עברתי על כל הנתונים שהתפרסמו על ידי הלמ"ס לגבי ביצועי המשק הישראלי ב-2010, והם אכן מרשימים. לטעמי, הם מאשרים כי המשק הישראלי נהנה מכמה תהליכים חיוביים ביותר, בתחומים שונים, ואולי במיוחד בתחום של שוק העבודה.

אבל גם מגמות חיוביות עלולות להתהפך, או לפחות להיפסק לזמן מה. ומסתבר שלצד המגמות החיוביות לטווח הבינוני והארוך קיימות במשק הישראלי מגמות שליליות, ממש הרסניות, לטווח הקצר – והן יגרמו להפרעה מהותית בתהליך הצמיחה. המונח המקצועי להפרעה כזאת הוא 'מיתון', וזה כנראה מה שהמערכת המקומית נחושה להמיט על עצמה.

אמרתי שנתוני 2010 מרשימים. אבל אני לא מצליח להבין איך התמ"ג בכלל והייצוא בפרט צומחים בקצבים כה מרשימים, כאשר השקל הוא כה חזק במשך תקופה כה ארוכה – הן ביחס לדולר והן ביחס לאירו. באופן יותר ספציפי, אני לא מבין איך הצלחנו לרשום שנת שיא בתיירות הנכנסת ב-2010, כאשר רוב התיירים מגיעים מאירופה, ממדינות שבהן לא רק שווי המטבעות נשחק ביחס לשקל, אלא שיש נסיגה כלל-משקית במרביתן והנטייה לצאת לטיולים במדינות יקרות אמורה להיות גם היא בנסיגה.

אבל אתמול קבלתי תשובה לפחות חלקית לתהיות שלי. ההסתדרות והמעסיקים החליטו להעלות את שכר המינימום בשיעור משמעותי.

ואם תשאלו – מה דין שמיטה אצל הר סיני? תשובתי היא התשובה הקלאסית – גם דיני שמיטה ניתנו בהר סיני. זה הכל חלק מאותה מערכת. וביתר פירוט:

יש מעט מאוד דברים שלגביהם קיים קונצנזוס רחב בין כמעט כל הכלכלנים המקצוענים. ברשימה המצומצמת הזאת ניתן למצוא את הסחר החופשי כאמצעי לייעול הכלכלות הלאומיות והעולמית – וממילא להגברת הצמיחה הכלכלית בכל מקום; גם התפיסה לפיה העלאה שרירותית של 'שכר המינימום' במדינה כלשהי צפויה להביא לאובדן משרות זוכה להסכמה רחבה ביותר.

אבל במובן רחב יותר, שני הדברים האלה אינם אלא דוגמאות לתקיפותה של אקסיומה כללית לפיה הגורמים הפועלים במערכת הכלכלית  -- צרכנים, פירמות וכו' --  יגיבו לאיתותים המסופקים על ידי המחירים של מוצרים, שירותים, שכר העבודה ועוד. הם ישנו את התנהגותם בהתאם לשינויים במחירים היחסיים וירכשו פחות כאשר המחיר עולה ויותר כאשר המחיר יירד.

אמנם נכון, התפיסה הגורסת שכל גורם כלכלי פועל מתוך שיקולים כלכליים רציונאליים עברה זעזוע וחל בו שינוי משמעותי בדור האחרון. כהנמן, טברסקי והאסכולה של 'כלכלה התנהגותית' אותה יסדו, חוללו מהפכה בדרך שבה יש לראות את העולם ואת המנגנונים הכלכליים. אבל גם בהתחשב בכך, עדיין מרבית הגורמים מתייחסים לאיתותי המחירים רוב הזמן, כלומר הם מתנהגים לפי המודל של פעילות כלכלית רציונאלית. כאשר מחירי העגבניות נוסקים, אנשים רוכשים פחות עגבניות, וכנראה שהם רוכשים יותר פלפלים או גזר או משהו כתחליף.

לפי התפיסה הזו, עלייה דרמטית במחירי הדירות צריכה להביא לירידה בביקוש לדירות. עלייה דרמטית במחיר השקל (ביחס לאירו, לדוגמה) צריכה לגרום להפחתה בביקוש למוצר שנקרא "חופש בישראל". בדיוק כמו שעליה במחירי העגבניות גורמת להפחתה בביקוש להן, ולא לתאווה בלתי-מרוסנת לאכול יותר עגבניות.

אולם אנחנו רואים במו עינינו שהתיאוריה לא עובדת. מחירי הדירות עולים בכל הארץ, ורחובות הערים מוצפים תיירים – למרות העליה המשמעותית במחירים הרלבנטיים. האם יש הסבר, ואם כן – מהו?

הסברים יש, ברוך השם, בשפע. אבל ההסבר שמוצע על ידי התיאוריה הכלכלית היא שמסיבות שונות לא כל שוק מגיב באותה דרך, ולא באותה עוצמה, ובעיקר – לא באותה מהירות. התגובה לזינוק במחירי העגבניות תבוא תוך ימים, לכל היותר 2-3 שבועות. אבל שווקים אחרים, למוצרים גדולים כגון מכוניות או דירות, ולשירותים מיוחדים כגון חופשות בחו"ל, אינם מגיבים כל כך מהר. יש מקרים בהם התגובה נמדדת בחודשים ויש גם מקרים שהיא תתמהמה שנה או שנתיים.

לדעת כמה מבקרים של התיאוריה, זו לא תשובה אלא התחמקות. אבל לכלכלן מקצועי, המוכן להודות שהוא לא ממש יודע להעריך כמה זמן ייקח עד שהתיאוריה "שלו" תעבוד – כלומר תתבטא בשטח – המגבלה הזאת היא עובדת חיים, אבל אין בה לשלול את התיאוריה עצמה.

כך לדוגמה, היה ברור בשנים 2004/ 2005 /2006 לכל מי שהאמין בתקיפותה של התיאוריה הכלכלית הבסיסית, ששוק הנדל"ן בארה"ב התנתק מערכים 'רציונאליים' ושהוא יקרוס. העבודה שזה לא קרה מיד, אלא להיפך – המחירים עלו עוד ועוד – לא היוותה סתירה לתיאוריה, אלא הפרעה זמנית. ככל שההפרעה התארכה, הניתוק התרחב וה'תיקון' הנדרש גדל בהתאם. ההמשך ידוע.

זהו מקרה קיצוני, ולכן קלאסי. היא דומה להפליא למקרה היפני בשנות ה-80. למזלי ולשימחתי, קיימות עדויות, בדמות כתבות שכתבתי בשנים הרלבנטיות, על כך שזהיתי בעוד מועד שבבורסה ובשוק הנדל"ן היפני של שלהי שנות השמונים התפתחו בועות פיננסיות ענקיות, וששוק הנדל"ן האמריקני של 2004/06 היה גם הוא בועה. כתוצאה, צברתי גם ניסיון וגם ביטחון בתחום הזה של תיאוריה מול מציאות.

כל מה שראיתי לאורך השנים והעשורים, וכל מה שלמדתי בזמנו ולאחרונה, דוחף אותי למסקנה שבכל עימות בין התיאוריה לבין המציאות, יש לצפות שהתיאוריה תנצח – בסוף. האם יש להמר על כך? זה כבר סיפור אחר, מפני שזה תלוי באיזה מכשיר משתמשים לצורך ההימור ומהו מצבו הפיננסי של המהמר. קיינס סיכם את הענין הזה בגאונות יבשה טיפוסית:

"השוק יכול להישאר בלתי-רציונאלי הרבה יותר זמן ממה שאתה יכול להישאר סולבנטי."

אבל אחרי ששמעתי החדשות אתמול, על אודות ההסכם לגבי שכר המינימום בישראל -- שנחתם כנראה לרגל הגיעו של השקל לאיזור ה-3.5 לדולר ומתחת ל-4.7 לאירו – נחה דעתי. אין כל ספק שאנחנו חיים כיום במדינה שבו המערכות נטרפו וכל המנגנונים השתבשו.

לכן אין ספק שהתיקון יבוא, ולאור גודל הסטייה כך גודל התיקון. יש להוסיף ואף להדגיש כי מדובר בטירוף מערכות שטחי, ולא בתהליך ארוך ועמוק מהסוג שהרס את יפן בזמנו, את אירלנד לאחרונה ושעושה שמות בארה"ב. אבל  מה שקורה בשוק המטבע בישראל, ומה שקורה בשוק הנדל"ן בישראל – והעובדה שהטירוף עכשיו התפשט לשוק העבודה בישראל – מחייב תגובה, וזו בוא תבוא.

מתי זה יקרה? אין לי, ולא לאף אחד עלי אדמות, מושג. זה תלוי ביותר מדי גורמים שהם בעצמם בלתי ניתנים לחיזוי (יש על כך ספרות עשירה, אבל זו השורה התחתונה).

כמה גדול זה יהיה? גם זה תלוי בהמון גורמים. אולם אם אכן – כפי שאני מאמין – העולם ייקלע למשבר פיננסי/ כלכלי נוסף בקרוב, אזי המכה המתממשת ובאה אצלינו תהיה חזקה יותר, מפני שחוסר האיזון במשק הישראלי הופך אותנו לפגיעים יותר לזעזועים חיצוניים.

בתור ניחוש, הייתי הולך על שינוי של לפחות 25-30% בשער החליפין (וזאת מעבר לשינויים בשער הדולר/אירו), ולפחות 15-20% במחירי הדירות ברמה הארצית. לגבי השכר, מוקדם לקבוע מפני שטרם הפעילו את העליה בשכר המינימום, אבל המחיר ישולם במונחי אובדן משרות, וזה כבר מטבע מסוג אחר.

סוף