* * *

                                  בעת יושב ומתבונן באני

                                  התודעה של ה"אני"

                                  מרחפת בשקט המוחלט

                                  היא דומיית  בראשית  

                                  של רגע הבריאה

                                  זהר היש מאין ..

                                  באותו רגע

                                  שהוא לא זמן ולא מועד

                                  ללא עבר ולא עתיד

                                  נמוג עם כל הקיים..

                                  לא שואל ובלי תשובות

                                  לא חוויה ובלי תחושה

                                  לא  מי ובלי אני

                                  הוד הנצח

                                  הוויה ..

                                  על לחי סמוק

                                  זולגת

                                  דמעה מתוקה

                                  מגשימה,

                                  ה נ נ י

                                  את אשר אני

                                  משקימה.