שביתת עובדי משרד החוץ גורמת לנזקים דיפלומטיים קשים. נתניהו שהתערב ומנע את שביתת הרשויות המקומיות, מזניח משום מה את הנושא, והתוצאות בהתאם. ביקורו של נשיא רוסיה באיזור בוטל, ובדרך עוד ביקורים מדיניים שעלולים להתבטל אם לא תסתיים השביתה.
האם שמעון פרס החליט להתערב באופן ממשי בתהליך המדיני?.
הסעודים חשפו השבוע את "סוכני המוסד" החדשים - נשרים ישראלים עם משדרים.. האם זה קשור לפרישתו של מאיר דגן?.
הצבא מתכונן לאיום הבא: מתקפת תולעים ווירוסים על המחשבים והתשתיות
כמה זמן יקח מרגע שישוגר טיל שיהאב איראני ועד נחיתתו?.
מה גילה סטנלי פישר? את מי מלבד הונליין, אירח אסאד בדמשק? מה הקשר בין חנות מכולת למסמכי ויקיליקס? איזו התבטאות לא דיפלומטית נרשמה במשרד החוץ? ומי הם שגרירי הלפטופ החדשים?
הכריש והנשר
המצרים חשפו את "כרישי המוסד", והסעודים חושפים את "נשר המוסד"
כל מי שמתעניין בפעילות המוסד, שמע לבטח על היחידה הסודית "קיסריה". גם היחידה "תבל" מוכרת, וכמוה יחידת "כידון". אולם על יחידת "נשר", איש לא שמע. הראשונים ש"חשפו" את היחידה החדשה הם הסעודים. מבחינתם, "יחידת נשר" שרירה וקיימת, פשוטו כמשמעו.
מתברר שאין גבול לדמיון הפורה של כוחות הביטחון במדינות ערב. לאחר שמצרים אימצה לעצמה את תיאוריית הכריש הטורף שנשלח למי הים האדום על ידי המוסד, חושפת סעודיה חיית מחמד אחרת: הנשר R-65. יום אחרי ששוחרר ברמת הגולן לעיני המצלמות, לכדו אותו הסעודים והפכו אותו ל"סוכן מוסד" מן המניין.
מדובר בנשר שסומן בישראל לצרכי מחקר, ולכן הוצמד על רגלו משדר ג'י.פי.אס. על הטבעת סביב רגלו חרוט באנגלית שמה של אוניברסיטת ת"א. המשדר נועד לקלוט נתונים על מיקומו וגובה מעופו של הנשר, כדי ללמוד על התנהגותם של הנשרים המצויים בסכנת הכחדה.
הנשר המדובר שמספרו R-65 נלכד לראשונה במכתש רמון לפני יותר משנתיים. החוקרים מצאו שהוא בן שש שנים, סימנו אותו בטבעת ובתג ושלחו אותו לבדיקה וטרינרית. לאחר מכן שחררו אותו ומאז הוא נצפה מספר פעמים בישראל. לפני כמה חודשים הותקן עליו משדר מחקר בעת שביקר במדבר יהודה. לפני שלושה חודשים נצפה הנשר בשמורת גמלא בגולן.
הנשר דאה למרחוק והגיע עד הישוב חאייל בסעודיה. לוכדיו הסעודים גילו על רגלו את המשדר, הטבעת והתג וזיהו כי מדובר בכתובת ישראלית. הם מיהרו לפנות לכוחות הביטחון הסעודיים, ועד מהרה פירסמה העיתונות בסעודיה כי בידה נשר שבוי, שהופעל על ידי המוסד הישראלי לצורך ריגול ואיסוף נתונים...
התקשורת בסעודיה כתבה, כי אין זו הפעם הראשונה בה מפעיל המוסד חיות. בהקשר זה ציינו הסעודים את "כריש המוסד" שנחשף במצרים, תוך שהם מדגישים כי גם הנשר מופעל על ידי המוסד.
ברשות הטבע והגנים בישראל נדהמו לקרוא על "נשר המוסד". "יתכן שהנשר הזה הוא בכלל לא ישראלי, אלא ירדני או טורקי", ציינו הפקחים. לדבריהם, אם הנשר לא ישוחרר הוא ימות. "לגבי הכריש אנו לא יכולים להיות בטוחים", התבדחו פקחי רשות הטבע, "אבל הנשר הוא ממש לא סוכן מוסד".
ברשות הטבע מספרים, כי פנו לעמיתיהם מאירופה וגם ממדינות ערב כדי שיסייעו לשחרר את הנשר השבוי, אולם בינתים לא זכו לתשובה. ובינתים הסעודים נהנים מהחשיפה והסיפור מופיע בכל כלי התקשורת בארצם, תוך טפיחה על השכם, על "סיכול מבצע הריגול הישראלי".
סיכום: על הכריש המצרי שמענו, הנשר הסעודי, גם הוא מאחורינו, ובשבוע הבא תורו של הקוף האיראני. רק דגן עזב, וכל ה"מרגלים" מתחילים להיחשף..
חוזר לצייר
על פי פרסומים זרים: הפעולות הבולטות של המוסד בראשות מאיר דגן.
לאחר שמונה שנים ארוכות ומלאות באירועים ואתגרים, מסיים היום מאיר דגן את תפקידו כראש המוסד. "לא יצאתי לחופש בכל שמונה השנים האחרונות, ולו ליום אחד" סיפר דגן השבוע בישיבת הממשלה. עתה הוא מתכוון לשוב לתחביבו הישן - ולצייר ציורים. המחבל המחוסל מדובאי, מוחמד מבחוח, לבטח לא יקבל אצלו דיוקן אישי.
דגן לא שכח להודות בישיבת הממשלה שנפרדה ממנו השבוע, לאריאל שרון, שמינה אותו לתפקיד. כבר בעת המינוי, הורה לו שרון לנער את המוסד מקפאונו ולהחזירו לתדמיתו המאיימת. "אני רוצה מוסד עם סכין בין השיניים", צוטט שרון, והעניק לדגן ראשות הארגון.
ואכן המוסד היה צריך ניעור רציני, לאחר שורת תקלות שארעו לפני כניסתו של דגן. הדבר גרם לקיפאון ולחשש מנטילת סיכונים. דגן עט על המשימה והגדיל את כמות המבצעים במאות אחוזים. התוצאה התבטאה בשטח. הסוכנים והלוחמים גילו יצירתיות רבה וביצעו פעולות רבות, "שאפילו להוריהם, הם לא יכולים לספר", כפי שאמר דגן השבוע בישיבת הממשלה.
