפיות ומניחה את הפתק הנאמר לה, ללא שיקול דעת וללא דין ודברים.

האם בחירות מעידות על טיב האדם?

בצורה חד משמעית - לא. אנשים שלא מצביעים כלל יכולים להיות אנשים מדהימים, חוסר ההצבעה שלהם לא מעיד על אופיים. לכן יש להפריד בצורה חד משמעית בין כח ההצבעה של האדם, לדברים שזה מעיד עליו.

לאחר הקדמה ארוכה כל כך, הגיע הזמן להסביר קצת על שיטת ניקוד הבחירות החדשה אותה אני מציע. היא דורשת שכלולים רבים, שיטת הניקוד תצטרך להתבסס על מחקרים ע"י אנשי מקצוע, שמבינים את ההבדלים ויודעים ליישמם כראוי.

זהו שינוי לא קל. אך זהו שינוי הכרחי.

הדמוקרטיה האבולוציונית/מאת דור אבירן

עקרונות:

• אדם, באשר הוא אדם, זכאי להצביע בבחירות, ללא קשר לגילו(בהתאם למגבלת הגיל שנקבעה מראש), מינו, גזעו, אמונותיו, דעותיו, דתו, מגוריו או כל גורם אחר שאינו רלוונטי כלל ועיקר - היותו אדם ואזרח המדינה, מאפשרות לו את זכות הבחירה הדמוקרטית, וכוחו של קולו יהיה שווה ערך ל-1.
• מתוך הבנה כי אדם אינו חי בבועה, כל פעולה המתבצעת במהלך חייו משפיעה על ההמשך הישיר של חייו גם אם אינו מודע לכך. לכן, בבואו של אדם לבחור, יש באפשרותו להכריז(בצירוף הוכחות) על מסע חייו האישי, תוך התחשבות במהלכים שביצע, בבחירות שבחר ובתהליכים שהחל. לכל פעולה שביצע בעבר או שהינו מבצע בהווה תהיה השפעה מכרעת על כוחו של קולו בבחירות. למעשה, אותו אדם יעמיד מערכת שלמה של פאקטורים, ומערכת זו יכולה להיות שונה לחלוטין מהמערכת של שכנו שממול, של חברו הטוב ביותר ואפילו של אחיו התאום.
• ההשפעה של הפעולות הללו תתבטא ע"י שיפור כוחו לבחור בבחירות הדמוקרטיות המתרחשות מעת לעת, ולמעשה יקנו לו את הכח לספק קולות רבים יותר לאדם אשר לדעתו מתאים לתפקיד ניהול המדינה בה הוא חי, ובהתאם למפלגה בה הוא שם את מבטחו.
• מערך התוספות יהיה נהיר, קל לקריאה וחד משמעי בצורה יבשה. כל פעולה שנחשבת חיובית בעיני החברה, אשר אותו אדם יחיל על עצמו, תאפשר לו ליהנות מכח הצבעה גדול יותר.

תורם יותר=משפיע יותר

התנגדויות לשיטה:

• מי אומר מי יותר טוב ומי פחות טוב?

אף אחד. בהקדמה הדגשתי שאדם בעל קולות רבים יותר, אינו בהכרח אדם טוב יותר. הוא בסך הכל אדם שתורם יותר לחברה, ע"י שמירה על התקדמות מסויימת. לצורך העניין, אדם שהתקדם מאוד בחייו ולפתע פנה לפשע, חדל מלהתקדם. הוא יהנה מכמות הקולות אותם צבר עד לאותו שלב, אך אנשים שממשיכים לתרום לחברה והיו במסלול מקביל אליו עד כה, יהנו מכמות קולות רבה יותר כי הם ממשיכים להתקדם לפי הנורמה החברתית ולא פונים נגד החברה. כך החברה שומרת על האינטרס של התקדמות חיובית ומעודדת אותו.

•  מה ייקבע כמה קולות מגיע לי?

מדד יבש וחד משמעי, שמספק פאקטור שמבוסס על מחקרים מקיפים בנושא. אם כולם יכולים ליהנות בצורה שווה מהקולות האלה, אז לכולם יש הזדמנות שווה לעשות את הבחירה הנכונה.

לצורך הדוגמא, נתייחס לרגע לחבורת ילדים: הילד שהסתובב כל חייו בשכונה, יצר בלגאן וברדק ואכל בבתי תמחוי, יקבל קול אחד בבחירות עם הגיעו לגיל 18. לילד דומה, שגדל ברחוב אבל יצא לעבוד בשוק, תהיה ההזדמנות להביא תלושי שכר ולהראות כי עבד, ולכן יהיו לו מספר קולות בגיל 18. ילד דומה, שגדל ברחוב, למד תורה, הגיע לישיבה וסיים את לימודיו יקבל גם מספר קולות. וילד דומה, שגדל ברחוב, למד בישיבה ועבד בשוק, והיום בגיל 18 הוא כבר בוגר ישיבה, וגם יש לו באסטה משלו בשוק, עליה הוא משלם מיסים – יהיו לו יותר קולות מכל הילדים הללו גם יחד.

• זו שיטה לעשירים בלבד.

