כותרות TheMarker >
    ';

    No Cities Left

    רשימות מפה רשימות משם.
    בעיקר מוזיקה ותרבות. שתי הגדרות שמכסות את הכל לא?

    0

    רקוויאם לזבן הדיסקים

    16 תגובות   יום שני, 3/1/11, 18:51

     

    לא מזמן סגרו את הסניף האחרון של רשת "טאוור רקורדס" בתל אביב – סניף האופרה המיתולוגי. יצא לי לעבוד שם אז הנה דברי ההספד שלי.

     

     השורה התחתונה מהמאמר המרגש הזה שכתבה יעל לינזן בווינט היא גם השורה הראשונה בפוסט זה שנכתב בהשראתו: "באופן רשמי אין יותר טאואר רקורדס בתל אביב. אבל ספק אם מישהו בכלל שם לב". כשאני אומר שהמאמר מרגש אני מתכוון בעיקר אם יצא לך להיות חלק מצוות העובדים הנפלא שעבד שם במשך השנים. ספק אם כל אחד אחר יזיל דמעה לאור נפילתה של אחת הרשתות המושמצות בשוק המוזיקה המקומי (אם לא העולמי). רשת שהיא סמל שלילי לקשר בין קפיטליזם לאמנות. קשר שלעיתים נדמה לנו שהוא הולך ונעלם אך למעשה בסך הכול משנה צורה.

     

    האמת שאין לי שום כוונה לספק ניתוחים נוסח "תעשיית המוזיקה לאן?". בתעשייה הזו אני הייתי בסך הכל עובד פשוט. בורג במערכת. ללא אספירציות להתעשרות. במשך כמעט שנתיים באתי לדפוק כרטיס במפעל שמה שמייחד את הפועלים בו (ומאפשר למעבידיהם לשלם להם כל כך מעט) היא העובדה שכולם עושים זאת בתחושת שליחות ובאהבה אמיתית וטוטאלית למקצוע. כן זה מצחיק אבל בשביל הדור שלי צפונה, מוכר בחנות דיסקים היה משהו שרצינו לראות בו כמקצוע. נטייה לחולמנות היא תכונה שעשויה לאפיין מוכרי מוזיקה וההתפכחות מהאשליה, עבור חלקנו, הייתה כואבת.

     

    הפוסט הזה לא נועד כדי לפאר או לייצר נוסטלגיית שווא לרשת שנקראה טאוור רקורדס. מדובר ברשת מסואבת וכושלת שאף פעם לא ידעה איך להתייחס לעובדיה ובתקופה שאני עבדתי בה (2005-06) גם לא ממש ידעה איך לאכול את לקוחותיה. בפוסט הזה אני רוצה להגיד תודה לאנשים שמילאו את אותה תקופה והפכו אותה לאחת העבודות הכיפיות שהיו לי. לינזן הזכירה במאמרה את פנטזיית ה"אמפייר רקורדס"/"נאמנות גבוהה", אז יחד עם הסייג המתאים (ציניות היא גם כן תכונה דומיננטית בקרב מוכרי מוזיקה) אומר שבמציאות זה לא היה כל מופרך. אמנם הפוסטרים היו ישנים, הרצפה תמיד מלוכלכת, הסטנדים מתפרקים והלקוחות לרוב היו שאריות פריפריאליות שנפלטו מחוף ירושלים אבל העובדים, הם היו לב ליבו של המקום.

     

    אוותר על הניימדרופינג ואומר שבמקום עבדתי עם מגוון רחב של אנשים צבעוניים. מוזיקאים, DJ's, אנשי תקשורת, אמנים, שחקנים וגם "סתם" אספני תקליטים כבדים. כולם נתנו את הנשמה תמורת שכר מינימום בשעה שחובבי מוזיקה הסתכלו עליהם בזלזול על כך שעבדו בתאגיד המושמץ וכל השאר חשבו שהם סתם מתנשאים. כל מי שעבד שם עשה זאת, אני מאמין, מאותה סיבה שאני עשיתי את זה. הסיפוק שבמכירת דיסק אהוב לאדם זר. לפעמים אחרי המלצה אישית ולפעמים, כמו בסצנה המפורסמת* מ"נאמנות גבוהה", בעקבות השמעה בחלל החנות.

     

    העולם הזה הולך ונעלם וגם אני מתוקף עבודתי הנוכחית (כאן בקפה) נאלץ להסתגל אליו. היה לי את הכבוד להיות חלק מהדור האחרון שעוד לקח בו חלק וזו באמת לא חוכמה גדולה בראי ההיסטוריה. מוכר בחנות דיסקים זה מקצוע שקיים אולי שתי דורות. יצא לי לעבוד עם חבר (דווקא לא בטאוור) שנהג לקרוא לילד בשמו ואמר שאנחנו בסך הכול זבנים. אנשים שמוכרים בחנות מאחורי דלפק. אמא שלי כמעט התפלצה כשרציתי לרשום את זה כהגדרת תפקיד בקורות חיים אבל לדעתי זה הולם. כשהעולם הדיגיטלי הולך ומשתלט על חיינו, הזבן הוא מקצוע שהולך ונעלם בפני עצמו ולא משנה מה אנו מזבנים.

     

    אז הגשמתי חלום ילדות ועבדתי בחנות דיסקים. עשיר לא נהייתי מזה, מקצועית התפתחתי במקביל לזה ולא בזכות זה, אבל נהניתי מכל רגע. על הניימדרופינג אולי ויתרתי אבל יש ניים אחד שאני חייב טו דרופ. איל לניאדו, האיש שניהל את החנות במשך כעשר שנים והצליח להערים עלי ועל כל שאר העובדים שהעסיק. הוא עשה זאת על ידי כך שהשכיח מאיתנו את העובדה שהבוס האמיתי שלנו היה קבלן עפר שלא ממש אכפת לו מעובדים או ממוזיקה וגרם לנו להרגיש שמה שאנחנו עושים הוא באמת חשוב. אז אני רוצה לסיים ולהגיד תודה – לו ולשאר הצוות המדהים שבנה סביבו - על שאיכשהו הצליחו להפוך את הסניף המתפרק מהטיילת לבית.

     

    *  - "סצנה מפורסמת" = 40 שניות שזוכר כל מי שהפך להיות זבן דיסקים בעיקבותיה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/1/11 15:22:
      גדלתי על הסניף הזה, זה הייה הבית השני שלי פעמיים בשבוע אחרי הלימודים בזמן שהייתי סטודנט.
        10/1/11 17:18:
      שנתיים ראשונות,לא אחרונות
        10/1/11 17:17:
      הזכיר לי את מה שאני הרגשתי לאחר שהסניף של סטימצקי שעבדתי בו בארנה במשך שנתיים נסגר. החנות נסגרה , הצוות עבר לחנות אחרת יחד עם המנהלת . לי הורידו את התקן כי אני סטודנטית ומי צריך סטודנטים על חצי משרה . אני שנים חלמתי להיות מוכרת ספרים , הייתי במקום הזה שלוש שנים ,נהנתי בשנתיים האחרונות (עד שהתחלפו בעלי הרשת . איריס בראל ומרקסטון שקנו מארי סטימצקי ) עד שבשנה השלישית הרגשתי כמו בורג קטן חסר תועלת שמטרתו רק למכור ספרים , ושכבר רצו אותי -זה היה בתור "מחליפה ברשת".
        8/1/11 22:54:
      אנחנו דור המדבר...כל כך הרבה דברים עוד ייעלמו...אבל זה חלק מהיופי שיש בטירוף הטכנולוגי הסוחף אותנו.
        4/1/11 23:59:
      "הזבן הוא מקצוע שהולך ונעלם בפני עצמו ולא משנה מה אנו מזבנים"
      רקוויאם כואב ונוגע וכתוב לעילא.
        4/1/11 22:49:
      וואו מרגש! עבדתי בדיסק סנטר ( בשיא שלה) ובחנות קטנה בהרצליה שקראו לה " מה נשמע?". תכלס העבודה שהכי נהנתי בה. מעולם. ולא משנה שמרווחים 8 שח לשעה. זה ככ שווה את זה. זו אכן שליחות ובאמת שהדבר הכי כיף הוא להמליץ למישהו על מוזיקה שאתה אוהב ואחכ הוא חוזר ואומר לך תודה. אין, פשוט אין על העבודה הזו .מתמלאת געגועים עזים..
        4/1/11 21:01:
      מיקה וייס מ"אלחוט"...
      זה מיתולוגיה!!!
        4/1/11 17:07:
      אין על מה להצטער ולא חשבתי לרגע שזלזלת
      אבל תודה על התגובה שעזרה לי להבהיר את הפואנטה :)
        4/1/11 16:57:

      צטט: ניר גורלי 2011-01-04 15:57:26

      צטט: @אורית 2011-01-04 15:34:01


      לי אישית כאב יותר כשסגרו את בית התקליט, אלגרו ופאז. עבדו שם תותחי על במוזיקה שאני חייבת להם המון.( אבל את החנויות פירנסתי בכבוד...:-))

       

       

      תודה לך :)

      מה שאנשים לרוב פספסו זה את העובדה ש"פליטי" החנויות העצמאיות שנסגרו לרוב מצאו מפלט ברשת החדשה והמאיימת. כך שלמרות האנטגוניזים המובן שיצר המותג המסחרי, בפנים בדרך כלל עבדו מיוזיק הדס אמיתיים.

        

      מצטערת, לא היה לי שום נימה של זילזול בזבנים שהיו שם (איזו מילה מגניבה), אני כותבת מנקודת מבטי האישית, לא כל כך יצא לי לבלות בטאוארס ואם כן זה היה בסניף של עזריאלי ושם כבר ממש לא זיהיתי שום מוכר מתקופתי .אבל זכור לי אחד שהיתה לו בקיאות מופלאה.

      כיום מוקירה ביותר את אלה שבאוזן השלישית ובמוסיקה נטו.

       

        4/1/11 15:57:

      צטט: @אורית 2011-01-04 15:34:01


      לי אישית כאב יותר כשסגרו את בית התקליט, אלגרו ופאז. עבדו שם תותחי על במוזיקה שאני חייבת להם המון.( אבל את החנויות פירנסתי בכבוד...:-))

       

       

      תודה לך :)

      מה שאנשים לרוב פספסו זה את העובדה ש"פליטי" החנויות העצמאיות שנסגרו לרוב מצאו מפלט ברשת החדשה והמאיימת. כך שלמרות האנטגוניזים המובן שיצר המותג המסחרי, בפנים בדרך כלל עבדו מיוזיק הדס אמיתיים.

        4/1/11 15:34:
      אני זוכרת הייטב כשפתחו את הסניף הזה הראשון של טאוארס רקורדס, זו היתה שיחת העיר בכל חנויות התקליטים דאז. ממש חששו מהגודל, מכך שאולי החנות הזו תהרוס את סיכויי ההשרדות של החנויות הקטנות, בדיוק כמו הפחד מפתיחת הקניון הראשון.
      כניראה שיש פרספקטיבה אחרת של מי שעובד בחנות כזו לבין הקהל שפוקד אותה. כל העסק הזה של חנויות תקליטים ודיסקים כמו כרעי תרנגולת, פונה לקהל מאוד מאוד מסויים ולא באופן גורף כמו פעם.
      לי אישית כאב יותר כשסגרו את בית התקליט, אלגרו ופאז. עבדו שם תותחי על במוזיקה שאני חייבת להם המון.( אבל את החנויות פירנסתי בכבוד...:-))
      כתבת נהדר, והוידאו כל כך מוכר וחביב.
      תודה.
        4/1/11 10:01:

      עצוב מאוד. ותסלח לי שאני קטנונית
      מה אני עושה עם תלושי ההנחה או הדיסק העשירי
      היה חינם?
      אל תדאג, אספוג את זה. וזה גם מזכיר לי
      מה שקורה בתחומים אחרים שהאינטרנט "גנב"
      או העולם הדיגיטלי גזל
      ביום שיעלה פה מכתב על סגירת רשת הספרים האחרונה
      נראה לי שזה יהיה הרגע של עולם אחר לגמרי.
      אך אצליכם הכרתי את מיטב החומרים המוזיקליים
      הדוכן עם ההמלצות הכתובות על הדיסק יחסר לי ,
      אין למצוא את זה כמעט בשום מקום.
      חבל מאוד
        4/1/11 01:32:

      צטט: Soul Sista 2011-01-03 23:45:44

      מה שכן, אני רוצה לתקן, את הסצינה עם הבטא בנד מכיר כל מי שאוהב מוזיקה, לא רק מי שהפך לזבן:-)

       

       

      תודה רבה , קיבלתי את ההערה ותיקנתי בקטנה :)

        4/1/11 00:57:
      אחלה של הספד וסולסיסטה צודקת לגבי היי פדיליטי (שאגב, לאסימון שלי לקח זמן לרדת בגלל שכתבת את זה בעברית). אני מקווה שמתישהו בגמלאות אוכל להגשים את החלום שאתה כבר הגשמת ולמכור בחנות דיסקים, אבל אני מניחה שעד אז אני אהיה רובוט ופשוט ילחצו על איזה כפתור בפלג גוף העליון שלי כדי לרכוש איזשהו טרק משובח...
        4/1/11 00:09:
      החנות הראשונה והמתולוגית באמת.
      sunset boulevard לוס המלאכים,
      סוף שנות ה70 אני לתקופה קצרה
      סוף שנות ה 90 בתי עבדה שם כשנתיים..
      יחי ההבדל.!!
      .אם מדברים על נאם דרפיניג,אתה רק יכול לדמיין !
        3/1/11 23:45:
      הכרתי כמה אנשים שעבדו בסניף המיתולוגי במגדל האופרה.זה באמת היה סניף מעולה, מלבד מחיריו המופקעים ,כמובן.
      אפילו התראיינתי שם פעם לתפקיד של קניינית:-)
      מעבר לזה כמוך לא חשה סנטימנטים לרשת.
      מה שכן, אני רוצה לתקן, את הסצינה עם הבטא בנד מכיר כל מי שאוהב מוזיקה, לא רק מי שהפך לזבן:-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ניר גורלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין