זה ספר נחמד עם רעיון משעשע ומצא חן בעיני ההומור שנשתל בנושא כל כך כואב וטעון. לפניכם קטע שמאד מאפיין את הספר.

"כורש ידידי," אמר לי קלמן בוהה בשלט החדש שנתלה על דלת קפה "צוזמאן". "יש לי בשורה מצוינת בעבורך – חסל סדר הַמְתָּנוֹת החֶרפה." הוא קרא באוזני את הרשום על השלט החדש שנתלה על דלת בית הקפה: אין כניסה לכלבים וליהודים.

"מה אגיד לך...ומי בכלל ירצה לשבת במקום שאינו מתיר כניסת כלבים? נמשיך איפא בדרכנו."

המשכנו בדרכנו כשחווית הקשירה אל עמוד הקלון נחסכה ממני. לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. הכרתי תודה עמוקה לתולה השלט. כמה נפלא! לא עוד אשאר בחוץ כאשר קלמן מתענג בפנים על קפה של שחרית.