0
סוף שנה הוא זמן של ביקורים אצלינו. נסיעות, קניות, ארוחות משותפות ומסעדות. רוצה לספר לכם על שתי מסעדות בהם ביקרנו.
אחרי יום ארוך של נסיעה לצפון וחזרה משם, נעצרנו בהרצליה. הוזמן לנו מקום ב"על המים". ממש על המים של הרצליה. אמרו לי שזוהי מסעדה עם שם גדול. הגענו לשם ומיד בכניסה חשבתי על חמותי עליה השלום. היא נהגה לומר: "לא נכנסים למקומות ריקים, ביער, בכביש וגם במסעדה. "על המים" הייתה ריקה ומיותמת. "שנלך מכאן? יש סיבה לכך שהיא ריקה, לא?" התיישבנו. היה ריק וחשבנו שלפחות נהנה מהשקט ונוכל לשוחח. שלא תעשו את הטעות הזו. ז"א, לדבר בכיף - סבבה אך אם אתם רעבים, תחשבו קודם כל על הצלחת. הפוקצ'ה הייתה רטובה, לא אפויה...מה כבר צריך לדעת כדי לאפות פוקצ'ה? הסלמון הוגש חי לחלוטין וצרך בישול מחדש. הסנגריה הייתה יין רע ומחומם ותו לא, הדניס - ישן והמחיר - ענק. 860 ש"ח לארבעה אנשים. דיברנו עם ה"מנהל". ילד שתפקידו לספוג ביקורת ולהחזיר אותה לקליינט...זוהי "על המים" הרצליה שעברה אולי מפואר, אך עתידה - מפוקפק. למחרת עברנו שם בערב וגם אז - הייתה ריקה מאדם.
מסעדה אחרת שזכתה לביקור הייתה "דלאל" בשבזי ת"א. ההמלצות היו חמות והכניסה אליה הייתה מבטיחה. מסעדה יפהפיה ורוחשת סועדים. גם שם נפרדנו מסכום דומה. הרעש בדלאל הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. תינוק שבכה בקצה של המסעדה נשמע צועק בתוך האוזן. הם לא שמעו על פתרונות אקוסטיים... האוכל? סלט עשבים והדרים וגבינת עיזים היה כולו חסה (לא מצטיינת בטריות מיוחדת), 4 פלחי תפוז וגבינה מסריחה רצח. והכל חמוץ נורא. יותר מדי. הגבינה עצמה נבדקה ע"י כל הסועדים וחוץ מאנין טעם אחד...כולם דיווחו שיש לה טעם של קיא. גם שאר המנות היו חסרות מעוף או טעם מיוחדים. פפרדלה על ארטישוק היה משעמם, קנלוני ראגו היה ממש לא טעים ואפילו מרגיז כשחשבתי על הראגו המצויין שאני יודעת להכין...ושאר המנות היו "אכילות" וזהו. אף מנה לא הלהיבה אף אחד ולא התאימה לקרדיטים שהמסעדה הזו מקבלת. רק הקינוחים. הקינוחים כן. הם מרחיבים את החך וגורמים לך לחייך באושר. החיוך והאושר נעלמים כמובן כשהחשבון על האוכל הסתמי למדי שאכלנו - הגיע. אז תלמדו מניסיונם של אחרים ושימו לב. לא למסעדות ריקות, לא למסעדות יקרות עם אוכל בלוף. שנה מתוקה. |