כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טובי

    כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב

    פרידה מהישראליות

    15 תגובות   יום שלישי, 30/10/07, 21:20


    פולי מת. לא הכרתי אותו אישית, כמובן, אבל מותו הוא אירוע נוגע לב. אירוע נוגה. מוות ממחלה זה מסוג המקרים שבהם אתה אומר, מה אפשר לעשות. אנשים מתים, ובכל זאת - יש כאלה שאצלם זה אחרת. זו קלישאה להגיד "גדלנו עליו", אבל לפעמים גם קלישאות הן אמת. בעצם, הרבה פעמים זה כך. כי אנחנו גדלנו עליו, עליהם, והיום נשבר לנו הצ'ופצ'יק של הקומקום. ואיפה תחי מדינת ישראל ואיפה כל הכבוד לצה"ל.

    הישראליות שלנו מתה בכל שנה עוד קצת. במנות קטנות ואכזריות. חלקים מליבנו המשותף, מהנפש הקולקטיבית שלנו, מהאתוס הישראלי, נקרעים מאיתנו פיסה אחרי פיסה. רצח רבין היה אירוע חד-פעמי בממדים מיתיים, היסטוריים. התופעות שהתרחשו סביב הרצח היו סימנים מקדימים, מבשרי רעה, של פרידתנו בטרם עת מהישראליות. מהחולין. מהשפה. מתרבות שינקנו מהורינו, מאורח חיים ייחודי שנבנה כאן בדם ובדמעות. מהישראליות החילונית הזאת, שאין מלים לתאר אותה. הרצח ההוא היה קטסטרופה שאין לה שיעור; המיתות שבאות עלינו בשנים האחרונות, בטפטוף מריר וממרר, מרחיקות אותנו עוד ועוד, יותר ויותר, ממה שהיינו. ממה שחשבנו שנהיה. ולא נהיה עוד.

    וככה, בתחושות שונות וכל-כך דומות, נפרדנו מיוסי בנאי ומאריק לביא ומנעמי שמר ומאהוד מנור ומעוזי חיטמן; כמו שלפני כן נפרדו מהגנרלים של ששת הימים ויום כיפור; ולפני זה מדורות המייסדים. ממייבשי הביצות. נכון, אנחנו יודעים שאיננו בני אלמוות, אבל חיינו כאן בנויים על שתי וערב של שמות ומיתוסים, על שירים ומערכונים, על תרבות ושפה, על זיכרון של חברה שהיתה. ונגמרה.

     

    במשך היום הזה, רבים וטובים הספידו את פולי היקר, המוכשר, המצחיק. פולי האדם. האיש. הבנאדם. חלקם דיברו וזכרו, חלקם בכו. היה מכמיר לב לראות שוב ושוב, בערוץ הזה ובערוץ ההוא, את שארית הגשש, את שייקה וגברי. לא מאמינים, לא קולטים, בוכים ללא בושה בדמעות ממש. התבוננתי בהם והתבוננתי בעצמי, והבנתי: כולנו בכינו היום על פולי, אבל גם - ואולי בעיקר - בכינו על עצמנו. על מי שהיינו ועל מה שלא נהיה עוד לעולם.

        

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/11/07 22:15:

       

      צטט: עטרה אופק 2007-11-02 21:10:28

      נפלא.

      כיכבתי  * (ושלחתי הצעת חברוּת)


       תודה. כמעט שלא התכוונתי. כתבתי את מה שהרגשתי (ולא מהיום).
       וכמובן שנעניתי בשמחה

        2/11/07 21:10:

      נפלא.

      כיכבתי  * (ושלחתי הצעת חברוּת)

        2/11/07 09:48:

       

      צטט: st_s 2007-11-02 09:30:06

       

      צטט: tuvi-po 2007-11-02 09:17:50

       

      ואתמול מאוחר בלילה שידרו מערכון מדהים של הגשש. פולי משחק  שם את עצמו, בתור פראייר שבא לקנות מכונית משומשת והשניים האחרים עובדים עליו. והקשבנו למערכון במשך דקות ארוכות. ישבנו באוטו באחת בלילה, ולא יצאנו, למרות שכבר הגענו הביתה, וצחקנו בצחוק גדול, בקולי קולות, בדמעות ממש. ולרגע אחד קסום לא היה גרם אחד של עצב. פשוט הנאה טהורה והערצה לכישרון נדיר. וזה היה שיחרור, קתרזיס.

