כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: מאצ'טה

    0 תגובות   יום שלישי, 4/1/11, 19:42

    ''

     

    זבל שמודע לעצמו ומנסה בכוונה תחילה להיות זבל, האם הוא באמת זבל? לא חשוב, הדבר שבאמת יקבע את מידת ההנאה שלכם מ"מאצ'טה" הוא התגובה שלכם למשפט הבא: סטיבן סיגל נגד דני טרחו בדו-קרב כלי נשק חדים. אם התגובה שלכם היא משהו חוץ מ"וואו!", אני יכול כבר עכשיו להבטיח שלא תהנו.

    מאצ'טה (טרחו) הוא כינויו של שוטר מקסיקני ושל כלי הנשק החביב עליו, שהרגיז את ברון הסמים הלא נכון. משימה שהשתבשה מסתיימת בעריפת ראשה של גברת מאצ'טה והתמוטטות חייו של בעלה ארוך השיער. שלוש שנים לאחר מכן, מאצ'טה שוהה בטקסס באופן לא חוקי, כנראה בזמן הכי רע להיות מהגר עבודה בדרום ארצות הברית. הסנאטור ג'ון מקלופלין (רוברט דה נירו) מוביל קמפיין הקורא ליד קשה במיוחד כלפי שוהים בלתי חוקיים וקורא לבניית גדר הפרדה חשמלית לאורך גבול ארצות הברית-מקסיקו. בעזרת וון ג'קסון (דון ג'ונסון) וצוות הוויג'ילנטים שלו, מקלופלין דואג לצוד ולירות במקום בכל מקסיקני שנמצא בצד הלא נכון של הגבול.

    כל זה לא מעניין את מאצ'טה. הוא שומר על פרופיל נמוך ומתפרנס בקושי מעבודות מזדמנות ומקרבות אגרוף לא חוקיים. בעלת דוכן מזון בשם לוז (מישל רודריגז) דואגת לו, אבל ידיה כבולות בכל הנוגע להצלתו ממעמקי הסבל. היא קשורה לרשת שמסייעת למהגרים לא חוקיים ומונהגת בידי דמות מסתורית הידועה פשוט כ"היא". כמה שהייתה רוצה לסייע לבני עמה הלכודים בין עוני לרדיפה בידי החוק, היא נמצאת תחת עינה הפקוחה של השוטרת סרטנה ריוורה (ג'סיקה אלבה), שמספיק לה חשד סביר בכדי להכניס את כל מי שחסרה לו התעודה הנכונה לכלא. בהעדר עבודה טובה יותר, מאצ'טה נשכר בידי איש עסקים מושחת (ג'ף פאהי, "אבודים") שמזהה את קישוריו הקטלניים, למשימת התנקשות בסנאטור מקלופלין. הוא רק צריך לירות כדור אחד למקום הנכון וכל הבעיות שמביא איתו הסנאטור הרשע אמורות להיפתר. כמתבקש, מאצ'טה מגלה שנקלע לעסק ביש עמוק ביותר ומוצא עצמו נרדף בידי אנשי החוק ואנשי הפרת החוק שרוצים לחסלו לפני שיגלה יותר מדי.

    הרעיון לסרט הסתובב בראשו של הבמאי רוברט רודריגז קרוב לעשרים שנה. הוא דבר עם דני טרחו יותר מפעם אחת על פרויקט משותף סביב הדמות, אבל נדרש לו זמן רב לגייס את המשאבים והאמונה הדרושים להצלחת ההפקה. הדמות עצמה הופיעה בשלושת סרטי "ספיי קידס" שביים רודריגז ובטריילר מזויף שנוצר כחלק מפרויקט "גריינדהאוס". הטריילר המזויף היה מה שרודריגז נזקק לו בכדי להבין שהגיע הזמן להפוך את הפנטזיה למציאות והוא רתם את מוחו הקודח לעבודה. הוא גייס את שותפיו לעשיה, איתן מניקואיז ואלברו רודריגז, שיסייעו בבימוי ובכתיבה (בהתאמה). צוות השחקנים, לצד אלה שהזכרתי בתקציר, כולל גם את סטיבן סיגל ולינדזי לוהן, דמויות ציבוריות שנויות במחלוקת במציאות שמגלמות דמויות שנויות במחלוקת גם בסרט. מעניין במיוחד הליהוק של צ'יץ' מארין, שותפו על המסך של דון ג'ונסון בסדרה "נאש ברידג'ס", הפעם כמי שעומד מהצד השני של המתרס. הבמאי ההונגרי נמרוד אנטל ("קונטרול") זוכה אף הוא לתפקיד מיניאטורי שמביא לאחד הרגעים הקומיים המוצלחים בסרט.

