מכירה את התופעה הזו שעד שלא מדברים על משהו לא מודעים אליו

אבל אחרי שהוא הוזכר והובע במילים, לא מפסיקים להרגיש בו?

זוכרת שדיברת על זרמים בכל הגוף? על צריבת המפגש בינינו

באיברים הפנימיים, ואיך ששעות או אפילו ימים אחרי שנפרדנו עדיין

אפשר להרגיש את הסערות עולות ויורדות במעלה הגוף ובמורד הנשימה?

כמו זיכרון של הגוף בסערה שחלפה, תופעת לוואי נעימה.

אמש פגשתיה בנסיעה, שרירים התכווצו ונירפו, רעד קל בבטן תחתונה.

אחר- כך בשעת ארוחת הערב שוב התעוררת בתוך גופי, 

ועל אף המבט הקשוח האופייני, בפנים כלום לא נרגע.

במקלחת, תחת מים רותחים, סיבנתי אותך מעלי,

אבל המים לא הצליחו לשטוף את תוכי.

נרדמתי כשאת בי.