      ולפני שנרדמתי, חשבתי לעצמי: כמה אנשים שמתו השאירו מאחוריהם כזאת עדות למפעל חייהם? למי שהיו? כמה בר מזל וברוך כישרון אתה צריך להיות, בשביל שיום אחרי שנקברת, תעורר כל כך הרבה חיוכים וצחוקים והנאה ושמחה אצל כל כך הרבה אנשים?

      ואני אומר: אשרי המת שזו מורשתו

       

      ואפרופו ההקשבה הזו למערכון, מה שמדהים היא העובדה שהרי אתה יודע בעל פה כל מילה מהמערכון, כל ניואנס, כל גוון קול - ובכל זאת אתה יושב או עומד או שוכב ונקרע מצחוק.

      עד דמעות.

       

      תופעה נדירה. חד פעמית. שלא תחזור אלינו יותר.


      חשבתי על זה הרבה, ולא מהיום. ככל שאני מנסה לשחזר מקבילות של בידור בעולם, נניח מונטי-פייטון האנגלי או SNL האמריקאי, סיינפלד, מ.א.ש., מה שתרצי. ניסיתי לשחזר, ולא עלה על דעתי משהו שאפילו מזכיר את מדורת השבט הזאת. עם שלם מכיר בע"פ, ומצטט, ומצטרף לכל פואנטה, ומכיר כל פיפס של צחוק וגיחוך.


      והכי בלתי נתפס זה שאנחנו צוחקים, מתגלגלים מצחוק - בכל פעם מחדש, כמו היתה זו הפעם הראשונה. ואפילו יותר מבפעם הראשונה. מישהו צריך לרשום על זה פטנט. לפחות זכויות

        2/11/07 09:30:

       

      צטט: tuvi-po 2007-11-02 09:17:50

       

      ואתמול מאוחר בלילה שידרו מערכון מדהים של הגשש. פולי משחק  שם את עצמו, בתור פראייר שבא לקנות מכונית משומשת והשניים האחרים עובדים עליו. והקשבנו למערכון במשך דקות ארוכות. ישבנו באוטו באחת בלילה, ולא יצאנו, למרות שכבר הגענו הביתה, וצחקנו בצחוק גדול, בקולי קולות, בדמעות ממש. ולרגע אחד קסום לא היה גרם אחד של עצב. פשוט הנאה טהורה והערצה לכישרון נדיר. וזה היה שיחרור, קתרזיס.

      ולפני שנרדמתי, חשבתי לעצמי: כמה אנשים שמתו השאירו מאחוריהם כזאת עדות למפעל חייהם? למי שהיו? כמה בר מזל וברוך כישרון אתה צריך להיות, בשביל שיום אחרי שנקברת, תעורר כל כך הרבה חיוכים וצחוקים והנאה ושמחה אצל כל כך הרבה אנשים?

      ואני אומר: אשרי המת שזו מורשתו

       

      ואפרופו ההקשבה הזו למערכון, מה שמדהים היא העובדה שהרי אתה יודע בעל פה כל מילה מהמערכון, כל ניואנס, כל גוון קול - ובכל זאת אתה יושב או עומד או שוכב ונקרע מצחוק.

      עד דמעות.

       

      תופעה נדירה. חד פעמית. שלא תחזור אלינו יותר.

        2/11/07 09:17:

       

      צטט: orit-14 2007-11-01 23:15:30

      כואב, כואב ושוב כואב

      וכל מילה שנאמרת בכל אמצעי התקשורת המילולית והחזותית

      מעלים את סף הכאב עד דמעות

      חבל, חבל על אדם שהלך בטרם עת

      אדם שגרם לנו כל כך הרבה שעות לחייך

      יהי זכרו ברוך

      ולך, המשך לכתוב,זאת חוויה מיוחדת במינה

      ממשיכה להתחנף.........לפחות ככה זה נקרא על המסך

      אבל חיי נפשי שכל מילה חצובה בסלע ואמיתית ,התאמין?

       

      ואתמול מאוחר בלילה שידרו מערכון מדהים של הגשש. פולי משחק  שם את עצמו, בתור פראייר שבא לקנות מכונית משומשת והשניים האחרים עובדים עליו. והקשבנו למערכון במשך דקות ארוכות. ישבנו באוטו באחת בלילה, ולא יצאנו, למרות שכבר הגענו הביתה, וצחקנו בצחוק גדול, בקולי קולות, בדמעות ממש. ולרגע אחד קסום לא היה גרם אחד של עצב. פשוט הנאה טהורה והערצה לכישרון נדיר. וזה היה שיחרור, קתרזיס.

