מרגע שהתחברתי לקפה קשה לי להתעלם מאינספור הפוסטים במשולש נשים-גברים-מיניות, שנכתבים לרוב על ידי נשים, החובטות בגברים שהטרידו אותן, סוחטות כוכבים ללא מאמץ ומזכות עצמן במעמד של 'יקירות הקפה'. מנגד יתגייסו תמיד כמה זכרים לוחמי צדק, שינסו להגן על כבודם המושפל של אחיהם, בדרך כלל נשואים ו/או קשישים (יחסית למחברת הפוסט המוטרדת), שחמדו את בנות ישראל ללא קשר לגילם ולמצבם המשפחתי. ותמיד ילוו את הפוסט צהלות של נשים, המריעות ומעודדות את זו שהעזה להעמיד את הזכרים במקומם.
ואני שואל, מה קורה פה? מה חדש?
מיהרתי לדינמומטר בשישי בצהריים לרכוש מספר לתלייה על האופניים. ליד הבוטקה של מטביעי המספרים עומדת אישה ומשוחחת בטלפון, מתעלמת מהפועל שמבריג עבורה מספר לפגוש, מזה שבודק מים ברדיאטור. שניהם מגניבים לעברה מבטים, כמו מכשכשים בזנבם ומחכים לתשומת לב. ניגשתי לדלפק וביקשתי לרכוש מספר. הגבר שישב בפנים לא הותיר בי ספק לגבי רמת השירות הניתנת במקום לגברים: "משה? איפה אתה? הוא בטח הלך.... עוד מעט יבוא.... תחכה...." אמר לי באדישות, כאילו לא סוגרים בעוד עשר דקות. "אני מבין שצריך להיות 'כוסית' בשביל לקבל פה שירות" אמרתי לו בטרוניה, מצביע על הגברברים שממרקים את הרכב המקרטע של הגברת עם הטלפון, שהמשיכה ללהג בקול ולהתעלם מהסביבה הזכרית. בסוף הגיע תורי, אבל רק אחרי שהיא נסעה ולא לפני שאחד הגברברים שאל אותה בהתרפסות "אז מה, שניפגש לשתות משהו?" ואז קיבלתי מספר חדש... עם צבע טרי שנמרח כשהפועל מסר לי אותו, ומבט עצבני כשביקשתי שיקדח עוד חורים, שיהיה לי נוח לתלות. טוב, אני גבר, מה ייצא לו ממני?....
במפגשי אימון שאני נוהג לקיים בבית קפה מסויים מכרכרים המלצרים סביב המתאמנת שלי, עד שלי כבר לא נעים בשבילם. כמה נמוך הם יכולים לרדת בשביל קצת תשומת לב? אבל לה אין בעיה עם זה... היא מחייכת אליהם, מלהטטת, ולפליאתי תמיד מקבלת כרטיס חותמות מלא מאחד המלצרים. אני, לקוח ותיק שאוסף חותמת לחותמת עד שאקבל ספל קפה חינם מביט בקנאה, כיצד בכל פעם מעניקים לה המלצרים קפה חינם והיא אף פעם לא צריכה לשלם...
בפגישה שהיתה לי בבית קפה אחר עם אישה יפה שמודעת לעצמה, היא אמרה למלצר שאין לה כח לקום, היא עייפה, ושיביא לנו את ההזמנה לשולחן. "אבל השירות עצמי ותצטכו לשלם בקופה" אמר לה המלצר המבולבל בנימוס. "לא נורא מאמי, תביא ונשלם אחר כך..." המתיקה לעברו במבט מפתה ופסקני. ואני בכלל לא ידעתי שיש בעולם אפשרויות כאלה, אבל מסתבר שכן. הקפה הגיע לשולחן, ובקופה המתינו כשעתיים עד שהגברת תשלם. טוב, בעצם בסוף אני שילמתי.
לכל תוצאה יש מחיר. מעולם לא פגשתי בחורה שביקשה אפלייה מתקנת כשגבר התרפס בפניה ונתן לה עדיפות בתור, חלף על פני חייל עייף בטרמפיאדה ועצר לה לטרמפ, או עזר לה להחליף גלגל ואיחר לחזור הביתה לאישתו. אולי יש נשים כאלה, אני נזהר, אבל אני לא נתקלתי בהן. אז הגברים האלה, שמשרתים אתכן במוסכים, שמגישים לכן קפה בחינם, שעוצרים לכן לטרמפים ומוכנים לשרת אתכן בשביל קצת תשומת לב, חלקם, מסתבר, מעיזים יותר באינטרנט, כשלא צריך להסתכל בעיניים, כשאפשר לשחק עם המילים במקלדת בלי לשאת באחריות ישירה, וכשנחה עליהם לרגע הרוח והם מעזים ומשתטים. אולי אחר כך (כך אני מקווה) הם אפילו מצטערים.
מסתבר שזה הדיל שיש לעולם להציע. מפתיע? תודו שלא ממש... אתן בוודאי לא נהנות מזה, ואולי לפעמים ממש סובלות, אבל מה כאן בעצם מפתיע?! ולא, לא הייתי רוצה להיות בחורה שמתחילים איתה, ואולי מטרידים אותה, אבל אם הייתי כזו, הייתי כניראה משלים עם העובדה שלנשיות שלי יש גם מחיר, ואני מקווה שלא הייתי הופך אותה למסע צלב לאיסוף כוכבים.
ועוד דבר. אני מכיר הרבה גברים נאמנים, אוהבים, אמיתיים, כנים, אנשי מקצוע ויצירה, חדי לשון ומחשבה, ששמחים לאהוב את האישה שאיתם בלי לשחק משחקים מיותרים. אני מכיר אותם כי הם האח שלי, והאבא שלי, והחברים הטובים שלי, והקולגות בעבודה. לא כולם. יש כאלה שאני יודע שהם מהסוג האחר, הפוגע, ולפעמים אני אפילו מעיר להם בביקורת. אבל יש מספיק מהסוג האמין יותר בשביל להאמין בזוגיות, במשפחה ובאהבה. |