אם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
בעניין הזה אני לגמרי איתך, לא להתפשר ותמיד לשאוף אל המעולה הצנוע והמושלם, ואם אפשר מן הציבור שלכם. אם רחל חיכתה 40 שנה לרבי עקיבא, גם את יכולה להמתין.
מאידך נשאלת השאלה: אם לדברייך את עטופה ומוקפת בהערצה - לשם מה לכל הרוחות את צריכה את האינטרנט הטמא עם כל הדרעק והטינופת? את לא מבינה איזה כוח השחתה יש כאן? אני אומרת לך את זה כאישה אל אישה ואפילו בחרתי פונטים בצבע ארגמן-בורדו צבע הפרוכת, צבעו של שבט יהודה ודוד המלך?
ברצינות, אם את רוצה להפיץ את הבשורות שלך - לא באמצעות האינטרנט... זה מושב ליצים זה... תחסכי מעצמך את כל ההתבזות... גם אלה שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך
אני מאד מודה לך. נדמה לי שפעם ראשונה את מגיבה לי לעניין. את צודקת. האינטרנט הוא דבר טמא ואינני נכנסת לאף בלוג ואינני מחפשת, ברוך השם, חברים באינטרנט. אני מספיק מבוגרת לעשות סלקציה. ויש לי ברוך השם עוד הרבה עיסוקים. אני תופרת ממש יצירות. מנגנת פסנתר. עושה הרבה גמילות חסדים בשכונה שאני גרה. הבזיונות לא מפריעים לי, כי זה לא נגדי אישית. איך יכולים לבזות מישהו שלא מכירים. יש אנשים שלא אוהבים לשמוע דברי תורה. זכותם. אולם אני מצפה לתגובות ענייניות ולא לתגובות שהן לא לעניין. בכל אופן, לשיטתי ולשיטת מי ששלח אותי, אני כותבת לאנשים שבכל זאת רוצים לדעת. אני לא ידעתי כלום ואני כועסת שלא לימדו אותי תורה בילדותי ולא היה לי שום ידע. וזה הוגן לתת לכל יהודי בחירה חופשית. ואני שוב מודה לך על תגובתך העניינית.
"שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך"
ממש איטואיציה לא בריאה, כי זה מנהמת ליבך ומפני שאת חיה חיה בעולם של שקר, נדמה לך שגם בחברה שאני חייה זה כך. כל העולם הזה במתכונתו הנוכחית הוא עולם השקר - אולם בצבור שלנו כולנו חיים בעולם של תורה ומצוות ומשתדלים להיות דבוקים כמה שיותר באמת . אנחנו בשר ודם כמו כולם - אבל הערכים שלנו , בלשון המעטה, אין בכלל מה להשוות לעולם החילוני המופקר. עולם שבו חבר אינו חבר , עולם שבו אדם לאדם זאב, עולם שבו שלא ניתן להאמין לאף אחד. כך - הסירי דאגה מליבך אינני חייה בעולם של מתחזים - ההיפך הוא הנכון וזה מתוך בחירה אישית ואני מודה לקב"ה, אחרי 20 שנה שעשיתי מהפך בחיי, שאני חייה בעולם החרדי ולא בעולם החילוני - למרות שמאד הצלחתי בו אבל תמיד ידעתי שזה עולם השקר בהתגלמותו.
מי שאינו אוהב את הבלוג הזה ומי שהבלוג הזה מעצבן אותו ונראה לא הזוי או לא יודעת מה - הוא מוזמן להפסיק לקרוא בו ולהמשיך בחייו.
אם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
בעניין הזה אני לגמרי איתך, לא להתפשר ותמיד לשאוף אל המעולה הצנוע והמושלם, ואם אפשר מן הציבור שלכם. אם רחל חיכתה 40 שנה לרבי עקיבא, גם את יכולה להמתין.
מאידך נשאלת השאלה: אם לדברייך את עטופה ומוקפת בהערצה - לשם מה לכל הרוחות את צריכה את האינטרנט הטמא עם כל הדרעק והטינופת? את לא מבינה איזה כוח השחתה יש כאן? אני אומרת לך את זה כאישה אל אישה ואפילו בחרתי פונטים בצבע ארגמן-בורדו צבע הפרוכת, צבעו של שבט יהודה ודוד המלך?