את עיקר פעילותו השקיע המוסד בראשות דגן באיום האיראני ובארגוני הטרור. הדבר עמד לצנינים בעיני אמ"ן, שראה עצמו כמי שאמור להיות מופקד על התיק הזה. אבל לדגן לא היה אכפת. אנשיו החלו לאסוף פרטים מבצעיים על האיראנים, ועל פי מקורות זרים, ביצעו גם פעולות רבות בנידון.
דגן לא היסס גם לעבוד בשיתוף פעולה עם ארגוני מודיעין זרים, להם היה אינטרס זהה - אנטי איראני. הוא לקח בחשבון כי בכך הוא חושף תוכניות מבצעיות, אבל היה חשוב לו יותר, להגיע להישגים מודיעיניים כתוצאה משיתוף הפעולה.
ראש המוסד דאג ליחצן את הארגון שלו בפני השרים ומקבלי ההחלטות, והתוצאה ניכרה בהגדלת התקציבים לפעילות המוסד, דבר שאיפשר גיוס עובדים חדשים והעסקת עוד סוכנים במדינות יעד. גם צמרת הארגון התחלפה על פי טעמו של דגן, שוב ושוב. כל אחד שסיכן את מעמדו הפנימי של דגן, מצא עצמו בחוץ.
הנושא האיראני שעמד בראש מעייניו של דגן, נחל הצלחה רבה - על פי מקורות זרים. העתונות ידעה לספר על שורת תקלות מוזרות ואסונות מיסתוריים, שארעו במיתקני הגרעין, מדענים שפתאום נעלמו או שרכבם התפוצץ והם בתוכו..
מלבד איראן הקדיש דגן את מרצו לפגיעה בארגוני הטרור ובעיקר נגד "ציר הרשע". הפעילות הבולטת בתקופתו (על פי פרסומים זרים): חשיפת מתקן העשרה החשאי בנתנז שבאיראן, תקלות בפרויקט הגרעין וחיסול שלושה מדענים, פריצה למחשב של הבכיר הסורי והשגת המידע שהביא להשמדת הכור הסורי בדיר-אזור, חיסול עימאד מורנייה - מפקד הזרוע הצבאית של החיזבאללה, מידע שהוביל להפצצת שיירות הנשק מסודאן, שעשו דרכם לעזה, וכמובן החיסול בדובאי.
דגן רצה שנה נוספת בתפקיד, תשיעית במספר, וכבר החל לתכנן זאת. אולם אז הגיע החיסול בדובאי, עם כל הדברים שפורסמו סביבו. המוסד מעולם לא נטל אחריות על המבצע, ויש להניח שגם לא יטול. אולם התדמית מעט נפגעה. דגן נאלץ לוותר על השנה הנוספת, והפיקוד עובר עתה לתמיר פרדו.
תולעת מאיימת
כך מתכונן הצבא מפני וירוסים והתקפות פיזיות על מרכזי המחשוב.
אחת הפעולות המיוחסות למוסד הישראלי, היא פעולת השתלת "וירוס התולעת", שתקף את התעשייה האטומית של האיראנים. מדובר בתולעת מתוחכמת וקטלנית המכונה "סטוקסנט", שהוחדרה למערכות המחשבים האיראניות ובכך שיתקה למעשה את תעשיית הנשק האטומי של איראן למשך מספר חודשים.
מומחי מודיעין קבעו כי הוירוס פותח על ידי ארגון גדול בהשקעת מאמצים ומשאבים רבים, ועובדה שהצליח לשתק את המחשבים האיראניים, המצוידים בהגנה טובה יחסית מפני פגיעה.
פירסומים בינלאומיים קשרו את מדינת ישראל - המוסד למעשה, כמי שרק הם יכולים לפתח וירוס שכזה, ולשתול אותו במערכות האיראניות. היו שאמרו כי התולעת חפרה עמוק בתפוח האיראני עד שהגיעה לגרעין. במדינת ישראל כמובן לא מתייחסים לפרסומים הללו, לא במישרין, לא בעקיפין ולא בשום צורה.
עם זאת במערך המחשוב של צה"ל, מתכוננים לאפשרות של מתקפה דומה, בדיוק כפי שמתכוננים לפיגועי נקם לאחר חיסולים המיוחסים למוסד. בכיר במערך המחשוב של צה"ל, צוטט השבוע באומרו, כי אין אפשרות להבטיח במאה אחוזים שמדינת ישראל מוגנת לחלוטין מפני התקפה של וירוס התולעת. "יש לנו מערכות הגנה טובות, אבל אין הגנה ודאית", אמר.
בכירים נוספים ציינו, כי מערכת המחשבים של הצבא אמנם חסינה כמעט לחלוטין בפני דליפות מידע על ידי גורמים בלתי מורשים, מהסוג שהביא לפרשת ההדלפה של ענת קם, אולם הם מודים שלעיתים מתגלים וירוסים במערכות הצבאיות חרף אמצעי ההגנה הנרחבים.
"הוירוסים מגיעים לעיתים למערכת, כאשר המפעילים מכניסים למחשב בטעות או עקב רשלנות תוכנות שלא נבדקו באופן יסודי, כאשר לעיתים יש צורך בעידכון תוכנה אזרחית", אומרים במערך המחשבים של צה"ל. במקביל הצבא מחמיר מאד בכל מקרה של רשלנות. כל חייל הגורם לחדירת וירוס למחשב צה"לי עומד לדין בפני מפקד היחידה.
ואכן ההיערכות בצבא מפני מתקפת מחשבים הוגברה בשנים האחרונות. החשש הוא שמיתקפה כזו תשבש את המערכות הביטחוניות ותפגע בתשתיות החיוניות. ההגנות שננקטו אינן פאסיביות בלבד, כפי הקיים במערכת האזרחית, שם מתמקדים באיתור וירוסים לאחר שחדרו למחשבים.
בשונה מכך פועלת המערכת הביטחונית, שמנסה להתגונן מפני הוירוסים עוד בטרם התגלו. המערכת פועלת אפוא באופן משתנה, כדי להקשות על האויב לזהות את דפוס הפעולה. בדרך זו מונעים מהוירוסים להגיע, ולא נלחמים איתם רק לאחר שהם מגיעים.
תחום פעולה נוסף הוא פיזי. בצבא חוששים מפני פגיעה של האויב במתקני תשתיות המחשבים, אם באמצעות טילים, פצצות או בכל צורה פיסית אחרת. עקב כך החל הצבא בהקמת מרכזי נתונים ניידים. התוכנית כוללת ניוד של מרכזי מיחשוב ונתונים על גבי מכולות, כך שניתן יהיה להעביר אותם ממקום למקום במקרה של התקפת טילים.
מרכזי המחשוב הניידים ינועו בין העמדות שהוכנו מראש ודרכן ניתן יהיה להתחבר לרשתות של הצבא.
שתי בשורות
כמה טילי שיהאב לאיראנים וכמה מערכות הגנה "חץ" בידי הצבא?
מסמכי ויקיליקס חשפו השבוע את הדברים שאמר הרמטכ"ל גבי אשכנזי, לעמיתיו האמריקאים בעניין כמות הטילים שבידי האיראנים, ובעניין זמן ההתרעה מהרגע שבו ישגרו האיראנים טילים לעבר מדינת ישראל ועד שינחתו.
בדברים של אשכנזי יש שתי בשורות. אחת יותר טובה, והשנייה פחות. כדרכם של יהודים, נפתח בפחות טובה (כדי לסיים עם הטובה יותר).
המסמכים שנחשפו סוקרים את דברי הרמטכ"ל לפני יותר משנה. בנקודת זמן זו, העריך הרמטכ"ל, כי בידי איראן 300 טילי שיהאב - מספר גדול יותר מכפי שפורסם אז. יש להניח שהיום יש להם אפילו יותר. הנתון הזה מראה שהם יכולים לשגר מידי יום לעומק ישראל 10-20 טילים, בתקופה רצופה של שבועיים עד חודש.
האם מערך ההגנה של מדינת ישראל יכול לספק יכולת התמודדות מול רצף הטילים הזה? האם יש מספיק טילי חץ במחסני הנשק ובארסנל הצבאי?
לצורך כך יש להעריך, שגם אם חיה"א יצליח לפגוע במשגרים האיראניים, עדיין כל טיל שיהאב שישוגר לכאן, יצריך שני טילי חץ כדי לנטרל וליירט אותו בצורה מושלמת. כלומר דרושים מאות טילי חץ במחסני הנשק הישראלי לצורך מטרה זו.
מדינת ישראל אינה נמצאת לבדה במערכה. גם ארה"ב התחייבה לסייע ולתת הגנה מצידה בתחום היירוט של טילים בליסטיים. אולם יש לזכור שגם איראן לא לבדה. ברגע שהיא תשגר לכאן טילים, יבואו לעזרתה המדינות והארגונים של ציר הרשע – סוריה, החיזבאללה וחמאס, וינצלו את העניין, כדי לשגר גם הם טילים לעבר מדינת ישראל.
כל זה יצריך את הצבא לגייס עוד ועוד מערכות הגנה, הרבה יותר מהכמות שיש לו היום. עד כאן הבשורה הפחות טובה. ועכשיו לזו שמעט יותר.
זמן ההתרעה
הערכה: כמה דקות יחלפו מרגע שיגור הטיל מאיראן ועד נחיתתו בארץ
הבשורה הטובה (יחסית) בדברי הרמטכ"ל אשכנזי, התייחסה לזמן ההתראה שיש לתושבי מדינת ישראל מפני הטילים שיגיעו מאיראן. אשכנזי אמר לאמריקאים כי מדובר בערך ב-10-12 דקות.
על פי החשבון של הרמטכ"ל, טווח השיהאב האיראני הוא 1,500 ק"מ. המרחק ממערב איראן לישראל הוא 1,200 ק"מ. ההערכה היא שהמשגרים האיראנים מוצבים במרחק של 1,300 ק"מ ואולי 1,400, כדי להקשות על חיה"א לפגוע בהם. לפיכך זמן המעוף של הטיל, עד שיגיע לישראל נע סביב 14-15 דקות.
אם הטיל יזוהה כבר בזמן השיגור, תהיה לאזרחים התרעה של 10-12 דקות לתפוס מחסה. הדבר יכול לקרות, אם מערכת הלווינים האמריקאית המצוידת בחיישני אינפרא אדום מזהי חום, תקלוט את השיגור ואת יעדו מיד כאשר ניצת הטיל.
הקליטה הזו תיקח כשתיים עד שלוש דקות, ואז יתחיל הליך ההתרעה לאזרחים באמצעות מערכת צופרים וקריאה בתקשורת ("נחש צפע" או כל סיסמא אחרת). התרחיש הזו מאפשר כאמור 10-12 דקות להתארגן ולחפש מחסה יעיל, אם כמובן הכינו אותו קודם, ולא רצים להכין אותו עכשיו.
התסריט הפחות מעודד, מדבר על קושי של הלווין לזהות את השיגור. במצב שכזה, הטיל יזוהה רק על ידי המכ"מים ארוכי הטווח שבידי הצבא, ובהם מכ"ם החץ "אור ירוק" וכן "מכ"ם האיקס", שהציבו האמריקאים בנגב, והוא מופעל בשיתוף פעולה עם הצבא הישראלי.
מדובר במערכת קרקעית שנותנת התרעה קצרה יותר, בהשוואה להתרעה שמגיעה מהלווינים. הזמן המוערך הוא 7-8 דקות עד זיהוי הטיל, דקה או שתיים נוספות כדי להעריך את זוית מעופו, ורק אז יופעלו הצופרים. במקרה כזה יהיו לאזרחים חמש-שש דקות לתפוס מחסה.
רק לצורך תזכורת והשוואה: במלחמת המפרץ הראשונה לפני כמעט עשרים שנה, היו שלוש-ארבע דקות לרוץ לחדר האטום (עם הנילונים והאקונומיקה..) בד בבד לאחר הזיהוי, יתחילו לפעול מערכות היירוט האמריקאיות והישראליות, הפטריוט והחץ.
בתפילה שכל התחזיות והתרחישים הללו ישארו על הנייר בלבד. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר (גם אם יש בידו מערכת הגנה אמריקאית או ישראלית).
