אנ'לא מגיע לכתוב כאן. מקסימום אני מצליח להיכנס לאתר לכמה דקות במהלך היום, כדי לבדוק הודעות ולהעיף מבט מהיר בפוסטים של החברים שיצרתי כאן.

זה היה יום ארוך. פולי מת ובשש בבוקר כבר ישבתי לעבוד. בתשע, על העיתון עם בלוטת הערמונית של רוה"מ אכלתי ארוחת בוקר ואז דילגתי עשרה עמודים קדימה בעיתון. בעשר התחלתי לנסוע לפגישות שחיכו לי - אזור, מרכז תל אביב, שיחות בנייד שנדחף אל האוזן בתוך הקסדה תוך כדי נסיעה על האופנוע, קפיצה מהירה למשרד, הרצליה - ארוחת ערב מהירה עם האישה וכריך שרק חלקים ממנו כורסמו ואז הוחזרו אל השף (כריך צריך להגיש בלחם טרי וגבינה צריך למרוח בשכבה עבה יותר משכבת מרגרינה), מרכז תל אביב לעוד פגישה והביתה סוף סוף.

אחרי 16 שעות רצופות של עבודה, ריצות ופגישות (עבודה+האהובה שלי, שיש לה את החיוך היפה ביותר בעולם), קרסתי הלילה בעשר על הספה כדי להירדם בתוך חמש שניות בערך. עוד הספקתי לחלוץ את המגפיים - וזהו, לא זוכר מאותה השנייה כלום.

התעוררתי בשתיים כי נזכרתי מתוך שינה, שהתחייבתי לסיים עבודה מסויימת עוד הלילה. עכשיו 03:17 - השלמת העבודה מאחוריי ואני יכול סוף סוף לבקר בקפה שהתרוקן ממבקריו בשעה זו.

אני עירני לגמרי וגווע ברעב. כרגע אני שוקל אם להכין לי ארוחת בוקר ולהתחיל את היום הזה, או לנסות בכל זאת להירדם קצת.

הולך למטבח עכשיו להכין לי קפה וכריך (בלחם חם עם נקניק דל שומן עם זיתים - מומלץ).