כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יליד הארץ

    יליד הארץ - אהוד מנור

    אבא שר אני לך,
    על שיום אחד
    קמת ותלך.
    אמא זה השיר הוא לך,
    על ימי לכתך
    אחרי אבי לכאן.

    שמש בא אל החלון,
    ענף ירוק מלילה נעור,
    וילד שפקח עיניו לתכלת
    כאן בארץ אל,
    בצל כרמל,
    ליד הנחל.

    בשם שבחרתי לבלוג שלי גלומים יחדיו:
    אהבתי הגדולה לארץ - חיבור למולדת, מהמקום הכי בסיסי, כזה שרק מי שנולד וגדל בארץ הזו חווה. לנופים, לריחות, לצבעים, לאנשים.
    הילד - זה שהייתי וזה שעדיין בי, זה שחולם, זה שאוהב, זה שתמה וזה שמתלהב.
    וכמובן, אהוד מנור - מי שידע לחבר בשיריו את הילד והארץ לכדי משהו שלם, לכדי משהו שהוא \"יליד הארץ\".

    ארכיון

    רפורמת סרק

    7 תגובות   יום שני, 3/1/11, 21:29

    אני מגיע בשבע וחצי לביה"ס. במשרד שלי על הלוח הדיגיטלי כבר זוהרת באותיות מוארות רשימת המטלות שלי להיום, זו שהכנתי מבעות מועד אתמול ברבע לארבע, ממש לפני שיצאתי מהמשרד הביתה. כמו בכל יום, גם היום הרשימה כוללת את הציוד לשיעורים של היום ואת לוח הזמנים:

    • מגש עם ציוד לניסוי חומצות ובסיסים, לכל זוג תלמידים (10 בסה"כ), שהוכן על ידי הלבורנטית יום קודם.
    • נייר PH.
    • מיץ כרוב סגול.
    • ערכת המודלים המולקולאריים.
    • ספר הלימוד.
    • מדריך למורה ומחברת.

     

    ב- 8:00 עד 9:30 – מעבדת חומצות ובסיסים ל-ז' 5.

    ב- 9:30 עד 10:00 – תורנות הפסקה בחצר העליונה.

    ב- 10:00 עד 10:45 – שיעור מבנה האטום ל- ז' 2.

    ב- 10:45 עד 11:00 – הפסקת קפה עם יוני (לסגור את ענייני הטיול המדעי לשבוע הבא).

    ב- 11:00 עד 11:45 – שיעור מבנה התא ל- ח' 1.

    ב- 11:45 עד 12:30 – מילוי דוחות תלמידים לישיבות הפדגוגיות.

    ב- 12:30 עד 13:00 – שיחה עם אמא של גדי.

    ב- 13:00 עד 13:45 – שיעור פרטני עם קבוצה מ- ז' 3, בחדר הישיבות הפרטניות.

    ב- 14:00 עד 14:30 – א. צהריים חגיגית בחדר האוכל הבשרי (לכבוד המחצית).

    ב- 14:30 עד 15:15 – ישיבת צוות מדעים יחד עם מדריכת המדעים הארצית.

    ב- 15:15 עד 16:00 – בדיקת מבחנים והכנות למחר.

     

    אני מדליק את הלפטופ שלי, בודק שכל הציוד מוכן וניגש לקפיטריה החלבית, לאיזה קפה ומאפה. צביקה, הטבח של משמרת בוקר, זורק חיוך לבבי, איזה איש נחמד. "אהלן ערן, הפוך קטן וקרואסון שוקולד, כרגיל, נכון?" "כמובן", אני עונה לו. "הנה קח, עכשיו יצא, חם חם".

    אני מספיק עוד לשבת חמש דקות ולקשקש עם אביבית, המורה לספרות ובעשרה לשמונה אני  יוצא למעבדה המדעית לקבל את פני התלמידים המקדימים.

    זיו ניגש אלי שתי דקות לפני תחילת השיעור ואומר שאינו מבין את החומר למבחן שיהיה בשבוע הבא. אני מרגיע אותו (כיוון שאני יודע שהוא תמיד נלחץ לפני המבחנים ורק צריך לתת לו את הפוש הראשוני והביטחון יחזור אליו), הצעתי שיבוא אלי למשרד בהפסקה השנייה ואשב איתו (את הפסקת הקפה וענייני הטיול המדעי עם יוני אדחה למחר).

    הלבורנטית, כבר חיברה את הלפטופ למקרן וללוח החכם. מצויין, הכל עובד כמו שצריך.