    התוצאה היא שילוב בין סרט אקספלויטשן משנות השבעים לסרט אקשן גרוע משנות השמונים, בתוספת אפקטים מהמאה ה-21 שמקלים על כריתה דיגיטלית של איברים מזדמנים. אין למאצ'טה עניין בהגיון או בעידון. הגיבור שוכב עם כל אישה שניה שהוא פוגש ומחסל את אויביו בכל נשק שרק ימצא. לא פעם יהיה רמז מטרים לשיטת חיסול כזו או אחרת על ידי התמקדות של המצלמה על חפץ אקראי לכאורה. הנשים שאינן מתפשטות, עדיין יסתובבו בלבוש חושפני והמצלמה תתמקד באיבריהן היותר אקזוטיים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, יודעים להשתמש בארסנל מכובד של כלי נשק כשהנסיבות דורשות זאת ולא נראה שמניין הגופות המפלצתי מטריד מישהו מחוץ לשדה הקרב. אזרחים חפים מפשע קיימים רק כשצריך להשתתף בבחירות. רוברט רודריגז שם לעצמו למטרה ליצור בי-מובי חסר בושה ומעצורים ודי הצליח לעמוד במשימה.

    בין אם כחלק מהרעיון המקורי, או בהשפעת ארועי השנים האחרונות, מאצ'טה הוא לא רק סרט שמנסה לעשות כיף. יש לו מסר ברור כנגד המדיניות התקיפה שנוקט הממשל האמריקאי כלפי מהגרים לא חוקיים. אלה לא רק סנאטור מקלופלין הגזען והוויג'ילנטים שטובחים במקסיקנים לא חמושים ומתגאים בכך, תוך יריקה על הגופות. הקריאות הגזעניות של מקלופלין אל מול המצלמות מחממות את האווירה הציבורית ולוחצות עוד יותר על אנשים שחצו את הגבול כי חשו לחץ ופחד במולדתם. רודריגז מעביר היטב את התחושה שניתוק מהמשפחה, המלטות מהחוק ושבירת הגב תמורת שכר לא מספיק וללא זכויות עובד כלשהן, זו עדיין האופציה המועדפת עבור מי שהחיים מתאכזרים אליהם בכל מקרה. הוא שופט את הרשויות המחוקקות והמבצעות שאינן מתחשבות במצבם של הנדכאים ומטילות עליהם את כל האחריות, במקום למצוא פתרון הומני ולמנוע את ההסתה התוססת. ככל שהעלילה מתקדמת, הביקורת כלפי בעלי השררה גוברת ומבקשת לחשוף אותם במערומיהם הצבועים.

    קשה להחליט אם מאצ'טה הוא יותר סרט שכדאי לראות בשביל הכיף, או בשביל לשמוע צד נוסף בסיפור הכלל-עולמי של בעיות פליטים ומסתננים. בשבוע שעבר, קרא ח"כ יעקב כץ, יושב ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים, להכניס בדואים למכלאות ולירות בראש לאלה מהם שמבריחים עובדים זרים ופליטים לישראל דרך סיני. ההבדל היחיד בינו לבין הסנאטור ג'ון מקלופלין, הוא שמקלופלין הוא דמות בדיונית. סרטים שונים עוסקים בסוגיה, בהם "האורח", "בבל" ו-"Welcome" הצרפתי, אבל דווקא מאצ'טה הקליל יחסית, שם את הדגש במקומות הנכונים. מדובר בסרט מאוד מבדר עבור מי שאינו נרתע מאלימות מופרזת ומיניות חייתית. הוא טוב גם למי שרוצה לשמוע טיעונים נגד מדיניות של יד ברזל כלפי אוכלוסיה חלשה. הוא הכי טוב למי שמוכן לשניהם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין