אבי כהן היה שחקן כדורגל שכולנו אהבנו,גם האדומים והירוקים שביננו. זו הסיבה גם שמותו הטרגי בתאונת דרכים נגע בלב כולנו. ליווינו אותו בימים שאחרי התאונה בתפילה שיתעורר אבל זה לא קרה ואז התחיל הדיון הציבורי הגדול על הכרטיס אדי שהיה בידו ועל החלטת המשפחה לאחר התלבטות רבה, לא לתרום את אבריו.

הדיון הציבורי הזה פגע במשפחה פעמיים. ראשית , היו אלו התקפות הטוקבקיסטים הוולגריות על החלטת המשפחה לא לתרום את אבריו. אין דבר נורא יותר מלנהל מאבק צודק בדרכים אלימות.למרות העובדה שאני מחזיק כרטיס אדי ( ואני מחזיק ) ומאמין בקמפיין הציבורי להחתמת כמה שיותר אנשים עליו, אי אפשר שלא לחוש כעס ובושה מהיכולת להתנפל על משפחה שזה עתה איבדה את היקר לה מכול , רק בגלל שהחליטה בשונה לאמונותיי. מי שמאמין בקדושת החיים ובשל כך גם חתם על כרטיס אדי , אמור גם להיות אדם עם חמלה ולב מבין לזולת , במקרה זה למשפחה של אבי ז"ל.

אבל הפגיעה הבאמת מכעיסה במשפחה באה מאותם בני חושך שדאגו להסתובב סביב המשפחה ( איך הם היגיעו לשם? ) ולהסביר להם בשעה הקשה הזו שהם " רוצחים את אבא שלהם " אם הם חותמים על תרומת האברים.האנשים החשוכים האלה , שחלקם מתהדר בתואר רב , הם אלו שנגדם צריך לצאת הכעס הגדול ונגד פעילותם החשוכה והאלימה צריך להתנהל מאבק ציבורי יום יומי .

עם המשפחה היתה חותמת על האישור לתרומת האברים כפי שאכן התכוונה לעשות לפני הלחץ הברוטאלי שהפעילו אותם רבנים , חייהם של שבעה אנשים היו ניצלים . אבי הייה הופך לסמל לא רק בחייו אלא גם לאחר מותו ודמותו הייתה יכולה להוות דוגמא וסמל לקדושת החיים. מגיע לאבי שנזכור אותו כך כי בסופו של דבר , הוא חתם על כרטיס אדי והתכוון לכך.

בואו נזכור את אבי כהן ז"ל כמי שהיה לא רק שחקן כדורגל מפואר וספורטאי לדוגמא , אלא כאיש שחתם על כרטיס אדי.