נמאס לפרס
כיצד מנסה האופוזיציה לשכנע את שמעון פרס להתערב עוד יותר?
מי שמשוחח לאחרונה עם שמעון פרס, שומע ממנו דברי זעם ודברים קודרים על מצבה של המדינה. פרס שמשתדל לנהוג בממלכתיות, ולא לומר את הדברים בפומבי, אומר אותן במנות גדולות למי שבאים לשוחח איתו שלא לפרוטוקול. עיקר הביקורת שלו קשורה לקיפאון של התהליך המדיני, אבל הוא מאוכזב מכל מה שקורה מסביב.
"תעשה משהו", לוחצים עליו גורמי אופוזיציה. "אתה פופולרי בציבור בארץ, ומאד מוערך בכל העולם. אז למה אתה שותק?" באופן זה ממשיכים אותם גורמים להחניף לו, ומקווים שיעשה עבורם את העבודה.
אלא שפרס אינו עזר ויצמן, שבהיותו נשיא המדינה, קרא לממשל האמריקאי לקחת את ראשי המנהיגים של מדינת ישראל והפלשתינים ולחבוט אותם זה בזה, עד שישבו ויחתמו על הסכם שלום. פרס משתדל לנהוג אחרת.
זה שנה ותשעה חודשים שהוא ונתניהו שומרים על קשר הדוק, ונחשבים לבני ברית בכל המובנים. פרס שומר על נתניהו בחו"ל, מגן עליו ומספר בכל מקום, שהוא (נתניהו) רוצה להוביל הליך הסטורי ולהגיע להסכם שלום. כראייה מצביע פרס על נאום בר אילן, שהפתיע את כולם.
מידי שבוע מקפיד פרס להפגש עם נתניהו לפגישות עבודה של ממש. גם שר הביטחון יושב עם פרס אחת לשבוע - בכל יום ראשון בבוקר למשך שעתיים. גם כאן עולים עניני עבודה של ממש. אנשי הנשיא אומרים כי יש פעילות וקורים דברים. האם אכן מאחורי הקלעים מתרחשת דרמה? האם פרס באמת החליט לגייס את עצמו לשיקום התהליך המדיני?
בדרך כלל בוחרת התקשורת את "אנשי השנה", בסיום אותה שנה באמצעות הסיכומים שהיא עורכת. אולם הפרשן יוסי ורטר מ"הארץ", בחר בפרס כמי שיהיה "איש השנה" של 2011. להערכתו לפרס ימאס להיות האיש מאחורי הקלעים, והוא יתחיל לקדם את התהליך המדיני בגלוי, על אפו וחמתו של נתניהו.
אם אכן כך יהיה, יפסיק פרס להיות נשיא של טקסים, ביקורי תנחומים או נאומים חגיגיים בלבד, אלא יסתער על התהליך המדיני. ורטר טוען כי כבר היום עמל פרס על כתיבת תוכניות, מסמכים והצעות, שאינם מוחבאים במגירות אלא עושים דרכם מעבר לים, חוזרים משם, ושבים ויוצאים בדרכם אל מכותבים מסתוריים. לדבריו, פרס מקיים פגישות קבועות עם בכירי הרשות הפלשתינית ועם גורמים בינלאומיים, שורף את קו הטלפון הנשיאותי בשיחות עם מנהיגים ושרי חוץ, בניסיון לרקום מהלכים, ומכלה שעות על שעות בפגישות עם הרמטכ"ל ועם ראשי קהילת המודיעין.
האם אכן פרס הולך להיות האיש המרכזי של 2011? האם ילך לנשיא אובמה, יסתגר איתו בחדר, ויאמר לו להגביר שוב את הלחץ ולהתערב בסכסוך הממושך. בינתים פרס דוחה בפומבי את כל הלוחצים עליו, ואומר להם שהוא אינו ראש ממשלה.
"אני מעדיף לעשות דברים בשקט, בשכנוע, בהסכמה. למדתי כמה דברים בחיים. לפעמים מוטב לעבוד בצורה הזו, כדי לא לעורר מדנים, כדי לא להרוס חברויות", הוא משיב.
תשעים פלוס
וכרגיל הבדיחה החבוטה: האם פרס יתמודד בעתיד על ראשות הממשלה?
לפרס נותרו עוד יותר משלוש שנים בבית הנשיא. מדובר בקדנציה אחת ויחידה כמתחייב מהחוק. יהיו אולי שינסו לחוקק חוק פרס, ולתת לו עוד קדנציה, אבל אין לשכוח, שבסיום כהונתו הוא יהיה בן תשעים פלוס.
נהוג להתבדח ולומר שמיד לאחר שפרס יסיים את נשיאותו הוא יחליט לרוץ לראשות הממשלה, ואפילו יזכה בתפקיד עקב הפופולריות שצבר בתפקידו כנשיא המדינה. לנשיאי מדינה אחרים זה לא עזר. יצחק נבון הגיע לפוליטיקה ונאבד בה. אבל פרס הוא אחר.
סביר להניח שהמחשבה לרוץ לראשות הממשלה תחלוף בראשו של פרס. סוף סוף הוא ירצה להבחר בכוחות עצמו ולהוכיח לכולם, כי הוא מסוגל גם לכך. יש להניח שיהיו גם כאלו שינסו לשכנע אותו לעשות זאת, באמצעות סקרי דעת קהל שיניחו לפניו.
אין לדעת כיצד פרס ינהג. הוא אמנם הכניס ללקסיקון הפוליטי את המשפט: סקרים הם כמו בושם - נעים להריח, אבל לא לשתות. אבל פרס עשוי להתבשם מהסקרים, וקשה להעריך מה יעשה.
"מה יש לו להפסיד", תוהה הפרשן יוסי ורטר. "האיש שתמיד תר אחר אהבת הקהל, קיבל אותה בשנים האחרונות במנות גדושות, אבל אינו מנצל אותה. הוא אוגר אותה, כמו הזקנות שאוספות שקיות ניילון משומשות מהסופרמרקט ותוחבות אותן בארון"...
מה באמת פרס יכול לעשות? להזמין אליו את יושב ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן, יחד עם ראש הממשלה הפלשתיני, סלאם פיאד, ואז לעיני המצלמות מכל העולם, ללחוץ עליהם לחזור לשולחן המשא ומתן המדיני. במקביל יכול פרס לסדר לעצמו הזמנה לביקור נשיאותי ברמאללה, שם ידבר במפורש על התהליך המדיני, בצורה הרבה יותר נחרצת מהממלכתיות שהוא נוהג בה.
לדעת אותם הלוחצים על פרס להתערב, הוא באמת מודאג ממה שצפוי להיות כאן ב-2011. בשיחות פרטיות, הוא אומר כי מדינת ישראל תעמוד בשנה הקרובה בפני סכנה מוחשית של סנקציות כלכליות, שיוטלו עליה על ידי אירופה, בדיוק כפי המדינות המוחרמות צפון קוריאה ואיראן.
פרס מכיר את כל ההערכות ואת כל התחזיות. את חלקן הוא הרי מספק. בשבועות הקרובים הוא אמור לקבל החלטה - האם הוא נכנס במלא המרץ באופן פומבי וגלוי לנושא המדיני אם לאו.
השטר והמשטר
רבין ובגין: הקרבות הפוליטיים מאחורי אישור שטרות הכסף החדשים
נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שהגיע ארצה לפני כמה שנים מארה"ב, כדי לשמש בתפקידו הנוכחי, נתקל שוב ושוב בבעיות פוליטיות, גם בנושאים שהוא חשב כי יעברו בקלות. הדוגמה האחרונה קשורה לשטרות הכסף החדשים. גם בכך קיימת פוליטיקה, דבר שגורם לעיכוב ניכר בהדפסת השטרות החדשים.
בימים האחרונים קיבלו שרים בליכוד טלפונים מהנגיד פישר. בשיחות איתו, הם התבקשו להצביע בעד השטרות החדשים של בנק ישראל. פישר ניסה לוודא כי הם יצביעו בעד סדרת השטרות החדשה, כיון שהוא חושש מניסיונותיה של משפחת ראה"מ לשעבר, מנחם בגין, למנוע את הדפסת תמונתו על אחד השטרות. את מהלך ההתנגדות מוביל בנו, בני בגין.
בליכוד התבדחו ואמרו, כי אין להעלות על הדעת אפשרות לשלם בשטר של רבין ולקבל עודף בשטר של בגין... פישר לא נואש וכאמור הוא מנסה למנוע את ההתנגדות של משפחת מנחם בגין, המבקשת למנוע את הדפסת תמונתו על השטרות החדשים.
עם זאת לשרי הליכוד יש טענות אחרות על החלטתו של הנגיד פישר בעניין התמונות של סדרת השטרות החדשה. חלק מהשרים טוענים כי נגיד בנק ישראל התעלם כמעט לחלוטין מהמלצות הוועדה, שהוא עצמו מינה וקיבל רק את המלצתם להדפיס את תמונתה של רחל המשוררת. לדבריהם, החליט גם הנגיד להטביע את תמונותיהם של יצחק רבין, בגין וש"י עגנון, המופיע על השטרות כבר שנים רבות.
לשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הייתה בקשה נוספת, שגם היא לא יושמה. ארדן ביקש מפישר להטביע על השטרות גם סממנים לאומיים. בין היתר הציע להטביע על השטרות מגן דוד ואת מנורת שבעת הקנים, בתמורה להצבעתו בעד סדרת השטרות החדשה.
כך או כך, החשש הוא שלאור הדרישות שמציבים השרים, יתעכב אישור סדרת השטרות החדשה לתקופה נוספת דבר שיגרום גם לעיכוב ניכר בהדפסת השטרות החדשים. הציבור יאלץ להשלים (ולשלם) עם השטרות שיש בידו והשטר של בגין יאלץ לחכות.
האמריקאים מאוכזבים
מוליך שולל סדרתי: כך מצליח שר הביטחון ברק להתל שוב ושוב בכולם
כותרת גדולה בתחילת השבוע, בישרה כי הממשל האמריקאי מאוכזב משר הבטחון ברק וטוען, כי "ברק הוליך אותנו שולל". בגוף הידיעה נכתב כי האמריקאים מבינים שאין כיסוי לדברי ברק בעניין התהליך המדיני, ולכן הוא איבד את כל האמינות שהיתה לו בארה"ב.
"כל הממשל הימר עליו, שיצליח להזיז את נתניהו ולהביא אותו להסכם עם הפלשתינים, אבל הוא הטעה אותנו" טענו גורמים אמריקאים. "הוא הקסים אותנו עם הניתוחים האינטלגנטיים שלו, הנשיא הקשיב לברק כמו תלמיד למורה, וסמך עליו, אבל הוא לא עמד באף הבטחה שלו בנוגע לתהליך השלום והקפאת הבנייה בהתנחלויות".
מאוחר יותר הכחישו האמריקאים כי מתחו ביקורת על ברק, אך הדבר חילחל למפלגת העבודה והביקורת הפנימית על יושב הראש גברה. ביקורת זו מופנית לכיוונו של ברק גם מגורמי שמאל. פרופ' לב גרינברג, מחבר הספר "שלום מדומיין שיח מלחמה - כשל המנהיגות, הפוליטיקה והדמוקרטיה בישראל", כינה את ברק: מוליך שולל".
לטענת גרינברג, התוקף כאמור את ברק משמאל, נחשב ברק למוליך שולל סדרתי, וכך נהג בכל תפקידיו השונים, כרמטכ"ל, כראש ממשלה וכשר ביטחון. בכל המקרים הוליך שולל את תומכי השלום במדינת ישראל ואת הממשל האמריקאי, ובכך הביא להסלמה עם הפלשתינים ולהרס פוליטי של השמאל.
כך לדוגמא טוען גרינברג כי ברק כרמטכ"ל ב- 1993-1995 היה חייב לקבל את מרות הממשלה, אבל טען שמטעמי ביטחון לא ניתן לסגת מעזה ומערי הגדה. תחילה עיכב את הנסיגה מעזה בטענה שמדינת ישראל חייבת לפקח על הגבול עם מצרים וירדן. אחר כך עיכב את היציאה מהערים עד לפרישתו, ורק אז החל המו"מ על הסכם אוסלו ב'. הטענה של ברק היתה, שאי אפשר לצאת מהערים בלי לתת ביטחון למתנחלים, והדבר מחייב קודם בניית כבישים עוקפים.
לקראת בחירתו לראשות הממשלה ב99- הבטיח ברק להוציא את צה"ל מדרום לבנון עם הסכם או בלעדיו. גרינברג כתב כי ברק ידע שצה"ל תומך בהסכם עם סוריה, שיכלול יציאה מוסכמת מדרום לבנון ומהגולן. אולם הציבור תמך ביציאה מדרום לבנון, אך התנגד לירידה מהגולן. כדי להוליך שולל את הצבא ניהל מו"מ עם סוריה, ואחר כך האשים אותה בכישלון. רק אז הכריח את צה"ל לסגת (לברוח) חד-צדדית באופן מביש.
הולכת השולל נעשתה גם בקמפ דיויד, במו"מ מול הפלשתינים, כאשר "חשף" את פרצופו של ערפאת. במשך שנה נמנע מניהול מו"מ. הזמן הלך ואזל ואז הציע "ועידת פסגה מכרעת", בה יציג הצעות מרחיקות לכת. הוא ידע שקיים פער עצום בין הצדדים. שאיפתו לא היתה לנהל מו"מ, אלא להוכיח לתומכי השלום הישראלים ולממשל האמריקאי שהוא מוכן לשלום והפלשתינים לא. פרצופו של ערפאת נחשף, אבל האינתיפאדה פרצה והביאה להרוגים רבים.
על הולכת השולל שעשה ב"עופרת יצוקה", העיד אהוד אולמרט והדברים נכתבו כאן בשבוע שעבר. ברק לא גייס את אנשי המילואים כפי שנקבע, ובכך מנע את נפילת שלטון החמאס. כמו כן ניסה לעקוף את הממשלה בריצה אחר הפסקת האש. האמריקאים יכולים איפוא להגיד כי הם מאוכזבים מברק ולחזור בהם, אבל רבים חושבים שמדיניות הולכת השולל הפכה לסמלו המסחרי של שר הביטחון.
הצבוע מדמשק
בשבוע בו נפגש אסאד עם הונליין, הגיע לארמון גם הרוצח סמיר קונטאר
חשיפת ביקורו בדמשק של מלקולם הונליין - מנכ"ל ועידת הנשיאים, הציתה את הדמיון של התקשורת. הכותרות דיברו על מגעים חשאיים בין נתניהו לנשיא אסאד, באמצעות הונליין. בהקשר זה הוזכר מקורבו של ראש הממשלה, רון לאודר, כמי שהיה שליחו בקדנציה הראשונה לנשיא הסורי דאז בשאר אסאד, אביו של הנשיא הנוכחי. השליחות הזו מוזכרת עד היום בהקשרים שונים, ונועדה לטעון כי נתניהו - בדומה לרבין, כבר ויתר על הגולן. אגב, לאודר ונתניהו מכחישים את זה עד היום.
הונליין לא הכחיש הפעם את הפגישה, רק טען כי מנסים לתפוס עליה טרמפ ולייחס לה דברים שלא היו ולא נבראו. לדבריו, הוא לא היה שליחו של נתניהו והגיע לדמשק מיוזמתו. מיד אחרי הפגישה התפרסם, כי אסאד התיר ליהדות סוריה לשפץ מוסדות יהודים, בתי כנסת ובתי קברות בדמשק ובחאלב.
אסאד מנסה לצייר עצמו כחבר של כולם. בשבוע בו פגש את הונליין, נפגש גם עם הטרוריסט הלבנוני סמיר קונטאר ששוחרר ממדינת ישראל בעיסקה האחרונה לפני שנתיים. קונטאר העניק לאסאד את ספרו והנשיא הסורי שיבח אותו על מעשיו. כל זה לא הפריע לאסאד, לארח כאמור גם את הונליין. מצידו, שגם נתניהו יגיע לדמשק, גם נסראללה וגם אחמדיניג'אד. עם כולם הוא יפגש, יקבל כותרת יפה, ויוזכר כדיפלומט הכי מוצלח במזרח התיכון.
ואכן אם בוחנים את מה שקורה סביב אסאד בשנים האחרונות, מגלים, כי הנשיא הצעיר שהחל את כהונתו בצורה מהוססת וחטף ביקורת עולמית, על היותו "ילד מגודל" שהגיע לתפקיד בטעות, מצליח להתל בכולם, ולתת הרגשה שכולם רצויים בדמשק.
בחינת האורחים המגיעים לארמון הנשיאות של אסאד מגלה, כי מדובר באישים מכל העולם. מצד אחד טורקיה, איראן, לבנון וכן משטרים וארגוני טרור אפלים, ומצד שני נציגים בכירים ורשמיים מארה"ב, אירופה וסין. אסאד משווק בפגישותיו את ארצו כמדינה יציבה, בשונה ממה שקורה בעיראק. הוא מדגיש גם שארצו שונה ממצרים ומסעודיה, שם לא ברור מי יהיו המנהיגים הבאים, בעוד סוריה צפויה לעוד שנים ארוכות בהנהגתו, ללא כל ערעור פנימי.
אפילו מסקנות חיסול חרירי, שאמורות היו לפגוע בו, משווקות על ידו בצורה חיובית. הוא מזהיר מפני התפרקותה של לבנון, דבר שיביא למלחמת אזרחים. הדברים נקלטים, והוא כבר הוזמן לדון בעניין הזה עם הנשיא סרקוזי בארמון האליזה. כמו כן תמנה ארה"ב שגריר אמריקאי בדמשק. אסאד הדיפלומט שוב הצליח להתל בכולם.
השבוע דווח פרט מעניין נוסף. מדריך נסיעות תיירותי מהמפורסמים בעולם, ממליץ על ביקור בדמשק. במדריך נכתב כי כבר ב-87 שוגר האסטרונאוט הסורי הראשון לחלל (הרבה לפני אילן רמון ז"ל). הפרט הזה חשוב לאסאד, כדי להציג את ארצו כמתקדמת, ולא כמדינה המארחת בתחומה ארגוני טרור, כמו החמאס והג'יהאד.
כל מי שמגיע לאסאד, שומע כי במדינת ישראל שולט עכשיו סרבן שלום ששמו נתניהו. המטרה של אסאד, להראות לעולם, שהוא שוחר השלום, בעוד נתניהו הוא הסרבן. התרגיל הזה נוחל הצלחה. סוריה נחלצת אט אט מהבידוד הבינלאומי. מדינת ישראל תופסת את מקומה...
העיצומים מחריפים
מדוע מפסידה ישראל בקרב התעמולתי בעולם על מות הפלשתינית מבלעין
עובדי משרד החוץ החלו כבר לפני 8 חודשים במאבק על העלאת שכרם. אולם עד שפתחו בעיצומים משמעותיים, העניין שלהם סוקר אך בקושי. השבוע הצליחו סוף סוף לעורר סערה, כאשר דווח כי הם מונעים מנשיא רוסיה דימיטרי מדבדב להגיע ארצה.
הביקור של נשיא רוסיה בארץ, אמור היה להיות היסטורי. מאז כינון היחסים בין מדינת ישראל לרוסיה, הגיע רק פעם אחת נשיא רוסי לבקר במדינת ישראל. הביקור של מדבדב הוכן אפוא בקפידה, והוא נועד לבטא את הקשר בין שתי המדינות, לאור הסוגיות הרבות והבעיתיות שעל הפרק: הסיוע הרוסי למתקני הגרעין האיראניים, מכירת נשק רוסי לסוריה, הקשר של רוסיה לחמאס ועוד.
עובדי משרד החוץ איימו כי לא יטפלו בהכנות לביקור, ולא בביקור עצמו. הם הודיעו כי לא יעניקו אשרות לדיפלומטים שאמורים היו להגיע במסגרת המשלחת הרוסית, ואפילו לא לנשיא מדבדב עצמו. לרוסים לא נותרה ברירה והם ביטלו את הביקור. שר החוץ ליברמן לא אמר נואש וניסה בכל זאת לשכנע את הרוסים להגיע, תוך שהוא מפעיל לחצים על העובדים שלא לשבש אותו. אולם ליברמן נוכח לראות כי העיצומים ישבשו בכל זאת את האירועים המתוכננים והרים ידיים.
העיצומים של עובדי משרד החוץ ישבשו גם ביקורים מדיניים נוספים המתוכננים להערך בקרוב, ובעיקר את הביקור שתיכננה קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, במסגרת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות. אולם יש לשביתה עוד אספקטים ביטחוניים.
העובדים אומרים ששביתתם פוגעת בדואר הדיפלומטי ובהעברת מידע בין שגרירויות ונציגויות ישראל בעולם, כך שמבחינה ביטחונית הדבר פוגע במוסד. מדינת ישראל עובדת "עם פלאנלית על העיניים ואטמים באוזניים", טוענים העובדים.
גם הפרשה האחרונה בעניין מות האישה מבילעין, לא מקבלת ביטוי דיפלומטי כפי שהיה צריך להיות. צה"ל חשף כי מדובר בשקר פלשתיני נוסח מוחמד א-דורא, כיון שהצעירה שמתה כביכול משאיפת גז מדמיע בבלעין, כלל לא היתה בהפגנה, והיא מתה בכלל ממחלת הסרטן.
בימים כתיקונם היו השגרירים ועובדי משרד החוץ מסתערים על העניין ומנצלים אותו לצרכי הסברה תעמולתיים, כדי להוכיח את השקר הפלשתיני ועלילותיו. אולם נציגי התקשורת בעולם, שפונים לעובדי השגרירויות ולדוברים לקבל תגובה בעניין, נענים בתשובות מתחמקות. בהעדר תשובה ישראלית, מופצת בעולם הגירסה הפלשתינית. כך מפסידה מדינת ישראל בקרב התעמולתי, והכל בגלל שביתת עובדי משרד החוץ.
עובדי משרד החוץ פנו השבוע לציבור וביקשו את עזרתו בתמיכה בעיצומים. "אנו תמיד מהווים מענה וכתובת לישראלים שנמצאים במצוקה בחו"ל, הפעם אנו זקוקים לתמיכה ציבורית, כי אנו במצוקה".
לטענת העובדים, יש מוסדות שאינם שובתים אף פעם. צה"ל, המוסד, השב"כ וכו'. אולם הם מקבלים פיצו הולם על עבודתם, בניגוד לעובדי משרד החוץ המגיעים לחרפת רעב. "12 אחוזים מעובדי המשרד חיים מתחת לקו העוני. זו חרפה", הם אומרים.
אין אפליה
פס"ד תקדימי: לבתי הספר מותר לשלוח שאלון על ארץ מוצא ההורים
פסק דין שניתן בימים אלו על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים, דחה עתירה של
הורים בעיר אלעד, שטענו כי בית הספר בית יעקב של החינוך העצמאי בעיר סירב
לקבל את בתם לבית הספר משיקולים של אפליה עדתית. ביהמ"ש קיבל את טענותיו
של ב"כ החינוך העצמאי עו"ד ר' אריה הולצר, וקבע כי הוברר מעבר לכל ספק שבית
הספר אינו מפלה על יסוד מוצא עדתי, וכי הקריטריונים על פיהם מקבל ביה"ס
תלמידות, הינם שוויוניים.
בעתירה טענו הורי הילדה, כי טופס הרישום לבית הספר, כלל שאלות שתכליתן
כביכול איסוף נתונים לשם אפליה אסורה, כמו פרטים בדבר ארץ הלידה של
ההורים, מקום תפילה, מקום לימוד של ההורים, ומקום לימוד של האחים והאחיות.
לפיכך טענו כי סירובו של בית הספר לקבל את התלמידה, היה עקב אפליה עדתית.
עו"ד אריה הולצר טען בתשובה כי העתירה משוללת כל יסוד וכי ביה"ס לא קיבל
את הילדה, לאור העדיפות לתלמידות הגנים המזינים המהווים "רצף חינוכי" של
בית הספר. בדבריו הבהיר כי פרטי ארץ הלידה של ההורים הינם פרטי מידע
טריוויאליים ושגרתיים, המופיעים כדבר שבשגרה במאות ואלפי טפסי רישום, תוך
שהוא מצרף לתגובתו עשרות טפסי רישום של אוניברסיטאות ומוסדות חינוך ולימוד
שונים, בהם נדרש ציון ארץ הלידה של ההורים, כדבר שבשגרה.
באשר לפרטי המידע אחרים, כמו מקום תפילה, מקום לימוד ההורים והאחים
וכיו"ב, הבהיר עו"ד הולצר כי מאחר והנהגות תלמידי החינוך העצמאי וחינוכם,
מתפרשים על פני 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בכל מקום ובכל זמן, נודעת
חשיבות ראשונה במעלה להתאמת אורחות חייה של המשפחה לדרכו של בית הספר.
משום כך יש הכרח בקבלת פרטי מידע אלו, שעל פיהם ניתן להתרשם מאורחות חייה
של המשפחה.
בית המשפט קיבל את דברי עו"ד הולצר, וקבע כי "הוברר מעבר לכל ספק כי בית
הספר אינו מפלה על יסוד מוצא עדתי". כמו כן קבע כי "הקריטריון על פיו מקבל בית
הספר תלמידות, הינו קריטריון שוויוני שקיים בכל רחבי העיר אלעד ביחס לבתי ספר
המשתייכים לזרם החינוך המוכר שאינו רשמי. זאת לאחר שהוברר כי לא רק
העותרת נדחתה, אלא כל תלמידת גן שאינו מהווה "רצף חינוכי" לבית הספר, למעט
מי שאחותה התקבלה בשנים קודמות, בהן עוד היה מקום וניתן היה לקבל תלמידות
גם מגנים אחרים, הרי שאין בידי להתערב בשיקול הדעת של המשיבים".
עוד קובע ביהמ"ש כי יש לקבל את עמדת החינוך העצמאי גם לאור השיהוי של
העותרות, וגם מאחר וההורים עשו דין לעצמם, תוך שהם פוגעים בבתם הקטנה
שבמשך 3 חודשים יושבת בבית ואינה לומדת כיתר חברותיה. בהקשר זה נקבע כי
"בית המשפט אינו יכול להושיט סעד למי שמבקש לכפות בהתנהגות מעין זו את
התוצאה הרצויה בעיניו. תהיה זו שבירת כל מסגרת אם כך ייעשה".
גורמים בחינוך העצמאי ציינו בסיפוק כי הדובר בפס"ד המהווה אבן דרך בהדיפת
טענותיהם של אותם הורים ספורים, המבקשים להשתמש בטענה המופרכת של
"אפליה עדתית" על מנת לפגוע בשיקולי הקבלה של בית ספר.
בקצרצרה
הסיפורים הקטנים של השבוע
מתכבדים בקלונם - אז נכון שמסמכי ויקיליקס נמאסו לגמרי, ובכל זאת כל שבוע הם מייצרים עוד ועוד כותרות עם המון מידע שנחשב עד כה לחסוי וחשאי. סביר להניח, שעוד נשמע הרבה על המסמכים הללו, ובפרט שמייסד ויקיליקס מדגיש כל העת, כי זו רק ההתחלה ובידיו עוד המון חומר שיזעזע את העולם. הנפגעים העיקרים הם אנשי משרד החוץ האמריקאי המתכבדים בקלונם. משם מגיע כל החומר ומשם ההדלפות. והיה מי שכתב השבוע כי למייסד ויקיליקס היה יותר קל לגנוב את המסמכים הסודיים ממשרד החוץ האמריקאי, מאשר לפלח מסטיקים מחנות מכולת..
לא דיפלומטי- ראש ממשלת טורקיה, ארדואן, המחפש סיבות לכעוס על מדינת ישראל, יכול למצוא אותה בהתבטאות הלא דיפלומטית שנשמעה לאחרונה בכנס סגור במשרד החוץ בירושלים (לא קשור לעיצומים). במהלך המפגש שנערך בין השגרירים לראה"מ, סיפר נתניהו, כי 400 אלף ישראלים ביקרו מידי שנה בטורקיה. "אני הישראלי היחיד שעוד לא היה שם", אמר להם. לאחר מכן התעניין ושאל: כמה מכם היו בטורקיה. רוב הנוכחים הרימו את ידם. היחיד שדיבר, היה גבי לוי, השגריר הנוכחי בטורקיה. "אני לצערי עוד בטורקיה". הנוכחים פרצו בצחוק רועם, אך נתניהו התעשת ראשון וביקש למחוק את ההערה מהפרוטוקול. לארדואן יש כאמור עוד סיבה לכעוס.
עכשיו הוא מתערב - ביום ראשון לפנות בוקר, הצליח נתניהו ממש ברגע האחרון למנוע את השביתה ברשויות המקומיות. בדיון חירום שערך עם כל הנוגעים בדבר הגיע להסדר והשביתה בוטלה. התקשורת היתה צריכה למחוא לו כף. נתניהו מנע שביתה, שהציבור סולד ממנה עקב אי איסוף אשפה, שיבושים במערכת החינוך, ועוד. אלא שהביקורת הקבועה נגדו מצד מספר כלי תקשורת הביאה לכותרת הבאה: "עכשיו הוא מתערב". תחת הכותרת הזו הוסבר, כי שמונה חודשים מנסים ראשי הרשויות להפגיע לפשרה עם האוצר, אבל רק ברגע האחרון נזכר נתניהו להתערב ולכנס דיון חירום. נקל לתאר ולחשוב, מה היה קורה אם הוא לא היה מתערב והשביתה היתה פורצת. או אז הוא היה מואשם כמי שהביא לשביתה בעצם אי התערבותו. המגמתיות חוגגת. ואח"כ יגידו שמדובר בתקשורת הוגנת..
שגריר לפטופ - "מהפכה במשרד החוץ". זו היתה השבוע הכותרת באחד מכלי התקשורת. מתברר שבמשרד החוץ הגו רעיון יוצא דופן לחסוך בכסף: לשגר שגרירים שיעבדו רק עם מחשב נייד, ללא בניין, נהגים, מזכירות ומאבטחים. מדובר בעשרים מדינות, אליהן ישוגר שגריר עם מחשב נייד בלבד. במקרים יוצאי דופן בהם יזדקק להעביר חומרים מיוחדים לישראל, או לקבל דואר דיפלומטי ממשי, ייסע השגריר למדינה שכנה, בה פועלת שגרירות בפועל ויקבל שם את השירות. "שגריר הלפטופ" יחסוך בכך הרבה כסף למשרד החוץ ולמדינה. אם הממשלה תאמץ את הרעיון, ניתן יהיה לחסוך במשרדים של השרים ללא תיקים ובמשרדים ממשלתים נוספים.
|