אז מה כן....?
באופן מוזר,ה"ביקורת בונה" לא בונה, אלא הורסת.. את מה? את הבטחון העצמי,את האמונה ביכולת העצמית, את הנכונות להתנסות את האפשרות לעשות ולטעות...ומשם לגלות מה נכון.. אז מה כן...? עידוד,חיזוק החיובי, הדגשים על ההצלחות והיכולות, גם אם הם נראות לנו קטנות או טרווייאליות. כשהעידוד מסביר ומפרט מה במה שעשה האחר...הילד...המבוגר...,טוב, תורם, מועיל, נכון ועוזר, ומתוך המילים האלו יהיה ברור אייך אפשר לחזור על המעשה ולהצליח שוב, או אז, מתקבלת ההבנה מה ממה שאני עושה טוב, משפיע , ואיך אפשר לחזור על ההצלחה.
המוטיבציה של להצליח גם בפעם הבאה מתחברת עם הידע אייך להצליח ומובילה לעוד הצלחה...ועוד הצלחה... ומהו ביטחון עצמי אם לא המחשבה שאני יכול ויודע אייך להצליח, וגם אם לא אצליח...אוכל לנסות שוב ובפעם הבאה להצליח... הצלחות קטנות וחוזרות מובילות לאמונה ולבטחון בעצמי.
דוגמא: במקום - "את/ה מקסימה"..."את/ה נהדרת"..."את/ה גאון"..... אפשר לאמר משהו כמו: "האופן שבו למדת למיבחן - דאגת לחומר מראש, ישבת ולמדת, התרכזת, איפשר לך לקבל ציון כזה"... "הדרך שבה את/ה התייחסת לאחיך בחמש הדקות האלו שהמתנו הייתה מאוד נעימה לי / איפשרה לי לעשות א,ב,ד..."
זה דורש קצת יותר מאמץ, ומחשבה עמוקה כדי למצוא אלו כישורים/איכויות אפשר להדגיש. לפעמים פשוט בא לנו להגיד רק את/ה ניפלא/ה מבלי לפרט... אפשר להתחיל ולנסות...התגובות של הצד השני יבהירו מהו הדבר המשפיע יותר, מהו הדבר המכוון את האחר ועוזר לו להיות טוב יותר.
עוד על הגישה גם בעולם המבוגרים...אפשר ב:
|
