לפני שלושה חודשים הכרזתי על התנזרות.
החלטתי שכדאי להפסיק עם הסטוצים וההנאה הרגעית ולפנות זמן ומקום לקשר אמיתי שימשך קצת יותר מארבעים דקות מיוזעות.
שבוע וחצי אחר כך מעדתי ומצאתי את עצמי מתעוררת שוב בדירה שאני לא מכירה, עם בחור שאני בקושי מזהה. בעודי מבצעת את הליכת הבושה של שבת בבוקר מהדירה שלו בלילינבלום אליי הביתה החלטתי שזהו, הפעם זה סופי, עד שהנסיך מקסים לא מתדפק על דלתי או לפחות מזמין אותי לצ'ייסר של וויסקי אני משנה את שמי למריה הקדושה.
הצעד הראשון והמשמעותי ביותר היה למחוק את כל מספרי הבוטי קול ששמרתי לי במהלך תקופת ההפקרות. כשעברתי על הרשימה נזכרתי בהם, עלו בי חיוכים של נוסטלגיה ופלשבקים של זימה והוללות. נפרדתי בהערכה מכולם בפעם האחרונה, אין יותר טלפונים באמצע הלילה ואין יותר דירות לא מזוהות ב-4 לפנות בוקר. ממני לא יצא יותר "ער?" לעולם.
עברו מאז חודשיים וחצי. החודש וחצי הראשוניים עברו בצורה מזוויעה אבל הייתה לי מטרה והייתי נחושה להשיג אותה. וגם אני מעדיפה לבנות לעצמי אופי לפני שהקיץ מתחיל והתיירים ממלאים את חופי ארצנו. חיפשתי לעצמי דברים אחרים להתעסק בהם ורק לא לחשוב על אטרקציות חדשות שיכולות לצוץ אם אני רק אקפוץ לבירה בפאב השכונתי. מצאתי את עצמי משקיעה יותר בלימודים ובעבודה אבל כותבת הרבה פחות. יכול להיות שבגלל שאין בחורים אין סיפורים?
הבנות, שידעו שאני מתנזרת התאימו את עצמן כדי לעזור לחברתן המצוקתית. עשינו הרבה ערבים ביתיים עם סרט, למברוסקו וירקות חתוכים, ממש תענוג לחיך, והכול כדי להחזיק מעמד ולחכות לפרינס מקסים. באחד הערבים האלה העלנו את נושא ההתנזרות ורונה אמרה שתקופת ההתנזרות הכי ארוכה שלה הייתה שנה, אבל לא מבחירה, כי פשוט לא יצא.
נחרדתי. כשאת שומעת שזה קורה למישהי אחרת את אומרת "נו מילא, היא כולה חסודה, לי זה בחיים לא יקרה". עד שזה מגיע למעגל הכי קרוב שלך ואחת מהחברות שלך היא חלק מהסטטיסטיקה, אף אחת כבר לא חסינה.
הלכתי לישון בתחושה מגעילה, אני לא רוצה להגיע למצב כזה! אני חייבת להפסיק את השטות הזאת! התחלתי לחפש ברשימת טלפונים מישהו שיש בליבו מספיק חמלה כדי לעזור לבחורה בצרה, אבל אז נזכרתי שברגע של חולשה מחקתי את כולם, לעזאזל עם החוסר משמעת עצמית שלי!
די, אני חייבת להירגע. זה סימן. היקום פשוט מעמיד אותי במבחן ואני חייבת לעבור אותו. אספתי את עצמי למטבח, שתיתי 2 שוטים של סטולי ונכנסתי לישון. לבד.
התעוררתי בבוקר בהרגשה של סיפוק. עברתי את הלילה הקשה הזה ולא הייתי צריכה אף אחד לידי כדי לעשות את זה.
מאז המשבר הגדול עבר כמעט חודש והכול נהיה פשוט יותר. נקי יותר. לא ריחפתי כל הזמן כמו קודם בגלל חוסר שעות שינה או כי חיכיתי שהוא יתקשר לשאול איך היה ולבקש עוד. לא הייתי עסוקה בלבדוק אם קיבלתי הודעה ואם זה ממנו. הרגיש לי שאני מתנקה, שאני עושה דברים רק בשביל עצמי, שאני סופסוף משקיעה במה שחשוב באמת ושהקוסמטיקאית מקבלת קצת חופש.
אבל הדבר הכי חשוב שיצא מכל תקופת ההתנזרות הזאת הוא שהבנתי שמה שאני רוצה באמת זה לא סתם סטוץ לאוסף, כי עם סטוץ לא קונים במכולת. ז"א, רק אם את במקצוע הנכון.