      ולפני שנרדמתי, חשבתי לעצמי: כמה אנשים שמתו השאירו מאחוריהם כזאת עדות למפעל חייהם? למי שהיו? כמה בר מזל וברוך כישרון אתה צריך להיות, בשביל שיום אחרי שנקברת, תעורר כל כך הרבה חיוכים וצחוקים והנאה ושמחה אצל כל כך הרבה אנשים?

      ואני אומר: אשרי המת שזו מורשתו

        1/11/07 23:15:

      כואב, כואב ושוב כואב

      וכל מילה שנאמרת בכל אמצעי התקשורת המילולית והחזותית

      מעלים את סף הכאב עד דמעות

      חבל, חבל על אדם שהלך בטרם עת

      אדם שגרם לנו כל כך הרבה שעות לחייך

      יהי זכרו ברוך

      ולך, המשך לכתוב,זאת חוויה מיוחדת במינה

      ממשיכה להתחנף.........לפחות ככה זה נקרא על המסך

      אבל חיי נפשי שכל מילה חצובה בסלע ואמיתית ,התאמין?

        1/11/07 15:33:

       

      צטט: st_s 2007-11-01 13:59:38

      לגמרי.

      אנחנו בוכים על עצמנו ועל מה שיכולנו להיות וכבר לא נהיה לעולם כי החלק הזה שבנו גוסס ונעלם כבר תקופה ארוכה.

      ורק להוסיף לרשימה של האנשים שעשו את הישראליות שלנו וכבר לא איתנו את ניסים אלוני מחד ואת עלי מוהר ודודו גבע מאידך.


       אכן, בהחלט צודקת. וקצרה היריעה. והעצב גדול. גם עליהם וגם על עצמנו

        1/11/07 13:59:

      לגמרי.

      אנחנו בוכים על עצמנו ועל מה שיכולנו להיות וכבר לא נהיה לעולם כי החלק הזה שבנו גוסס ונעלם כבר תקופה ארוכה.

      ורק להוסיף לרשימה של האנשים שעשו את הישראליות שלנו וכבר לא איתנו את ניסים אלוני מחד ואת עלי מוהר ודודו גבע מאידך.

        31/10/07 11:33:
      כל כך נכון. כתוב יפה.
        31/10/07 08:41:

       

      צטט: ronitronen 2007-10-31 08:09:25

      אחרי כל הודעה על מות אושייה תרבותית

      יש לי הרגשה ש:

      את החלל הזה אי אפשר יהיה למלא..

      הדור שלנו שגדלנו עליו שהולך.. ונעלם.

       

      אבל

      אני אחלוק על המשפט: מותה של הישראליות

      כי

      הדור הבא וגיבוריו ( שנויים במחלוקת ככל שיהיו) כבר כאן.

       


      הדור הבא בהחלט כאן, אבל גיבוריו, אוי גיבוריו.

      ובכל זאת, הישראליות ההיא היתה משהו ייחודי, שונה, לא דומה לשום דבר אחר. הישראליות החדשה היא הכל - אבל לא דומה ואפילו לא מזכירה את ההיא.

      ואני לא אומר את זה בנוסטלגיה, אפילו לא בטוח בגעגוע. אלא פשוט כציון עובדה

       

        31/10/07 08:09:

      אחרי כל הודעה על מות אושייה תרבותית

      יש לי הרגשה ש:

      את החלל הזה אי אפשר יהיה למלא..

      הדור שלנו שגדלנו עליו שהולך.. ונעלם.

       

      אבל

      אני אחלוק על המשפט: מותה של הישראליות

      כי

      הדור הבא וגיבוריו ( שנויים במחלוקת ככל שיהיו) כבר כאן.

       

        30/10/07 21:32:

       

      צטט: velvet 2007-10-30 21:25:00

      ויחד עם האנשים האלו, גם אנחנו מתים כל יום קצת.

       

       וזה מוות איטי, אכזרי, ודאי. ונדמה שעוד מעט, אוטוטו, לא יישאר זכר

        30/10/07 21:32:

       

      צטט: velvet 2007-10-30 21:25:00

      ויחד עם האנשים האלו, גם אנחנו מתים כל יום קצת.

      כך.

      ואתה, הידקת כל כך מדוייק את העצבון.

      תודה...

        30/10/07 21:25:
      ויחד עם האנשים האלו, גם אנחנו מתים כל יום קצת.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      טובי פולק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין