יום אחר יום הם מילאו השבוע את עמודי העיתונים בעשרות אינצים של דיו. כאילו מתחרים אחד בשני מי יפליג  באינצ'ים ומי יסתפק במועט. כולם -  טייקונים או בנקאים בכירים. ידיעות, מעריב, הארץ, גלובס – יום אחר יום מנחמים את המנכ"ל הבכיר שאביו הלך לעולמו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

איש מהם לא הכיר את המנוח אבל אני גדלתי על ברכיו. אליהו יונס ז"ל, אביו של אלי (אליעזר ) יונס, מנכ"ל בנק המזרחי – טפחות  הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל מופלג למדי. 95. היה יליד וילנה בדיוק כמו אבא. אליהו יונס היה גם פרטיזן ולחם ככל יכולתו בגרמנים.מעטים היהודים שזכו לכך. עלה לארץ ב – 1950 וכשנתיים מאוחר יותר החל לעבוד בקול ישראל כעורך חדשות לעולים באידיש. אח"כ התמנה למנהל המדור.

אודה לו תמיד על שאיפשר להוריי נרדפי הנאצים והעולים החדשים דריסת הרגל בקול ישראל. כך החלו לבנות את חייהם בארצם החדשה. אליהו חיפש אז עובדים חדשים. אבא שבבית הוריו בוילנה דיבר אידיש על בורייה, הגיש מועמדות, נבחן והתקבל.  כך גם אימי ששימשה כמזכירת המחלקה שנים רבות. עיסוקו של אבי בקריאה באידיש ברדיו תודות להדרכתו וידו התומכת של אליהו יונס נמשך למעלה מארבעים שנה. גם כשיצא אבא  לפנסיה, הגיש פינות באידיש כשכתב מאמרים בנושא במכונה הכתיבה הישנה בבית ומיהר לרדיו להקליטן.

בשנות החמישים הפך אליהו לאחד מעמודי התווך של מחלקת ההדרכה בקול ישראל – תחנת הרדיו הצעירה של המדינה. דורות על גבי דורות של קריניים ובעלי דעה ברדיו הישראלי התחנכו בקורסים שניהל והדריך. שם הטביע את חותמו שלא ישכח.

אליהו מוקף בעיגול כשמאחוריו הקריין האגדי משה חובב. נסו לזהות בתמונה אחרים – כמו חיים יבין, יצחק רועה וחברייהם...

 אני לא אשכח לאליהו את הרגל המוזרה עלייה דידה כל חייו ולא העזתי לשאול אף פעם מה פישרה של צליעה זו. אזכור את קולו הצרוד והחם עת ביקר בביתנו וסעד לו במטבחה החמים של אמא בימים טובים וקשים כאחד. את הגפילטע פיש המפולפל שהכינה שהזכירה לו את בית הוריו. את הטיולים המשותפים עם הוריי עם רעיתו דאז סימה. ימים שהיו ואינם עוד. גם בימים שקמל לאיטו כדרך הטבע  שקד על עבודות דוקטורט בספרייה באוניברסיטה העברית שם הייתי פוגש בו כסטודנט, מתפלא לנמרצותו.  עבודת הדוקטורט הפכה אותו לחוקר חשוב של יהדות לבוב . בשארית כוחותיו – ולא היה לו קל – דידה אל קברו של אבי ביום הלווייה העצוב כל כך לפני שנים. לאחרונה פגשתי בו ביום הולדת חגיגי שערך לו אלי בפונדק מוצא בפאתי העיר. מאז לא ראיתיו.

אליהו יונס. לא סתם שם במודעת אבל למנחמי בנו אליעזר מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות ,אלא איש אשכולות בפני עצמו שראוי כי יזכרו ויזכירו את תרומתו החשובה כל כך לשידור העברי. גם במודעה הלקונית של רשות השידור צויין כלאחר יד כי היה גימלאי הארגון. כל כך עצוב. ידידי לספסל הלימודים איזי מן כתב ספר מדהים בשם "קול ישראל מירושלים" ובו תאור 60 שנות היסטוריה של הרדיו העברי. לאליהו יונס מקום של כבוד שם. ראוי היה כי אנשי משאבי האנוש של קול ישראל יחזיקו עותק במגירתם ובמודעת האבל שיממנו יכתבו את אשר ראוי היה שיכתב: אליהו יונס – מאבני הדרך של קול ישראל.

ולגבי הטייקונים....בהזדמנות אחרת.