ואולי היא- בעצם שפויה ואנחנו מיהרנו לקבוע מול עיננו עמדה צפייה ואטמנו אוזננו לשמוע.
ואולי היא – כל כך רגילה ואנחנו טעינו לחשוב הפוכה היא דרכו של עולם כששנאנו במקום לאהוב.
פזמון: על הקיר מצוירת לה שמש גדולה שתאיר גם בפנים, שתביא הקלה כל מה שבחוץ בכלל לא שלה לה, לה, לה, לה, לה ,לה...
ואולי היא- ממש כמו כולם ואנחנו סירבנו לגעת רק חיפשנו מה לא מושלם לא יכולנו לתת את הדעת.
ואולי היא – פשוט אמיתית ואנחנו כולנו זיוף נשמה טובה, נשמה פיוטית והכול- במסווה של טירוף. |