    הוראות העבודה למעבדה מוקרנות כל העת על הלוח החכם, מלוות את התלמידים בעבודה שלהם. הלבורנטית נכנסת רבע שעה אחרי תחילת השיעור כפי שקבענו. מסתובבת בין התלמידים, עוזרת להם, מכוונת, מנחה. התלמידים מסיימים, מסדרים את הציוד, שוטפים ידיים ומייד עם השמע הצלצול רצים אחוזי רעב לקפיטריה החלבית לאכול. היום עובר לו במהירות האור. זהו, אני אחרי ארבע שעות בכיתה. זה יום רגיל בסה"כ, אבל בכל זאת קצת מתיש.

    אני מתפנה לחלק השני של היום. עובד לפי התכנון, אחרת אני הולך לאיבוד. בין לבין מצליח להציץ במחשב ולבדוק אי מיילים. טוב אני אדחה את המענה לחלק מהם לערב, בבית.

    אמא של גדי מקדימה בחמש דקות ובשתיים וחצי בדיוק אני פוגש אותה כשהיא יושבת בכניסה למשרד. הזמנתי אותה להיכנס פנימה והצעתי להכין לה משהו לשתות אך היא סירבה בנימוס. השיחה התקיימה באווירה נינוחה ונעימה ובסופה ליוויתי אותה החוצה וסיכמנו שנמשיך לעקוב ולהיות בקשר.

    דקה לפני אחת, אני ממהר לשיעור פרטני עם 5 תלמידים מ-ז' 3. הם כבר מחכים לי בחדר הקבוע שלנו. אני אוהב את החדר הזה, קודם כל כי הוא חדש ונקי והוא בנוי בצורה כזאת שכולנו יושבים סביב שולחן עגול גדול (אבירי השולחן העגול אני קורא לנו כל פעם והילדים מגחכים, משועשעים מהרעיון) והוא שקט ונעים לשבת בו ללמוד.

    בארוחת הצהריים, בחדר האוכל אני פוגש את כולם. היום השף החליט לעשות ארוחה בסגנון איטלקי, לכבוד אמצע השנה.

    את ישיבת הצוות השבועית אנחנו עורכים בחדר הישיבות, אחד מתוך ארבעה חדרים כאלה, חדשים ומשוכללים שניבנו בביה"ס, יחד עם חדרים נוספים לאחר שהתחילו לממש את הרפורמה. החדר לא מבייש אף חדר ישיבות בחברת היי-טק גדולה ומצליחה.

    תיכף נגמר היום, עבר ממש מהר. נשאר לי עוד לבדוק מבחנים ולתכנן את הלו"ז של מחר.

    מתי הפכתי להיות כל כך יעיל – הספקתי לבדוק את כל המבחנים. בלי לשים לב השעה כבר חמישה לארבע. אני מעלה את התכנון היומי של מחר על הלוח, סוגר את המחשב ורץ, שאני לא יאחר את ההסעה. הוא תמיד יוצא בדיוק בארבע.

    זהו, נגמר היום, הילדים מחכים לי בבית, זמן איכות עם אבא. קבעתי עם אשתי לצאת היום לסרט. הזמנו בייביסיטר לילדים.

     

    אז נכון, משרד לא ממש יש לי, אולי איזו פינת עבודה משותפת לי ולעוד שמונים מורים, טוב נו, אז גם שקט לא ממש יש שם כי היא נמצאת בתוך חדר המורים ההומה (לפחות יש חדרי מורים נפרדים לחטיבה ולתיכון). אהה וגם לא ממש אפשר לעבוד שם כי אין מקום על השולחן לשים דברים. קפיטריה? לא בדיוק, אני חוטף איזו פרוסת לחם תוך כדי נסיעה לביה"ס. לוח דיגיטלי? איזו המצאה מסובכת, מה רע בלוח עץ, יש לנו אחד כזה לכל המורים (ממש צוות מגובש. כולם מכירים את העבודות והמטלות של כולם). את הלבורנטיות בדיוק פיטרו בשנה שעברה ולא הביאו חדשות. המעבדה תפוסה היום (זה החדר היחיד עם טלויזיה אז הכיתה של ציפי, המורה להסטוריה, רואה שם סרט), לא נורא אני אעשה מעבדה בכיתה. ארבעה תלמידים יעבדו עם מגש אחד, סה"כ עשרה מגשים (טוב אנחנו בעד גיבוש כיתתי). בעניין הלוח בכיתה התקדמנו, כבר לא לוח גירים כמו פעם, עברנו ללוח לבן, מחיק (שיא הטכנולוגיה). טוב, אז נכון, לא ממש יש מקרן בכל כיתה. ואם במקרה יש אחד כזה בביה"ס והוא לא נלקח על ידי אחד מ- 150 המורים (של התיכון והחטיבה) אז צריך למצוא את אב הבית, הוא היחיד שיודע איפה זה נמצא (בסה"כ אדם טוב, הוא רוצה לשמור שלא יהרסו).

