במסגרת המסע התקשורתי שהוא מנהל לרגל הצטרפותו ל״קדימה״, חשף הרמטכ״ל לשעבר דן חלוץ ידיעה מרעישה, ולפיה ״הייתה הזדמנות לקנות את שחרורו של הנווט השבוי רון ארד תמורת כסף, אך משיקולים לאומיים הוחלט שלא לעשות זאת״.
האמת, אם הדברים לא היו יוצאים מפורשות מפי אדם מוסמך כמו דן חלוץ, קשה היה להאמין באמיתותם. עם כל הביקורת שיש לנו כלפי יחסה של הממשלה לחיי אדם, סיפור מצמרר שכזה היה נשמע כרכילות מרושעת. עד כדי כך מדינה מסוגלת לגלות אטימות לב ? ועוד כלפי חייל שיצא בשליחותה? - והכל בגלל מה שמוגדר כ״שיקולים לאומיים״ ? !? והרי איזה שיקול לאומי יכול להיות עדיף על חיי אדם ?
לא שלא ידענו עד כה מעצם נכונותה של ההנהגה המדינית של ישראל לשלם בחיי אדם עבור שיקוליה הלאומיים. כבר בתקופת השואה העדיפה התנועה הציונית להתעלם מהשמועות המצמררות על רצח יהודי אירופה, כי זה מה שהשתלם לה ״משיקולים לאומיים״. גם רבים מנוסעי הספינה אלטלנה, שנשלחה על ידי האצ״ל להביא לארץ נשק בצורה לא לגלית, שילמו בחייהם בשל ״שיקולים לאומיים״ שהנחו את אלו שהחליטו להטביע את הספינה על יושביה. ואי אפשר שלא להזכיר בהקשר הזה גם את הקדוש רבי ישראל דהאן הי״ד, שנרצח בדם קר על ידי שליחי הממסד, גם כן בשל ״שיקולים לאומיים״. אבל שמדינה תפקיר חייל שהיא עצמה שלחה אותו לסכן את חייו למענה, בשל ״שיקולים לאומיים״ ?!?!? זו כבר עליית מדרגה גם לשיטתם. ועד כמה שקשה לעכל את עצם הזילות השערורייתית בחיי אדם, קשה לא פחות לעכל את התגובה האפאטית בה התקבלה החשיפה בתקשורת הישראלית. חלפו כבר שלושה ארבעה ימים מאז יצאו הדברים מפיו של הרמטכ״ל לשעבר דן חלוץ, ו...כלום לא קורה. יתירה מכך, לא כל כלי התקשורת מצאו לנכון לדווח על כך.
לא יאומן!!! שערורייה בכזה סדר גודל לא מעוררת שום עניין ציבורי. התקשורת שומרת בקנאות על זכות הציבור שלא לדעת; פוליטיקאים בכירים ממשיכים לעסוק בשטויות ובזוטות; צמרת הצבא לא מוצאת לנכון להתייחס לעניין; ואפילו אבירי הצדק והיושר הציבורי, שלא מחמיצים הזדמנות לתבוע הקמת וועדות חקירה על כל תקלה ומחדל, שותקים כמו דג.
איזה דבר חשוב יותר יכול להצדיק הקמת וועדת חקירה, מאשר הפקרה זדונית של חייל בשל ״שיקולים לאומיים״? מה פשר השתיקה הזאת? איך זה שבכל כלי התקשורת לא קם אפילו עיתונאי אחד שיבקש לברר באופן רשמי מה היה המחיר הכספי שנדרש לשחרורו? מה היו השיקולים הלאומיים ? מי קיבל אותם ? האם ההחלטה התקבלה על פי נהלים מסודרים ? מדוע לא מפרסמים את שמות מקבלי ההחלטה? מדוע לא פועלים להע-נשתם או לפחות להוקעתם ? מה המערכת עשתה כדי למנוע הישנות של מחדלים שכאלו ? ועוד כהנה וכהנה שאלות ותמיהות מתבקשות בעקבות חשיפת השערורייה הנוראה. אבל כולם גזרו על עצמם שתיקה.
אין ספק, אם מישהו נזקק להוכחה באשר להתדרדרות המוסרית המאפיינת את החברה הישראלית בכלל, ואת מעצבי המדיניות בפרט, הרי שחוסר התגובה לידיעה הכל־כך מצמררת על העדפת ״שיקולים לאומיים״ על פני חיי אדם, היא ההוכחה המוחצת ביותר לשפל המוסרי שאליו הגיעה החברה הישראלית.
ומה שלא פחות מזעזע בחוסר התגובה הציבורית ההולמת לחשיפת הפקרתו של רון ארד ״משיקולים לאומיים״, זאת העובדה, שהדברים מתפרסמים ממש בעיצומו של קמפיין ההסתה שפתחה השבוע התקשורת נגד הציבור החרדי, בנושא הסמכות החוקית שיש למשפחה להתנגד ל״תרומת איברים״ גם כש״התורם״ חתם על כרטיס אדי המאשר ליטול את אבריו לתרומה במקרה שאפשר להשתמש בהם להצלת חיים.
לא יתכן - טוענים המסיתים - שמדינה נאורה לא תוכל לעקור אברים מאדם שחתם על אדי, הנמצא במצב שמוגדר על ידי הרופאים כ״מוות קליני״, רק בשל העובדה שקנאים חשוכים מצליחים לשכנע את משפחתו להתנגד לניתוקו ממכשירי ההחייאה. חובת השעה לשנות את החוק, כך שלמשפחה לא יהיה כל מעמד חוקי במקרה שאדם חתם על אדי. והנה, בעיצומו של קמפיין ההסתה, מגיעה ההתעלמות הציבורית מחשיפת סיפור הפקרתו של רון ארד משיקולים לאומיים, וטופחת בפניהם של כל המסיתים והרוקדים על הדם: איך אינכם מתביישים להריץ את ההסתה האנטי־יהודית באשר לקביעת רגע המוות, באמצעות מסע דמגוגי של דאגה־כביכול להצלת חיים, בה בשעה שאינכם משמיעים אפילו ציוץ של מחאה כנגד הפקרת חיי אדם בשל ״שיקולים לאומיים״? וכי דמו של רון ארד, שאי אפשר לשמן בו את גלגלי ההסתה נגד החרדים, סמוק פחות מדמם של הזקוקים להשתלת איברים ר״ל?
כל בר דעת מבין עד כמה חשוב להעלות למרכז סדר היום הציבורי את חשיפת המחדל הנורא של הפקרת רון ארד בשל ״שיקולים לאומיים״, אבל למרבה הצער, הסיכוי שמישהו אכן יצליח להניח את ״השיקולים הלאומיים״ הללו לדיון ציבורי מסודר, הוא אפסי. והסיבה פשוטה: העיסוק בשערורייה הזו, אינו עולה בקנה אחד עם ״השיקולים הלאומיים״ של מדינת ישראל. |