האמנם? לאחר שנים במגדל השן בסביון, בלי תעודת בגרות ובניהול סדר יום שכלל גלישה, בחורות, מסיבות ושופינג, הגיע בן הטובים לגיל 18. הוא נכנס לקלפי, ביצע את בחירתו, והנה – הקול שלו שווה די מעט(נניח סיים יסודי וחטיבה ונשר בתיכון). לעומתו, הקול של הבחור מהסעיף הקודם שווה כמה מאות מונים יותר ממנו, ובכל זאת לבחור מסביון יש חשבון בנק, רכב ודירה שהבחור מהסעיף הקודם לעולם לא יוכל להרשות לעצמו. איך? בגלל שכסף, מוצא ואמצעים אינם פאקטור. אך ורק בזכות פעולותיך שלך אתה יכול להגדיל את כוחך בבחירות. וזה היופי בשיטה, אין "קנסות", אתה יכול לעשות כל העולה על רוחך. אם אתה רוצח, בכל הנוגע לשיטה אתה בסדר לבחור (ישנם מקרי אי שפיות זמנית למשל, אי אפשר לשפוט אדם עד שלא עומדים במקומו). אולם, במידה ורצחת אתה נכנס לכלא ונמנעת ממך היכולת להמשיך להתקדם. אתה תהנה מכח הבחירה שצברת עד כה, אבל אנשים שלא ביצעו את הבחירה לרצוח יוכלו להמשיך לקדם את עצמם עד שתסיים לרצות את עונשך.

• אם זה כל כך טוב, למה לא חשבו על זה קודם?

אולי כן חשבו, וזה לא הועלה על הכתב, או נרשם בזמן משטר דיקטטורי אפל. צריך לזכור כי רק המנצחים רשמו את ההיסטוריה בתקופה הישנה, האינטרנט ואוטוסטרדת המידע שמתקיימת עליו קיימים בקושי חצי יובל. ובנוסף, יכול להיות שהעולם לא היה בשל עדיין לשיטה זו. אך בעולם של היום, הבורות והבערות מנוצלים בצורה צינית לקידום אינטרסים פוליטיים ולשינוי עמדות, ובכך יוצרים כרסום בדמוקרטיה ומובילים את הפלתה החוזרת ונשנית (יוליוס קיסר, אדולף היטלר ועוד רבים ניצלו את החסרונות של הדמוקרטיה נגדה). כעת זו הופכת להיות שאלה של אין ברירה, של הובלת ההמון אל הקלפיות ושימוש בכח פוליטי זול (דוגמת, חינוך לשנאת חינם או לדרך בה לא שואלים שאלות ורק ממלאים פקודות).

• אוקיי, נגיד שאני נכנס לקלפי ומודיע שאני פרופסור מאוניברסיטת בוב, ויש לי דוקטורט בפירזול. הנה, הבאתי תעודה שהדפסתי בבית, עם סמלים והכל. כמה נקודות מגיע לי?

זה לא כל כך פשוט. למזלנו, בחירות לא מתרחשות אחת לשבוע, מה שמאפשר הרבה זמן למערכת להזיז את גלגליה. אם חשובה לך באמת היכולת האלקטורלית שלך, עליך לדאוג מבעוד מועד להעביר את הטפסים הרלוונטיים למשרדים הנכונים לבדיקה. שם הם ייבדקו מול המוסדות עצמם, בין אם מודבר במוסד הצבאי במקרה של טענה לשירות צבאי, קצונה וכדומה, או לתלושי שכר, לתארים וכיוצא בזה. כל מה שנותר לך בבחירות, הוא להגיע עם תעודת הזהות שלך לקלפי ולבחור, מספר תעודת הזהות עצמו מייצג את כמות הקולות שמגיעים לך ואלו משתכללים לתוך הסכה"כ הכללי.

• לא יודע איפה התואר שלי נעלם, אבל בחיי שעשיתי אחד. אני גם מתנדב במד"א שנתיים.

כל הכבוד! בקלות היום אתה יכול להוציא אישור תואר מהמוסד בו למדת, וכשתביא לנו אותו נוודא אותו מול המוסד. בנוגע למד"א תוכל לספק מכתב המלצה ממפקד התחנה בפועל, ולאחר בירור תקבל נקודות אפילו על זה. דמוקרטיה היא שלטון החברה, ומי שתורם לחברה – מגיע לו שייקבע את עתידה. זו החברה, ואלו הם ערכיה. בכפר הגלובלי של היום אף אחד לא חייב לגור איפה שלא טוב לו.

אוקיי... אז מה עושים עכשיו?

המסמך הזה הוא בראשית דרכו. הוא צריך לעבור מיספור, תיעדוף ומינוף, וכמובן לשרוד ביקורות קשות שנובעות מהפחד משינוי, שמוטבע בכולנו. אני כולי תקווה כי נוכל ביחד למצוא את דרך המלך לעשייה נכונה, שתוביל את הדרך הזו בה הבחירה באמת מגיעה מתוך שיקול, ולא מתוך ניצול הבורות, העוני, הרעב או האדישות.

ואז, הדבר יכול להוביל לפוליטיקה נקייה. חלום, או אולי מציאות?

(C) דור אבירן