בעוד שלושה חודשים תציין ממשלת נתניהו שנתיים לכהונתה, ותחל בשנתה השלישית. אחת השאלות הנפוצות במסדרונות הכנסת ובמערכת הפוליטית בכללותה היא, האם אכן ריח הבחירות נישא באויר? האם ממשלת נתניהו עומדת בפני סיום דרכה?
הקואליציה של נתניהו מתחילה לקרטע והקונפליקטים הפנימיים מתחדדים
הסוגיות שעשויות להכריע את עתידה של הממשלה: החלטה של היועץ המשפטי בתיק ליברמן, וההתנהלות הפנימית במפלגת העבודה, שעושה יותר מתמיד קולות של פרישה
נתניהו מנסה לזהות את הבעיות, מאמץ אליו את בן אליעזר, מתחמק ממריבות עם ליברמן, ומנסה לרצות גם את ש"ס
האם יצליח לעבור בשלום גם את השנה השלישית - הבעיתית בדרך כלל לממשלות במדינת ישראל? האם יצליח להגיע לבחירות במועדן? האם בליכוד יניחו ויתנו לו לבצע את העבודה? ואולי הנשיא אובמה יטלטל אותו עם תוכנית מדינית חדשה, שתזעזע את הממשלה פנימה?


ריח בחירות באויר...


זה קרה ביום שלישי השבוע במליאת הכנסת. האופוזיציה כפתה על נתניהו דיון שעסק ב"כשלונות הממשלה". נתניהו ישב במקומו והזעיק אליו את מרידור, שהגיע לאולם המליאה עם מחשב נייד. השניים נראו רכונים סביב המחשב מחפשים כתבות והתבטאויות של ראשי קדימה - לבני ומופז, זה על זו וההיפך.

כמה רגעים קודם, תקף מופז בחריפות את נתניהו מעל דוכן המליאה. "אדוני ראש הממשלה. איבדת קשר עם המציאות. אם אין ביכולתך להוביל, ליזום, למנוע מלחמה, להשיג שלום למען אזרחיה ועתידה של מדינת ישראל, תניח את המפתחות. הגיע הזמן שאת המדינה תוביל מנהיגות שמאמינים לה".

"נאום המפתחות" של מופז היה תוקפני ולא אופייני. מופז מעולם לא סגר דלת בפני האפשרות להצטרף לממשלה, ואפילו לחזור לליכוד. נתניהו שמע את הדברים והחל לחפש עם מרידור את התשובה. לאחר רגעים מספר, נראה מחייך, והחל לרשום במהירות על דף את תוצאות החיפוש. כאשר עלה להשיב מעל דוכן המליאה, הוציא את הדף וקרא.

התשובה ל"נאום המפתחות"

"חבר הכנסת שאול מופז אמר לי, אדוני אתה חייב להסיק מסקנות ולהחזיר את המפתחות", אמר נתניהו והחל בהתחשבנות פוליטית. "חשבתי לשקול זאת, אבל שאלתי את עצמי, למי אחזיר את המפתחות? מן הסתם לראש האופוזיציה. אבל אתה עצמך שאול מופז, אמרת עליה שהיא אינה ראויה להנהיג ואינה ראויה להיות ראש ממשלה".

נתניהו לא הרפה, הביט לעבר מופז והמשיך: "האם היא מתאימה או לא מתאימה? האם חזרת בך מהדברים? כשתחליט תודיע לנו"...

כל העת ישבו לבני ומופז במקומם זה לצד זה במליאה. מופז נע בכיסאו באי נוחות. לבני התעשתה ראשונה ועלתה לדוכן להשיב. "שאול", קראה לעבר יריבה בקדימה, "לפחות בדבר אחד אנו מסכימים: נתניהו לא מתאים ושנינו לא מאמינים לו".

חילופי הדברים הללו, מעידים על דבר אחד. ריח בחירות באויר. כאשר ראש ממשלה עולה לדוכן וקורא מה אומרים זה על זה במפלגה היריבה, פירושו של דבר שמדובר בתחילת מערכת בחירות.

ואכן אחת השאלות הנפוצות במסדרונות הכנסת בשבועות האחרונים ובמערכת הפוליטית בכללותה היא, האם אכן ריח הבחירות נישא באויר? האם ממשלת נתניהו שתיכנס בעוד שלושה חודשים לשנתה השלישית, עומדת בפני סיום דרכה? האם אנו ערב נפילת ממשלה ומתקרבים לבחירות?

השנה השלישית - הבעיתית

לסילבן שלום, הנחשב למומחה פוליטי, היודע לאפיין ולקרוא היטב את המפה, יש תזה מענינת. לדבריו, בשנה השלישית של הממשלה, ותהיה זו כל ממשלה, היא מאבדת את היציבות ונכנסת לסחרור פוליטי פנימי, שמביא אותה על סף בחירות.

המוקשים בדרכה של ממשלת נתניהו אינם חסרים. שתי סוגיות עשויות להכריע את עתידה במהלך השנה הקרובה. ההחלטה של היועץ המשפטי בתיק ליברמן וההתנהלות הפנימית במפלגת העבודה.

עד פתיחת מושב החורף האחרון נחשבה ממשלת נתניהו לאחת הממשלות היציבות שהיו בשנים האחרונות. נתניהו למד והפיק לקחים מהקדנציה הראשונה שלו, ולכן דאג לבצע מהלכים שייצבו את ממשלתו. הוא התעלם מהביקורת הציבורית, מינה שרים וסגני שרים רבים, ובכך הקטין את כוחם של חברי הכנסת מתוך הקואליציה לעורר מהומות פנימיות מיותרות.

כמו כן היה מעורב באופן עקיף בניסיון פילוגה של קדימה לפני שנה, מה שגרם לשיתוקה של מפלגת האופוזיציה הראשית. נתניהו לא הסתפק בכך והעביר את "חוק מופז". בכך אותת כי יש אפשרות לשבעה ח"כים מקדימה לפרוש ולהצטרף לממשלה. כל זה הגביר את כוחה של הקואליציה וגרם לאופוזיציה להראות חיוורת ונטולת דרך.

אולם פתיחת מושב החורף מבשרת את תחילת החריקות בקואליציה. הבעיות אינן פשוטות. הקונפליקט בין ליברמן למפלגות החרדיות מתחדד. במקביל הקיפאון המדיני מעורר את מפלגת העבודה לפרוש מהממשלה, ואפילו "שרי העוגן", דוגמת בן אליעזר, מתחילים לדבר בקול על דד-ליין לפרישה, אם לא תחול תזוזה מדינית.

"ממשלת סמרטוטים רכים"

קדימה מבחינה בחריקות של הממשלה, ולבני כבר לא מבטיחה כדרכה רשת ביטחון מבחוץ, באם התהליך המדיני יתקדם. רק לפני כחודשיים, עוד סברו רבים בקדימה, שלבני עושה את דרכה לממשלה. גם בסביבתה לא מכחישים שזה היה ממש קרוב.

אלא שאז החלו העימותים הפומביים בין נתניהו ללבני, ששיאם בקרב המילולי במליאה, כאשר נתניהו רמז ללבני שהיא מקבלת הוראות והנחיות מיועציה, תוך כדי דיון, כיצד לענות ולתקוף אותו. לבני ענתה והשיבה, שהיא מקבלת כל הזמן מסרים והודעות כמה נתניהו חלש, ואף החלה לקרוא את ההודעות הללו מעל דוכן הנואמים במליאה.

לאחר מכן ארע אסון הכרמל, ומיד אחריו ההודעה האמריקאית כי המגעים להמשך ההקפאה נכשלו, וכך ירד מסדר היום כל העניין המדיני, ובעיקר הדיבורים על המשך ההקפאה לשלושה חודשים. בימין עלצו, ובקדימה הבינו שאפסו הסיכויים להצטרף לממשלה. "אנו לא נציל את נתניהו, שגם כך לא רוצה מהלך מדיני" אמרו.

חילופי הדברים הקשים בין לבני לנתניהו, מעידים על חוסר האמון ביניהם ואין כל סיכוי לראותם משתפים פעולה. "ממשלת סמרטוטים רכים", כינתה השבוע לבני את הממשלה, ובכך סתמה את הגולל סופית, שהיא תשמש כסחבה ב"ממשלת הסמרטוטים". אגב, לבני לא המציאה את המושג הזה. זכות היוצרים שמורה לגדעון סער, שכינה כך את מפלגת העבודה, שותפתה של ממשלת אולמרט בקדנציה הקודמת.

ולמרות כל זה ההערכה הפוליטית הגוברת היא, שממשלת נתניהו מתחילה אמנם לקרטע, אבל אין בשלב זה היתכנות ממשית לנפילתה.

יש המכנים את ממשלת נתניהו - "ממשלת ביברמן". זאת כדי להמחיש כי ליברמן הוא האיש החזק בממשלה. שר החוץ אוהב אמנם להביך את נתניהו עם אמירות מדיניות נוקשות, אולם הוא לא מתכנן פרישה בזמן הקרוב, לבטח כל עוד לא הוכרעו תיקיו אצל היועץ המשפטי לממשלה. באופן אבסורדי ובניגוד להרבה ההערכות, דווקא אם לא יוגשו נגדו כתבי אישום, תעלה הסבירות שליברמן יפעל להקדמת הבחירות. הסקרים מחמיאים למפלגתו מאד, ובסביבתו מדברים על מספר מנדטים דו ספרתי עם קידומת שתיים.

גם לש"ס ובעיקר לאלי ישי, אין אינטרס לפרק את הממשלה. ישי סירב להצטרף לממשלה בראשות לבני, מיד לאחר התפטרות אולמרט, והוא לא ירצה לפרק עכשיו את השותפות עם נתניהו, בפרט לאחר מסע ההסתה האישי שהוא עובר, ששיאו שלשום בכנס האזכרה להרוגי אסון הכרמל. ישי גורש מהמקום בבושת פנים, ונתניהו שיגר לו התנצלות על הארוע. הצורך העכשווי של ישי הוא לשקם את מעמדו, ולכן אי יציבות ממשלתית רק תפריע לו בכך.

הצלע השלישית היא מפלגת העבודה. 13 הח"כים אינם מפסיקים לריב. בן אליעזר הצטרף השבוע לשרים ברוורמן והרצוג המבקשים לפרוש מהממשלה ונקב בזמן של שלושה חודשים, כדי לראות האם אכן יש תזוזה מדינית אם לאו. בראיונות לתקשורת הצהיר, שאם הפעם לא תהיה התקדמות, הוא יתמוך בפרישה. וכאשר בן אליעזר מאיים במפורש, הוא גם מקיים. נתניהו יודע את זה ולכן מחבק פוליטית את פואד, מזמין אותו לדיוני השביעייה, ואף צירף אותו אתמול לפגישה במצרים.

במקביל גם ברוורמן מחריף את האיומים והוא קרוב לפרישה יותר מתמיד. הרצוג ממשיך לתבוע פרימריז, ושני בכירים - שמחון ווילנאי, חשים כי הקרקע בוערת מתחת רגליה של העבודה, ולכן הם מנסים למצוא ג'וב פוליטי - ראשות קק"ל, העיקר להימלט ממפלגתם המתפוררת.

המדד: האירועים בליכוד

מי שלבטח לא מתכוון לעורר מהומות הוא יו"ר העבודה ושר הביטחון, אהוד ברק. מבחינתו אפשר להשאר בממשלה וכמה שיותר. קיצה של הממשלה, יבשר גם את קיצו הפוליטי. אין לו שום סיכוי לחזור לעמוד בראשות המפלגה שלו, וגם אם יעמוד בראשותה, הוא לא יצליח להרים ולשקם אותה מהתחתית הפוליטית שם היא נמצאת.

במקביל פועל נתניהו לשקם את החזית הפנימית בתוך הליכוד, והשבוע עשה צעד לא שגרתי, כאשר זימן את יריבו הגדול - סילבן שלום (יחד עם פואד) - לדיוני השביעייה. אנשי לשכתו של נתניהו אמרו, כי אין כוונה להרחיב באופן קבוע את השביעייה לתשיעיה, אבל הצעד הזה מבשר על רצון של נתניהו לשמור על שקט פנימי. בתוך הליכוד ניכרת בכל זאת תכונה. השרים לוקחים בחשבון את האופציה של הקדמת הבחירות. ישראל כץ, גדעון סער, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין ולימור לבנת, מרבים להופיע יותר ויותר בכנסים ובפגישות עם פעילים. המדד הוא מסיבות, חתונות, בריתות ובר מצוות. "אין אירוע של חברי מרכז שלא יופיעו בו לפחות 20 שרים וח"כים", אומרים בליכוד.

הסימנים כולם מאותתים איפוא לכיוון הקדמת הבחירות. אין כל וודאות, שזה יקרה בקרוב. אבל הריח קיים.