ברצינות, אם את רוצה להפיץ את הבשורות שלך - לא באמצעות האינטרנט... זה מושב ליצים זה... תחסכי מעצמך את כל ההתבזות... גם אלה שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך
אני מאד מודה לך. נדמה לי שפעם ראשונה את מגיבה לי לעניין. את צודקת. האינטרנט הוא דבר טמא ואינני נכנסת לאף בלוג ואינני מחפשת, ברוך השם, חברים באינטרנט. אני מספיק מבוגרת לעשות סלקציה. ויש לי ברוך השם עוד הרבה עיסוקים. אני תופרת ממש יצירות. מנגנת פסנתר. עושה הרבה גמילות חסדים בשכונה שאני גרה. הבזיונות לא מפריעים לי, כי זה לא נגדי אישית. איך יכולים לבזות מישהו שלא מכירים. יש אנשים שלא אוהבים לשמוע דברי תורה. זכותם. אולם אני מצפה לתגובות ענייניות ולא לתגובות שהן לא לעניין. בכל אופן, לשיטתי ולשיטת מי ששלח אותי, אני כותבת לאנשים שבכל זאת רוצים לדעת. אני לא ידעתי כלום ואני כועסת שלא לימדו אותי תורה בילדותי ולא היה לי שום ידע. וזה הוגן לתת לכל יהודי בחירה חופשית. ואני שוב מודה לך על תגובתך העניינית.
"שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך"
ממש איטואיציה לא בריאה, כי זה מנהמת ליבך ומפני שאת חיה חיה בעולם של שקר, נדמה לך שגם בחברה שאני חייה זה כך. כל העולם הזה במתכונתו הנוכחית הוא עולם השקר - אולם בצבור שלנו כולנו חיים בעולם של תורה ומצוות ומשתדלים להיות דבוקים כמה שיותר באמת . אנחנו בשר ודם כמו כולם - אבל הערכים שלנו , בלשון המעטה, אין בכלל מה להשוות לעולם החילוני המופקר. עולם שבו חבר אינו חבר , עולם שבו אדם לאדם זאב, עולם שבו שלא ניתן להאמין לאף אחד. כך - הסירי דאגה מליבך אינני חייה בעולם של מתחזים - ההיפך הוא הנכון וזה מתוך בחירה אישית ואני מודה לקב"ה, אחרי 20 שנה שעשיתי מהפך בחיי, שאני חייה בעולם החרדי ולא בעולם החילוני - למרות שמאד הצלחתי בו אבל תמיד ידעתי שזה עולם השקר בהתגלמותו.
אם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
בעניין הזה אני לגמרי איתך, לא להתפשר ותמיד לשאוף אל המעולה הצנוע והמושלם, ואם אפשר מן הציבור שלכם. אם רחל חיכתה 40 שנה לרבי עקיבא, גם את יכולה להמתין.
מאידך נשאלת השאלה: אם לדברייך את עטופה ומוקפת בהערצה - לשם מה לכל הרוחות את צריכה את האינטרנט הטמא עם כל הדרעק והטינופת? את לא מבינה איזה כוח השחתה יש כאן? אני אומרת לך את זה כאישה אל אישה ואפילו בחרתי פונטים בצבע ארגמן-בורדו צבע הפרוכת, צבעו של שבט יהודה ודוד המלך?
ברצינות, אם את רוצה להפיץ את הבשורות שלך - לא באמצעות האינטרנט... זה מושב ליצים זה... תחסכי מעצמך את כל ההתבזות... גם אלה שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך
אני מאד מודה לך. נדמה לי שפעם ראשונה את מגיבה לי לעניין. את צודקת. האינטרנט הוא דבר טמא ואינני נכנסת לאף בלוג ואינני מחפשת, ברוך השם, חברים באינטרנט. אני מספיק מבוגרת לעשות סלקציה. ויש לי ברוך השם עוד הרבה עיסוקים. אני תופרת ממש יצירות. מנגנת פסנתר. עושה הרבה גמילות חסדים בשכונה שאני גרה. הבזיונות לא מפריעים לי, כי זה לא נגדי אישית. איך יכולים לבזות מישהו שלא מכירים. יש אנשים שלא אוהבים לשמוע דברי תורה. זכותם. אולם אני מצפה לתגובות ענייניות ולא לתגובות שהן לא לעניין. בכל אופן, לשיטתי ולשיטת מי ששלח אותי, אני כותבת לאנשים שבכל זאת רוצים לדעת. אני לא ידעתי כלום ואני כועסת שלא לימדו אותי תורה בילדותי ולא היה לי שום ידע. וזה הוגן לתת לכל יהודי בחירה חופשית. ואני שוב מודה לך על תגובתך העניינית.
אגב, בעל כמו שהיה לי - לא יהייה לי. זאת הייתה אהבת חיי ואני אהבת חייו. אולם על פי האמונה היהודית אנחנו עוד נהייה ביחד בקרוב מאד בע"ה יתברך. ואינני מחפשת גברים, בטח לא באינטרנט. בעלי היה גאון, תלמיד חכם גדול, בעל אוהב ומסור וגם....עורך דין. בעל I.Q גבוה בהרבה מן הממוצע. ואגלה לך עוד סוד, שלשיטתי אינני גאה בו היום - כשהייתי בת 18 הייתי מועמדת למלכת היופי של ישראל.....
