0

0 תגובות   יום שישי , 7/1/11, 00:26

אני יושבת מולן

שתי בנותיי היפות

ועוצרת מבכי

מנגבת להן את הדמעות.

אני מנסה לתווך

מנסה למצוא דרך

אך למילים שלי ושלהן

אין עבורך כל ערך.

אבא שלהן,

האיש שהביא את יצירות המופת לעולם,

היכן אתה?

מה קרה לך?

איך נתת בידה של האשה שאיתך

את הכח לשנות כך את עולמך?

אתה פוגע בהסכמה ביקר לי מכל

פוגע בבנות שלנו, ועל זה אי אפשר למחול.

קשה לי לראותן כך, פגועות, לא מבינות,

מה קרה לאבא, איך כך יכול להשתנות?

לא רוצות לבוא אליך, להיכנס אל ביתך,

כמה זה עצוב, הריי הן כל כך שלך...

ילדות קטנות של אבא,

העריצו אותך תמיד,

ועכשיו הן מתבגרות,

ואתה פשוט מפסיד.

אני מקווה שתתפכח, יום אחד אולי תבין,

שלמעשיך יש מחיר, והוא עשוי להיות מריר...

השנים החשובות האלה לא יחזרו לעולם,

ובהתנהגות הזו שלך ההפסד הוא של כולם.

לו רק היית עוצר לרגע מהכל,

ובאמת מקשיב לליבן של הבנות

היית שומע כמה עצב וכאב הסבת להן,

הן מאבדות אותך איש,  אתה "אבא" שלהן....

אני מרימה ידיים,

ניסיתי באמת הכל,

אתה לא רוצה להקשיב,

חושב שכולם נגדך, ולשנות רק אתה יכול.

חבל מאד ועצוב לי נורא

שהן לא יכולות לקבל ממך

את הבטחון,  בידיעה שאתה שם בשבילן,

תמיד, לא משנה מה, אתה תעשה הכל למענן.

נגמרו לי המילים,

לגביך נגמרה התקווה

אני כאן בשבילן, תומכת ומבינה...

אתה אבא שלהן, תתעורר, לא מאוחר,

הלוואי שהשינוי בך היה מתחיל כבר מחר.

 

דרג את התוכן: