החולשה מופיעה בשתי אופנים  א. חולשה ועייפות  פיסית. ב. חולשה מצד טרדת המחשבה. ההבדל בין השניים אפשר להסביר באופן הבא: כאשר הגוף עייף וייגע די להימצא במצב ישיבה וכבר  הגוף מיישר הדורים  עם תנוחת השכיבה ואף שוקע  בשינה עמוקה המתפשטת מכף רגל ועד ראש. ובשעת יקיצה הגוף מתעורר לחיים חדשים ורעננים. לעומת זאת, כאשר  העייפות והחולשה הם תוצאה של טרדת המחשבה מתרחש מצב הפוך.  השינה נודדת  ודווקא תנועה מהירה של הליכה, ריצה, ריקוד,יש בכחם לנטרל   את טרדת המחשבות.  מסתבר אם כן  שהגוף פורק את כובד העייפות באמצעות תנוחת השכיבה ומנגד המחשבה  פורקת את הליאות בתנועת הגוף.  לאר הבדלים אלו, מעניין להרהר על שילוב בין שכיבה ותנועה המתקימים בעת ובעונה אחת. סיטואציה זו מתרחשת בשעת מעשה אהבה.  ייתכן ושילוב זה עשוי ללמד  אודות החיבור בין גוף ונפש לא רק בין האדם לעצמו אלא בינו לבין צד נוסף. הוא והיא מתגוששים  בקו התפר שבין שכיבה לבין תנועה. נצמדים בגופם, אך נמהלים ונמזגים ברוחם בליבם ובנפשם.