אם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
בעניין הזה אני לגמרי איתך, לא להתפשר ותמיד לשאוף אל המעולה הצנוע והמושלם, ואם אפשר מן הציבור שלכם. אם רחל חיכתה 40 שנה לרבי עקיבא, גם את יכולה להמתין.
מאידך נשאלת השאלה: אם לדברייך את עטופה ומוקפת בהערצה - לשם מה לכל הרוחות את צריכה את האינטרנט הטמא עם כל הדרעק והטינופת? את לא מבינה איזה כוח השחתה יש כאן? אני אומרת לך את זה כאישה אל אישה ואפילו בחרתי פונטים בצבע ארגמן-בורדו צבע הפרוכת, צבעו של שבט יהודה ודוד המלך?
ברצינות, אם את רוצה להפיץ את הבשורות שלך - לא באמצעות האינטרנט... זה מושב ליצים זה... תחסכי מעצמך את כל ההתבזות... גם אלה שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך
אני מאד מודה לך. נדמה לי שפעם ראשונה את מגיבה לי לעניין. את צודקת. האינטרנט הוא דבר טמא ואינני נכנסת לאף בלוג ואינני מחפשת, ברוך השם, חברים באינטרנט. אני מספיק מבוגרת לעשות סלקציה. ויש לי ברוך השם עוד הרבה עיסוקים. אני תופרת ממש יצירות. מנגנת פסנתר. עושה הרבה גמילות חסדים בשכונה שאני גרה. הבזיונות לא מפריעים לי, כי זה לא נגדי אישית. איך יכולים לבזות מישהו שלא מכירים. יש אנשים שלא אוהבים לשמוע דברי תורה. זכותם. אולם אני מצפה לתגובות ענייניות ולא לתגובות שהן לא לעניין. בכל אופן, לשיטתי ולשיטת מי ששלח אותי, אני כותבת לאנשים שבכל זאת רוצים לדעת. אני לא ידעתי כלום ואני כועסת שלא לימדו אותי תורה בילדותי ולא היה לי שום ידע. וזה הוגן לתת לכל יהודי בחירה חופשית. ואני שוב מודה לך על תגובתך העניינית.
אם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
בעניין הזה אני לגמרי איתך, לא להתפשר ותמיד לשאוף אל המעולה הצנוע והמושלם, ואם אפשר מן הציבור שלכם. אם רחל חיכתה 40 שנה לרבי עקיבא, גם את יכולה להמתין.
מאידך נשאלת השאלה: אם לדברייך את עטופה ומוקפת בהערצה - לשם מה לכל הרוחות את צריכה את האינטרנט הטמא עם כל הדרעק והטינופת? את לא מבינה איזה כוח השחתה יש כאן? אני אומרת לך את זה כאישה אל אישה ואפילו בחרתי פונטים בצבע ארגמן-בורדו צבע הפרוכת, צבעו של שבט יהודה ודוד המלך?
ברצינות, אם את רוצה להפיץ את הבשורות שלך - לא באמצעות האינטרנט... זה מושב ליצים זה... תחסכי מעצמך את כל ההתבזות... גם אלה שלכאורה מגוננים עלייך הם מתחזים... איך אני יודעת? אינטואיציה... אני אישה. כמוך
הסירי דאגה מליבך. אין חשש שמישהו ירצה להפיץ אותן. עם או בלי קרדיט.
אבל הכי חשוב זה שהחלפת את צילום הפרופיל שלך. כי אם כבר דיברנו על ליקוי חמה... אז תמיד רצוי להראות את הזוויות המחמיאות. אם תרצי, אשלח לך בפרטי כתובות של אתרי היכרויות לחרדים. "הבדידות הופכת אותנו לאנשים קשים" ככה פחות או יותר אמר האדמור שלי, כבוד הרב יהונתן גפן, אחרי כמה וודקות.
אני "ממש" זקוקה לאתרי ההכירויות שלך - את אפילו לא מבינה שאם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
יהונתן גפן בשבילי הוא ביב שופכין - ועליך ניתן לומר: אמור לי מי החבר שלך ואומר לך מי אתה.
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פתחתם פה סחבאקייה את וזאתי השבדית...
מה יהיה?
בשבוע שעבר היא עוד פתחה פה וליכלכה...
ימים טובים באמת
אני "ממש" זקוקה לאתרי ההכירויות שלך - את אפילו לא מבינה שאם הייתי רוצה להתחתן אחרי פטירתו של בעלי אהובי, יכולתי לעשות זאת עם גבר מהחומר הטוב ביותר הקיים בחברה שאני חייה - אבל הייתה לי בחירה משלי שאינני חייבת לשתף אנשים באינטרנט אלא את חברי הקרובים העוטפים אותי באהבה ובהערצה ואני אותם.
יהונתן גפן בשבילי הוא ביב שופכין - ועליך ניתן לומר: אמור לי מי החבר שלך ואומר לך מי אתה.