    בדיוק קיבלנו השנה מכונת מים חמים וקרים, באמת השתכללנו. אבל הסוכר נגמר, וועד המורים עדיין לא הספיק לקנות. עדיף ככה, יותר בריא. טוב אז צריכים לרוץ למעבדה להביא את המגשים עם הציוד לכיתה, קצת ספורט בטח לא יזיק. את הניסוי רוב הקבוצות הצליחו, ניסיתי לעבור אצל כולם אבל לא הספקתי להגיע לשתי קבוצות.

    לקפיטריה הילדים לא ממש רצים (כי אין כזו) אבל הם יושבים בכיתה ואוכלים, כל אחד מתייחד עם הסנדוויץ שלו, איזה גיוון – "אמור לי עם מה הסנדוויץ שלך ואומר לך מי אתה".

    החלק השני של היום זה החלק המאתגר באמת. מסע למציאת חדרים פנויים. דוחות לישיבות הפדגוגיות אפשר למלא בחדר מורים. אם לא יושבים בו בדיוק באותו זמן שני צוותים של מורים בישיבות צוות, טוב אז אפשר בספרייה, אם אין שם בדיוק כיתה עם מורה שמעבירה מצגת. בסופו של דבר יש פתרון אולטימטיבי לשבת על הספסל בחוץ. הכי טוב, גם שמש, גם שקט. טוב לא ממש שקט, התלמידים שמסתובבים בחוץ קצת רועשים. טוב אז אני מספיק קצת פחות ממה שתכננתי, רבע מהדוחות (האמת אני קצת כועס על עצמי, יכולתי להתאמץ יותר ולהיות יותר יעיל). שיחה עם אמא של תלמיד תיעשה בחדר של סגנית המנהל. במקרה הטוב היא בדיוק מלמדת, במקרה הפחות טוב היא תיכנס באמצע ותבקש שנצא כי יש ביקור של המפקחת או דמות חשובה אחרת ממשה"ח. ואז הכי טוב (בעצם אין הרבה ברירות) לעבור לשבת במסדרון. אמנם רועש לפעמים אבל דיי מהר מתרגלים. השיחה מסתיימת, האמא נראית קצת כעוסה ועצבנית. אבל האתגר הגדול באמת הוא למצוא חדר לשעה פרטנית בשעת השיא של השעות הפרטניות. מי שיכנס בשעה הזאת לביה"ס יתפעל, כאן מלמדים בקבוצות קטנות של עד 5 ילדים (טוב לפעמים קצת יותר), חזון החינוך הציוני. בכל חדר, חדרון, פינת מסדרון, מעבדה, פיסת דשא, יושבת קבוצת תלמידים ומורה. מראה מרהיב. אבל בסוף תמיד מצליחים להידחק ליד איזו קבוצה אחרת (לא נורא אם קצת רועש העיקר שהצלחנו לשבת). אחרי הפרטנית אני תמיד נזכר בסנדוויץ השני שהכנתי ובזה שבעצם עדיין לא אכלתי צהריים (כבר כמעט שלוש). לפחות יש מקום לישיבת הצוות השבועית – חדר המורים (כל ישיבות הצוות מתקיימות בו באופן קבוע), אמנם בדיוק במקביל לנו מתקיימת בו עוד ישיבה של צוות מתמטיקה ומורה בדיוק יושבת עם תלמיד. וגם מורים ומורות מותשים שנכנסים ויוצאים או מתיישבים להם ומקשקשים (זו בטח הפעם הראשונה היום שהם יושבים לנוח, טוב הם צריכים את ההפסקה שלהם). הישיבה מסתיימת ובשלב הזה אני בד"כ כלל כבר יודע שאת המבחנים או כל מטלה אחרת שיש לי לעשות עד סוף היום בביה"ס, אני כבר לא אוכל לבצע. זו בדיוק השעה שבה רוב המורים מסיימים את הפרטניות או הישיבות הצוותיות, ואז או שיש ישיבה דחופה של כלל המורים, שלא נקבעה מראש (מה יכול להיות כל כך דחוף?) או שיחה עם מורה אחר על תלמיד כזה או אחר, או שבדיוק הגיע אמא של תלמיד בקשר להתנהגות שלו, או שאתה רואה פתאום שאתה ממלא מקום מחר וצריך להכין שיעור, או שפשוט נגמרו לך הבטריות ואתה תשוש ועייף מדי כדי לשבת ולבדוק מבחנים. אז אתה כבר יודע שזמן האיכות עם הילדים בבית מתקצר. על סרט שקבעת לראות עם האישה אין מה לדבר.

    בסוף היום אני נכנס לאוטו ומגלה שלא מניע ונזכר שבדיוק הייתי צריך להכניס אותו למוסך שבוע קודם לטיפול. אבל אל דאגה בסוף מוצאים כבלים מניעים ומגיעים הביתה בשלום, עייפים ותשושים. עוד יום עבר

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/11 06:53:
      לצערי , אני די סקפטית לגבי היכולת לשנות בהרבה את הקיים היום, גם אם יבחנו פינות עבודה (לא חדרי עבודה). כבר בשנה הבאה יתחילו 50 בתי ספר ברפורמה. האם יספיקו לשנות עד אז? בוודאי שלא.
        16/1/11 10:16:
      אגב בתי ספר בחו"ל,
      בבתי ספר הפרטיים אכן המצב דומה לחזון שלך
      אבל בבתי הספר הציבוריים , לא בפרברים היוקרתיים,
      המצב דומה יותר ללבנון בימי מלחמת האזרחים,
      מאשר לבית ספר .
        14/1/11 23:56:

      צטט: sarite1 2011-01-14 12:42:26

      זאת בדיוק הבעייה ,
      תקציב החינוך לא מכסה את תשתיות המינימום שצריך .
      וכל הרעיון של להשאיר את המורים בבית הספר
      בלי לתת להם מקום מסודר לעבוד הוא מגוחך..

       

      אני מסכים.

      אבל זה אפילו יותר מזה. 

      כי אם אומרים בואו נשנה את הסכם השכר של המורים וניתן למורים שרוצים לעבוד עד מאוחר בביה"ס (בלי תנאים), זה עניין אחד. אבל לומר שיש רפורמה שתשנה את פני החינוך במדינת ישראל ותשפר את מעמד המורים ואת שכרם זה כבר שקר גס. כי, מבלי לזלזל, רוב רובם של ההדיוטות לא יבררו את הפרטים אלא יקראו את הכותרות וילכו שולל אחרי כתבות רדודות בעיתון או בטלויזיה ויאמינו שהנה אנחנו בעיצומה של המהפיכה המיוחלת בחינוך ושאוטוטו תלמידי ישראל הם המצטיינים בעולם. וכשיתפכחו כולם, לא יבינו איפה טעינו.

       

      ערן

        14/1/11 23:42:

      צטט: that's me 2011-01-14 12:23:36

      כשקראתי את החזון, לא שמתי לב שמדובר בחזון. ואמרתי לעצמי. וואו. איזה יופי שיש כאלה בתי ספר ותלמידים עם כזו תשוקת לימוד. האמת ? מזכיר לי שנת לימודים אחת שביליתי בארה"ב כנער. תשומת הלב הזו לפרטים נשארה זכרון מתוק...

       

      לצערי לא יצא לי להיות בבתי ספר בחו"ל כך שכל מה שאני מכיר ויודע מבוסס על המציאות המקומית. ולפי המציאות המקומית ה"חזון" שתיארתי אולי נראה מופרך אם הוא אמור לתאר בית ספר אבל הוא מציאות קיימת אצל דיי הרבה עובדים בחברות במגזר העסקי. 

      לא שאני חושב שמוסד חינוכי אמור להיראות כמו חברת היי טק אבל בתחום רווחת העובדים אני חושב שיש הרבה מקום לשיפור במבנה של בתי הספר. 

        14/1/11 12:42:
      זאת בדיוק הבעייה ,
      תקציב החינוך לא מכסה את תשתיות המינימום שצריך .
      וכל הרעיון של להשאיר את המורים בבית הספר
      בלי לתת להם מקום מסודר לעבוד הוא מגוחך..
        14/1/11 12:23:
      כשקראתי את החזון, לא שמתי לב שמדובר בחזון. ואמרתי לעצמי. וואו. איזה יופי שיש כאלה בתי ספר ותלמידים עם כזו תשוקת לימוד. האמת ? מזכיר לי שנת לימודים אחת שביליתי בארה"ב כנער. תשומת הלב הזו לפרטים נשארה זכרון מתוק...
        13/1/11 19:37:
      החזרת אותי לתקופת בית הספר...
      מענין לקורא מהצד של המורה :~)

      פרופיל

      יוליסס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין