גרשון ציפרשטין תפס שפעת. כלומר, ההיפך הגמור הוא הנכון: שפעת תפסה את גרשון ציפרשטיין.
בהתחלה הוא עוד ניסה איכשהו להתחמק ממנה עם כל מיני תערובות של דבש וצנון, עם סירופ של שום יבש וקליפת גזר גמדי רגוע. אבל, כידוע, כששפעת מחליטה לתפוס מישהו, אז הסיכוי שלו להתחמק ממנה, הוא כמו הסיכוי שיעבור במדינה הזאת שבוע שלם בלי הסתה נגד החרדים.
הרופא אמנם אומר שזאת שפעת עונתית רגילה, אבל כשהעונתית הרגילה הזאת תופסת מישהו חזק, שלא נדע. הוא לא רוצה לראות אפילו את החברים הכי טובים שלו. רק להתכרבל בשמיכה ולחכות עד יעבור זעם.
אבא חולה בשפעת עונתית רגילה מאוד חזקה - מבשר יענקי ציפרשטיין לר' נח שוורצברגנדרוביץ׳ בטלפון הוא ביקש ממני להתקשר אליך ולבקש שלא תבוא לבקר.
אוי ווי - משיב ר׳ נח מיניה וביה - שיהיה בריא. תגיד לו שהבנתי את הרמז. אני מיד מגיע.
לא לא, אבא אמר שהפעם באמת הוא לא רוצה ביקורים, אבל אם דווקא תתעקש, אז הוא ביקש להודיע שהוא מאוד ישמח אם תביא לו איזה נגן קטן. פשוט וזול.
שוורצברגנדרוביץ׳, שהבלי העולם הזה נהירים לו כמו הצנטריפוגות של הכור האירני בבושער, לא בדיוק יודע מה זה נגן קטן.
נגן קטן? - הוא מתפלא - לשפעת שתפסה את אבא שלך יש חוש מוזיקלי, הא?
יענקי מתאמץ שלא לגחך בקול: נגן לא קשור דווקא למוזיקה. אפשר לשמוע ממנו
שיעורים, שיחות, מה שרוצים.
סליחה, אפשר לקבל בבקשה נגן קטן? - שואל ר׳ נח את המוכר בחנות.
בהחלט - נענה המוכר - איזה נגן אפשר להציע לכבודו?
קטן.
בוודאי קטן - משיב המוכר בחיוך סלחני - כל הנגנים קטנים. התכוונתי כמה ג'יגה ?
ג'יגה ?!?!? מה זה גייגה ? אהה.. תראה אני לא צריך את זה בשבילי. אני קונה את זה לחבר שלי. הוא חולה. תן לי בבקשה נגן פשוט בלי ג׳יגות.
בלי ג'יגות? - המוכר פורץ בצחוק - אין כזה דבר. יש לי נגן עם 2 ג'יגה, 4 ג'יגה, 16 ג׳יגה. מה שאתה רוצה. יש לי אפילו טרה, אם זה מה שמתאים לחבר שלך.
עד כמה שידוע לי, לחבר שלי אין העדפות מיוחדות. בשבילו טרה ותנובה זה אותו דבר. אבל הוא ביקש נגן קטן, בלי ג'יגה, מה לעשות?
מצטער, אדוני, אני לא יכול לתת לך נגן בלי שתגיד לי כמה ג'יגה.
שוורצברגנדרוביץ מנסה כל היום לתפוס את משפחת ציפרשטין בטלפון, אבל ללא הצלחה. למחרת, הוא תופס את יענקי במקרה בדרך לחיידר: תגיד יענקי, כמה ג'יגים אבא רוצה?
לא יודע. אבל לפי דעתי הוא בכלל לא התכוון שתקנה משהו יקר. מספיק לו ג'יגה אחת או שתיים.
שוורצברגנדרוביץ מזדרז לחנות ומודיע למוכר של אתמול: בקשר לנגן לחבר שלי, מספיק ג'יגה אחת או שתיים.
יופי. מצויין. עכשיו אני יודע מה אתה רוצה. יש לי עכשיו במבצע דיסקאונקי שני ג'יגה.
אבל אני לא צריך דיסונקלי. אני צריך נגן...
הבנתי, אבל זה מבצע ענק. פשוט חבל לא לקחת. שמע לי, אם אתה רוצה לעשות טוב לחבר שלך, תתקשר אליו ותשאל אותו מה הוא מעדיף.
שוורצברגנדרוביץ מעביר עוד יום בניסיונות סרק להשיג את ציפרשטין בטלפון. למחרת, במפגש עם יענקי, הוא מקבל תשובה מוסמכת, ומזדרז שוב לחנות: בסדר, דיברתי עם הבן של החבר שלי - הוא מודיע למוכר של אתמול ושלשום - תן לי דיסונטלקי מהמבצע.
יפה, אני רואה שהבן של החבר שלך מבין עניין. לתת לך דיסקאונקי עם כניסה רגילה ליו בי אס ?
שוורצברגנדרוביץי נושם עמוק: כן, רגילה. הכל רגיל.
לא, למה אני שואל? בגלל שאם זה לא מתאים לו ליו בי אס, אז מבחינתו זה כאילו שלא הבאת לו כלום. אתה מבין? זה כמו בלוטוס בלי מקור.
חולף עוד יום של ניסיונות לתפוס את הציפרשטיינים בטלפון. ולמחרת, את מי ר' נח פוגש בבית הכנסת? את גרשון, אלא מה.
ברוך רופא חולים, ציפקה. סליחה שלא באתי לבקר. פשוט לא הצלחתי לקנות את הנגן הזה עם הג'וגים והפלטפוס והכניסה לטי דבליו אי...
נו, מה אתה חושב, למה בקשתי ממך להביא לי נגן? הרי אני מכיר אותך. אמרתי לך שלא תבוא.